רפואה שלמה אביהו.

הי אביהו ( אם הסמן מתבלבל, יוצא: אהובי.. ),

באופן אישי, כמו חני. נהנית כשיש סביבי משפחה וחברים.

הצד הלא מפותח שלי - בד"כ רוצה להסתדר לבד ולהיות סופר וומן..

לשמחתי ככל שאני גדלה, הוא תופס פחות ופחות מקום - ואני בהחלט לומדת לבקש ולקבל פינוקים. שווה!!

תבריא מהר מותק!!

מפה אני יכולה לשלוח חיבוקים טובים כאלה.. - אם תסכים לקבל.

יאללה - יש לך מעט זמן עד פורים!!

אנשים רבים ודאי רוצים להקשיב,לתמוך ולהכיל כל מצוקה שלנו אבל כאן השאלה המרכזית היא לא הרצון אלא היכולת.

כשאדם חי חיים עמוסים אז עם כל הרצון הטוב נותר לו מעט זמן פנוי להיות שם בשביל מישהו אחר.

אז כאבא לשתי ילדות אני יודע שברגע שיש מצוקה אמיתית לאחת מהם אני אמצא עצמי עושה שינויים בסדר העדיפיות שלי ולפעמים גם בלוח הזמנים כדי שאוכל להיות זמין לילדה שצריכה אותי ולעזור לה. אבל חוץ מהילדות שלי הרי יש כל כך הרבה אנשים סביבי שאני מרגיש קרבה אליהם ובאמת רוצה שיהיה להם טוב ובכל זאת איננו מסוגל לפנות לכך את הזמן כפי שאותם אנשים אולי היו צריכים וגם ההיפך הוא הנכון כי אני יודע שהרבה פעמים הייתי שמח לקבל תמיכה וחיזוקים מאנשים קרובים ובכל זאת רוב הפעמים לא אבקש זאת כי אני יודע שהם עסוקים באלף דברים אחרים.

לכן אני חושב שזו לא שאלה של רצון כי הרצון קיים אבל כשאדם חי חיים עמוסים אז הרצון לפנות זמן רב בשביל כל האנשים סביבנו יהיה מה לעשות מוגבל כי זה תמיד יפגע בדברים אחרים שעלינו לעשות.

 זה עצוב כי אני חושב שרובינו זקוקים מאוד להכלה,להקשבה...אפילו לחיבוק ולאנשים שיהיו שם בשבילנו אבל כשאני במצוקה אז המצוקה היא עכשיו ולא ביום שישי ב2 שנוכל סוף סוף להיפגש לכוס קפה וכאן הבעיה האמיתית כי בדרך כלל אי אפשר להזעיק אנשים מעכשיו לעכשיו אלא במצבים קיצוניים...מצבי חירום...

אני חושב שבעבר הזמנים היו שונים,היינו יותר משקיעים בעולם החברתי,יותר יוצאים מהבית וכן...גם היה לנו יותר זמן פנוי ולא היינו צריכים לפתוח יומנים כדי להיפגש עם ידיד.

הזמנים השתנו,העולם נהיה עמוס ומהיר והוא מציע לכל אחד מאיתנו הרבה יותר אבל את הדבר הבסיסי כל כך של אמפטיה וחום אנושי של אדם קרוב שפשוט יהיה שם בשבילך כשאתה זקוק לו...את זה איבדנו ולפעמים אפילו בתוך קשר זוגי אנחנו מוצאים עצמנו עושים מאמץ רק כדי להיות זמן איכות יחד.

זה עצוב בעיקר כי הצרכים שלנו לא השתנו ועדיין הצורך החזק בתמיכה הנפשית קיים שם.

רק שבימינו קשה יותר למצוא מענה אמיתי לצורך הזה...

אנשים בוגרים יבינו.

חוץ מזה שיתוף עשוי להיות ניג'וס וחפירות.

יש מישהי שמתלוננות על בסיס שעה.

עניין של איזון.

שקול גם פסיכולוגית להבין באיזה מקום בסקלה אתה.

אי שיתוף עלול לפגוע גם בך אתה יודע. לא רק בקרוביך

אביהו, אני כל כך מזדהה איתך.

ביומיום אני חברותית וחברתית ואילו בשעות דחק או חולי ( נשמע מלחיץ פחד) אני תופסת מרחק,

 מתכנסת לתוך עצמי ומתפקדת הכי טוב.

מי שקרוב אליי באמת  , מכיר זאת ומקבל זאת.  עבורי, הצורך להרגיע ולטפל בלחץ מסביבי, גובה ממני מחיר יקר מדי.

 לא אוהבת ביקורי חולים, גם פרחים מעדיפה... רק בימי חג ויום הולדת.

הדפוס הזה מלווה אותי מילדות, לא מנסה לשנותו, עבורי הוא מקור כוח.

אביהו, אני מאחלת לך ימי בריאות, אופטימיות ועוצמות, ימים של רוגע ושקט פנימי.

             תעשה מה שטוב לך ותזכור להיות קרוב לעצמך...( :

רפואה שלמה, אביהו..

אני כבר מוכנה לחלוק גם את הפחדים שלי עם אדם קרוב....

כך, שבזמן מחלה...אני מתמסרת לחלוטין

זה אפילו יוצר תחושת חמימות וקירבה...