צטט: ברקת חושן 2012-01-26 23:10:47
ברבי, אני עובדת עם ילדים מיוחדים ומאוד מורכבים בכל תחומי ההתפתחות. ככל שהם יותר מורכבים כך הרגשות אליהם חזקים יותר. לדבר על הפלה כשכבר קיים זה כאילו לומר הלוואי שימות ועדיף אתמול. ואת יודעת...דווקא כשזה שיקוף של הורים זה הרבה יותר מאתגר לעבוד איתם ועם הוריהם יחד. קוראת אותך בדרך כלל ונראה לי שתגובתך זו היתה קשה במיוחד.
לא אוהבת ילדים!!!
אין עם מי לדבר, אין אינטלגנציה, יש רק אגו וצרכים פרמיטיביים...
יש לי עוד חודש לחשוב על פטנט איך ללדת אותו ישר לגיל 12.
היתרון היחיד בזה שהוא "שלך" זה שיש לך שליטה מסויימת על איך הוא יצא כאדם בוגר. וגם זה בערבון מוגבל...
ועוד פחות מילדים-אני שונאת את התגובה האינסטנקטיבית של מבוגרים אליהם. כן ,אנחנו מתוכנתים לאהוב עיניים גדולות ואף קטן. אבל זה כל מה שזה- תיכנות ביולוגי. לא אהבה אמיתית.
וכן,זה מצב מורכב, מצד אחד לדעת שיהיה לך ילדו מצד שני לדעת שהאהבה שתחושי אליו לא תהיה אמיתי בהתחלה-אלא שילוב של הורמונים ותיכנות פרמיטיבי.
לא לרצות ילדים בכלל זה אולי נדיר יחסית- מה שלא נדיר בכלל אבל לא מקבל לגיטמציה לדבר עליו זה חשש של הרבה נשים "מה אם אני לא אוהב את הילדים שלי?". זה הרי כל כך ברור חברתית שהאהבה האימהית מוטבעת בנו, אבל מה עם אילו שלא מרגישות אותה חלק מהן? לאבות יש "לגיטמציה" לפתח אותה עם הזמן. "להתרגל" לתינוק. אבל מה לגבי אמהות שהאבה לילד היא לא אוטומטית אצלן?
אני לפחות באה מוכנה לאפשרות הזאת.שאני לא אתאהב אוטומטית ביצור שיצא ממני. ככה לפחות לא תהיה אכזבה ודיכאון אם זה לא יקרה ואני אהיה מסוגלת לקחת נשימה בלי ביקורת עצמית. טיפול טוב הוא יקבל עם או בלי רגש מיידי. ואם זה כן יקרה-אני אהיה אהיה מופתעת לטובה. משאירה לעצמי את הפתח להפתעה הזאת.
/null/text_64k_1#