אתמול נתקלתי בכתבה שעורכת השוואה בין גן "רוסי" לגן "ישראלי".

 

לכתבה לחצו כאן.

 

ההשוואה כשלעצמה קוממה אותי משום שלא מדובר על גן ברוסיה לעומת גן בישראל, אלא על השוואה על גנים שמתייחסים למוצא שונה ואשר נמצאים באותה מדינה.

 

כיצד תתקיים אינטגרציה כאשר מדברים על "אנחנו" לעומת "הם"?

 

בנוסף, לא אהבתי את החינוך הנוקשה מידי שלפיו ילדים כה קטנים, בגיל 3 בלבד, נמצאים במסגרת עד שעה 19:00 (!), מקבלים ש"ב, לא משחקים בחול כי הוא "נגוע במיקרובים".

 

היכן ההורים בתמונה?

מה לגבי זמן איכות עם הילד?

כיצד העולם הרגשי של הילד בא לידי ביטוי?

מה עם התנסות חושית?

מה עם יצר הספונטניות?

 

הכתבה גם מלאה בסטיגמות:

 

"בניגוד לגנים אחרים, הגן הרוסי הוא לא בייביסיטר, הוא משמש ללמידה והגננות לוקחות את התפקיד שלהן באופן מאד רציני".

 

"אנשי הצוות רואים עצמם כאנשי חינוך, כולם אקדמאיים ורציניים. הצוות בגן הרוסי מגיע בלבוש מסודר ומכובד בשעה שהסייעת בגן העירוני הייתה לבושה כמו עוזרת בית, מדברת בקול רם, צועקת לחברותיה".

 

"לא תראו שם (בגן "הרוסי") ילדים מסתובבים ומחפשים תעסוקה יזומה, גם לא מושכים בחצאיתה של הגננת ומבקשים תשומת לב".

 

אני חייבת לומר שבתור אחת שנוכחת בשלושה גני ילדים עירוניים ו"ישראלים" שלוש פעמים בשבוע כבר כמה שנים כמעט ולא נתקלתי בגננת שמתייחסת לילדים כאילו היא בייביסיטר ולסייעת שנראית כמו עוזרת בית ומדברת בקול רם.

 

זו שנה שלישית שאני עובדת בגן עם גננת הכי מקצועית שיכולה להיות, שמנחילה חינוך וערכים של כבוד ואהבה, מעבירה תכנים חינוכיים, אורייניים וערכיים. הגננת הזאת לא נחה לרגע - דואגת להעסיק את הילדים, להתייחס אליהם בהקשבה ובחום. היא אסרטיבית ומציבה גבולות, אך עושה זאת עם כבוד לילד ומתוך דאגה אמיתית.

בגן יש איזון בין משמעת לבין חופש וביטוי עצמי, בין קשיחות לבין חמימות, בין היגיון לבין רגש.

הסייעת בגן היא מקסימה - חייכנית, אדיבה, דמות אימהית.

ולא, היא ממש לא נראית כמו עוזרת בית - היא מטופחת, אסתטית, בעלת מראה מכובד וגוון קולה נעים ואוהב.

 

כך גם בגן נוסף שבו אני נמצאת אחת לשבוע.

 

 

אז נכון שיוצאי חבר העמים טובים במדעים והם בעלי משמעת עצמית, אבל ילדים זקוקים גם לחום, ללמידה מתוך התנסות (ולא רק על-ידי החדרת ידע תיאורטי), למגע בחומרים ובטקסטורות , כולל חול. לא קורה כלום עם ילד מתלכלך - זה אפילו בריא.

לא פלא שהילדים שהתחנכו בישראל גדלים להיות אנשים יצירתיים. 

 

 

ליוצאי חבר העמים יש את האיכויות שלהם ולישראלים ילידי הארץ יש את האיכויות שלהם.

 

כמו בכל דבר בחיים, צריך לאזן. 

 

 

מבלי להתייחס לערכים החינוכיים של גני הילדים השונים, הבחירה בסוגים הנבדלים היא טבעית לגמרי. עלייה מארצות שונות ראתה פיגור מסויים בתרבות הלימודים בישראל - בבתי הספר ובגני הילדים. הם הקימו להם מוסדות ההולמים את המוכר להם והמקובל עליהם בגולה. במיוחד העלייה מרוסיה הייתה משוכנעת כי בישראל יושבת אוכלוסיה נחותה מהם. לפיכך דאגו למוסדות מוכרים להם. אינני יודעת מה יקרה בעתיד. האם ישתכנעו העולים מרוסיה כי אפשר ללמוד גם בישראל? ואולי יאמצו הישראלים את סוגי המוסדות הרוסיים. יקימו לעצמם כאלה וייחקו אותם בלי או עם ביקורת. לפי שעה אין מה לעשות. רק להמתין.

צטט: דוקטורלאה 2012-03-10 14:17:30

מבלי להתייחס לערכים החינוכיים של גני הילדים השונים, הבחירה בסוגים הנבדלים היא טבעית לגמרי. עלייה מארצות שונות ראתה פיגור מסויים בתרבות הלימודים בישראל - בבתי הספר ובגני הילדים. הם הקימו להם מוסדות ההולמים את המוכר להם והמקובל עליהם בגולה. במיוחד העלייה מרוסיה הייתה משוכנעת כי בישראל יושבת אוכלוסיה נחותה מהם. לפיכך דאגו למוסדות מוכרים להם. אינני יודעת מה יקרה בעתיד. האם ישתכנעו העולים מרוסיה כי אפשר ללמוד גם בישראל? ואולי יאמצו הישראלים את סוגי המוסדות הרוסיים. יקימו לעצמם כאלה וייחקו אותם בלי או עם ביקורת. לפי שעה אין מה לעשות. רק להמתין.

 

שלום לאה,

 

זה לא עניין של חיקוי, אלא של שילוב.

יש יתרונות וחסרונות בשיטות הנהוגות בשתי התרבויות.

אני חושבת שהבעיתיות היא בכך ששתי התרבויות הן די קיצוניות בגישתן, ומכאן האנטי.

אפשר לאמץ את היתרונות של שתי השיטות ובכך להגיע לחינוך טוב יותר.

 

 

 

האם העולם מתקדם -- או הולך אחורה ?  

 

Vera Fedorovna Schmidt (1889, Starokonstantinov – 1937, Moscow) was a Russian educationist and one of the leading figures in the psychoanalytic movement in Russia during the "Silver Age". After the Russian Revolution (1917) she directed a highly innovative nursery school run on psychoanalytic principles.  

 

 

רוסי, או ישראלי -- העיקר: 

 

הפסיקו לדחוף את הילדים ! 

 

         למאה העשרים יש תביעות מעטות לאנושיות נאורה, אולם הישג אמתי אחד שהושג הם חוקי עבודת-ילדים. המהפכה התעשייתית הביאה ילדים קטנים, בגילים צעירים כמו גיל חמש, לתוך בתי-מלאכה עם תנאי עבודה ירודים ובתי-חרושת בניצוחם, לעתים קרובות, של מנהלי עבודה סדיסטיים ושל שיטה שהייתה תמיד-אכזרית. התוצאה הייתה מעין רצח של ילדים: השמדה שיטתית של ילדים, אשר הותירה צלקת קבועה בנוף האנושי.

 

         חוקי עבודת-ילדים שינו את כל זה. אנשים תרבותיים היו גאים בכך שהם החזירו לאנשים הצעירים את ילדותם,  תקופת צמיחה, משחק והבשלה אטית. אפילו בתי-הספר הושפעו מחוקים אלה וכך הוכנסו לתוך שיגרת היום-יום שלהם פעילויות אקזוטיות כגון משחקים מחוץ לכותלי בית-הספר, התעמלות והפסקות.

 

 

         זה היה דבר טוב מדי מכדי שימשך אני מניח. תרבות השרויה בנירוזות איננה יכולה סתם כך להכריז על עצמה  כבריאה. החיזיון שכל הילדים האלה מתהוללים בשמחה ובאושר ללא דאגה, היה יותר מדי מכדי לשאתו. לכן החליטו חכמינו ומנהיגי החינוך שלנו לקלקל את התמונה. עכשיו נאמר לנו שאנחנו חייבים להכריח את ילדינו ללמוד מיומנויות או נושאים אקדמיים מסוימים מהרגע שהם נולדים למעשה. 

 

         המסר הוא ברור. צעצועים טובים עבור תינוקות חייבים להיות צעצועים חינוכיים, הם חייבים לפתח מיומנויות מוטוריות, תאום (קואורדינציה) עין-יד, או זיהוי סמלים. על מעונות-יום טובים לכלול הדרכת תינוקות. על פעוטונים וגני-ילדים טובים לעבוד על פי תכניות לימודים בנויות היטב.

 

         הוראת מוזיקה צריך להתחיל בגיל שלש, לימוד שחייה בגיל שנה, לימוד קריאה, ברגע שהילד יכול לראות. נאמר לנו באופן שאינו משתמע לשתי פנים שהורים אשר מתעלמים מציוויים אלה מזניחים את ילדיהם, ומכינים אותם לכישלון בחיים. 

 

         ליהירותו של האדם אין גבול. במשך מיליוני שנים של אבולוציה התפתחו אצל כל המינים מנגנוני הישרדות המכוונים בעדינות. אחד המנגנונים האלה שהוא אוניברסלי ביותר הוא ההבשלה. תהליך אשר עוצב כך שהוא מפתח את מלוא הפוטנציאל אצל כל יצור חי.

 

         גדילה, שונה בפרטי פרטים אצל כל יחיד והיא תלויה במבנה הגנטי ובנסיבות הסביבתיות. אולם דבר אחד משותף לכולם: התהליך, על מנת שהמינים יוכלו לנצל את מלוא הפוטנציאל שלהם, חייב להיות תהליך של הבשלה טבעית, שהוא איננו נתון להתערבותם של משיגי גבול מגושמים ובלתי מיומנים.

 

         מדוע איננו יכולים להניח להם לנפשם? הילדות היא מצב נהדר, מהולל על ידי משוררים ופילוסופים מימים ימימה. ילדים חופשיים, עם לב קל ומאושרים, משתדלים בעצמם להשתלב בצורה חלקה בעולם המבוגרים -- להיות מועילים, להחזיר את האהבה שהם מקבלים, ולגדול כאזרחים פוריים וכהורים טובים.

 

        האם אנחנו באמת משפרים את המצב כאשר אנחנו לוקחים את הילדים האלה והופכים אותם לאנשים קטנים מתוחים, הנתונים לרגשות אשמה, נשלטים ומלאי חובות, כאשר הם מאולצים להשיג מטרות של מבוגרים שהם אינם יכולים אפילו להבינן?

        אולי "היה צריך להיות חוק": איש לא ידחוף ילדים ללמוד  מ י ו מ נ ו ת   א ו   ל י מ ו ד  א ק ד מ י   כ ל ש ה ו   בטרם הם בוחרים לעשות זאת מרצונם החופשי. אולי העשור השני של המאה העשרים ואחת צריך להתחיל, כפי שהמאה העשרים התחילה, בהבעתה של החברה את דאגתה האוהבת לצעיריה.

 

 

אכן, הגן ה"רוסי" מול הגן הישראלי מעלה לדיון שתי גישות חינוכיות. אם היינו יודעים לקחת את הטוב מכל גישה ולזרוק את הרע שבה - היינו יכולים לבנות את השיטה החינוכית הטובה ביותר. השאלה היא אלו מטרות רוצה כל גישה להשיג? האם לגן ה"ישראלי" יש בכלל מטרות שהוא רוצה להשיג כדי שהילד יהיה "מחונך" יותר או שהוא רוצה לספק לו חמימות ותו לא? האם הגן ה"רוסי" משועבד למטרות של ידע וחינוך בלבד ("המוח של הילד בגיל זה יכול לספוג המון" אומר איזה אבא המצדד בדרכים החינוכיות של הגן ה"רוסי"), ובכך יוצר יצור צייתן ומעריץ כוח? אילו ידענו להביט על כל שיטה בדרך ביקורתית אבל לא כדי לנצח בויכוח - אלא כדי ליצור חינוך טוב יותר - היינו יכולים להחזיר את החינוך הישראלי למעמדו הרם.

צטט: shabat shalom 2012-03-11 06:21:58

אכן, הגן ה"רוסי" מול הגן הישראלי מעלה לדיון שתי גישות חינוכיות. אם היינו יודעים לקחת את הטוב מכל גישה ולזרוק את הרע שבה - היינו יכולים לבנות את השיטה החינוכית הטובה ביותר. השאלה היא אלו מטרות רוצה כל גישה להשיג? האם לגן ה"ישראלי" יש בכלל מטרות שהוא רוצה להשיג כדי שהילד יהיה "מחונך" יותר או שהוא רוצה לספק לו חמימות ותו לא? האם הגן ה"רוסי" משועבד למטרות של ידע וחינוך בלבד ("המוח של הילד בגיל זה יכול לספוג המון" אומר איזה אבא המצדד בדרכים החינוכיות של הגן ה"רוסי"), ובכך יוצר יצור צייתן ומעריץ כוח? אילו ידענו להביט על כל שיטה בדרך ביקורתית אבל לא כדי לנצח בויכוח - אלא כדי ליצור חינוך טוב יותר - היינו יכולים להחזיר את החינוך הישראלי למעמדו הרם.

 

 

שאלות רבות, למי שעוסק בחינוך שנים רבות כל-כך, אינך חושב יוסי ? 

 

 

צטט: זכויות הפרט 2012-03-11 11:22:53

צטט: shabat shalom 2012-03-11 06:21:58

אכן, הגן ה"רוסי" מול הגן הישראלי מעלה לדיון שתי גישות חינוכיות. אם היינו יודעים לקחת את הטוב מכל גישה ולזרוק את הרע שבה - היינו יכולים לבנות את השיטה החינוכית הטובה ביותר. השאלה היא אלו מטרות רוצה כל גישה להשיג? האם לגן ה"ישראלי" יש בכלל מטרות שהוא רוצה להשיג כדי שהילד יהיה "מחונך" יותר או שהוא רוצה לספק לו חמימות ותו לא? האם הגן ה"רוסי" משועבד למטרות של ידע וחינוך בלבד ("המוח של הילד בגיל זה יכול לספוג המון" אומר איזה אבא המצדד בדרכים החינוכיות של הגן ה"רוסי"), ובכך יוצר יצור צייתן ומעריץ כוח? אילו ידענו להביט על כל שיטה בדרך ביקורתית אבל לא כדי לנצח בויכוח - אלא כדי ליצור חינוך טוב יותר - היינו יכולים להחזיר את החינוך הישראלי למעמדו הרם.

 

 

שאלות רבות, למי שעוסק בחינוך שנים רבות כל-כך, אינך חושב יוסי ? 

 

 

 אני תמיד לומד ע"י שאלות.

(נדמה לי שזה חופף את שיטתך - לא?)

צטט: shabat shalom 2012-03-11 15:45:37

צטט: זכויות הפרט 2012-03-11 11:22:53

צטט: shabat shalom 2012-03-11 06:21:58

אכן, הגן ה"רוסי" מול הגן הישראלי מעלה לדיון שתי גישות חינוכיות. אם היינו יודעים לקחת את הטוב מכל גישה ולזרוק את הרע שבה - היינו יכולים לבנות את השיטה החינוכית הטובה ביותר. השאלה היא אלו מטרות רוצה כל גישה להשיג? האם לגן ה"ישראלי" יש בכלל מטרות שהוא רוצה להשיג כדי שהילד יהיה "מחונך" יותר או שהוא רוצה לספק לו חמימות ותו לא? האם הגן ה"רוסי" משועבד למטרות של ידע וחינוך בלבד ("המוח של הילד בגיל זה יכול לספוג המון" אומר איזה אבא המצדד בדרכים החינוכיות של הגן ה"רוסי"), ובכך יוצר יצור צייתן ומעריץ כוח? אילו ידענו להביט על כל שיטה בדרך ביקורתית אבל לא כדי לנצח בויכוח - אלא כדי ליצור חינוך טוב יותר - היינו יכולים להחזיר את החינוך הישראלי למעמדו הרם.

 

 

שאלות רבות, למי שעוסק בחינוך שנים רבות כל-כך, אינך חושב יוסי ? 

 

 

 אני תמיד לומד ע"י שאלות.

(נדמה לי שזה חופף את שיטתך - לא?)

 

 

ללמוד, זה טוב. 

דעה, אין לך ? 

 

 

צטט: זכויות הפרט 2012-03-10 17:17:16

 

 

האם העולם מתקדם -- או הולך אחורה ?  

 

Vera Fedorovna Schmidt (1889, Starokonstantinov – 1937, Moscow) was a Russian educationist and one of the leading figures in the psychoanalytic movement in Russia during the "Silver Age". After the Russian Revolution (1917) she directed a highly innovative nursery school run on psychoanalytic principles.  

 

 

רוסי, או ישראלי -- העיקר: 

 

הפסיקו לדחוף את הילדים ! 

 

         למאה העשרים יש תביעות מעטות לאנושיות נאורה, אולם הישג אמתי אחד שהושג הם חוקי עבודת-ילדים. המהפכה התעשייתית הביאה ילדים קטנים, בגילים צעירים כמו גיל חמש, לתוך בתי-מלאכה עם תנאי עבודה ירודים ובתי-חרושת בניצוחם, לעתים קרובות, של מנהלי עבודה סדיסטיים ושל שיטה שהייתה תמיד-אכזרית. התוצאה הייתה מעין רצח של ילדים: השמדה שיטתית של ילדים, אשר הותירה צלקת קבועה בנוף האנושי.

 

         חוקי עבודת-ילדים שינו את כל זה. אנשים תרבותיים היו גאים בכך שהם החזירו לאנשים הצעירים את ילדותם,  תקופת צמיחה, משחק והבשלה אטית. אפילו בתי-הספר הושפעו מחוקים אלה וכך הוכנסו לתוך שיגרת היום-יום שלהם פעילויות אקזוטיות כגון משחקים מחוץ לכותלי בית-הספר, התעמלות והפסקות.

 

 

         זה היה דבר טוב מדי מכדי שימשך אני מניח. תרבות השרויה בנירוזות איננה יכולה סתם כך להכריז על עצמה  כבריאה. החיזיון שכל הילדים האלה מתהוללים בשמחה ובאושר ללא דאגה, היה יותר מדי מכדי לשאתו. לכן החליטו חכמינו ומנהיגי החינוך שלנו לקלקל את התמונה. עכשיו נאמר לנו שאנחנו חייבים להכריח את ילדינו ללמוד מיומנויות או נושאים אקדמיים מסוימים מהרגע שהם נולדים למעשה. 

 

         המסר הוא ברור. צעצועים טובים עבור תינוקות חייבים להיות צעצועים חינוכיים, הם חייבים לפתח מיומנויות מוטוריות, תאום (קואורדינציה) עין-יד, או זיהוי סמלים. על מעונות-יום טובים לכלול הדרכת תינוקות. על פעוטונים וגני-ילדים טובים לעבוד על פי תכניות לימודים בנויות היטב.

 

         הוראת מוזיקה צריך להתחיל בגיל שלש, לימוד שחייה בגיל שנה, לימוד קריאה, ברגע שהילד יכול לראות. נאמר לנו באופן שאינו משתמע לשתי פנים שהורים אשר מתעלמים מציוויים אלה מזניחים את ילדיהם, ומכינים אותם לכישלון בחיים. 

 

         ליהירותו של האדם אין גבול. במשך מיליוני שנים של אבולוציה התפתחו אצל כל המינים מנגנוני הישרדות המכוונים בעדינות. אחד המנגנונים האלה שהוא אוניברסלי ביותר הוא ההבשלה. תהליך אשר עוצב כך שהוא מפתח את מלוא הפוטנציאל אצל כל יצור חי.

 

         גדילה, שונה בפרטי פרטים אצל כל יחיד והיא תלויה במבנה הגנטי ובנסיבות הסביבתיות. אולם דבר אחד משותף לכולם: התהליך, על מנת שהמינים יוכלו לנצל את מלוא הפוטנציאל שלהם, חייב להיות תהליך של הבשלה טבעית, שהוא איננו נתון להתערבותם של משיגי גבול מגושמים ובלתי מיומנים.

 

         מדוע איננו יכולים להניח להם לנפשם? הילדות היא מצב נהדר, מהולל על ידי משוררים ופילוסופים מימים ימימה. ילדים חופשיים, עם לב קל ומאושרים, משתדלים בעצמם להשתלב בצורה חלקה בעולם המבוגרים -- להיות מועילים, להחזיר את האהבה שהם מקבלים, ולגדול כאזרחים פוריים וכהורים טובים.

 

        האם אנחנו באמת משפרים את המצב כאשר אנחנו לוקחים את הילדים האלה והופכים אותם לאנשים קטנים מתוחים, הנתונים לרגשות אשמה, נשלטים ומלאי חובות, כאשר הם מאולצים להשיג מטרות של מבוגרים שהם אינם יכולים אפילו להבינן?

        אולי "היה צריך להיות חוק": איש לא ידחוף ילדים ללמוד  מ י ו מ נ ו ת   א ו   ל י מ ו ד  א ק ד מ י   כ ל ש ה ו   בטרם הם בוחרים לעשות זאת מרצונם החופשי. אולי העשור השני של המאה העשרים ואחת צריך להתחיל, כפי שהמאה העשרים התחילה, בהבעתה של החברה את דאגתה האוהבת לצעיריה.

 

 

אני תומכת בהחלט בעניין ההבשלה הטבעית של הילד במקום אילוצים של מיומנויות כאלה או אחרות.

אך מאחר והדברים שלך נכתבו בהקשר של הנושא שהעלתי, אני חושבת שאי אפשר להתעלם מההשוואה שנעשית בכתבה - גן "רוסי" לעומת "ישראלי" (כתבת בפתיח של דברייך "רוסי או ישראלי- העיקר הפסיקו לדחוף את הילדים").

מהתוכן של המאמר שהבאת, אני רואה דווקא תמיכה בשיטה ה"ישראלית" שדוגלת בחופש, באוטונומיה ובמתן ביטוי אישי, זאת לעומת השיטה ה"רוסית" שדוגלת במשמעת, פיתוח מיומנויות למידה, לימוד חשבון ואנגלית, מתן שיעורי בית, חוסר התנסות במשחק בחול.

 

לגבי המיומנויות האלה שציינת: מיומנויות מוטוריות, תאום עין-יד (קואורדינציה), זיהוי סמלים.

אלה דווקא מיומנויות שקשורות בהתפתחות ובהבשלה והן נחוצות לשם מעבר לבית הספר. זאת לעומת משטר של למידת חומר עיוני (חשבון, כתיבה, אנגלית) שלדעתי היא אכן כפויה, מוקדמת ולא נחוצה לשם הבשלה.

 

מה שמעניין הוא שהגישה שהצגת כאן מגיעה דווקא מאשת חינוך מרוסיה. גישתה שונה לחלוטין מהגישה שמובאת בכתבה ואשר נחשבת לגישה "רוסית".

 

צטט: shabat shalom 2012-03-11 06:21:58

אכן, הגן ה"רוסי" מול הגן הישראלי מעלה לדיון שתי גישות חינוכיות. אם היינו יודעים לקחת את הטוב מכל גישה ולזרוק את הרע שבה - היינו יכולים לבנות את השיטה החינוכית הטובה ביותר. השאלה היא אלו מטרות רוצה כל גישה להשיג? האם לגן ה"ישראלי" יש בכלל מטרות שהוא רוצה להשיג כדי שהילד יהיה "מחונך" יותר או שהוא רוצה לספק לו חמימות ותו לא? האם הגן ה"רוסי" משועבד למטרות של ידע וחינוך בלבד ("המוח של הילד בגיל זה יכול לספוג המון" אומר איזה אבא המצדד בדרכים החינוכיות של הגן ה"רוסי"), ובכך יוצר יצור צייתן ומעריץ כוח? אילו ידענו להביט על כל שיטה בדרך ביקורתית אבל לא כדי לנצח בויכוח - אלא כדי ליצור חינוך טוב יותר - היינו יכולים להחזיר את החינוך הישראלי למעמדו הרם.

 

"אילו ידענו להביט על כל שיטה בדרך ביקורתית אבל לא כדי לנצח בויכוח - אלא כדי ליצור חינוך טוב יותר - היינו יכולים להחזיר את החינוך הישראלי למעמדו הרם".

 

אהבתי את המשפט הזה שכתבת - אין פה מפסידים ומנצחים, אין טובים ורעים, אלא יש יתרונות בכל שיטה, ושילוב בין היתרונות יניב את החינוך האידאלי ביותר.

צטט: ענתושקה 2012-03-11 16:48:16

צטט: זכויות הפרט 2012-03-10 17:17:16

האם העולם מתקדם -- או הולך אחורה ?  

Vera Fedorovna Schmidt (1889, Starokonstantinov – 1937, Moscow) was a Russian educationist and one of the leading figures in the psychoanalytic movement in Russia during the "Silver Age". After the Russian Revolution (1917) she directed a highly innovative nursery school run on psychoanalytic principles.  

רוסי, או ישראלי -- העיקר: 

הפסיקו לדחוף את הילדים ! 

         למאה העשרים יש תביעות מעטות לאנושיות נאורה, אולם הישג אמתי אחד שהושג הם חוקי עבודת-ילדים. המהפכה התעשייתית הביאה ילדים קטנים, בגילים צעירים כמו גיל חמש, לתוך בתי-מלאכה עם תנאי עבודה ירודים ובתי-חרושת בניצוחם, לעתים קרובות, של מנהלי עבודה סדיסטיים ושל שיטה שהייתה תמיד-אכזרית. התוצאה הייתה מעין רצח של ילדים: השמדה שיטתית של ילדים, אשר הותירה צלקת קבועה בנוף האנושי.

         חוקי עבודת-ילדים שינו את כל זה. אנשים תרבותיים היו גאים בכך שהם החזירו לאנשים הצעירים את ילדותם,  תקופת צמיחה, משחק והבשלה אטית. אפילו בתי-הספר הושפעו מחוקים אלה וכך הוכנסו לתוך שיגרת היום-יום שלהם פעילויות אקזוטיות כגון משחקים מחוץ לכותלי בית-הספר, התעמלות והפסקות.

         זה היה דבר טוב מדי מכדי שימשך אני מניח. תרבות השרויה בנירוזות איננה יכולה סתם כך להכריז על עצמה  כבריאה. החיזיון שכל הילדים האלה מתהוללים בשמחה ובאושר ללא דאגה, היה יותר מדי מכדי לשאתו. לכן החליטו חכמינו ומנהיגי החינוך שלנו לקלקל את התמונה. עכשיו נאמר לנו שאנחנו חייבים להכריח את ילדינו ללמוד מיומנויות או נושאים אקדמיים מסוימים מהרגע שהם נולדים למעשה. 

         המסר הוא ברור. צעצועים טובים עבור תינוקות חייבים להיות צעצועים חינוכיים, הם חייבים לפתח מיומנויות מוטוריות, תאום (קואורדינציה) עין-יד, או זיהוי סמלים. על מעונות-יום טובים לכלול הדרכת תינוקות. על פעוטונים וגני-ילדים טובים לעבוד על פי תכניות לימודים בנויות היטב.

         הוראת מוזיקה צריך להתחיל בגיל שלש, לימוד שחייה בגיל שנה, לימוד קריאה, ברגע שהילד יכול לראות. נאמר לנו באופן שאינו משתמע לשתי פנים שהורים אשר מתעלמים מציוויים אלה מזניחים את ילדיהם, ומכינים אותם לכישלון בחיים. 

         ליהירותו של האדם אין גבול. במשך מיליוני שנים של אבולוציה התפתחו אצל כל המינים מנגנוני הישרדות המכוונים בעדינות. אחד המנגנונים האלה שהוא אוניברסלי ביותר הוא ההבשלה. תהליך אשר עוצב כך שהוא מפתח את מלוא הפוטנציאל אצל כל יצור חי.

         גדילה, שונה בפרטי פרטים אצל כל יחיד והיא תלויה במבנה הגנטי ובנסיבות הסביבתיות. אולם דבר אחד משותף לכולם: התהליך, על מנת שהמינים יוכלו לנצל את מלוא הפוטנציאל שלהם, חייב להיות תהליך של הבשלה טבעית, שהוא איננו נתון להתערבותם של משיגי גבול מגושמים ובלתי מיומנים.

         מדוע איננו יכולים להניח להם לנפשם? הילדות היא מצב נהדר, מהולל על ידי משוררים ופילוסופים מימים ימימה. ילדים חופשיים, עם לב קל ומאושרים, משתדלים בעצמם להשתלב בצורה חלקה בעולם המבוגרים -- להיות מועילים, להחזיר את האהבה שהם מקבלים, ולגדול כאזרחים פוריים וכהורים טובים.

        האם אנחנו באמת משפרים את המצב כאשר אנחנו לוקחים את הילדים האלה והופכים אותם לאנשים קטנים מתוחים, הנתונים לרגשות אשמה, נשלטים ומלאי חובות, כאשר הם מאולצים להשיג מטרות של מבוגרים שהם אינם יכולים אפילו להבינן?

        אולי "היה צריך להיות חוק": איש לא ידחוף ילדים ללמוד  מ י ו מ נ ו ת   א ו   ל י מ ו ד  א ק ד מ י   כ ל ש ה ו   בטרם הם בוחרים לעשות זאת מרצונם החופשי. אולי העשור השני של המאה העשרים ואחת צריך להתחיל, כפי שהמאה העשרים התחילה, בהבעתה של החברה את דאגתה האוהבת לצעיריה.

 

 

אני תומכת בהחלט בעניין ההבשלה הטבעית של הילד במקום אילוצים של מיומנויות כאלה או אחרות.

אך מאחר והדברים שלך נכתבו בהקשר של הנושא שהעלתי, אני חושבת שאי אפשר להתעלם מההשוואה שנעשית בכתבה - גן "רוסי" לעומת "ישראלי" (כתבת בפתיח של דברייך "רוסי או ישראלי- העיקר הפסיקו לדחוף את הילדים").

מהתוכן של המאמר שהבאת, אני רואה דווקא תמיכה בשיטה ה"ישראלית" שדוגלת בחופש, באוטונומיה ובמתן ביטוי אישי, זאת לעומת השיטה ה"רוסית" שדוגלת במשמעת, פיתוח מיומנויות למידה, לימוד חשבון ואנגלית, מתן שיעורי בית, חוסר התנסות במשחק בחול.

 

לגבי המיומנויות האלה שציינת: מיומנויות מוטוריות, תאום עין-יד (קואורדינציה), זיהוי סמלים.

אלה דווקא מיומנויות שקשורות בהתפתחות ובהבשלה והן נחוצות לשם מעבר לבית הספר. זאת לעומת משטר של למידת חומר עיוני (חשבון, כתיבה, אנגלית) שלדעתי היא אכן כפויה, מוקדמת ולא נחוצה לשם הבשלה.

 

מה שמעניין הוא שהגישה שהצגת כאן מגיעה דווקא מאשת חינוך מרוסיה. גישתה שונה לחלוטין מהגישה שמובאת בכתבה ואשר נחשבת לגישה "רוסית".

 

 

החופש מזין את התרבות ואת הלמידה !  

בכנס השנתי של "האגודה למען קידום המדע" אשר התקיים לאחרונה, נאמר רבות על הרעות של הבורות המדעית שקיימת באוכלוסייה בכללותה. מנהיגים רבים הדגישו שהידע המדעי האוניברסאלי הוא דבר מכריע בקביעת מדיניות ציבורית נבונה בדמוקרטיה, כמו כן הוא מכריע בשמירה על העליונות במדע ובטכנולוגיה.

ההאשמה על חוסר העניין שמפגין הנוער כיום הוטלה על בתי ספרינו ועל האוניברסיטאות, בכל הרמות. בזה, יתכן שרוב האנשים יכולים להסכים. זה ברור שבתי הספר היום עושים עבודה איומה בחינוכם של ילדים ברוב התחומים -- אופי, אחריות חברתית, ואזרחות טובה, כמו כן קריאה, כתיבה, היסטוריה, ומדע. ככל שיותר כסף מוציאים, נראה שהתוצאות הן יותר עלובות. כיתות יותר קטנות, מתקנים חדשים, ציוד יותר יקר, וצבא אמיתי של צוות תמיכה שנראה שאינו עוזר.

