אם נסתכל עובדתית על מה שנקרא היום משרד החינוך, אז קשה להגיד שמה שנגלה כסיכום ביניים לאן אנחנו שולחים את ילדינו יהיה הפתעה למישהו. היום אנחנו רוצים או שלא אנחנו מפעילים לחך רב ומיותר על התלמידים, מעמיסים עליהם מסות של חומר לימודי לשינון וזכרון, משהו שמזכיר איך מפטמים תרנגולים. המרדף אחרי הקדמה כביכול גורם לנו לאבד את עצמנו לדעת, וללכת שבי אחרי הקונספציה השקרית של מערכת ציונים כערך ממנף של השגיות חברתית כביכול. לפעמים קשה להבין נגד מי אנחנו נלחמים ומפני איזו אמת אנחנו טומנים את ראשנו בחול. כבר נתקלתי בהמון תלמידים האחרון שבהם, אתמול בשלחן העגול בכפר הערבי איכסל שהתלמידים אמורים למחנכים בפה מלא מה הם מעדיפים. לשוב הביתה ושההורים ישאלו אותם מה למדתם היום, ולא כמה קיבלתם במבחן. אבל מנגד עושה רושם כאילו אנחנו לא רוצים לשמוע אותם, כאילו במין גאווה מקולקלת אנחנו חושבים שאנחנו יודעים יותר טוב מהם מה הם צריכים או רוצים. זו עזות מצח בלתי נסלחת, הרי על מה אנחנו יכולים לסמוך את עצמנו, באיזה השגים אנחנו יכולים להתפאר מולם. מקסימום בעובדה שאנחנו היינו שותפים ליצירתם הביולוגית, והאם זו סמכות מספקת בכדי לנהל את חייהם בצורה כה שרירותית.

אני באופן אישי חושב שלא. ואפילו רואה אצלהם עמדת יתרון עלינו, בהבנת והכשרת עצמם להסתגל לשינויים נדרשים ביתר גמישות והצלחה. נרצה להודות בכך נשכיל לזרז את תהליך המעבר של הרשות החינוכית הנוכחית לזו הבאה. ואם לא? אז רק נכביד עלינו ועליהם, ועל כלל העולם, הרי מי הם ההורים ומי הם הילדים, 75 אחוז מכלל אוכלסית העולם?

 

ברור מעל לכל ספק לרב הנפשות הפועלות שמשהו השתבש, שמשהו לא פועל כשורה, שנדרש להשקיע יוזמה ופיתוח שיענה על צרכים חדשים. השיח האנושי משתנה, העולם משתנה, בשנה האחרונה עברנו תמורות חברתיות כה רבות. ולעומת זה אנחנו מנסים לענות עליהן באותה דרך אותה אנחנו מכירים. השדה הנוכחי בו אנו נמצאים נמצא על סף פשיטת רגל, כלכלית, חברתית, וודאי שערכית, אבל יחד עם זה הוא לא מבשר על סוף העולם. להיפך, זה מסמל על הכנה לחילופי משמרות ושדרוג מבני של החיים שלנו, לקראת שינוי היסטורי חדש. מנקודת הראות שלי אני רואה שותפים חדשים, הילדים בעצמם, שהשילוב שלנו המבוגרים יחד עם הילדים יניבו שיתוף פעולה פורה. אסור לנו לזלזל בילדים כאילו מה הם מבינים, אלא עלינו לשתף אותם בקביעת חומר הלימוד, מבנה השיעור, ובכל יתר המטלות הנדרשות לקיום החינוך ההולם.

 

יתכן וזה נשמע קצת חסר אחריות להציע דבר כזה, אבל מבחינה אסטרטגית כל שילוב כוחות ואינטרסים אל תוך יצירה משותפת היא מעגל של ברכה. מעגל שיכול לפתח יוזמה, אחריות, דאגה, והעלאת האחריות מכל השחקנים המשתתפים. אנחנו אולי חושבים שהנוער הוא אלים, משועמם, ואנטי ממסדי, כי ככה זה. הרי ילד יכול להביע את שמחתו על ידי חיוך, ואת העצב שלו בסימפטומים שליליים כמו אלה שהזכרתי.אנחנו צריכים לפתוח את הלב, להגביר את הרצון, ולהשתדל בכל כוחנו, למצוא את הגישור הנדרש והעבודה המשותפת לבניית מערכת חינוך הולמת. שתחבר בין ההשגים לערכים, שיולידו ילד\ה חדשים, שיהיו מאושרים לעצמם ולחברה בה הם חיים, להועיל לאותה חברה בה אנו חיים, ולא להיות לנטל על החברה בה אנו חיים. זה אולי נשמע כתירוץ, אבל באמת שלא, ומאחרי כל מילה יש כוונה טובה והמון נכונות ליצור מציאות משותפת של המורים, ההורים, הילדים, והמחנכים. כי לדעתי רק השיתוף והחיבור החברתי יכול להניע את גלגלי השינוי הנדרש, ביתר מהירות ובהירות.

 

הישגים וערכים, אבל לא בכוח ! 

 

 

 

יש כאן בעיה אמיתית של מוסר ושל חוסר אמון. אם היה אמון באנשים היו מלמדים אותם בצורה שונה. חוסר האמון נובע מחוסר יכולת לנהל בצורה נכונה וחוסר מוטיבציה למציאת דרך מוסרית לניהול וחינוך. כאשר מקלים על המדינה בעניין המוסר ומוותרים על המוסר והערכים ימצאו פתרונות קלים שלא מתחשבים בצרכים חברתיים ורגשיים שננטשים. הכי קל זה לוותר על הנפש והרגש ולחשוב שכפיה זה דבר טוב. ככה גם המוסר הולך לאיבוד וגם ערך החיים ככה גם נוטים יותר ויותר לוותר על החיים וגם על חיים של אחרים ככה המוטיבציה להשקיע בחיים יורדת רמת החינוך יורדת וכל זה כתוצאה מבגידות חברתיות היוצרות חוסר אמון. צריכים להדגיש את הרמה המוסרית לתגמל על רמות מוסריות לתת את המודעות למחיר של מצבים שונים ונפגעים במצבים שונים ולא לוותר על החלשים! לא לוותר על היצירתיות במציאת מצב שהוא שווה לכולם ופחות פוגעני לכולם מצד אחד ושומר על הכל מצד שני... עדיף אפילו לא ליישם פתרון גרוע בכיבוי שרפות רק כדי לשמר מוטיבציה לפתרון שנראה שזה הכי זה. הבעיה היא שברגע שיש התערבות יתר ודרישה למתן פתרונות מידיים ופיקוח הגורם ומאלץ ליצור רושם של עשיה והתקדמות ישנה בעיה אמיתית של הפעלת לחצים... ברגע שתמצאו דרך לנהל את המצב הזה ולעשות אנלוגיה לתחומים אחרים זה יהיה מעולה ואולי אפילו פתרון להורדת לחצים מכולם וככה אנשים יוכלו להיות באמת הם ולתת באמת מכל הלב בלי לפחד מהפקחות... (כינוי חיבה לכמה אנשים מאוד ידידותיים למשתמש)

 

 

אמרת אמון ? ראי כאן.