אתה מוזמן לחתונה,

אתה מפנה זמן, מתארגן, מכין צ'ק, נוסע ומגיע לערב "הגדול" של בני הזוג.

אחרי שבארוע הקודם של אותה משפחה הגעתי בזמן, הבנתי איזו טעות עשיתי, הפעם הגעתי בזמן הנכון. שעה וחצי אחרי המועד הנקוב. בול לחופה.

אמרו לי, הפסדת את האגרולים. באסה, איך, איך הרשיתי לעצמי להפסיד את האגרולים.....

מרגע שאתה נכנס אתה בעולם אחר.

את מהלך החופה והברכות של הרב לא תשכח בחיים. האזנים שלך חוזרות עליו כמו הד במשך מחזורים רבים.

את עצמך אתה לא שומע, את החברים/ משפחה שיושבים לידך, אתה צריך להבין רק מקריאת תנועות השפתיים שלהם,

האוזניים שלך צועקות "let us out of here", אתה מרגיש שבריאות שלך פועם משהו אחר, כזה שהקצב שלו לא אחיד.

מסביבך כולם מעשנים (היה חוק ?), אחרי שניסית לצעוק כמה פעמים אתה מבין שכל התקשורת שלך עם האנשים שלידך תהיה רק בפנטומימה..

ב-23:00 אנחנו רק אחרי המנה הראשונה ואני מבין שעל קפה לפני הנסיעה אני יכול רק לחלום.

ב-23:01 אני עושה סימנים, כמה נשיקות למשפחה ואנחנו יוצאים.

זהו - הסיוט נגמר.

חוזרים הביתה, עוד מקלחת לפני לישון בכדי להוריד את הריח של המאפרה.

כמה דברים לא כ"כ מסתדרים לי.

בחתונה כזו אתה פוגש חברים ובני משפחה. כאלה שלעיתים לא ראית המון זמן. מילה ! אתה לא יכול להחליף איתם.

רוב המוזמנים הם חברים של ההורים ובני משפחה.

חלק הרבה יותר קטן הם חברים של הזוג הצעיר.

רק ההורים משלמים על החתונה. רק הצעירים נהנים ממנה.

משהו פה נראה לי עקום.

מסקנות אישיות:

בכמה שעות שהלכו ובסכום של הצ'ק והדלק אני יכול לעשות את הדברים הבאים:

לשלוח צ'ק צנוע לבני הזוג, איזה כמה וכמה ח"י שקלים  (בכ"ז חסכתי להם עלות של שתי מנות...).

ללכת עם בת הזוג למסעדה נחמדה ושקטה.

מסקנות כלליות והצעות ייעול:

1. בעל המאה הוא בעל הדעה. ההורים משלמים - ההורים קובעים את סדר היום.
2. לוח הזמנים יכיל יותר משתי שורות (קבלת פנים וחופה). הוא יכיל משהו בסגנון הבא:
   1. קבלת פנים עם מוסיקת רקע שקטה.
   2. חופה
   3. אוכל עם מוסיקת רקע שקטה.
   4. ריקודים שמתאימים למבוגרים
   5. מנות אחרונות.
   6. נשיקות וחיבוקים לכל המשפחה ותודה לכל המבוגרים שהגיעו לחתונה שלנו.
   7. מסיבת ריקודים סוערת המורכבת מאוסף דפיקות אלקטרוניות ב-100 דציבלים.

יתרונות: כולם נהנים ואף אחד לא סובל.

חסרונות: מבחינתי אין.

להגיד לכם שאני מאמין שזה יקרה ? ממש לא, אבל מה איכפת לי לחלום ?

אישית....

שונאת חתונות, גם מהסיבות שציינת ,גם כי הם עושות לי חור בכיס...

וגם כי כבר הבנו מזמן שזה לא אירוע של פעם בחיים ....

יפה כתבת גיל.

מזל טוב לזוג הצעיר

אבל דעתי שאנשים למדו את הלקח ולדוגמה: בקיץ הייתי בחתונה בגן אירועים כאשר בזמן הארוחה הייתה מוזיקת רקע שקטה של שירי ארץ ישראל ולכולם הייתה את האפשרות לשוחח בנינוחות ובנעימות.

ואישית אוהבת את החתונות הנוצצות עם מוזיקה רועשת ואת הריקודים העכשוויים הקצב והאקשן ולדוגמה הייתי בשנה שעברה בחתונה שהריקודים היו שקטים ורגועים ( החתן ביקש )  כ"כ התבעסתי שהצטערתי שנסעתי  ועוד נסעתי עד חיפה.

חתונה מבעסת !!!

איפשהו ברחבי הגלובוס יהיו זוג פולנים בני 60 שירצו שתפיק להם את החתונה..

