אתם יודעים שזה לא נכון, שזה לא עובד, שזה לא בשבילכם.

אבל האינסטינקט הבסיסי שלכם גורם לכם לא להקשיב להגיון,

אתם נאחזים בזה, מתייסרים, כואבים ומקווים.

איך נגמלים?

זה לא האינסטינקט הבסיסי שגורם לך להשאר.

האינסטינקט הבסיסי אומר לך "זה לא זה" , "ברחי"

אלא מה,

 התשוקה , הצורך לחוש, או משהו דומה

גורם לך לוותר על התחושה הבסיסית שלך

 ולמה,

 יש לך עדיין תענוג בקשר ,למרות הסבל.

 ועדיין לא הגעת למצב של

 "הגיעו מים עד גועל נפש"..

. ו/או

אין לך אומץ לחתוך...

איך נגמלים??

cold turkey

אין משהו אחר,

מנתקים מגע לחלוטין.

עושים שינוי

כך שהרוטינה שלך תשתנה

ולא תרגישי את החוסר כל כך חזק...

 קשה, אבל עובר...

הזמן הוא רופא טוב, אבל קוסמטיקאי גרוע

:)))

תני לעצמך כאפה ותיגמלי

http://cafe.themarker.com/post/2470103/

משהו קטן שכתבתי שהייתי בשלב הגמילה

עבר, כמעט

המוח יודע

שזה כך טוב,

אבל הלב,

מסרב, 

להסכים.

נשארת  עצבות קלה

שמתעמעמת עם הימים.

ועוד מעט

כבר אשכח אותך כליל

והזמן שלנו

הוא  היסטוריה עתיקה

ושאעצום את עיני

לא אזכור

את טעם הנשיקה

לאט לאט, ברגישות ובנחישות...
נראה לי שאנחנו נורא אוהבים להתייסר בענייני התשוקה
שמצד אחד זה עוטף אותנו, מסעיר ומרגש,
אבל אנחנו יודעים שזה פשוט לא זה.

ולהזכירך, אותו אינסטיקנט בסיסי,

זו אחת הסיבות שבגללן גורשנו מגן העדן,בבושת פנים
אז לכן, תסבלי בשקט..:)

ולעניין הגמילה...
לאט לאט, ברגישות ובנחישות.
כי השדים שלנו הם רק השדים שלנו..

כמעט בלתי אפשרי להגמל, אז לפחות תהני מהדרך! 

כנראה מצאת בו גם משהו שעושה לך טוב,

אל תתייסרי, תנסי להינות מהדרך.

 בידיעה שהכל זמני.

וזה יגמר בסוף כשזה ימוצה

 ותרגישי טוב ושלמה כשזה יתמוסס טבעי.

צטט: h a n i 2012-01-31 11:53:24

כמעט בלתי אפשרי להגמל, אז לפחות תהני מהדרך! 

איך ליהנות אם זה "יושב" ומייסר כל דקה ושעה?

"האינסטינקט הבסיסי" זה בעצם האינטואיציה שלך, והיא זאת שאומרת לך שזה לא בשבילך...הרגשות משאירים אותך שם, ומנתקים אותך מכל חשיבה הגיונית,הדרך להיגמל עם כל הקושי בדבר, זה לנתק מגע ולהתרחק והזמן מרפא הכל.

בכוח !

תכריחי את עצמך להקשיב להגיון, לא סתם קוראים לו כך..

ראשית תגדירי לעצמך מה את רוצה.

כשתדעי את זה בוודאות תבחני את הסיטואציה בה את נמצאת. האם את במקום הזה? האם את מתקרבת לשם?

(כנראה שלא, כי אז לא היית מעלה את הדיון...).

ואז תזכרי שבכל בחירה שלך יש רווח והפסד.

כשאת בוחרת להישאר את מרוויחה משהו אחד ומפסידה אחר, וכנ"ל כשאת בוחרת ללכת.

אז קודם כל תהיי כנה עם עצמך ותעלי את אותם רווחים והפסדים בכל אופציה.

וכששתי האופציות מונחות לפנייך פרושות ומפורקות לגורמים קחי החלטה.

על ההחלטה הזו תקחי אחריות.

אם החלטת להישאר, תלכי עם זה עד הסוף. תקחי מראש בחשבון את כאב הלב הנלווה ואת הידיעה שזה זמני וכל מה שזה אומר. אבל תמצי את האופציה הזו עד הסוף. תני לקשר למצות את עצמו ולגווע או ללכת בכל כיוון שהוא ילך.

אם החלטת ללכת, קחי לך את הלגיטימציה להתאבל ולכאוב כשאת יודעת שגם הכאב הזה ייגמר מתישהו..

הישיבה על הגדר,אגב, היא גם החלטה, למרות שנראה שלא, וגם בה יש רווחים והפסדים. קחי גם את זה בחשבון...

הרעיון בכל מה שכתבתי הוא ההצפה של הכל עד הפרטים הקטנים. אני מאמינה שמתוך מודעות יותר קל להחליט...

התופעה קיימת במגוון תחומים בחיים שבהם מתעקשים לעשות את הדבר הלא נכון בניגוד לאינטואיציה הבריאה. אפשר לצאת מזה או ע"י פיתוח יותר בטחון עצמי (אם זו המילה המתאימה) ולנסות לחשוב ולתכנן מה אנחנו באמת רוצים מעצמינו למרות שבתחום הרומנטי למשל זה לא תמיד קל ובעצם בעוד תחומים.