חברים בקהילה (9387)
פורום
אני מבואסת
| 29/1/12 19:53 |
29
| ||
מתנצלת מראש על כך שמה שאכתוב אינו קשור לזוגיות ולאהבה, אבל בכ"ז קהילה, ייעוץ, תמיכה וגם לפרוק קצת.... כבר כשנה שיש לי מעין גידול פנימי בלחי. התעלמתי וזה גדל וגדל כלפי פנימה, לא רואים את זה חיצונית, רק חשים. כמובן שרציתי לנתח ולהוציא ע"מ לשלוח לביופסיה למרות שהרופאים אמרו חד-משמעית כי זה גידול שומני, אבל אני עד שלא מקבלת תשובות שהם נגזרת של בדיקה לא לוקחת ריזיקות. בכל מקרה, נקבע לי תור להיום ב- 11:30 למה שנקרא ניתוחון קל בהרדמה מקומית בלבד. את הרופאה אני לא ממש מכירה, רק שהיא הרופאה היחידה ממכבי בת"א שמבצעת זאת. הלכתי עם חברתי היקרה. די הייתי בלחץ כי אני פחדנית כזאת שסף סבל הכאב שלה נמוך במיוחד.. הורדתי את כל התכשיטים כפי שהתבקשתי (אין לי מי יודע כמה..) וכשנכנסתי לחדר הניתוח שואלת אותי הרופאה מה עם הנזם באף??? וואלה בכלל לא שמתי לב... מנסה להוציאו ולא מצליחה.. בחיים לא הוצאתי אותו. הוציאו אותי, הכניסו מישהי אחרת. אחרי כ-20 דקות הוא בחוץ.. נכנסתי שוב, כולי רועדת מפחד מהזריקה בלחי. הכנות - רטייה על העיניים בגלל המנורות החזקות, הרופאה מסמנת את המקום, חיטוי ו...זריקה ועוד אחת ועוד אחת, כולי מתכווצת ואני לבד (לא מרשים לחברה להיכנס איתי לחדר). הרופאה מתחילה, אני מרגישה ממש איך היא מקלפת לי את העור ואת הדם נוזל לי על הפנים והגוף מהלחץ מתחיל לעשות את שלו - מרגישה חום מתפשט בכל הגוף וכאילו שאני על סף התעלפות ואז שתי כפות הידיים שלי מתחילות כאילו להשתתק! הן מתקפלות ומתקפלות מבלי שאוכל ליישרן ויש בתוכן מלא זרמי חשמל כמו כשהיד או הרגל נרדמת. לאט לאט קצות האצבעות מתחילות לקבל גוון מוזר כאילו שאוזל מהן כל הדם וגם מתחיל לכאוב לי מהנוקשות שלהם. הרופאה נלחצת ואומרת גם כי הגידול הרבה יותר עמוק ממה שחשבה והיא לא יכולה להמשיך לנתח ככה. היא סוגרת את החתך ומוציאים אותי החוצה לחדר האחות על כסא גלגלים וישר למיטה. הידיים מכופפות ומכווצות ומעוותות כאילו יש לי בהן נכות וזה מפחיד!!! הרגשתי כאילו אישאר ככה עד סוף החיים. חברה שלי מנסה להרגיע אותי ואז נכנס רופא, הוא אומר שעדיין לא ראה אף-פעם תופעה כזו כתוצאה מניתוח ואני מתחילה לבכות. הרופא מרגיע אותי ומבטיח שלא אישאר ככה ושזו כנראה רק תגובה חרדתית ושל לחץ. אני אומרת לו כי עברתי ניתוח קיסרי ועוד כמה ניתוחים עם הרדמה מקומית בלבד ובחיים לא קרה לי דבר כזה! הוא מניח שהסיבה לתגובה הגופנית שלי מקורה בכך שהניתוח נעשה בפנים, קרוב מאד לעין ולראש... עכשיו אני בכלל בלחץ - אולי היא פגעה באיזה עצב וזה בלתי הפיך???? ידעתי שאסור לי ללכת לרופאה שאיני מכירה!!! חברה שלי מרגיעה אותי, מצחיקה אותי ולאט לאט הידיים משתחררות עד שחוזרות לעצמן לחלוטין. וואווווווו - תודה לאל!!! זה היה מפחיד!!! להיות כ"כ חסרת אונים ובלי שליטה על הגוף! הרופאה אומרת כי עלי לעבור את הניתוח במרפאות החוץ של איכילוב עם טשטוש. להוציא טופס 17, לקבוע תור וכ"ו... איזה עצבים!!!! סתם התבזבז יום חופש מהעבודה ועכשיו כבר יש לי צלקת בכל מקרה ותפרים שצריך להוציא עוד שבוע וכל זה לחינם!!!!!! גם לא לקחה ביופסיה ואני לא יודעת באיזה גידול מדובר. עכשיו כל הביורוקרטיה המעצבנת הזאת ובכלל אני לא מתקרבת לאיכילוב - חרא של בי"ח!!!! (מנסיוני האישי) אח"כ גם בשורות לא טובות מאמא שלי שעברה באותו הזמן טיפול בבלינסון ו- די נשבר לי!!!! רוצה להגיד לכם - עזבו זוגיות, אהבה וכל החארטות האלה. אם אין בריאות אין כלום!!!!! הקלישאות של הסבתות שלנו הכי נכונות!!!! אין לנו צל של מושג מה יקרה לנו עוד רגע, עוד שעה, עוד יום ואנחנו לא שולטים בחיים שלנו במיל!!!!! הכל אשליה!! אנחנו רק בובות על חוט... אני עצבנית ומבואסת ולא בא לי על שום דבר! אז אני כמו אני, הולכת לישון... מצטערת אם העקתי ולמי שכן קרא עד הסוף - תודה על ההקשבה | |||
(זמירה, אני יודעת שזו לא קהילת פסיכולוגיה ובכ"ז אני רק בן-אדם.. מקסימום דפדפו הלאה..)
| 29/1/12 20:08 |
3
| ||
קודם כל חיבוק דבר שני תודה על ששיתפת ואחרון חביב רפואה שלמה
לכי לישון, חלומות נעימים את לא לבד ונהיה פה שתחזרי כדי לתת לך עוד חיבוק
| |||
| 29/1/12 20:10 |
0
| ||
למה אתה משלה אותה ? היא מאוד לבד פה.... (מנסיון) אבל כתבת מקסים | |||
| 29/1/12 20:18 |
1
| ||
תודה ולשאלתך אני לא משלה...
מכתיבתה היא אדם מקסים אז כך בדיוק אני מרגיש
אני מחבק אותה מכאן בלי לחשוב פעמיים מכל הלב | |||
/null/text_64k_1#
הוספת תגובה על "אני מבואסת "
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה