כותרות TheMarker >
    ';

    פרטי קהילה

    עורכי דין ומתמחים

    "צדק צדק תרדוף" (דברים טז כ). "צדק אם ישב לכסאו, לא יפלה בין נכבד או נקלה וריק" (הוראציוס). "הטוב והתבונה בהתחברם יחד נקראים צדק" (משה מנדלסון).

    משפט וחשבונאות

    פורום

    הצעות חקיקה, פסיקה וסיעור מוחות

    פורום המוקדש לסיעור מוחות בענייני הצעות חוק, חוקים ופסיקה יש חוק שחסר ? כאן המקום להציע אותו. יש הצעת חוק טובה/רעה/נפלאה זה המקום להציג אותה. יש פסיקה שכדאי לדעת עליה, לטוב ולרע, כאן המקום לדיון.

    חברים בקהילה (3686)

    ofer309
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אמיר ניצן
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    josh r
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    53sara
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    lexis
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אס לב אדום
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    שטוטית
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    ורדית..
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    הסכם איזון משאבים לאחר גירושין

    27/3/12 04:02
    7
    דרג את התוכן:
    2012-04-10 11:34:48
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    [ הסכם ממון, הסכם איזון משאבים, גירושין ]

    הסכם ממון הוא הסכם הצופה פני גירושין או מוות, שאחרת הוא לא מהווה הסכם ממון ויכול להיחשב לסתם הסכם, שלא חובה לאשרו בבית המשפט. הסכם ממון, חובה לאשר בפני ביהמ"ש וגם שינוי של הסכם ממון יש לאשר בפני ביהמ"ש. (סעיפים 1 ו 2 לחוק יחסי ממון).

     

    עד כאן הכללים הבסיסיים. והנה בא כבוד השופט זגורי ובפסק דין חדש, מתוך המאגר המשפטי נבו, תה"ס 19080-01-12 י.ר. נ' מ.ר. , הוא קבע כי הסכם לא חתום לאיזון משאבים בין בני זוג גרושים, אינו הסכם ממון ואינו דורש אישור בימ"ש כתנאי לתוקפו.

     

    הצדדים נשאו ב 1976 והתגרשו בשנת 2001. בעניינם, בתיק הרכושי,  פסק בית הדין הרבני האזורי בחיפה, כי עליהם להתחלק בחלקים שווים בחובות וברכוש. בעקבות הליכי פשיטת רגל שניהל הבעל לשעבר, הם גיבשו מסמך כוונות מפורט (זיכרון דברים) לגבי אופן פירוק השיתוף בנכס העיקרי שהיה להם – זכויות שימוש בנחלה. הצדדים החלו להעביר ביניהם טיוטות ואף לפעול בהתאם לזיכרון הדברים. הבעל לשעבר טען, כי הוא עמד בכל התחייבויותיו בהתאם לזיכרון הדברים ושהתנערות האישה מזיכרון הדברים מהווה חוסר תום לבו אין לתת לכך יד ולאפשר לה לחמוק ממילוי חובותיה ולחתום על ההסכם הסופי. הבעל לשעבר ביקש כי יראו בטיוטת ההסכם ששלח בא כוח האישה כהצעה ובנכונותו לחתום עליו כקיבול להצעה.   

     

    כבוד השופט זגורי, קיבל את תביעת הבעל וקבע, כך בסיכום מתוך המאגר המשפטי נבו כי :

     

    "ההסכם מיום 20/12/11 אינו "הסכם ממון" משלושה נימוקים שונים ונפרדים: ראשית הוא נכרת בין בני זוג לשעבר שלא חל עליהם הפרק הראשון לחוק יחסי ממון. שנית, הוא הסכם שבא לבצע פסק דין של בית הדין הרבני האזורי בחיפה משנת 1999 בעניין פירוק השיתוף בנחלה שלמעשה לא בוצע. שלישית, ניתן לראות בהסכם "הסכם רגיל" מכוח הוראת סעיף 5(א)(3) לחוק יחסי ממון. זאת ועוד, לגישת ביהמ"ש, זה המקום לאמץ את אמרתו של כב' השופט י. כהן מעניין אחר ולפיה, הגדרה רחבה מדי של המושג "הסכם ממון" עלולה לאפשר לצד המתחרט בחוסר תום לב מביצועו של הסכם לחזור בו מהתחייבותו מבלי לשאת בתוצאות הנובעות בדר"כ מהפרת הסכם. רוצה לומר, כי גם שיקולי צדק המהווים נדבך אינטגראלי ממדיניות שיפוטית של בתי המשפט לענייני משפחה מצדיקים, בנסיבות דנן, לדחות הניסיון לשוות או להגדיר טיוטת הסכם איזון המשאבים דעסקינן "כהסכם ממון". מכאן שעסקינן "בהסכם רגיל" שאינו חייב באישור ביהמ"ש כתנאי לתוקפו.

     

    האם ניתן לאכוף ההסכם על פי דיני החוזים: בחינת התביעה במשקפי דיני כריתת חוזים בהתעלם מזיכרון הדברים, הייתה מביאה לדחייתה, שעה שלא הוכח "קיבול" מצד התובע ("הניצע") להצעת האשה מיום 20/12/11 ובשעה שהיא מצדה הוכיחה חזרה מהצעתה והכל כעולה ממכתבה מיום 23/12/11. בנסיבות אלו, ככל שהיה קיבול מפורש במסגרת התביעה או הדיון בה, הרי שהיה זה לאחר שהאשה חזרה בה מהצעתה.

     

    חרף האמור לעיל, ביהמ"ש סבור כי "זכרון הדברים", מונע מהנתבעת לחזור בה מהתחייבותה לחתום על ההסכם, מטעמים של חוסר תם לב. בענייננו, לא יכול להיות כל חולק, כי זיכרון הדברים הינו חוזה מחייב לכל דבר ועניין ולא ניתן לראות את החוזה מיום 20/12/11 כחוזה מנותק מזיכרון הדברים. לא נמצא כל פגם בהתנהלותו של האיש במהלך המו"מ אשר מהווה הפרה של זיכרון הדברים או התנהגות חסרת תם לב. זאת ועוד, שולמה מקדמה בסך 24,000 ₪, שולמו דמי שימוש עבור כל חודשי ההמתנה ממועד עריכת זיכרון הדברים, הוזמנה חוות דעת שמאית, הוחלפו מספר טיוטות הסכם, כאשר האיש הודיע במסגרת התביעה, כי אף הסכים לאחרונה שבהן.

     

    עיון בזיכרון הדברים ובטיוטת ההסכם מיום 20/2/12 מלמד, כי למעשה אין הבדלים משמעותיים בין ההסכמים, זולת סכומים מדויקים שנקבעו שהאיש ישלם "כדמי שימוש" ואופן ביצוע התשלום של חלקה של האשה במשק והכל על פי חוות הדעת השמאית שהוזמנה על ידי הצדדים. יוצא אפוא, כי הפרט היחידי החסר להשלמת החוזה הוא החתימה עליו.

     

    עפ"י מגמת הפסיקה, רוככה דרישת הכתב ונקבע כי במקרים מיוחדים ויוצאי דופן יש מקום להיזקק לעקרון תום הלב כדי להתגבר על עקרון הכתב. המאפיין מצבים אלה הוא שעולה מהם "זעקת ההגינות" המצדיקה סטייה מעקרון הכתב. לגישת ביהמ"ש, בנסיבות המקרה דנן, יש להגמיש אף עוד יותר את דרישת הכתב או החתימה מצד האשה על ההסכם וזאת לאור השפעת דיני המשפחה על דיני החוזים. כאשר 'זעקת ההגינות' בנסיבות דנן, מצדיקה ריכוך דרישת הכתב ואכיפת החוזה מיום 20/12/11 חרף העובדה שלא נחתם על ידי הצדדים. "

     

    מתוך חליפת המכתבים בין ב"כ הצדדים, ניתן ללמוד כי הסיבות היחידות לסירובה של האשה לחתום על החוזה הינה העיכוב בחתימת החוזה מחד גיסא ורצונה בשיפור או שינוי תנאי זיכרון הדברים המקורי מאידך גיסא. כלומר, לא הייתה כל עילה חוזית מוצדקת מצד האשה לסרב לחתום על החוזה מיום 20/12/11 אשר נוסח על ידי באת כוחה וניסיונה לעשות כן מהווה התנהלות שלא בתם לב.

     

    בכל הכבוד לשופט אסף זגורי ולמושג תום הלב, דעתי שונה מעט.

     

    גם אם אקבל את עמדתו וניתוחו בפסק הדין, על פיו לא מדובר בהסכם ממון (דעתי שונה מקביעותיו בנושא), לא אוכל לקבל את קביעתו הסופית ואת אופן הגעתו אליה, דרך ריכוך דרישת הכתב וקביעה כי מדובר בניהול מו"מ בחוסר תום לב עפ"י סעיף 12 לחוק החוזים. כבוד השופט מנסה לאלץ את עמדתו הערכית האישית לתוך פסק הדין ואף לעשות משפט צדק. יתכן כי מדובר באישה רודפת בצע שמנסה לבצע מקצה שיפורים לטובתה, אבל מעבר לכך, פסיקה כזו מרוקנת בעיני מתוכן את מושג המו"מ. כאשר אנשים מחליפים טיוטות ביניהם, הם לא מצפים שאחת מהן תחייב אותם, בטרם הסכימו לאמור בה וחתמו עליה.

     

    העובדה כי הבעל לשעבר קיים את זיכרון הדברים, אך המשיך להחליף טיוטות, לא מכשירה בעיני את ההסכם, עליו סירבה האישה לחתום. זכותו של כל אדם לנסות להיטיב את תנאי ההסכם שלו, זו לא התנהלות פסולה או מגונה ואי אפשר לכנות כל דבר שלא נראה לנו ערכית, חוסר תום לב.

     

    אולי פעל כבוד השופט בדרך שנראתה לו מוסרית, אך בעיני הפסיקה שגויה משפטית.

     

    מה דעתכם חברים?

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "הסכם איזון משאבים לאחר גירושין"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה   

    27/3/12 08:34
    2
    דרג את התוכן:
    2012-03-27 08:36:40
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    טיוטות אינן אמורות לחייב, אבל -

    כאשר מחליפים הצדדים טיוטות, אמור מקבל הטיוטה לצאת מהנחה שהרשום בה מייצג את הסכמות השולח.

    ייתכנו כמובן טעויות הדורשות תיקון, יתכן שמידע חדש שיגיע לידי השולח יגרום לו לשנות מתנאיו, או לסגת כליל מרצונו להתחייב, אבל כעקרון, ניהול משא ומתן יוצר ציפיות ועלול גם לגרום שינוי לרעה לגבי אחד הצדדים.

    במקרה שלנו, אין מדובר בהסכם למכירת מקרקעין בין זרים, שבו (וראיתי זאת לא פעם) מתנהל מו"מ, מוחלפות טיוטות - ואז חוזר בו אחד הצדדים מכוונתו להתקשר בחוזה.

    כאן מדובר בזוג שכבר היה לו הסכם, אלא שעל פרט מפרטיו נדרש הסכם נוסף.

    יכול היה השופט לראות זאת כטיוטה בלתי מחייבת.

    התוצאה היתה כמובן שהצדדים יחזרו אליו בתיק זה או בתביעה חדשה על מנת לדון בכך כבפירוט נוסף של הסכם חלוקת הרכוש שנעשה אגב הגירושין, ואז היה על השופט לייצר בעצמו את תנאיו.

    הוא העדיף להתייחס למה שהצדדים עצמם הסכימו לו לכאורה, לא מצא סיבה טובה אצל האישה לשינוי מתנאים אלה - וסגר עניין.

    יצירתי.

     

    לאחרונה נתקלתי בטיוטת חוזה אליה צורפה הערת עורך הדין כי אין בכתוב בטיוטה זו כדי לחייב את מרשו.

    לא התאפקתי, והתקשרתי לעורך הדין לשאלו לפשר ההערה.

    הוא הסביר לי שבזמנו הוציא טיוטה ראשונית - והצד השני הודיעו כי הוא מקבל את ההצעה ולכן אין עוד לשנותה.

    ברור כמובן כי לא כך קרה בסופו של דבר, אבל אותו עו"ד החליט לחסוך לעצמו את עגמת הנפש מול "עמיתים" כאלה להבא.

    27/3/12 11:13
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2012-03-27 11:13:53
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: אריאל, חיפה 2012-03-27 08:36:40

    טיוטות אינן אמורות לחייב, אבל -

    כאשר מחליפים הצדדים טיוטות, אמור מקבל הטיוטה לצאת מהנחה שהרשום בה מייצג את הסכמות השולח.

    ייתכנו כמובן טעויות הדורשות תיקון, יתכן שמידע חדש שיגיע לידי השולח יגרום לו לשנות מתנאיו, או לסגת כליל מרצונו להתחייב, אבל כעקרון, ניהול משא ומתן יוצר ציפיות ועלול גם לגרום שינוי לרעה לגבי אחד הצדדים.

    במקרה שלנו, אין מדובר בהסכם למכירת מקרקעין בין זרים, שבו (וראיתי זאת לא פעם) מתנהל מו"מ, מוחלפות טיוטות - ואז חוזר בו אחד הצדדים מכוונתו להתקשר בחוזה.

    כאן מדובר בזוג שכבר היה לו הסכם, אלא שעל פרט מפרטיו נדרש הסכם נוסף.

    יכול היה השופט לראות זאת כטיוטה בלתי מחייבת.

    התוצאה היתה כמובן שהצדדים יחזרו אליו בתיק זה או בתביעה חדשה על מנת לדון בכך כבפירוט נוסף של הסכם חלוקת הרכוש שנעשה אגב הגירושין, ואז היה על השופט לייצר בעצמו את תנאיו.

    הוא העדיף להתייחס למה שהצדדים עצמם הסכימו לו לכאורה, לא מצא סיבה טובה אצל האישה לשינוי מתנאים אלה - וסגר עניין.

    יצירתי.

     

    לאחרונה נתקלתי בטיוטת חוזה אליה צורפה הערת עורך הדין כי אין בכתוב בטיוטה זו כדי לחייב את מרשו.

    לא התאפקתי, והתקשרתי לעורך הדין לשאלו לפשר ההערה.

    הוא הסביר לי שבזמנו הוציא טיוטה ראשונית - והצד השני הודיעו כי הוא מקבל את ההצעה ולכן אין עוד לשנותה.

    ברור כמובן כי לא כך קרה בסופו של דבר, אבל אותו עו"ד החליט לחסוך לעצמו את עגמת הנפש מול "עמיתים" כאלה להבא.

     

    גם בעיני פסה"ד הוא יצירתי ומעניין מאוד, אבל הפעם פחות התלהבתי מהיצירתיות.

    כשאנחנו מחליפים טיוטות של הסכמי גירושין, אנחנו הרי כותבים "לצרכי מו"מ בלבד, לא להצגה בערכאות, מבלי לפגוע בזכויות".  עד שהסכם כזה לא נחתם, הוא לא הסכם מחייב לעולם, אז מאחר שהשופט מצא לנכון לומר שלא מדובר בהסכם גירושין/ ממון פר סה, מותר לו לקבוע שטיוטה זה הסכם? לא נראה לי.

     


    --
    עורכת דין יעל גיל, המשרד עוסק בדיני משפחה.
    27/3/12 12:10
    3
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2012-03-27 12:10:05
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    סקירה מאד מעניינת והביקורת שלך נראית לי נכונה. היצירתיות של השופט היא חלק מהיצירתיות הכללית עליה את מתריעה כל הזמן. אין חוק, אין דין ואין דיין. הכל תום לב והכל פרשנות והכל לשיקול דעת השופט.
    27/3/12 12:20
    1
    דרג את התוכן:
    2012-03-27 12:22:41
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    למדתי לעת זקנה שלא צריך להסכים לחתום על חוזה כדי שיהיה חוזה מחייב.

    מעניין.

    עד עכשיו בתיה"מ רק פרשו את מה הם הבינו ככוונת הצדדים בחוזים שכן נחתמו על ידי הצדדים.

    מעתה - השופטים גם חותמים על החוזה בשם הצדדים, כי לפי פרשנות השופט - היא ממילא הסכימה למה שהיא לא רצתה לחתום עליו.

    [במה זה שונה מהדוגמא שהביא אריאל לעוה"ד שהגדיר את הטיוטה הראשונית והבהכרח הלא חתומה שהועברה אליו, כהגירסה הסופית והלא ניתנת לשינוי - כי הוא מסכים?]

    27/3/12 14:53
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2012-03-27 14:53:40
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: pbhba 2012-03-27 12:22:41

    למדתי לעת זקנה שלא צריך להסכים לחתום על חוזה כדי שיהיה חוזה מחייב.

    מעניין.

    עד עכשיו בתיה"מ רק פרשו את מה הם הבינו ככוונת הצדדים בחוזים שכן נחתמו על ידי הצדדים.

    מעתה - השופטים גם חותמים על החוזה בשם הצדדים, כי לפי פרשנות השופט - היא ממילא הסכימה למה שהיא לא רצתה לחתום עליו.

    [במה זה שונה מהדוגמא שהביא אריאל לעוה"ד שהגדיר את הטיוטה הראשונית והבהכרח הלא חתומה שהועברה אליו, כהגירסה הסופית והלא ניתנת לשינוי - כי הוא מסכים?]

     

     

    בדיוק (בהתייחס למודגש), באמת אין לכם גבול?

     

    השופט מצטט בפסק הדין מפרופ' גבריאלה שלו ומפסקי דין של העליון בתחום החוזים כמו :

     

     

    "פרופ' ג. שלו התייחסה לסוג מקרים שכזה באומרה:

     

    "....עניין מועדי התשלום הושאר פתוח על-ידי הצדדים לשם הסכמה ודיון. בהמשך המשא-ומתן ביניהם הגיעו הצדדים להסכמה בעל-פה בעניין זה. הסכמה זו לא גובשה בכתב, וחוזה פורמלי לא נחתם. כמו ההנחה העובדתית הקודמת, גם כאן הותנה תוקפו של זכרון-הדברים בהסכמה על תנאי התשלום. משהושגה הסכמה זו, רכש זכרון-הדברים, ובדיעבד, תוקף חוזי מחייב. תוקפו של זכרון-הדברים הותנה על-ידי הצדדים בהשגת הסכמה על עניין תנאי התשלום. לעניין התוקף אין, לדעתי, נפקא מינה אם התנאי התמלא על-ידי הסכמה שבוטאה בכתב או באה לידי ביטוי בעל-פה. מסקנה זו מעוגנת בדיני החוזה על-תנאי - סוג חוזה שחוק החוזים הכללי מכיר בו ומסדיר אותו בסעיפים 27 29" (ג. שלו, "זכרון-דברים ותום-לב" משפטים יט 457, (1990)).

     

                            ובמקום אחר היא כתבה ביחס למסמך כוונות כך:

     

    "מכתבי כוונות עשויים להוות מסגרות למשא ומתן ואף לבטא בכתב הסכמות חלקיות שהושגו כמהלך משא ומתן. גם מכתב כוונות, ככל מסמך משפטי אחר, טעון פירוש על- פי לשונו ונסיבותיו. יש שמכתב כוונות מסכם את הנקודות העיקריות ומשאיר כמה עניינים פתוחים להמשך המשא ומתן בין הצדדים.  במקרה כזה מכתב הכוונות מחייב,  ואם הצדדים לא משכילים לסיים בהצלחה את המשא ומתן ישלים בית-המשפט את ההסכם" (ג. שלו, דיני חוזים – החלק הכללי, בעמ' 167 (תשס"ה))."

     

    ובהמשך :

     

    "

    כב' הנשיא ברק קבע בהקשר זה בעניין זוננשטיין כי:

     

     "צד 'המפוצץ' משא ומתן שלא בתום-לב, עשוי לשאת בתוצאות התנהגותו. תוצאות אלה עשויות להיות שונות ומגוונות. כך, למשל, הוא עשוי לשאת בחובת הפיצויים. לעתים ניתן לאכוף על הצדדים להמשיך ולנהל משא ומתן. עשויות להיות נסיבות, שבהן ניתן לראות את המשא ומתן עד 'לפיצוצו' כמספיקות לשכלול חוזה" (פסק דין זוננשטיין לעיל בעמ' 288-289).

     

    89.        הפעלתו של כלל חריג מיוחד ונדיר זה עשויה לקרות רק כאשר ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים מקיימות כבר כשלעצמן את יסודות גמירת הדעת והמסוימות, ובנוסף לכך יש "פערי כוחות" ניכרים ביניהם והועברה, או היתה נכונות להעביר סכומים נכבדים מתוך התמורה מ"הצד החלש" ל"צד החזק", כאשר "הצד החזק" מונע בחוסר תום לב את חתימתו של ההסכם הפורמלי (נ' כהן "דפוסי החוזים ותום לב במשא  ומתן: בין הכלל הפורמלי לעקרונות הצדק", הפרקליט לז 13 (1986), בעמ' 37; נילי כהן "גלגולו של שיכון – תרומתה של השופט בן פורת לעיצובו של תום הלב במשא ומתן" המשפט 26, 13 (2008)). יש לציין עוד, כי גם במסגרת הצעת חוק דיני ממונות, נרבע כי הפרת "חיוב" מקימה זכות לסעד של אכיפה ובהקשר זה, הפרת חובת תם הלב במסגרת מו"מ לכריתת חוזה מהווה הפרת חיוב (ראה גם מ. דויטש, פרשנות הקודכס האזרחי, כרך א' בעמ' 292-293, 297 (2005)).

     

     

    90.        בנסיבות המקרה שבפניי, אילו היה מנוהל מו"מ בתום לב מצד האשה, טיוטת החוזה מיום 20/12/11 הייתה נחתמת זה מכבר. משהופרה חובת תם הלב יש איפוא להורות על אכיפת אותו חוזה. סעד של פיצוי כלל אינו רלבנטי בנסיבות המקרה שלפניי כאשר מדובר בחוזה כה גורלי מבחינת האיש וילדיהם של הצדדים המתגוררים בנחלה מזה עשרות שנים ומבקשים להסדיר פירוק השיתוף בה."

     

    ועדין לדעתי, תן לאישה לנהל מו"מ עד מיצויו. זה לא חוסר תום לב, לנסות להשיג הישגים במו"מ.

     

    לגבי הדוגמה של אריאל, יופי של דוגמה. יחד עם זאת, אנחנו לא מכירים את עובדות המקרה.

     


    --
    עורכת דין יעל גיל, המשרד עוסק בדיני משפחה.
    27/3/12 16:12
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2012-03-27 16:12:05
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: עו"ד יעל גיל 2012-03-27 14:53:40

    צטט: pbhba 2012-03-27 12:22:41

    למדתי לעת זקנה שלא צריך להסכים לחתום על חוזה כדי שיהיה חוזה מחייב.

    מעניין.

    עד עכשיו בתיה"מ רק פרשו את מה הם הבינו ככוונת הצדדים בחוזים שכן נחתמו על ידי הצדדים.

    מעתה - השופטים גם חותמים על החוזה בשם הצדדים, כי לפי פרשנות השופט - היא ממילא הסכימה למה שהיא לא רצתה לחתום עליו.

    [במה זה שונה מהדוגמא שהביא אריאל לעוה"ד שהגדיר את הטיוטה הראשונית והבהכרח הלא חתומה שהועברה אליו, כהגירסה הסופית והלא ניתנת לשינוי - כי הוא מסכים?]

     

     

    בדיוק (בהתייחס למודגש), באמת אין לכם גבול?

     

    השופט מצטט בפסק הדין מפרופ' גבריאלה שלו ומפסקי דין של העליון בתחום החוזים כמו :

     

     

    "פרופ' ג. שלו התייחסה לסוג מקרים שכזה באומרה:

     

    "....עניין מועדי התשלום הושאר פתוח על-ידי הצדדים לשם הסכמה ודיון. בהמשך המשא-ומתן ביניהם הגיעו הצדדים להסכמה בעל-פה בעניין זה. הסכמה זו לא גובשה בכתב, וחוזה פורמלי לא נחתם. כמו ההנחה העובדתית הקודמת, גם כאן הותנה תוקפו של זכרון-הדברים בהסכמה על תנאי התשלום. משהושגה הסכמה זו, רכש זכרון-הדברים, ובדיעבד, תוקף חוזי מחייב. תוקפו של זכרון-הדברים הותנה על-ידי הצדדים בהשגת הסכמה על עניין תנאי התשלום. לעניין התוקף אין, לדעתי, נפקא מינה אם התנאי התמלא על-ידי הסכמה שבוטאה בכתב או באה לידי ביטוי בעל-פה. מסקנה זו מעוגנת בדיני החוזה על-תנאי - סוג חוזה שחוק החוזים הכללי מכיר בו ומסדיר אותו בסעיפים 27 29" (ג. שלו, "זכרון-דברים ותום-לב" משפטים יט 457, (1990)).

     

                            ובמקום אחר היא כתבה ביחס למסמך כוונות כך:

     

    "מכתבי כוונות עשויים להוות מסגרות למשא ומתן ואף לבטא בכתב הסכמות חלקיות שהושגו כמהלך משא ומתן. גם מכתב כוונות, ככל מסמך משפטי אחר, טעון פירוש על- פי לשונו ונסיבותיו. יש שמכתב כוונות מסכם את הנקודות העיקריות ומשאיר כמה עניינים פתוחים להמשך המשא ומתן בין הצדדים.  במקרה כזה מכתב הכוונות מחייב,  ואם הצדדים לא משכילים לסיים בהצלחה את המשא ומתן ישלים בית-המשפט את ההסכם" (ג. שלו, דיני חוזים – החלק הכללי, בעמ' 167 (תשס"ה))."

     

    ובהמשך :

     

    "

    כב' הנשיא ברק קבע בהקשר זה בעניין זוננשטיין כי:

     

     "צד 'המפוצץ' משא ומתן שלא בתום-לב, עשוי לשאת בתוצאות התנהגותו. תוצאות אלה עשויות להיות שונות ומגוונות. כך, למשל, הוא עשוי לשאת בחובת הפיצויים. לעתים ניתן לאכוף על הצדדים להמשיך ולנהל משא ומתן. עשויות להיות נסיבות, שבהן ניתן לראות את המשא ומתן עד 'לפיצוצו' כמספיקות לשכלול חוזה" (פסק דין זוננשטיין לעיל בעמ' 288-289).

     

    89.        הפעלתו של כלל חריג מיוחד ונדיר זה עשויה לקרות רק כאשר ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים מקיימות כבר כשלעצמן את יסודות גמירת הדעת והמסוימות, ובנוסף לכך יש "פערי כוחות" ניכרים ביניהם והועברה, או היתה נכונות להעביר סכומים נכבדים מתוך התמורה מ"הצד החלש" ל"צד החזק", כאשר "הצד החזק" מונע בחוסר תום לב את חתימתו של ההסכם הפורמלי (נ' כהן "דפוסי החוזים ותום לב במשא  ומתן: בין הכלל הפורמלי לעקרונות הצדק", הפרקליט לז 13 (1986), בעמ' 37; נילי כהן "גלגולו של שיכון – תרומתה של השופט בן פורת לעיצובו של תום הלב במשא ומתן" המשפט 26, 13 (2008)). יש לציין עוד, כי גם במסגרת הצעת חוק דיני ממונות, נרבע כי הפרת "חיוב" מקימה זכות לסעד של אכיפה ובהקשר זה, הפרת חובת תם הלב במסגרת מו"מ לכריתת חוזה מהווה הפרת חיוב (ראה גם מ. דויטש, פרשנות הקודכס האזרחי, כרך א' בעמ' 292-293, 297 (2005)).

     

     

    90.        בנסיבות המקרה שבפניי, אילו היה מנוהל מו"מ בתום לב מצד האשה, טיוטת החוזה מיום 20/12/11 הייתה נחתמת זה מכבר. משהופרה חובת תם הלב יש איפוא להורות על אכיפת אותו חוזה. סעד של פיצוי כלל אינו רלבנטי בנסיבות המקרה שלפניי כאשר מדובר בחוזה כה גורלי מבחינת האיש וילדיהם של הצדדים המתגוררים בנחלה מזה עשרות שנים ומבקשים להסדיר פירוק השיתוף בה."

     

    ועדין לדעתי, תן לאישה לנהל מו"מ עד מיצויו. זה לא חוסר תום לב, לנסות להשיג הישגים במו"מ.

     

    לגבי הדוגמה של אריאל, יופי של דוגמה. יחד עם זאת, אנחנו לא מכירים את עובדות המקרה.

     

    "עובדות המקרה" הידועות לי, הן של מכר דירה בין אנשים זרים זה לזה. לא ידוע לי עד כמה נסגרו הנושאים כולם טרם משלוח הטיוטה. מאחר שלא הייתי מעורב באותו עניין, גם לא ראיתי לנכון להמשיך ולתחקר מעבר למה שסופר לי. מן ההקשר עולה כי היו גם נושאים לא סגורים.

    לעניין תום לב בניהול מו"מ, פס"ד חשוב בעיני, הוא "מיקרושור". שם, בעידן טרום הדואל ועיבוד התמלילים, הועברו טיוטות של העמוד הרלוונטי בהתייחס לשינויי גירסה בס' מסויים, בלי להסב את תשומת ליבו של הצד השני, כי בהזדמנות חגיגית זו נעשה שינוי מהותי בסעיף אחר.

    יש לנו מקצוע מעניין.

    27/3/12 16:32
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2012-03-27 16:32:30
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: אריאל, חיפה 2012-03-27 16:12:05

    צטט: עו"ד יעל גיל 2012-03-27 14:53:40

    צטט: pbhba 2012-03-27 12:22:41

    למדתי לעת זקנה שלא צריך להסכים לחתום על חוזה כדי שיהיה חוזה מחייב.

    מעניין.

    עד עכשיו בתיה"מ רק פרשו את מה הם הבינו ככוונת הצדדים בחוזים שכן נחתמו על ידי הצדדים.

    מעתה - השופטים גם חותמים על החוזה בשם הצדדים, כי לפי פרשנות השופט - היא ממילא הסכימה למה שהיא לא רצתה לחתום עליו.

    [במה זה שונה מהדוגמא שהביא אריאל לעוה"ד שהגדיר את הטיוטה הראשונית והבהכרח הלא חתומה שהועברה אליו, כהגירסה הסופית והלא ניתנת לשינוי - כי הוא מסכים?]

     

     

    בדיוק (בהתייחס למודגש), באמת אין לכם גבול?

     

    השופט מצטט בפסק הדין מפרופ' גבריאלה שלו ומפסקי דין של העליון בתחום החוזים כמו :

     

     

    "פרופ' ג. שלו התייחסה לסוג מקרים שכזה באומרה:

     

    "....עניין מועדי התשלום הושאר פתוח על-ידי הצדדים לשם הסכמה ודיון. בהמשך המשא-ומתן ביניהם הגיעו הצדדים להסכמה בעל-פה בעניין זה. הסכמה זו לא גובשה בכתב, וחוזה פורמלי לא נחתם. כמו ההנחה העובדתית הקודמת, גם כאן הותנה תוקפו של זכרון-הדברים בהסכמה על תנאי התשלום. משהושגה הסכמה זו, רכש זכרון-הדברים, ובדיעבד, תוקף חוזי מחייב. תוקפו של זכרון-הדברים הותנה על-ידי הצדדים בהשגת הסכמה על עניין תנאי התשלום. לעניין התוקף אין, לדעתי, נפקא מינה אם התנאי התמלא על-ידי הסכמה שבוטאה בכתב או באה לידי ביטוי בעל-פה. מסקנה זו מעוגנת בדיני החוזה על-תנאי - סוג חוזה שחוק החוזים הכללי מכיר בו ומסדיר אותו בסעיפים 27 29" (ג. שלו, "זכרון-דברים ותום-לב" משפטים יט 457, (1990)).

     

                            ובמקום אחר היא כתבה ביחס למסמך כוונות כך:

     

    "מכתבי כוונות עשויים להוות מסגרות למשא ומתן ואף לבטא בכתב הסכמות חלקיות שהושגו כמהלך משא ומתן. גם מכתב כוונות, ככל מסמך משפטי אחר, טעון פירוש על- פי לשונו ונסיבותיו. יש שמכתב כוונות מסכם את הנקודות העיקריות ומשאיר כמה עניינים פתוחים להמשך המשא ומתן בין הצדדים.  במקרה כזה מכתב הכוונות מחייב,  ואם הצדדים לא משכילים לסיים בהצלחה את המשא ומתן ישלים בית-המשפט את ההסכם" (ג. שלו, דיני חוזים – החלק הכללי, בעמ' 167 (תשס"ה))."

     

    ובהמשך :

     

    "

    כב' הנשיא ברק קבע בהקשר זה בעניין זוננשטיין כי:

     

     "צד 'המפוצץ' משא ומתן שלא בתום-לב, עשוי לשאת בתוצאות התנהגותו. תוצאות אלה עשויות להיות שונות ומגוונות. כך, למשל, הוא עשוי לשאת בחובת הפיצויים. לעתים ניתן לאכוף על הצדדים להמשיך ולנהל משא ומתן. עשויות להיות נסיבות, שבהן ניתן לראות את המשא ומתן עד 'לפיצוצו' כמספיקות לשכלול חוזה" (פסק דין זוננשטיין לעיל בעמ' 288-289).

     

    89.        הפעלתו של כלל חריג מיוחד ונדיר זה עשויה לקרות רק כאשר ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים מקיימות כבר כשלעצמן את יסודות גמירת הדעת והמסוימות, ובנוסף לכך יש "פערי כוחות" ניכרים ביניהם והועברה, או היתה נכונות להעביר סכומים נכבדים מתוך התמורה מ"הצד החלש" ל"צד החזק", כאשר "הצד החזק" מונע בחוסר תום לב את חתימתו של ההסכם הפורמלי (נ' כהן "דפוסי החוזים ותום לב במשא  ומתן: בין הכלל הפורמלי לעקרונות הצדק", הפרקליט לז 13 (1986), בעמ' 37; נילי כהן "גלגולו של שיכון – תרומתה של השופט בן פורת לעיצובו של תום הלב במשא ומתן" המשפט 26, 13 (2008)). יש לציין עוד, כי גם במסגרת הצעת חוק דיני ממונות, נרבע כי הפרת "חיוב" מקימה זכות לסעד של אכיפה ובהקשר זה, הפרת חובת תם הלב במסגרת מו"מ לכריתת חוזה מהווה הפרת חיוב (ראה גם מ. דויטש, פרשנות הקודכס האזרחי, כרך א' בעמ' 292-293, 297 (2005)).

     

     

    90.        בנסיבות המקרה שבפניי, אילו היה מנוהל מו"מ בתום לב מצד האשה, טיוטת החוזה מיום 20/12/11 הייתה נחתמת זה מכבר. משהופרה חובת תם הלב יש איפוא להורות על אכיפת אותו חוזה. סעד של פיצוי כלל אינו רלבנטי בנסיבות המקרה שלפניי כאשר מדובר בחוזה כה גורלי מבחינת האיש וילדיהם של הצדדים המתגוררים בנחלה מזה עשרות שנים ומבקשים להסדיר פירוק השיתוף בה."

     

    ועדין לדעתי, תן לאישה לנהל מו"מ עד מיצויו. זה לא חוסר תום לב, לנסות להשיג הישגים במו"מ.

     

    לגבי הדוגמה של אריאל, יופי של דוגמה. יחד עם זאת, אנחנו לא מכירים את עובדות המקרה.

     

    "עובדות המקרה" הידועות לי, הן של מכר דירה בין אנשים זרים זה לזה. לא ידוע לי עד כמה נסגרו הנושאים כולם טרם משלוח הטיוטה. מאחר שלא הייתי מעורב באותו עניין, גם לא ראיתי לנכון להמשיך ולתחקר מעבר למה שסופר לי. מן ההקשר עולה כי היו גם נושאים לא סגורים.

    לעניין תום לב בניהול מו"מ, פס"ד חשוב בעיני, הוא "מיקרושור". שם, בעידן טרום הדואל ועיבוד התמלילים, הועברו טיוטות של העמוד הרלוונטי בהתייחס לשינויי גירסה בס' מסויים, בלי להסב את תשומת ליבו של הצד השני, כי בהזדמנות חגיגית זו נעשה שינוי מהותי בסעיף אחר.

    יש לנו מקצוע מעניין.

     

    היתרון בעידן הקדום הוא, שלידי השופט כנראה לא היתה מגיעה הטיוטה ואז הוא לא היה יכול לחתום עליה בשם האישה..... 

     

    בעניין מקצוענו המעניין, לפני למעלה משבועיים התחייב בפני עו"ד בטלפון עם גיבוי חלקי בכתב, כי סכומים שהלקוח שלי ישלם יקוזזו מדמי המזונות וכי יאות להגיש עמי בקשה בהסכמה בנושא. החלטתי לסמוך על המילה שלו, מה שאני לרב לא עושה עם חברינו. בכל מקרה אמרתי לעצמי, לעבוד עלי פעמים הוא לא יוכל ואכן....בלי בושה הוא חזר בו מהתחייבותו.

     


    --
    עורכת דין יעל גיל, המשרד עוסק בדיני משפחה.
    27/3/12 17:21
    0
    דרג את התוכן:
    2012-03-27 17:24:49
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: עו"ד יעל גיל 2012-03-27 14:53:40

    צטט: pbhba 2012-03-27 12:22:41

    למדתי לעת זקנה שלא צריך להסכים לחתום על חוזה כדי שיהיה חוזה מחייב.

    מעניין.

    עד עכשיו בתיה"מ רק פרשו את מה הם הבינו ככוונת הצדדים בחוזים שכן נחתמו על ידי הצדדים.

    מעתה - השופטים גם חותמים על החוזה בשם הצדדים, כי לפי פרשנות השופט - היא ממילא הסכימה למה שהיא לא רצתה לחתום עליו.

    [במה זה שונה מהדוגמא שהביא אריאל לעוה"ד שהגדיר את הטיוטה הראשונית והבהכרח הלא חתומה שהועברה אליו, כהגירסה הסופית והלא ניתנת לשינוי - כי הוא מסכים?]

     

     

    בדיוק (בהתייחס למודגש), באמת אין לכם גבול?

     

    השופט מצטט בפסק הדין מפרופ' גבריאלה שלו ומפסקי דין של העליון בתחום החוזים כמו :

     

     

    "פרופ' ג. שלו התייחסה לסוג מקרים שכזה באומרה:

     

    "....עניין מועדי התשלום הושאר פתוח על-ידי הצדדים לשם הסכמה ודיון. בהמשך המשא-ומתן ביניהם הגיעו הצדדים להסכמה בעל-פה בעניין זה. הסכמה זו לא גובשה בכתב, וחוזה פורמלי לא נחתם. כמו ההנחה העובדתית הקודמת, גם כאן הותנה תוקפו של זכרון-הדברים בהסכמה על תנאי התשלום. משהושגה הסכמה זו, רכש זכרון-הדברים, ובדיעבד, תוקף חוזי מחייב. תוקפו של זכרון-הדברים הותנה על-ידי הצדדים בהשגת הסכמה על עניין תנאי התשלום. לעניין התוקף אין, לדעתי, נפקא מינה אם התנאי התמלא על-ידי הסכמה שבוטאה בכתב או באה לידי ביטוי בעל-פה. מסקנה זו מעוגנת בדיני החוזה על-תנאי - סוג חוזה שחוק החוזים הכללי מכיר בו ומסדיר אותו בסעיפים 27 29" (ג. שלו, "זכרון-דברים ותום-לב" משפטים יט 457, (1990)).

     

                            ובמקום אחר היא כתבה ביחס למסמך כוונות כך:

     

    "מכתבי כוונות עשויים להוות מסגרות למשא ומתן ואף לבטא בכתב הסכמות חלקיות שהושגו כמהלך משא ומתן. גם מכתב כוונות, ככל מסמך משפטי אחר, טעון פירוש על- פי לשונו ונסיבותיו. יש שמכתב כוונות מסכם את הנקודות העיקריות ומשאיר כמה עניינים פתוחים להמשך המשא ומתן בין הצדדים.  במקרה כזה מכתב הכוונות מחייב,  ואם הצדדים לא משכילים לסיים בהצלחה את המשא ומתן ישלים בית-המשפט את ההסכם" (ג. שלו, דיני חוזים – החלק הכללי, בעמ' 167 (תשס"ה))."

     

    ובהמשך :

     

    "

    כב' הנשיא ברק קבע בהקשר זה בעניין זוננשטיין כי:

     

     "צד 'המפוצץ' משא ומתן שלא בתום-לב, עשוי לשאת בתוצאות התנהגותו. תוצאות אלה עשויות להיות שונות ומגוונות. כך, למשל, הוא עשוי לשאת בחובת הפיצויים. לעתים ניתן לאכוף על הצדדים להמשיך ולנהל משא ומתן. עשויות להיות נסיבות, שבהן ניתן לראות את המשא ומתן עד 'לפיצוצו' כמספיקות לשכלול חוזה" (פסק דין זוננשטיין לעיל בעמ' 288-289).

     

    89.        הפעלתו של כלל חריג מיוחד ונדיר זה עשויה לקרות רק כאשר ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים מקיימות כבר כשלעצמן את יסודות גמירת הדעת והמסוימות, ובנוסף לכך יש "פערי כוחות" ניכרים ביניהם והועברה, או היתה נכונות להעביר סכומים נכבדים מתוך התמורה מ"הצד החלש" ל"צד החזק", כאשר "הצד החזק" מונע בחוסר תום לב את חתימתו של ההסכם הפורמלי (נ' כהן "דפוסי החוזים ותום לב במשא  ומתן: בין הכלל הפורמלי לעקרונות הצדק", הפרקליט לז 13 (1986), בעמ' 37; נילי כהן "גלגולו של שיכון – תרומתה של השופט בן פורת לעיצובו של תום הלב במשא ומתן" המשפט 26, 13 (2008)). יש לציין עוד, כי גם במסגרת הצעת חוק דיני ממונות, נרבע כי הפרת "חיוב" מקימה זכות לסעד של אכיפה ובהקשר זה, הפרת חובת תם הלב במסגרת מו"מ לכריתת חוזה מהווה הפרת חיוב (ראה גם מ. דויטש, פרשנות הקודכס האזרחי, כרך א' בעמ' 292-293, 297 (2005)).

     

     

    90.        בנסיבות המקרה שבפניי, אילו היה מנוהל מו"מ בתום לב מצד האשה, טיוטת החוזה מיום 20/12/11 הייתה נחתמת זה מכבר. משהופרה חובת תם הלב יש איפוא להורות על אכיפת אותו חוזה. סעד של פיצוי כלל אינו רלבנטי בנסיבות המקרה שלפניי כאשר מדובר בחוזה כה גורלי מבחינת האיש וילדיהם של הצדדים המתגוררים בנחלה מזה עשרות שנים ומבקשים להסדיר פירוק השיתוף בה."

     

    ועדין לדעתי, תן לאישה לנהל מו"מ עד מיצויו. זה לא חוסר תום לב, לנסות להשיג הישגים במו"מ.

     

    לגבי הדוגמה של אריאל, יופי של דוגמה. יחד עם זאת, אנחנו לא מכירים את עובדות המקרה.

     

     

     

    אנחנו לא מכירים את הפרטים של אף אחד מהמקרים - פרט לזה שבדוגמה של אריאל עוה"ד של אחד הצדדים קבע שהוא מקבל את הטיוטה כהצעה סופית ומחייבת - וכאן השופט שאמור להיות ניטרלי ולא מייצג אף אחד מהצדדים, קפץ וקיבל.

    הקיבול בדגמה של אריאל בעיני יותר הגיוני [כי אפשר לראות בטיוטה הצעה], ממצב שבו הצדדים לא מגיעים להסכמה כה מהירה, מתמקחים ומעבירים טיוטות, א' לא מקבל את ההצעה, וההצעה נמשכת על ידי המציעה, ורק לאחר מכן, מבסיבות שלא ידועות לנו, הצד שלא הסכים קודם החליט שכן כדאי לו..

    זה לא בדיוק העדר תום לב דוקא מצד האשה - ותום לב מהצד שכנגד.

    לדעתי שני הצדדים נמצאים באותו מצב -  שניהם התמקחו על תנאים טובים יותר, ולא הסכימו באות וזמן על כלום - ושניהם לא חתמו על חוזה סופי בגלל אי הסכמה על הפרט הלא כל כך זניח ששמו - כסף.


    ביהמ"ש יחס לאחד מהם תם לב וחסר בו לשניה בגלל אותה התנהגות עצמה, ויחס לשניה הסכמה למשהו שהיא הודיעה במפורש שהיא מסירה את הסכמתה ממנו.

    בואו נדבר על וודאות במשפט.

     

     

    [המסקנה שלי היא שלאור פסה"ד הזה, אם הוא נכון, אסור להעביר טיוטות בכתב. יש לי רק בעיה בשאלה אז איך מגיעים לחוזה מוסכם בכ"ז אם נדרש מו"מ על הפרטים. בעיני זה פשוט לא יאומן.].

    27/3/12 17:24
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2012-03-27 17:24:46
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: עו"ד יעל גיל 2012-03-27 16:32:30

    צטט: אריאל, חיפה 2012-03-27 16:12:05

    צטט: עו"ד יעל גיל 2012-03-27 14:53:40

    צטט: pbhba 2012-03-27 12:22:41

    למדתי לעת זקנה שלא צריך להסכים לחתום על חוזה כדי שיהיה חוזה מחייב.

    מעניין.

    עד עכשיו בתיה"מ רק פרשו את מה הם הבינו ככוונת הצדדים בחוזים שכן נחתמו על ידי הצדדים.

    מעתה - השופטים גם חותמים על החוזה בשם הצדדים, כי לפי פרשנות השופט - היא ממילא הסכימה למה שהיא לא רצתה לחתום עליו.

    [במה זה שונה מהדוגמא שהביא אריאל לעוה"ד שהגדיר את הטיוטה הראשונית והבהכרח הלא חתומה שהועברה אליו, כהגירסה הסופית והלא ניתנת לשינוי - כי הוא מסכים?]

     

     

    בדיוק (בהתייחס למודגש), באמת אין לכם גבול?

     

    השופט מצטט בפסק הדין מפרופ' גבריאלה שלו ומפסקי דין של העליון בתחום החוזים כמו :

     

     

    "פרופ' ג. שלו התייחסה לסוג מקרים שכזה באומרה:

     

    "....עניין מועדי התשלום הושאר פתוח על-ידי הצדדים לשם הסכמה ודיון. בהמשך המשא-ומתן ביניהם הגיעו הצדדים להסכמה בעל-פה בעניין זה. הסכמה זו לא גובשה בכתב, וחוזה פורמלי לא נחתם. כמו ההנחה העובדתית הקודמת, גם כאן הותנה תוקפו של זכרון-הדברים בהסכמה על תנאי התשלום. משהושגה הסכמה זו, רכש זכרון-הדברים, ובדיעבד, תוקף חוזי מחייב. תוקפו של זכרון-הדברים הותנה על-ידי הצדדים בהשגת הסכמה על עניין תנאי התשלום. לעניין התוקף אין, לדעתי, נפקא מינה אם התנאי התמלא על-ידי הסכמה שבוטאה בכתב או באה לידי ביטוי בעל-פה. מסקנה זו מעוגנת בדיני החוזה על-תנאי - סוג חוזה שחוק החוזים הכללי מכיר בו ומסדיר אותו בסעיפים 27 29" (ג. שלו, "זכרון-דברים ותום-לב" משפטים יט 457, (1990)).

     

                            ובמקום אחר היא כתבה ביחס למסמך כוונות כך:

     

    "מכתבי כוונות עשויים להוות מסגרות למשא ומתן ואף לבטא בכתב הסכמות חלקיות שהושגו כמהלך משא ומתן. גם מכתב כוונות, ככל מסמך משפטי אחר, טעון פירוש על- פי לשונו ונסיבותיו. יש שמכתב כוונות מסכם את הנקודות העיקריות ומשאיר כמה עניינים פתוחים להמשך המשא ומתן בין הצדדים.  במקרה כזה מכתב הכוונות מחייב,  ואם הצדדים לא משכילים לסיים בהצלחה את המשא ומתן ישלים בית-המשפט את ההסכם" (ג. שלו, דיני חוזים – החלק הכללי, בעמ' 167 (תשס"ה))."

     

    ובהמשך :

     

    "

    כב' הנשיא ברק קבע בהקשר זה בעניין זוננשטיין כי:

     

     "צד 'המפוצץ' משא ומתן שלא בתום-לב, עשוי לשאת בתוצאות התנהגותו. תוצאות אלה עשויות להיות שונות ומגוונות. כך, למשל, הוא עשוי לשאת בחובת הפיצויים. לעתים ניתן לאכוף על הצדדים להמשיך ולנהל משא ומתן. עשויות להיות נסיבות, שבהן ניתן לראות את המשא ומתן עד 'לפיצוצו' כמספיקות לשכלול חוזה" (פסק דין זוננשטיין לעיל בעמ' 288-289).

     

    89.        הפעלתו של כלל חריג מיוחד ונדיר זה עשויה לקרות רק כאשר ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים מקיימות כבר כשלעצמן את יסודות גמירת הדעת והמסוימות, ובנוסף לכך יש "פערי כוחות" ניכרים ביניהם והועברה, או היתה נכונות להעביר סכומים נכבדים מתוך התמורה מ"הצד החלש" ל"צד החזק", כאשר "הצד החזק" מונע בחוסר תום לב את חתימתו של ההסכם הפורמלי (נ' כהן "דפוסי החוזים ותום לב במשא  ומתן: בין הכלל הפורמלי לעקרונות הצדק", הפרקליט לז 13 (1986), בעמ' 37; נילי כהן "גלגולו של שיכון – תרומתה של השופט בן פורת לעיצובו של תום הלב במשא ומתן" המשפט 26, 13 (2008)). יש לציין עוד, כי גם במסגרת הצעת חוק דיני ממונות, נרבע כי הפרת "חיוב" מקימה זכות לסעד של אכיפה ובהקשר זה, הפרת חובת תם הלב במסגרת מו"מ לכריתת חוזה מהווה הפרת חיוב (ראה גם מ. דויטש, פרשנות הקודכס האזרחי, כרך א' בעמ' 292-293, 297 (2005)).

     

     

    90.        בנסיבות המקרה שבפניי, אילו היה מנוהל מו"מ בתום לב מצד האשה, טיוטת החוזה מיום 20/12/11 הייתה נחתמת זה מכבר. משהופרה חובת תם הלב יש איפוא להורות על אכיפת אותו חוזה. סעד של פיצוי כלל אינו רלבנטי בנסיבות המקרה שלפניי כאשר מדובר בחוזה כה גורלי מבחינת האיש וילדיהם של הצדדים המתגוררים בנחלה מזה עשרות שנים ומבקשים להסדיר פירוק השיתוף בה."

     

    ועדין לדעתי, תן לאישה לנהל מו"מ עד מיצויו. זה לא חוסר תום לב, לנסות להשיג הישגים במו"מ.

