למרות שאני מבינה את הכמיהה של כל אדם לחוש נאהב וחיוני, רומנים ווירטואלים הם סכנה.
אהבה ווירטואלית זה כמו להתאהב בגבר או באישה נשוי/אה, בחירה מתוך פחד מאינטימיות מלאה, אהבה בלתי מושגת, בריחה משיעמום ומשגרה לנשואים שביננו או לבודדים, יש בהן מידה לא מבוטלת של פנטזיות שכאשר פוגשות בעולם האמיתי קורסות, מותירות אחריהן לבבות שבורים.
זו נראית בתחילה הרפתקאה לא מזיקה, שבכל זמן ניתנת לשליטה, לעצירה, סוג של שעשוע תמים , אך עם הזמן הוא משתלט עלינו, כל רגע נתון נשמר להרפתקאה הזו, האנשים האמיתיים סביבנו משלמים את המחיר, חיי החברה שלנו, משפחתנו, ילדינו, שכן במקום להפנות אליהם אנרגיה, לחיים האמיתיים, אנו חיים בתוך הקופסה (המחשב) ולא מחוץ לקופסא, זה שואב למקום רע, לחיות בדימיונות שווא, סוג של לה לה לנד ובריחה מהמציאות.
אהבות ווירטואליות הן בריחה מאיפה שהו, אפשר לספור על אצבעות יד אחת הצלחות, רובן הרסניות בכל קנה מידה, משאירות אחריהן הרס וחורבן. חלקן הגדול מתפיידות בלי פגישה אחת במציאות ונשארות אי שם בעולם האילוזייה, מקצתן מתממשות רק בכדי להתקל במציאות לא משהו, חלקן משסעות משפחות ומפרקות אותן, בשביל מה? בשביל חלומות באספמיה.
למי שזה שווה לו - לבריאות.
/null/text_64k_1#