כל אחד יכול פחות או יותר, לסכם את המהלכים ההיסטוריים שעברנו עד היום, ולראות את הכרונלוגיה שבהם. בנקודת זמן מסוימת בשנים האחרונות נדמה כאילו ההתפתחות נעצרת, עד כדי היווצרות משבר רב תחומי. לא נראה או מורגש שפנינו מיועדות אל העתיד, ומכל שכן לחזון כלשהו. אלא, יש כאן מצב מאוד מיוחד בו אנחנו כביכול עומדים מהצד, וידינו קשורות ללא שום אפשרות להגיב. כמו מגדל קלפים שמתמוטט לאט, כך מדי יום אנחנו מוצפים בידיעות על גבי ידיעות על המשבר, וכיצד הוא מכה בכל חלקה טובה שהיתה לנו. מהתא הבסיסי ביותר המשפחה, ועד למשאבי וגורמי הטבע שסובב אותנו ותמיד שירת אותנו בנאמנות.

 

ההקדמה היא לא יותר מתיאור עובדתי של מצבנו הנוכחי ואין פה שום נסיון לשווק רעיונות אפוקליפטים. להיפך, דווקא המשיכה לטוב היא שדוחפת אותי לחקור את ההשפעות הקיימות ומתוכם אולי ללמוד על העתיד שלנו.

מערכת הזמנים עבר הווה ועתיד לא משנות כלום, כלפי העובדה הבסיסית שבה אדם רוצה להיות מאושר, ולכן אין הדבר שונה כהוא זה לגבי החזון שלנו. בראש וראשונה אנחנו צריכים למצוא את האיזון הנדרש בכדי להרים את ערך חיי האדם, בזה מסתכם הכל. כל היתר זה כבר נובע מרמת החיים שלנו. זאת אומרת הבסיס הנפשי הוא הבסיס היחיד לכל התפתחות מקווה של האנושות היום, מחר, או בעתיד הרחוק. יתר העטיפות ורמת הארגון של תעשיה, ערים, מדינות, עולם, יכולה לייצב את יעילותן רק לפי הבסיס הנ”ל.

האמצעים הבולטים של האדם הוא שפה וחינוך שעומדים לרשותנו, ומאפשרים לנו להתקשר כבניאדם להעביר מידע וכוחות התפתחות בכל האנושות, כפי שהיה נהוג עד היום. וגם היום כלום לא השתנה או ישתנה, כי אלו הכלים היחידים שעומדים לרשותנו בתור המין המובחר שבטבע, בכדי למצות את הפוטנציאל שטמון בנו. פוטנציאל הוא רק בכח, ולא בהכרח שאדם ימצה אותו, מפני שהוצאה מכח אל הפועל מחייבת בחירה רצונית והכרתית של האדם. האדם חייב להיות אקטיבי כל אחד לפי מידתו, בכדי לממש את מה שגלום בנו.

 לכן, היום יותר מתמיד אנחנו צריכים ללכת לקראת מימוש בחירה חופשית של האדם בכל מקום על הכדור. עד היום ניהלו עבורנו קבוצות את החיים וכיצד נחיה אותם, אם בתעשיה, אם בכלכלה, ועוד. היום בכדי לצעוד קדימה אנחנו צריכים ליצור את הניהול על ידי דאגה כללית ושיתוף אינטרסים כלל עולמי. וככל שתרחב היריעה כן נמהר את שלבי ההתפתחות. אחרי שנבין את זה ונסכים ללכת לקראת הליכה משותפת שכל מטרתה להרים את ערך חיי האדם, אז נשב ונקים לנו את החינוך הנדרש בכדי להוציא את זה לפועל.

 

 

החופש מזין את התרבות ואת הלמידה !  

בכנס השנתי של "האגודה למען קידום המדע" אשר התקיים לאחרונה, נאמר רבות על הרעות של הבורות המדעית שקיימת באוכלוסייה בכללותה. מנהיגים רבים הדגישו שהידע המדעי האוניברסאלי הוא דבר מכריע בקביעת מדיניות ציבורית נבונה בדמוקרטיה, כמו כן הוא מכריע בשמירה על העליונות במדע ובטכנולוגיה.

ההאשמה על חוסר העניין שמפגין הנוער כיום הוטלה על בתי ספרינו ועל האוניברסיטאות, בכל הרמות. בזה, יתכן שרוב האנשים יכולים להסכים. זה ברור שבתי הספר היום עושים עבודה איומה בחינוכם של ילדים ברוב התחומים -- אופי, אחריות חברתית, ואזרחות טובה, כמו כן קריאה, כתיבה, היסטוריה, ומדע. ככל שיותר כסף מוציאים, נראה שהתוצאות הן יותר עלובות. כיתות יותר קטנות, מתקנים חדשים, ציוד יותר יקר, וצבא אמיתי של צוות תמיכה שנראה שאינו עוזר.

