האם לטבע יש את היכולת לממק את עצמו?, או שאבולוציה זה להמציא את הגלגל מחדש כל פעם מחדש.
יש מימיקיות לצורך הסוואה, זיקית תמנונים. גם שיחלוף גנטי זה בעצם שימוש באבולוציה של הזולת. אבל נראה שאין מנגנון ייעודי שעושה שימוש מהותי במימיקיותיזם. אין בטבע משהו שמסוגל לצפות בפנוטיפיות של האחר, לפשט אותו, ולהפיק ממנו מידע רלוונטי לגנים של של הצופה.
מסקנה:אם בטבע אין מנגנון מימיקיותי אמיתי, אולי יש לזה סיבה טובה.
או שאולי המעבר מהגנוטיפיות לפנוטיפיות, היא מסוג המורכבויות שאינם ניתנות להפשטה כדברי סטיבן וולפרם, ולכן הטבע בעצמו לא מסוגל להבין איך הגנים הופכים לאורגניזם אלא על ידי הדבר עצמו, יעני על ידי הפיכה של הגנים לאורגניזם, קצת דומה למסקנה של ליפסון בכתבה בהארץ ,שבעתיד תוכנות ימצאו חוקים ומשוואות שהקוגניציה האנושית לא בהכרח תבין. כך הגנים המציאו משהו שהם עצמם לא מבינים, כי אם היו מבינים היו מתפתחים מנגנוני מימיקיות.
אז למה יש מימיקיות קוגנטיבית, ואין מימיקיות גנטית. או שאולי יש מימקיות גנטית, והיא באה לידי ביטוי בשיכפולים ותזוזות של מקטעים כרומוזמיים. והגנים ממקקים רעיונות מהסביבה שלהם, והסביבה שלהם היא התא.
זה לא שהגנים לא מבינים את עצמם, הלא הוירוסים יודעים לנצל את הגנטיקה, משמע הם מבינים גנטיקה, יעני, הם מכירים את הפראדיגמה. אולי אבולוציונית קל יותר להמציא דרכים גאוניות לניצול הגנים של הזולת, מלמימיק אותו. בדיוק ההפך ממה שקורה ברמה של הקוגניציה, כאן חיכוי נחשב לקל יותר.
הוספת תגובה על "ביומימיקרי"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה