בנתיים אין בחיפה שום התחדשות עירונית. הפרויקטים היחידים הם קטנים ברכס הכרמל ונו"ש, הורסים בית ישן ובונים בית מדורג. עד כה היו בערך 200 פרויקטים כאלו בכרמל. הבעיה שזה קורה רק בכרמל וקצת פה ושם בקרית שמואל וקרית חיים. בכל שאר העיר, כולל כל שכונות השיכונים, לא רק שאין התחדשות עירונית מלבד כמה תוכניות למגרה, אלא שגם העירייה נוהגת בהזנחה שיטתית מבחינת תשתיות כמו מבני ציבור, ספריות, גינות, תחבורה ציבורית. שותלים באיזו כיכר קצת פרחים, מחליפים באיזה גן ילדים כמה מתקנים ושמים בכמה מדרכות פס אספלט חדש. אבל כשזה כל מה שנעשה במשך עשר שנים - זה לא מספיק.
.
כן, יש הזנחה. היא מורגשת והיא גם מקבלת ביטוי בפערי הנדלן בין השכונות בעיר, הגבוה בארץ. זה לא דבר בלתי הפיך. כל עוד העיר משקיעה ושוקעת בפרויקטי תחבורה מחלפים ואספלט, אז מזניחים את התחומים שיכולים לסגור את הפערים. בפרויקטים שכן נעשו - המון טעויות תכנון, כי הם מבוצעים כתוצר לוואי של עיסוק בתחבורה ולא מתוך תוכנית כוללת. בין העיר לבין קרית אליעזר יש מרבדי שיכונים שאפשר ליצור מהם את האזורים הכי מבוקשים בחיפה, אבל סללו שני רחובות מחדש עם רציפי הנת"צ עשו טובה לכמה בניינים שבנו להם גדר, ושם גם התוכנית נעצרה. את כיכר מאירהוף, הכיכר הכי עירונית, הכי מגוונת והכי הומה בארץ - לא ריצפו מחדש, לא שמו בה מזרקה - אותה שמו באמצע הנת"צ, לא שמו פנסים חדשים, לא מסייעים לשפץ את הבניינים. זו כיכר עם פי כמה פעילות ושטח ממדרכות מרכז הכרמל ובכיכר מאירהוף באמת יש כיכר. כמה טיפוח עברה כיכר רבין וכמה כיכר מאריהוף? כמה פעילות מוכנסת לכיכר רבין או מרכז הכרמל, וכמה לכיכר מאירהוף? למה בקרית אליעזר אין מתנס? הרי לנו הפער בחיפה.
.
העירייה לא יודעת לטפח פה סביבות יחודיות, לא יודעת לבנות בהן סיפור, לשדר כוונות רציניות, לעשות תוכנית אסטרטגית לפיתוח שתקרוץ למשקיעים. פה כיכר תנועה, שם מחליפים שתי נדנדות. אבל חצר בית הספר הסמוך - נראית כמתקן כליאה, אולי אפילו עם פחות מתקנים. ראש העיר וסגניו יכולים לעופף לארגנטינה ולפיליפינים ולאנגליה ולסין, אבל ליצור מקומות כמו שיש באותן ערים שמהן הם מתפעלים, בחיפה הם לא יודעים. הם לא מבינים בכיכרות, כי מי שאחראי עליהן אלו מהנדסי תחבורה ביפה נוף, שמבינים בכיכרות תנועה. הם לא מבינים בהקמת בתי ספר, כי מי שאחראי על זה אלו מהנדסי תחבורה שמעניין אותם מנהרת תשתיות. עושים תוכניות פינוי בינוי עם יחס של 1:3 כמו בברל כצנלסון כאילו מדובר ברמת אביב, אז מראש יודעים שאין סיכוי שייצאו לפועל. זה רציני?
.
תושבי הכרמל דואגים כל אחד לשכונה שלו ולרחוב שלו. זו אוכלוסיה הומוגנית יותר, מבוגרת יותר עם משאבים וזמן פנוי. יש לה את הכוחות ליצור תוכנית כמו ציר הרכס ולהילחם עליה. לתושבי קרית אליעזר אין כוחות לפעול לשינוי התוכנית הגרועה בפינוי האצטדיון ולדרוש שיהיו שם גם מבני ציבור, גם מסחר, גם כיכר, שהאזור ישדרג את השכונה ולא יהיה גוש מבני שיכון שסביבם מרבדי חניות ואיזה שבילון קטן. תבדקו בעשר שנים האחרונות כמה בתי ספר נבנו, כמה גשרי הולכי רגל, כמה שבילי הליכה, כמה מרכזים לגיל המבוגר, כמה תחנות אוטובוס ישנות הוחלפו, כמה כיכרות נוספו או שופצו. זניח עד כלום. אם תנועות הנוער לא היו מפגינות אחרי הבחירות אז היו ממשיכים הלאה לקצץ בהן וגם את המעט שיפוץ במתקנים לא היו מבצעים. כי אין פה תוכנית עם סדר עדיפויות מאוזן. יש תחבורה, תחבורה ועוד קצת תחבורה. נוסעים ממקום למקום, אבל המקומות האלו שמהם ואליהם נוסעים מוזנחים עד בלי די.
.
ועל מה שקיים - בין אם במצב מוזנח או משופץ - מוסיפים גם העדר אכיפה, ואז מקבלים תוספות בנייה פרועות, השתלטות מסעדות ועסקים על שטחי מדרכות וטיילות וים, קירוי חורף שהופך לגניבת מדרכות, פלישה לשטחים משותפים ועוד, תרבות השימוש החורג שהפכה מהחריג לנורמה השלטת. אם רוצים לנהל עיר מסודרת, צריך להיות לפעמים רע. להעיף קירוי חורף מכוער, לסלק שילוט נאון מסנוור ומהבהב, לבוא עם בולדוזר להרוס תוספות בנייה. אבל אם מלבינים 800 עבירות בנייה, אז זה מהר מאד משתקף במראה העיר. חיפה סובלת כמו כל עיר אחרת מכל מיני בעיות ואין עיר בלי בעיות ובלי מגרעות. החול נעים, השמש זורחת והים כחול והפרחים פורחים ויש מוסיקה ברחובות. אבל כך בדיוק הרי גם היה לפני אסון הכרמל..
/null/text_64k_1#