הכאב הכי גדול במקרים כאלה יישאר שלנו, כי אי אפשר לעזור לאדם שלא עוזר לעצמו.
פגשתי לא מעט מקרים כאלה בסדנאות לנשים מוכות להם התנדבתי, ושם מדובר על נשים שכבר עשו את הצעד הראשון לצאת מהמקום הרע הזה והושיטו יד לעזרה, חלקן נשארו עם אותם גברים עד היום, אני פוגשת אותן מידי פעם ברחוב.
גם אם אין שם מכות פיזיות, צלקות רגשיות לא פחות כואבות והרסניות הן מחלחלות לנשמה ומצלקות אותה לשנים. אבל בבסיס, אדם מתעלל לא יוכל להתעלל אם אין את המקום הזה בעצמנו שמאפשר לו.
כמה שיהיה קשה להבין, במקרים כאלה, אני נזכרת במילים של אספרסו שתימצת את הנושא בעבר באומרו "יש שם משהו בשבילה", בקורבנוּת יש טובות הנאה.
בסופו של דבר הכל עניין של בחירה, אנחנו אלה שבוחרים להיות גם במקומות רעים בחיינו, זה החלק שלנו והאחריות שלנו.
היא כנראה צריכה לרדת לתחתית של עצמה מבחינה רגשית בכדי לזוז מאזורי ה"נוחות" שלה, או שתעשה זאת או שתבחר להשאר שם - זה שלה - אף אדם בעולם לא יכול לעזור, לולא ההבנה שלה והעשייה שלה.
עם כל הכאב, ומניסיון אישי מר שלי, כשניסיתי לעזור לחברה ולהאיר דפוס חולה ,אני חטפתי את האש, כי מסתבר שקל יותר להפנות אותה לאדם שלישי, אני לא אתערב, אם אני חברה שלה אשתדל להיות שם בשבילה ולקבל אותה כמו שהיא.
הוספת תגובה על "הייתם אומרים משהו?"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה