חשוב לסכם דברים -אפילו בכתב- לפני שמביאים ילדים ביחד ולא לצפות שדברים יסתדרו מעצמם. כי הם לא. אם האשה שהוא בחרר בסך הכל חוששת משתי משרות- הוא יכול להרגיע אותה, אכן, בכך שיראה שהוא לוקח אחריות על משק הבית לא פחות ממנה. אבל אם היא רוצה להיות בבית עם הילדים כי היא מאמינה שזה תפקידה הבלעדי של האשה- הוא צריך או לקבל את זה או למצוא משהיא מחפשת זוגיות שיוויונית כמוהו. ולגבי שאלתך -האם אני מכירה זוגיות כזאת ? אז בהחלט כן. אחותי ובן זוגה שותפים מלאים לכלכלת הבית ופרנסתו (בעבר אפילו הוא היה עסוק בהקמת עסק שלקחו כמה וכמה חודשים עד שהתחיל להכניס כסף, בתקופה הזאת אחותי פרנסה את הבית בעצמה- בהסכםשהוא נותן יותר "שעות נקיון" על החשבון...) אצלנו זה מתחיל להתקרב לשם- בעוד שלושה שבועות אני חוזרת לעבוד ובן זוגי לוקח את המחצית השנייה לש חופשת הלידה וישאר בבית ,עם העולל. (כולל בישולים ונקיונות...) לדעתי- המדינה צריכה לאפשר לגברים חופשת לידה נוספת (ולא רק בחלוקה עם האשה...) -זאת הדרך הכי טובה להפוך אותם לשותפים שווים בגידול הילדים .
במקרה שלנו- אמנם, 6 שבועות בבית הם די והותר עבורי, אלבגם יש לנו מזל שמצבי הפיזי מאפשר חזרה לעבודה כל כך מהר (תכלס? אחרי שבוע כבר הייתי מוכנה לחזור ל100% פעילות...) אבל ישנן נשים שחודש הראשון הוא רק התאוששות מהלידה- כך שאם הם יתחלקו בחופשה עם הגבר יהיו להן בקושי שבועיים -שלושה להתרגל להורות. ואי אפשר לאמר שאני לא עושה פה הקרבה (אני מניקה ומתכוונת להמשיך כך לפחות עד גיל שנה וכל העניין של שאיבה וסטרילזציה מסרבל מאוד). לדעתי- צריך לתת בנפרד חופשת לידה לנשים ועוד חודש וחצי לגברים (שאותם אי אפשר להעביר לאשה, מה ישמנע הדרה ארוכה יותר של נשים משוק העבודה) אותם הם יוכלו לקחת או במקביל לחופשתה של האשה (מה שעשוי לעודד תקשורת זוגית, חיי משפחה לומנוע מתחים וגירושין בהמשך) או לאחר שהיא מסיימת את החופשה. כי המצב כיום-של חודש וחצי לכל אחד הוא מגוחך !
/null/text_64k_1#