אולם הפתרון המוצע על ידי המרצים בכנס של "האגודה למען קידום המדע" * היה רק חזרה על אותן הנוסחאות הישנות אשר לעתים כל כך קרובות נכשלו בשנים האחרונות יותר שיעורים במדע, יותר דרישות, יותר מדריכים מוסמכים המתווספים לתכנית הלימודים החל מכיתה א´ ועד האוניברסיטה. מה שהמנהיגים האלה כנראה שוכחים, הוא הניסיון השורשי שהוא הבסיס של הדמוקרטיה: המקורות של הדמוקרטיה נובעים מהאמונה, שכפיה היא היפוכה של צמיחה אישית. האופן הבלתי רגיל בו צמחו הדמוקרטיות המערביות, מוכיח שככל שהאנשים נהנים מיותר חופש בתוך החברה, כן החברה בכללותה נהנית מיותר קידום אינטלקטואלי ומוסרי. הדמוקרטיות הליברליות נבנו על בסיס עקרון מאוד חשוב זה, אולם מנהיגינו בתחום החינוך, נראה שהם כל כך לא מודעים לעובדה זו, ממש כמו כל ילד בור !

התרופה לבעיית הבורות המדעית וטכנולוגית, לכל בורות אחרת -- וגם לאלימות -- היא, לעקור אחת ולתמיד את המחלה אשר ביסודה: כפיה בבתי הספר. הטבע האנושי בחברה החופשית נרתע מכל ניסיון להכניס אותו בכוח לתוך איזושהי תבנית. ככל שיותר דרישות אנחנו מערימים על הילדים בבית הספר -- ועל הסטודנטים באוניברסיטה -- כך בטוח יותר שנרחיק אותם מהחומר אותו אנחנו מנסים לדחוף דרך גרונותיהם. התשובה האמיתית היא חופש בבית הספר -- חופש לכל ילד ונער, מכל גיל, לבחור את הפעילויות אשר סקרנותו הטבעית מובילה אותו אליהן ! ככלות הכול, הדחף של הילדים לשלוט בעולם מסביבם הוא אגדי. על בתי ספרינו לשמור את הדחף הזה חי על ידי הזנתו בחופש שהוא זקוק לו כדי לצמוח.

נחוצות פחות פעילויות חובה, לא יותר -- למעשה, עדיף שלא תהיה פעילות חובה בכלל. אנשים אשר תוהים באם יש הגיון לדבר, עליהם להביט בניסיון של בתי-הספר הדמוקרטיים, אשר מוקמים ממש על בסיס עקרונות אלה. התוצאות הן בסך הכול מצוינות, כפי שהיינו מצפים.  

בתי הספר להם מדינתנו זקוקה נואשות, כדי להבטיח חברה בת קיימא של אזרחים יצירתיים, בעלי יוזמה, וחופשיים, הם בתי ספר המאפשרים לתלמידים חופש לעסוק בכל דבר שמעניין אותם. דגמים אחדים של בתי ספר כאלה קיימים בעולם כיום, והם מבשרים עולם חדש של חינוך.

-----------------
* ראו: דו"ח ועדת הררי - "מחר 98" (שימו-לב, שנת  1998 !!).

 

 

צטט: ענתושקה 2012-03-11 16:51:58

צטט: shabat shalom 2012-03-11 06:21:58

אכן, הגן ה"רוסי" מול הגן הישראלי מעלה לדיון שתי גישות חינוכיות. אם היינו יודעים לקחת את הטוב מכל גישה ולזרוק את הרע שבה - היינו יכולים לבנות את השיטה החינוכית הטובה ביותר. השאלה היא אלו מטרות רוצה כל גישה להשיג? האם לגן ה"ישראלי" יש בכלל מטרות שהוא רוצה להשיג כדי שהילד יהיה "מחונך" יותר או שהוא רוצה לספק לו חמימות ותו לא? האם הגן ה"רוסי" משועבד למטרות של ידע וחינוך בלבד ("המוח של הילד בגיל זה יכול לספוג המון" אומר איזה אבא המצדד בדרכים החינוכיות של הגן ה"רוסי"), ובכך יוצר יצור צייתן ומעריץ כוח? אילו ידענו להביט על כל שיטה בדרך ביקורתית אבל לא כדי לנצח בויכוח - אלא כדי ליצור חינוך טוב יותר - היינו יכולים להחזיר את החינוך הישראלי למעמדו הרם.

 

"אילו ידענו להביט על כל שיטה בדרך ביקורתית אבל לא כדי לנצח בויכוח - אלא כדי ליצור חינוך טוב יותר - היינו יכולים להחזיר את החינוך הישראלי למעמדו הרם".

 

אהבתי את המשפט הזה שכתבת - אין פה מפסידים ומנצחים, אין טובים ורעים, אלא יש יתרונות בכל שיטה, ושילוב בין היתרונות יניב את החינוך האידאלי ביותר.

 

 

כיצד משלבים חופש עם כפיה ? 

 

 

צטט: זכויות הפרט 2012-03-11 17:10:21

צטט: ענתושקה 2012-03-11 16:48:16

צטט: זכויות הפרט 2012-03-10 17:17:16

 

אני תומכת בהחלט בעניין ההבשלה הטבעית של הילד במקום אילוצים של מיומנויות כאלה או אחרות.

אך מאחר והדברים שלך נכתבו בהקשר של הנושא שהעלתי, אני חושבת שאי אפשר להתעלם מההשוואה שנעשית בכתבה - גן "רוסי" לעומת "ישראלי" (כתבת בפתיח של דברייך "רוסי או ישראלי- העיקר הפסיקו לדחוף את הילדים").