הורים משלמים יכולים לבקש שיתחשבו גם ברצונותיהם כדי שכולם יהיו מרוצים

אבל החתונה היא של הזוג המאושר,היום שהם יזכרו בלבם כמו שהם ייחלו לו ולא כפי שההורים שלהם רוצים שיזכרו.

לא מבינה חתונות המוניות.

בא לי להקיא - וסליחה אם אני פוגעת במישהו.

אי אפשר להחליף מילה.. רועש ומיותר.

המלצה שלי: ארוחת גורמה מגניבה לשתי המשפחות - שיוכלו גם לראות ולהכיר באמת ( קצת ) זה את זה..
וא"כ - שכל אחד יחגוג עם החברים שלו.

אחלה דיון:-)

ימוגרו החתונות לאלתר!

גיל, זה נראה אולי כמו נצח אבל החתונה שלי נערכה לפני בסה"כ 15 שנים ולמרבה הפלא כל מה שכתבת שצריך להיות היה שם כי אני התעקשתי על הדברים האלה ואפילו בחרתי במיוחד את התקליטן הכי ממושמע והכי חנון שיכולתי למצוא(והיה אחד כזה חמוד מקסים ולא בעייתי...ברמת השרון...).

החתונה נערכה באולמי "תצפית" בהרצליה ביום חמישי ואנחנו הגענו כבר לקראת השעה 8 וחצי. היו עדיין מוזמנים שלא הגיעו ובכל זאת אני התעקשתי שבשמונה וחצי ניכנס לאולם וכך היה. החופה התחילה ב9 וכבר ב9 וחצי חולקו מנות ראשונות וב11 בהחלט כבר הוגשו הקינוחים.

משעה 11 וחצי אני והחברים שלי שרבים מהם רוקדים ריקודי עם פצחנו בסבב של ריקודי עם שאנחנו אוהבים ואיפשרנו לכל מי שרצה ללכת הביתה בשלום עוד לפני חצות.

כמובן שהווליום של המוסיקה היה סביר לכל אורך הערב ואני דאגתי לנעימות רקע יפות שאני אוהב במהלך האוכל.

אישית,אני לא חובב ריקודים סלוניים אבל ידעתי שמוזמנים רבים רוצים לרקוד ולכן בחלק הראשון של הערב היה טנגו וולס ואפילו קצת מוסיקה מזרחית ונדמה לי שכל אחד קיבל מה שרצה ואת ריקודי העם למתקדמים השארנו לסוף הערב באמת מתוך מקום של התחשבות במרבית הרוקדים שלא יודעים לרקוד.

המחשבה שלי כחתן הייתה שאני לא רוצה שהערב המהנה שלי יהיה הסבל של האורחים שלי.

חשבתי על כך שאני רוצה שגם הם יהנו כמו שאני נהניתי ולפי התגובות החמות שקיבלתי אחר כך אני יודע שהאורחים אכן נהנו.

אני לא יודע מה קרה לעולם החתונות בשנים האחרונות אבל אני מסכים איתך לגמרי שפתאום הכל נראה כמו ארוע הפקה גרנדיוזי שבו החתן והכלה חושבים רק על עצמם ועל חבריהם הרעשניים וחבל כי חתונה אמורה לשמח לא רק חברים אלא גם משפחה קרובה.

אני כבר יכול להגיד לך להמשיך לחלום כי לדעתי המגמה הזו תימשך ואולי עדיף בימינו לעשות דווקא ההיפך ממה שעשית-

להגיע לחתונה מוקדם,לאכול רק מנות ראשונות ואחרי החופה ללכת הביתה.

וממילא המנות הראשונות היום מספיק גדולות ומשביעות... ואת החתן והכלה ומשפחתם נשאיר לשמוח בשמחתם אחרי החופה לבד עם המוסיקה בפול ווליום וכל האלכוהול וההשתוללות ומצידי שיהפכו את המקום למועדון לילה סוער בשעה שאני כבר אהיה שוב בסלון ביתי השקט!

אתה הולך לחתונה בגלל סיבותיך. זה לא חובה קדושה,

וכיוון שרוב הארועים מתנהלים כפי שתארת... אתה גם יודע מראש מה צפוי לך. 

אישית אני משתדל להמנע ככל האפשר, אבל כשצריך - מתייחס כמו למשימה.

לדעתי האישית, האנשים שהכי פחות נהנים הם הזוג הצעיר... אבל להם אין ברירה..

והיום יש לי חתונה בשדות ים - יהיה שמח.....