אולם הפתרון המוצע על ידי המרצים בכנס של "האגודה למען קידום המדע" * היה רק חזרה על אותן הנוסחאות הישנות אשר לעיתים כל כך קרובות נכשלו בשנים האחרונות יותר שיעורים במדע, יותר דרישות, יותר מדריכים מוסמכים המתווספים לתוכנית הלימודים החל מכיתה א´ ועד האוניברסיטה. מה שהמנהיגים האלה כנראה שוכחים, הוא הניסיון השורשי שהוא הבסיס של הדמוקרטיה: המקורות של הדמוקרטיה נובעים מהאמונה, שכפיה היא היפוכה של צמיחה אישית. האופן הבלתי רגיל בו צמחו הדמוקרטיות המערביות, מוכיח שככל שהאנשים נהנים מיותר חופש בתוך החברה, כן החברה בכללותה נהנית מיותר קידום אינטלקטואלי ומוסרי. הדמוקרטיות הליברליות נבנו על בסיס עקרון מאוד חשוב זה, אולם מנהיגינו בתחום החינוך, נראה שהם כל כך לא מודעים לעובדה זו, ממש כמו כל ילד בור !

התרופה לבעיית הבורות המדעית, לכל בורות אחרת -- וגם לאלימות -- היא, לעקור אחת ולתמיד את המחלה אשר ביסודה: כפיה בבתי הספר. הטבע האנושי בחברה החופשית נרתע מכל ניסיון להכניס אותו בכוח לתוך איזושהי תבנית. ככל שיותר דרישות אנחנו מערימים על הילדים בבית הספר -- ועל הסטודנטים באוניברסיטה -- כך בטוח יותר שנרחיק אותם מהחומר אותו אנחנו מנסים לדחוף דרך גרונותיהם. התשובה האמיתית היא חופש בבית הספר -- חופש לכל ילד ונער, מכל גיל, לבחור את הפעילויות אשר סקרנותו הטבעית מובילה אותו אליהן ! ככלות הכול, הדחף של הילדים לשלוט בעולם מסביבם הוא אגדי. על בתי ספרינו לשמור את הדחף הזה חי על ידי הזנתו בחופש שהוא זקוק לו כדי לצמוח.

נחוצות פחות פעילויות חובה, לא יותר -- למעשה, עדיף שלא תהיה פעילות חובה בכלל. אנשים אשר תוהים באם יש הגיון לדבר, עליהם להביט בניסיון של בתי הספר הדמוקרטיים, אשר מוקמים ממש על בסיס עקרונות אלה. התוצאות הן בסך הכול מצוינות, כפי שהיינו מצפים.  

בתי הספר להם מדינתנו זקוקה נואשות, כדי להבטיח חברה בת קיימא של אזרחים יצירתיים, בעלי יוזמה, וחופשיים, הם בתי ספר המאפשרים לתלמידים חופש לעסוק בכל דבר שמעניין אותם. דגמים אחדים של בתי ספר כאלה קיימים בעולם כיום, והם מבשרים עולם חדש של חינוך.

-----------------
* ראו: דו"ח ועדת הררי - "מחר 98" (שימו-לב, שנת  1998 !!).

 

 

בית הספר הדמוקרטי הטוב הוא בית ספר מעולה ויוציא מתוכו תלמידים יצירתיים, תלמידים מעוניינים בהשתלמות ובהרחבת ידיעותיהם. הבעייה היחידה היא, שבית ספר זה אינו יכול לקלוט לתוכו כל תלמיד שהגיע לגיל לימודי חובה. בית ספר ספר דמוקרטי נועד לתלמידים מיוחדים, להם הוא פועל כפי שמתאים ליצירתיות ולערכים המיוחדים שיש לילדים אלה. לילדים שנקרא להם רק כאן רגילים הוא אינו מתאים. הם זקוקים לבית הספר התקני. הם חייבים במשמעת, בסדר קפדני , בלימוד מסודר מן הקל אל הכבד., ועוד. ילדים אלה כשיתבגרו יכולים להיות חוקרים מעולים, אנשי מדע גדולים ועוד. אין הם הזיבורית שבין התלמידים, אבל הם חייבים בסדר ובמשמעת, במהלך לימודיהם.

צטט: דוקטורלאה 2012-02-16 17:26:22

בית הספר הדמוקרטי הטוב הוא בית ספר מעולה ויוציא מתוכו תלמידים יצירתיים, תלמידים מעוניינים בהשתלמות ובהרחבת ידיעותיהם. הבעייה היחידה היא, שבית ספר זה אינו יכול לקלוט לתוכו כל תלמיד שהגיע לגיל לימודי חובה. בית ספר ספר דמוקרטי נועד לתלמידים מיוחדים, להם הוא פועל כפי שמתאים ליצירתיות ולערכים המיוחדים שיש לילדים אלה. לילדים שנקרא להם רק כאן רגילים הוא אינו מתאים. הם זקוקים לבית הספר התקני. הם חייבים במשמעת, בסדר קפדני , בלימוד מסודר מן הקל אל הכבד., ועוד. ילדים אלה כשיתבגרו יכולים להיות חוקרים מעולים, אנשי מדע גדולים ועוד. אין הם הזיבורית שבין התלמידים, אבל הם חייבים בסדר ובמשמעת, במהלך לימודיהם.

 

 

 

לאה, ראי נא מה שכתבתי לך כאן: "ילדים טובים" ו"עושי-צרות", סוף-סוף חופשי, בית-הספר הדמוקרטי סדברי ואלי. 

http://cafe.themarker.com/topic/2534335/#reply_15213236  

 

 

חלום נעים