אמיר-כמו כל תופעה- גם תופעת התארים ותעודת הבגרות כתנאי מוביל להתקדמות בחיים -תגיע לאיזשהו שיא ואז תעלם. למעשה- זה כמו לדבר על כסף-אם כולם יהיו מליונרים- לכסף לא תהיה משמעות אמיתית. בעולם המערבי כיום הולך ונוצר חוסר משווע בידיים עובדות במקצועות שאינם "אקדמאיים" או דורשי תארי , אלא ידע ומקצועיות -כמו נגרים, אינסטלטורים (ב5 שנים האחרונות יש נפילה של כ50% בכמות מקבלי תעודות השרברבים המקצועיים...), חשמלאים, עובדי ביניין וכד'. כך שדווקא מקצועות הכפיים הולכים להיות נדירים ומבוקשים יותר בשנים הקרובות- ובהתאם- גם היכולת של העוסקים במלאכות האילו לדרוש סכומי עתק על שרותיהם (אם בעבר תואר דוקטור הבטיח שכר גבוה- כי לא היו הרבה נושאי תואר- היום גם על המשרות האילו יש עשרות מועמדים, מה שמאפשר למעסיק לשלם פחות על פי מיטב חוקי הביקוש וההיצע) - אני יכולה להגיד לך בוודאות שעוזר הבית שלנו, עם ותק של שנתיים במקצוע- מרוויח פר שעה לפחות כפול מרופא עם ותק של 5 שנים ואני בכלל לא רוצה לספר לך כמה שלמתי לחשמלאי עבור שעתיים עבודה (תחשוב 4 ספרות...כשהספרה הראשונה היא לא 1)
כלומר, מי שרואה קדימה- ילמד מקצוע "ממוצע" וישמור את לימודי התואר לפנסיה , כאשר כבר יהיו בבעלותו שני בנינים...ולגבי זוגיות-אישית תמיד העדפתי את אילו שקמים בבוקר בשמחה לעבודתם, עם או בלי תואר
לבן זוגי אין תואר וכנראה גם לא יהיה. אבל הוא מאושר בעבודתו, מאתגר את עצמו כל יום מחדש, אוטדידקט שכל חודש לומד קורס חדש מקריאה והתנסות ומקדם את עצמו מקצועית ומנטלית, מרוויח לא רע ולדעתי (המאוד אובייקטיבית כמובן) מדובר בגאון הדור. אני, לעומת זאת- עם תואר וחצי כמצטיינת (פרשתי באמצע מלימודי תואר שני, אחרי שלפני כל שעור שאלתי את עצמי למה לעזאזל אני עושה את זה לעצמי) מרוויחה חצי ממנו ומצאתי את עצמי הרבה פחות מרוצה בעבודה עד כדי החלפת מקצוע בימים אילו ממש.
/null/text_64k_1#