צטט: אביג 100 2012-02-05 00:09:42
נראה לי שמי שמרבה להשתמש בעצמו רוב השיחה ,לא ככ רואה את הצד השני .הוא אחד שעסוק בעצמו ולא תמיד האחר מעניין אותו
==============================
הבעיה שלי עם המשפט שרשמת (ויש לציין שרשמו אותו גם אחרים בוריאציה כזו או אחרת) היא שבשביל להתעניין בזולת אנחנו צריכים להכיר את הזולת וגם אז לא מובטח לנו שזה יעניין אותנו.
זה לא שונה מהותית ממצב בו שולחים אותי לשתי הרצאות האחת בנושא "גישות בפילוסופיה של המדע" והשניה בנושא "בישול קוריאני".
בשני המקרים אשמע דברים חדשים שלא מוכרים לי רק שהנושא הראשון מדבר אליי ואל השני אני לא מתחבר בשום צורה אז איך אוכל לומר מראש שאני צריך להגיע להרצאה ולהתעניין במה שנאמר בכל מקרה.
וזה לא ממש שונה כשמדובר בבני אדם-
אם האדם שמולי יעניין אותי אז יהיה לי מעניין כי נוצר חיבור שמתאים לשנינו ואם עולמו יהיה זר לי אז ייתכן שאשתעמם.
בכל מקרה אני לא מקבל את זה שאנשים אפריורית מרוכזים בעצמם ולכן לא שומעים מי שנמצא בצד השני.
אני חושב שרק במהלך הפגישה אפשר להיווכח עד כמה הזולת מעניין וכשיש חיבור טוב אז יהיה עניין בכל מקרה ולא משנה כמה פעמים משמשת שם המילה "אני".
המילה אני היא לגיטמית כמובן
במקרה דנן כוונתי לשימוש בה בהקשר המאים מבלי להצד השני יבין שיעשה בה שימוש יתר.
אתן לך דוגמא- אם אתה שואל מישהו אודות עצמו טבעי שישתמש ב-אני-
אבל, אם משהו רוצה לספר לך למשל על משימה שהיה שותף לה (עם עוד אנשים) ותוך כדי התיאור שלו הוא יגמד את האחרים ויספר ,יקח קרדיט רק לעצמו...
הייתי נזהר ממנו.
אגב, בפוליטיקה זה בולט, במקומות עבודה ובולט אצל אנשים שהם חסרי ביטחון.
יש מקרים שראוי להשתמש- באנחנו - .
השימוש ב-אני- רוצה להדגיש ההיתרון שלי ..לעיתים שימוש לא נכון מבליט את החיסרון.
/null/text_64k_1#