צטט: שפנדוזה מרדימון 2012-03-15 15:03:31

גיל, זה נראה אולי כמו נצח אבל החתונה שלי נערכה לפני בסה"כ 15 שנים ולמרבה הפלא כל מה שכתבת היה שם כי אני התעקשתי על הדברים האלה ואפילו בחרתי במיוחד את התקליטן הכי ממושע והכי חנון שיכולתי למצוא(והיה אחד כזה חמוד מקסים ולא בעייתי...ברמת השרון...). החתונה נערכה באולמי "תצפית" בהרצליה ביום חמישי ואנחנו הגענו כבר לקראת השעה 8 וחצי. היה עדיין מוזמנים שלא הגיעו ובכל זאת אני התעקשתי שבשמונה וחצי ניכנס לאולם וכך היה. החופה התחילה ב9 וכבר ב9 וחצי חולקו מנות ראשונות וב11 בהחלט כבר הוגשו הקינוחים. משעה 11 וחצי אני והחברים שלי שרבים מהם רוקדים ריקודי עם פצחנו בסבב של ריקודי עם שאנחנו אוהבים ואיפשרנו לכל מי שרצה ללכת הביתה בשלום עוד לפני חצות. כמובן שהווליום של המוסיקה היה סביר ואני דאגתי לנעימות רקע יפה שאני אוהב במהלך האוכל. אישית,אני לא חובב ריקודים סלוניים אבל ידעתי שמוזמנים רבים רוצים לרקוד ולכן בחלק הראשון של הערב היה טנגו וולס ואפילו קצת מוסיקה מזרחית ונדמה לי שכל אחד קיבל מה שרצה. המחשבה שלי כחתן הייתה שאני לא רוצה שהערב המהנה שלי יהיה הסבל של האורחים שלי. חשבתי על כך שאני רוצה שגם הם יהנו כמו שאני נהניתי ולפי התגובות החמות שקיבלתי אחר כך אני יודע שהאורחים אכן נהנו. אני לא יודע מה קרה לעולם החתונות בשנים האחרונות אבל אני מסכים איתך לגמרי שפתאום הכל נראה כמו ארוע הפקה גרנדיוזי שבו החתן והכלה חושבים רק על עצמם ועל חבריהם הרעשניים וחבל כי חתונה אמורה לשמח לא רק חברים אלא גם משפחה קרובה. אני כבר יכול להגיד לך להמשיך לחלום כי לדעתי המגמה הזו תימשך ואולי עדיף בימינו לעשות דווקא ההיפך ממה שעשית- להגיע לחתונה מוקדם,לאכול רק מנות ראשונות ואחרי החופה ללכת הביתה. וממילא המנות הראשונות היום מספיק גדולות ומשביעות... ואת החתן והכלה ומשפחתם נשאיר לשמוח בשמחתם אחרי החופה לבד עם המוסיקה בפול ווליום וכל האלכוהול וההשתוללות ומצידי שיהפכו את המקום למועדון לילה סוער בשעה שאני כבר אהיה שוב בסלון ביתי השקט!

אהבתי את הרעיון האחרון שלך ואת המחשבה שהנחתה אותך בחתונה שלך.

אני יכול להגיד לך שבארועי בר/בת מצווה של הילדים שלי, דאגתי שתוכנית תהיה לפי טעמי והווליום יהיה בשליטה שלי בלבד.

באמת קיבלתי מחמאות מהמוזמנים שאמרו שסוף סוף הם יכלו לדבר בארוע.

הלוואי ויהיו עוד כמוך וכמוני, ואם לא - את הרעיון האחרון שלך קניתי

חחחח עשיתי הכל לפני נישואי בני שיקחו את הכסף מההורים ויברח מהילולה הזו
לאיזה מקום קטן שבו יוכלו להיות רק הם והחבר'ה שהיו באמת רוצים לראות ....
לא הצלחתי הכלה רצתה את שמלת הפבלובה שלה וכל הטימטום שבה עם זה....

נראה איך אצליח (או שלא) עם הבנות שלי....

אגב, דווקא בבת/בר מצווה(לפני שנים) שלהם הצליח לי מאוד, לחשתי להם באוזן בשקט

תבחרו: הואהא מטומטם בלי מתנות (כי צריך לכסות  את הטימטום הזה לא?) או חו"ל?

חו"ל כזה שהם לא שכחו לי עד היום....(כבר 15 שנה)

למזלי הטוב, ילדי לא אהבו חתונות "שופוני". החתונות נערכו בחצר/בבית כנסת/ באולם קטן של מסעדה/ בחווה אקולוגית. ולא היה חסר שבחים מהמוזמנים

צטט: sarite1 2012-03-16 12:36:24

יש גם חתונות אחרות הייתי בחתונות שהיה מקום לרקוד ומקום לדבר

סוף סוף חתונה כזו ולא הזמנת אותי ????