סבתא שלי מצד האבא, אישה יקרה ואשת משפחה למופת שזכתה לחגוג בפורים האחרון לפני כשבוע 97 שנה, היא מהשרידים ההולכים ונעלמים של דור המייסדים ומה שאיפיין אותו. נולדה ב1915 בעיירה דויד הורודוק (נקראה גם דויד גורודוק או דויד גרודק) אשר הייתה אז ברוסיה הלבנה ואחרי מלחמת העולם הראשונה עברה לפולין ובסוף מלחמת העולם השנייה שטחה של אותה עיירה (שנחרבה בשואה) חזר לרוסיה הלבנה. שם גם נולד שנים אחדות לפניה בעלה לעתיד איתו עלתה לארץ ברבות הימים. גדלה בבית שאפשר להגדיר דתי מודרני או מסורתי. כן אפשר להגדיר אותו כ"רציונליסטי" עם נטייה מעטה , אם בכלל, לדברים כמו קבלה וכמובן שעל "תורות מזרחיות" אין בכלל מה לדבר...וכל זה בניגוד למה שאנו חשופים לו בימינו בשפע או בניגוד לזרמים כמו החסידות שבהם נטייה לעיסוק בקבלה (אומנם גם לא הייתה "ליטאית" ולו רק משום שמשפחתה לא הייתה חרדית ). היא עצמה אומנם נעשתה חילונית למדי אך בהחלט לא מנוכרת למורשת ולא מהסוג של כאלו שלא מרגישים שום שייכות לדת. 

בסוף שנות השלושים עלתה לארץ יחד עם בעלה לעתיד. הייתה עוד בפולין פעילה בתנועות ציוניות. ידעה בארץ, כמו גם בעלה, לעבוד קשה ולחיות בצינעה מתי שצריך. שמרה תמיד על הרגלים נכונים גם בריאותית וגם על פעילות אינטלקטואלית ואת פירות ההרגלים הנכונים זכתה לקטוף כמו שחלקכם בוודאי מבינים . אומנם לא היו בתקופתה (גם בבגרותה והיותה בארץ) אינטרנט וגם לא סדנאות שונות- ניו אייג'יות ואחרות - העוסקות בפיתוח כישורי חשיבה, אינטליגנציה רגשית ושמירה על הרגלים בריאותיים נכונים. ואומנם בעיירה בה גדלה עם אמצעי התחבורה והתקשורת שהיו אז שם, לא הייתה חשיפה גדולה למגוון תרבויות וגם היה לוקח יותר זמן להגיע ממקום למקום, בניגוד למה שזוכים לו ילדים ובני נוער בימינו. ואומנם גם כאשר התבססו בארץ אז לא דיברו בארץ יותר מדי על "תרבויות רחוקות" ולא היו נהוגות לשם נסיעות. ובכל זאת - וכמובן שאני לא מטיף "לחזור אחורה"- אי אפשר (בלשון המעטה) לומר כלל שחייה היו שוממים ובלתי מספקים גם אם עברה תקופות לא קלות . ונותר לי לאחל לה כמה שאפשר לאדם בגילה בריאות מכל הבחינות.

צטט: ronitbhappy 2012-03-16 17:38:18

מרתק, היא צלולה? איזו מתנה.

 כן, די צלולה. תודה.

אמיר, המילים שלך מעלות ניחוחות מוכרים. אתה בר מזל פעמיים לפחות, ההיכרות והקירבה לסבתא והוקרת תכונותיה וכישוריה. אנשים ונשים מזן אחר.

 יש לי כמה חברות "ותיקות" בנות 80 + שכל רגע איתן הוא בחזקת עולם ומלואו, תמיד אני מופתעת מחדש, מיכולת ההתמודדות עם מצבים קשים, מקדושת המשפחתיות, מהשמירה על הבריאות ומהיכולת לחייך ולהיות אופטימיות בכל עת כמעט.

הלמידה מהן היא מתנה אדירה, להבין שלפעמים מעט זה המון.

תהנה עם סבתך, תספר לה, שסיפרת לנו עליה. איזה נכד רגיש ומקסים אתה ( :

צטט: מחוייכת ( : 2012-03-16 17:51:07

אמיר, המילים שלך מעלות ניחוחות מוכרים. אתה בר מזל פעמיים לפחות, ההיכרות והקירבה לסבתא והוקרת תכונותיה וכישוריה. אנשים ונשים מזן אחר.

 יש לי כמה חברות "ותיקות" בנות 80 + שכל רגע איתן הוא בחזקת עולם ומלואו, תמיד אני מופתעת מחדש, מיכולת ההתמודדות עם מצבים קשים, מקדושת המשפחתיות, מהשמירה על הבריאות ומהיכולת לחייך ולהיות אופטימיות בכל עת כמעט.

הלמידה מהן היא מתנה אדירה, להבין שלפעמים מעט זה המון.

תהנה עם סבתך, תספר לה, שסיפרת לנו עליה. איזה נכד רגיש ומקסים אתה ( :

 

 תודה. מענין אם בעתיד הנכדים של חברי קהילת זוגיות- רובם הגדול ילידי שנות השישים והשבעים - יסתכלו עלינו באותה צורה שאני מסתכל על הדור שלה מבחינת מה שהיה ומה שלא היה לכל דור ואיך כל דור "הצליח לחיות עם זה".  

סיפורים שכאלו תמיד מרנינים את הלב,  יש בהם את ערגת "הטוב"  כפי שמעריכים המתבוננים אל העבר הרחוק.

זהו קסם העובר כ-חוט השני מדור לדור, ואין זה משנה כלל "התכנים",

פעם אמר לי בני שהוא משתוקק היה לחיות את החיים שלי, בתקופת "הקומזיצים" והשרוך האדום,

חייכתי ככל הורה, אך כשבאו בני כיתתו וביקשו שאפלפל להם מסיפוריי את חיי ילדותי, הבינותי שהם  משייכים לי "מיתוסים" לא לי, לא הבינותי ממה הם מתלהבים. וכשעשיתי להם "קומזיץ" ביערות בן שמן, עם אוהלים, גחלים לוחשות, משחקי חבל וליל ירח בלי טלוויזיות ומשחקי עיר, נדמה היה  שהם "בעננים".

ואני התבוננתי משועשע, סך הכל גחלים ותפוחי אדמה.... מה הביג דיל???

כזו היא "הנוסטלגיה" , נוטעת בנו "צ'יזבטים"  מענגים של אבות אבותינו ואנו פעורי פה מתקנאים.

אשר גם אם הם היו טבעיים ולא "ביג דיל" אצל אבותינו, אנו נהנים לשמוע, והם נהנים להשמיע,

ובעצם מה חשוב מן ההנאה?

 ברכות. זהו גיל מקסים.

אכן אישה מיוחדת במינה, ולא רק אתה זכית, אלא היא זכתה בך,הצורך שלך להנציח את חייה ופועלה בדיון מאוד מרגש, מי ייתן שתזכה לבריאות ואריכות ימים
אמן
שבת שלום
אורלי

צטט: אמיר ניצן 2012-03-17 19:35:54

סבתא שלי מצד האבא, אישה יקרה ואשת משפחה למופת שזכתה לחגוג בפורים האחרון לפני כשבוע 97 שנה, היא מהשרידים ההולכים ונעלמים של דור המייסדים ומה שאיפיין אותו. נולדה ב1915 בעיירה דויד הורודוק (נקראה גם דויד גורודוק או דויד גרודק) אשר הייתה אז ברוסיה הלבנה ואחרי מלחמת העולם הראשונה עברה לפולין ובסוף מלחמת העולם השנייה שטחה של אותה עיירה (שנחרבה בשואה) חזר לרוסיה הלבנה. שם גם נולד שנים אחדות לפניה בעלה לעתיד איתו עלתה לארץ ברבות הימים. גדלה בבית שאפשר להגדיר דתי מודרני או מסורתי. כן אפשר להגדיר אותו כ"רציונליסטי" עם נטייה מעטה , אם בכלל, לדברים כמו קבלה וכמובן שעל "תורות מזרחיות" אין בכלל מה לדבר...וכל זה בניגוד למה שאנו חשופים לו בימינו בשפע או בניגוד לזרמים כמו החסידות שבהם נטייה לעיסוק בקבלה (אומנם גם לא הייתה "ליטאית" ולו רק משום שמשפחתה לא הייתה חרדית ). היא עצמה אומנם נעשתה חילונית למדי אך בהחלט לא מנוכרת למורשת ולא מהסוג של כאלו שלא מרגישים שום שייכות לדת. 

 

בסוף שנות השלושים עלתה לארץ יחד עם בעלה לעתיד. הייתה עוד בפולין פעילה בתנועות ציוניות. ידעה בארץ, כמו גם בעלה, לעבוד קשה ולחיות בצינעה מתי שצריך. שמרה תמיד על הרגלים נכונים גם בריאותית וגם על פעילות אינטלקטואלית ואת פירות ההרגלים הנכונים זכתה לקטוף כמו שחלקכם בוודאי מבינים . אומנם לא היו בתקופתה (גם בבגרותה והיותה בארץ) אינטרנט וגם לא סדנאות שונות- ניו אייג'יות ואחרות - העוסקות בפיתוח כישורי חשיבה, אינטליגנציה רגשית ושמירה על הרגלים בריאותיים נכונים. ואומנם בעיירה בה גדלה עם אמצעי התחבורה והתקשורת שהיו אז שם, לא הייתה חשיפה גדולה למגוון תרבויות וגם היה לוקח יותר זמן להגיע ממקום למקום, בניגוד למה שזוכים לו ילדים ובני נוער בימינו. ואומנם גם כאשר התבססו בארץ אז לא דיברו בארץ יותר מדי על "תרבויות רחוקות" ולא היו נהוגות לשם נסיעות. ובכל זאת - וכמובן שאני לא מטיף "לחזור אחורה"- אי אפשר (בלשון המעטה) לומר כלל שחייה היו שוממים ובלתי מספקים גם אם עברה תקופות לא קלות . ונותר לי לאחל לה כמה שאפשר לאדם בגילה בריאות מכל הבחינות.

מקסים - מקוה שגם נכדי יפרגנו לי אהבה והערכה לכשאגיע לגיל 90 +

מזל טוב לסבתך הנפלאה .

אמיר ניצן המקסים,

רוחניות ותכונות בעלות ערך הן לא עניין לזמן, תקופה או חידושים טכנולוגיים אלא לרוח האדם

ואז כמדומה היה הרבה מקום לרוח, והרבה מקום לצניעות וערכים שבעיני לפחות אין להם תחליף.

הרבה בריאות וחיים יפים לסבתך. איזה כיף לך ולה שזוכים כך בשנים רבות בצוותא,

אני מדי פעם בפעם יכולה להיזכר. להיזכר ולהתגעגע ולהתחבר למהות של האישה האהובה בתוכי,

שתמיד תלך אתי ותנחה אותי, אם רק אקשיב לה.

וכיום עובדת גם עם הגילאים הללו, מלמדת אותם ספרות ופשוט כיף לי להתרגש אתם ביחד

ולהקשיב להם, לא פחות ואולי אף יותר משהם מקשיבים לי.

וניכר שהתכונות היפות שאתה קושר לסבתך עברו אלייך בגנים

או עם האוויר לנשימה. 

שבוע טוב, יעל. 

אמיר זה מקסים מה שכתבת

לא כולנו זכינו להכיר את הדור הותיק

ולתגובה שלך ל"מחוייכת" לדעתי אין בנו את מה שהיה לסבים ולסבתות שלנו

אנחנו [וזו רק דעתי] הרבה פחות "מעניינים"

הורי בני יותר משמונים התרצו סופסופ לצאת איתנו לטיול שורשים ...

הסיפורים שלהם מרתקים, מקוה שכשאחזור אוכל להבין קצת יותר את מה שהיה להם בצעירותם

וסבתך זכתה לראות את הפירות :)