את הסיפור הזה:

הראתי לה מה זה

אני לקוח טוב. מזמין את אותה אחת בכל פעם שאני בסביבה.

זה קורה לא מעט. בערך פעם בחודש וחצי - חודשיים.

יש לי את הטלפון הנייד שלה. עד כדי כך.

הבדידות הזאת קורעת אותי. קשה לי עם הלבד הזה.

עוד פה במרסיי. לא מבין מילה בצרפתית. שונא צרפתים.

בא לעשות את העבודה ומחכה כבר לחזור.

שבוע זה הרבה זמן.

אני לא טיפוס של מוזאונים - למרות שכבר בפעמים הראשונות הייתי בכולם.  לא מעניין אותי לחזור.

יש טלוויזיה בחדר. בד"כ הם גם שומרים לי את אותו החדר. לעתים גם מפנקים אותי בסוויטה.

מזפזפ. כשהשעה מתאימה, מחליף מילה עם הילדים.

אבל חוצמזה, הלבד פוצע אותי.

במרסיי אני מרגיש שאני ממש מדמם. זה כל כך מוחשי שאני לא מבין איך אני לא רואה את הדם נוזל ממני החוצה.

דימומים פנימיים - אני עונה לעצמי ומוציא את כרטיס הביקור שלה.

היא נראית לא רע. כבר כמעט 6 שנים שאני עובד במרסיי.

6 שנים שאני מזמין רק אותה.

שתהיה איזו שעה שאשכח בה את הבדידות.

אני לא נכנס אליה. ההיפוכונדריות שלי לא מאפשרת חדירה.

משלם על מציצה.

כשהיא מוצצת, אני נוגע לה בשדיים ובאמת מצליח לשכוח את הבדידות.

אולי זה הגיל - אני מגרד כבר את הששים.

אני גומר נורא מהר.

ואז... אחרי שאני גומר - היא פשוט הולכת.

התסכול שלי חוצה גבולות והבדידות ממש חונקת.

הייתי מוכן שתלטף אותי. אני לא מעיז לבקש.

ואז אני חושב לעצמי, 75 יורו על 7 דקות מהרגע שהיא נכנסת עד שהיא יוצאת...

מלא כסף היא עושה הזונה הזאת.

החלטתי שבפעם הבאה, אני אראה לה!

שתעבוד קצת יותר קשה. שאשלה את עצמי לקצת יותר מ7 דקות.

אחרי שצלצלתי להזמין אותה, טיפלתי בעצמי.

לגמור פעמיים רצוף בפרק זמן קצר - לא קורה לי כבר המון שנים.

פתחתי לה ת'דלת - והיא... התחילה לעבוד.

והמשיכה, והמשיכה - ראיתי שהיא חושבת לעצמה " מה קורה פה"? והייתי מבסוט מהתרגיל שעשיתי לה.

הסתכלתי על השעון... 39 דקות בדיוק לקח לה לבצע את העבודה.

בפעם הזו במרסיי, ניצחתי את הבדידות ב32 דקות.

אני לא אהבל. הכף מוטה לטובתה. ברור לי.

אבל בהחלט שעשעה אותי הקרימינליות שלי.