מהתוכן של המאמר שהבאת, אני רואה דווקא תמיכה בשיטה ה"ישראלית" שדוגלת בחופש, באוטונומיה ובמתן ביטוי אישי, זאת לעומת השיטה ה"רוסית" שדוגלת במשמעת, פיתוח מיומנויות למידה, לימוד חשבון ואנגלית, מתן שיעורי בית, חוסר התנסות במשחק בחול.

 

לגבי המיומנויות האלה שציינת: מיומנויות מוטוריות, תאום עין-יד (קואורדינציה), זיהוי סמלים.

אלה דווקא מיומנויות שקשורות בהתפתחות ובהבשלה והן נחוצות לשם מעבר לבית הספר. זאת לעומת משטר של למידת חומר עיוני (חשבון, כתיבה, אנגלית) שלדעתי היא אכן כפויה, מוקדמת ולא נחוצה לשם הבשלה.

 

מה שמעניין הוא שהגישה שהצגת כאן מגיעה דווקא מאשת חינוך מרוסיה. גישתה שונה לחלוטין מהגישה שמובאת בכתבה ואשר נחשבת לגישה "רוסית".

 

 

החופש מזין את התרבות ואת הלמידה !  

בכנס השנתי של "האגודה למען קידום המדע" אשר התקיים לאחרונה, נאמר רבות על הרעות של הבורות המדעית שקיימת באוכלוסייה בכללותה. מנהיגים רבים הדגישו שהידע המדעי האוניברסאלי הוא דבר מכריע בקביעת מדיניות ציבורית נבונה בדמוקרטיה, כמו כן הוא מכריע בשמירה על העליונות במדע ובטכנולוגיה.

ההאשמה על חוסר העניין שמפגין הנוער כיום הוטלה על בתי ספרינו ועל האוניברסיטאות, בכל הרמות. בזה, יתכן שרוב האנשים יכולים להסכים. זה ברור שבתי הספר היום עושים עבודה איומה בחינוכם של ילדים ברוב התחומים -- אופי, אחריות חברתית, ואזרחות טובה, כמו כן קריאה, כתיבה, היסטוריה, ומדע. ככל שיותר כסף מוציאים, נראה שהתוצאות הן יותר עלובות. כיתות יותר קטנות, מתקנים חדשים, ציוד יותר יקר, וצבא אמיתי של צוות תמיכה שנראה שאינו עוזר.

אולם הפתרון המוצע על ידי המרצים בכנס של "האגודה למען קידום המדע" * היה רק חזרה על אותן הנוסחאות הישנות אשר לעתים כל כך קרובות נכשלו בשנים האחרונות יותר שיעורים במדע, יותר דרישות, יותר מדריכים מוסמכים המתווספים לתכנית הלימודים החל מכיתה א´ ועד האוניברסיטה. מה שהמנהיגים האלה כנראה שוכחים, הוא הניסיון השורשי שהוא הבסיס של הדמוקרטיה: המקורות של הדמוקרטיה נובעים מהאמונה, שכפיה היא היפוכה של צמיחה אישית. האופן הבלתי רגיל בו צמחו הדמוקרטיות המערביות, מוכיח שככל שהאנשים נהנים מיותר חופש בתוך החברה, כן החברה בכללותה נהנית מיותר קידום אינטלקטואלי ומוסרי. הדמוקרטיות הליברליות נבנו על בסיס עקרון מאוד חשוב זה, אולם מנהיגינו בתחום החינוך, נראה שהם כל כך לא מודעים לעובדה זו, ממש כמו כל ילד בור !

התרופה לבעיית הבורות המדעית וטכנולוגית, לכל בורות אחרת -- וגם לאלימות -- היא, לעקור אחת ולתמיד את המחלה אשר ביסודה: כפיה בבתי הספר. הטבע האנושי בחברה החופשית נרתע מכל ניסיון להכניס אותו בכוח לתוך איזושהי תבנית. ככל שיותר דרישות אנחנו מערימים על הילדים בבית הספר -- ועל הסטודנטים באוניברסיטה -- כך בטוח יותר שנרחיק אותם מהחומר אותו אנחנו מנסים לדחוף דרך גרונותיהם. התשובה האמיתית היא חופש בבית הספר -- חופש לכל ילד ונער, מכל גיל, לבחור את הפעילויות אשר סקרנותו הטבעית מובילה אותו אליהן ! ככלות הכול, הדחף של הילדים לשלוט בעולם מסביבם הוא אגדי. על בתי ספרינו לשמור את הדחף הזה חי על ידי הזנתו בחופש שהוא זקוק לו כדי לצמוח.

נחוצות פחות פעילויות חובה, לא יותר -- למעשה, עדיף שלא תהיה פעילות חובה בכלל. אנשים אשר תוהים באם יש הגיון לדבר, עליהם להביט בניסיון של בתי-הספר הדמוקרטיים, אשר מוקמים ממש על בסיס עקרונות אלה. התוצאות הן בסך הכול מצוינות, כפי שהיינו מצפים.  

בתי הספר להם מדינתנו זקוקה נואשות, כדי להבטיח חברה בת קיימא של אזרחים יצירתיים, בעלי יוזמה, וחופשיים, הם בתי ספר המאפשרים לתלמידים חופש לעסוק בכל דבר שמעניין אותם. דגמים אחדים של בתי ספר כאלה קיימים בעולם כיום, והם מבשרים עולם חדש של חינוך.

-----------------
* ראו: דו"ח ועדת הררי - "מחר 98" (שימו-לב, שנת  1998 !!).

 

 

חבל שאתה מביא רק ציטוטים בלי התייחסות אישית ובלי התייחסות נקודתית לדברים שכתבתי.

לי באופן אישי קשה לנהל דיון ככה.