צטט: שפנדוזה מרדימון 2012-03-26 17:41:10
רותי,
אני חושב שגם כשאנחנו מפסיקים להיות ילדים עדיין יש סביבנו המון אנשים שאוהבים אותנו וגם רוצים לפנק אותנו ובין האנשים האלה בהחלט יש גם את מי שיהיה מוכן אפילו להביא לנו כוס תה למיטה.
העניין הוא שזה אנחנו שלא נעים לנו לבקש.
אני נמצא היום במקום כזה בחיים שאני כבר יודע שאני מוקף באנשים שאוהבים אותי ולמרות שאני יודע את זה אין לי את האומץ לבקש ממי שאוהב אותי כל מיני דברים...לבקש להיפגש כי אני מתגעגע,לבקש חיבוק,לבקש לארח לי לחברה ולשמש לי אוזן קשבת... מצחיק אבל נראה לי שהבעיה הגדולה בימינו היא לא חוסר באהבה אלא פשוט הקושי לבקש.
אני באמת מאמין שלכולנו יש יכולת עצומה לאהוב ולפרגן.
אבל צריך גם להגיד שהעולם הזה מטורף ורץ מהר וכולם מסביב נראים כל כך עסוקים ואז אתה אומר לעצמך "נו באמת...אני אציק לו רק כי מזמן לא נפגשנו..." או
"נו באמת...מה אני ילד קטן שצריך חיבוק לפני שהוא הולך לישון?"
ומרוב הבושה,חוסר הרצון להטריד ואולי במידה רבה גם הפחד הזה מדחייה אנחנו שותקים ולא מבקשים כלום.
מצחיק אותי שיש אנשים שמעידים שקשה להם לתת מעצמם. אצלי הבעיה בדיוק הפוכה לי קשה לבקש ולכן גם קשה לי לקבל ואני חושב רותי שאם באמת אין אף אחד שמביא לך את התה למיטה זה רק בגלל שגם את לא ביקשת ואם תבקשי מאנשים שאת יודעת שאיכפת להם ממך יכול להיות שתופתעי לטובה.
אבל זו לא חוכמה להטיף למשהו שגם אני עצמי נכשל בו רק שאני בחרתי לקבל את עצמי כמו שאני עם הביישנות שלי ואילו את...את פתחת דיון.
אז עכשיו תחליטי - או שתקומי ותתחילי לבקש מאנשים לפנק אותך או שלא תקטרי ...או זה או זה... 
ובינתיים רותי עד שתרגישי יותר טוב אני אאחל לך מכל הלב החלמה מהירה ותזכרי שאת מוקפת בהרבה יותר חום ופרגון ואהבה ממה שנדמה לך.

תודה נשמה 
/null/text_64k_1#