     

    לגבי הדוגמה של אריאל, יופי של דוגמה. יחד עם זאת, אנחנו לא מכירים את עובדות המקרה.

     

    "עובדות המקרה" הידועות לי, הן של מכר דירה בין אנשים זרים זה לזה. לא ידוע לי עד כמה נסגרו הנושאים כולם טרם משלוח הטיוטה. מאחר שלא הייתי מעורב באותו עניין, גם לא ראיתי לנכון להמשיך ולתחקר מעבר למה שסופר לי. מן ההקשר עולה כי היו גם נושאים לא סגורים.

    לעניין תום לב בניהול מו"מ, פס"ד חשוב בעיני, הוא "מיקרושור". שם, בעידן טרום הדואל ועיבוד התמלילים, הועברו טיוטות של העמוד הרלוונטי בהתייחס לשינויי גירסה בס' מסויים, בלי להסב את תשומת ליבו של הצד השני, כי בהזדמנות חגיגית זו נעשה שינוי מהותי בסעיף אחר.

    יש לנו מקצוע מעניין.

     

    היתרון בעידן הקדום הוא, שלידי השופט כנראה לא היתה מגיעה הטיוטה ואז הוא לא היה יכול לחתום עליה בשם האישה..... 

     

    בעניין מקצוענו המעניין, לפני למעלה משבועיים התחייב בפני עו"ד בטלפון עם גיבוי חלקי בכתב, כי סכומים שהלקוח שלי ישלם יקוזזו מדמי המזונות וכי יאות להגיש עמי בקשה בהסכמה בנושא. החלטתי לסמוך על המילה שלו, מה שאני לרב לא עושה עם חברינו. בכל מקרה אמרתי לעצמי, לעבוד עלי פעמים הוא לא יוכל ואכן....בלי בושה הוא חזר בו מהתחייבותו.

     

    כל סיפור שלי מזכיר לך אחרים.

    וכל סיפור שאני שומע - מזכיר לי.

    אז עוד אחד ודי, מלפני למעלה מעשרים שנה:

    ניהלתי תיק מול עו"ד כלשהו, והוא הציע לי הצעת פשרה (בעל פה, כמובן).

    טרחתי והכנתי הצעה לוועדת פשרות, ואף עמלתי לא מעט בוועדת הפשרות על אישורה.

    כאשר שלחתי לו את האישור - הודיע לי זה כי מעולם לא הסכים להצעה כזו.

    מאז תיקנו חכמינו כי על כל הצעת פשרה צריכה להתנוסס הסכמתו הכתובה והחתומה של הצד שכנגד - טרם שתובא לדיון בוועדה. 

    27/3/12 17:31
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2012-03-27 17:31:07
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: אריאל, חיפה 2012-03-27 17:24:46

    צטט: עו"ד יעל גיל 2012-03-27 16:32:30

    צטט: אריאל, חיפה 2012-03-27 16:12:05

    צטט: עו"ד יעל גיל 2012-03-27 14:53:40

    צטט: pbhba 2012-03-27 12:22:41

    למדתי לעת זקנה שלא צריך להסכים לחתום על חוזה כדי שיהיה חוזה מחייב.

    מעניין.

    עד עכשיו בתיה"מ רק פרשו את מה הם הבינו ככוונת הצדדים בחוזים שכן נחתמו על ידי הצדדים.

    מעתה - השופטים גם חותמים על החוזה בשם הצדדים, כי לפי פרשנות השופט - היא ממילא הסכימה למה שהיא לא רצתה לחתום עליו.

    [במה זה שונה מהדוגמא שהביא אריאל לעוה"ד שהגדיר את הטיוטה הראשונית והבהכרח הלא חתומה שהועברה אליו, כהגירסה הסופית והלא ניתנת לשינוי - כי הוא מסכים?]

     

     

    בדיוק (בהתייחס למודגש), באמת אין לכם גבול?

     

    השופט מצטט בפסק הדין מפרופ' גבריאלה שלו ומפסקי דין של העליון בתחום החוזים כמו :

     

     

    "פרופ' ג. שלו התייחסה לסוג מקרים שכזה באומרה:

     

    "....עניין מועדי התשלום הושאר פתוח על-ידי הצדדים לשם הסכמה ודיון. בהמשך המשא-ומתן ביניהם הגיעו הצדדים להסכמה בעל-פה בעניין זה. הסכמה זו לא גובשה בכתב, וחוזה פורמלי לא נחתם. כמו ההנחה העובדתית הקודמת, גם כאן הותנה תוקפו של זכרון-הדברים בהסכמה על תנאי התשלום. משהושגה הסכמה זו, רכש זכרון-הדברים, ובדיעבד, תוקף חוזי מחייב. תוקפו של זכרון-הדברים הותנה על-ידי הצדדים בהשגת הסכמה על עניין תנאי התשלום. לעניין התוקף אין, לדעתי, נפקא מינה אם התנאי התמלא על-ידי הסכמה שבוטאה בכתב או באה לידי ביטוי בעל-פה. מסקנה זו מעוגנת בדיני החוזה על-תנאי - סוג חוזה שחוק החוזים הכללי מכיר בו ומסדיר אותו בסעיפים 27 29" (ג. שלו, "זכרון-דברים ותום-לב" משפטים יט 457, (1990)).

     

                            ובמקום אחר היא כתבה ביחס למסמך כוונות כך:

     

    "מכתבי כוונות עשויים להוות מסגרות למשא ומתן ואף לבטא בכתב הסכמות חלקיות שהושגו כמהלך משא ומתן. גם מכתב כוונות, ככל מסמך משפטי אחר, טעון פירוש על- פי לשונו ונסיבותיו. יש שמכתב כוונות מסכם את הנקודות העיקריות ומשאיר כמה עניינים פתוחים להמשך המשא ומתן בין הצדדים.  במקרה כזה מכתב הכוונות מחייב,  ואם הצדדים לא משכילים לסיים בהצלחה את המשא ומתן ישלים בית-המשפט את ההסכם" (ג. שלו, דיני חוזים – החלק הכללי, בעמ' 167 (תשס"ה))."

     

    ובהמשך :

     

    "

    כב' הנשיא ברק קבע בהקשר זה בעניין זוננשטיין כי:

     

     "צד 'המפוצץ' משא ומתן שלא בתום-לב, עשוי לשאת בתוצאות התנהגותו. תוצאות אלה עשויות להיות שונות ומגוונות. כך, למשל, הוא עשוי לשאת בחובת הפיצויים. לעתים ניתן לאכוף על הצדדים להמשיך ולנהל משא ומתן. עשויות להיות נסיבות, שבהן ניתן לראות את המשא ומתן עד 'לפיצוצו' כמספיקות לשכלול חוזה" (פסק דין זוננשטיין לעיל בעמ' 288-289).

     

    89.        הפעלתו של כלל חריג מיוחד ונדיר זה עשויה לקרות רק כאשר ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים מקיימות כבר כשלעצמן את יסודות גמירת הדעת והמסוימות, ובנוסף לכך יש "פערי כוחות" ניכרים ביניהם והועברה, או היתה נכונות להעביר סכומים נכבדים מתוך התמורה מ"הצד החלש" ל"צד החזק", כאשר "הצד החזק" מונע בחוסר תום לב את חתימתו של ההסכם הפורמלי (נ' כהן "דפוסי החוזים ותום לב במשא  ומתן: בין הכלל הפורמלי לעקרונות הצדק", הפרקליט לז 13 (1986), בעמ' 37; נילי כהן "גלגולו של שיכון – תרומתה של השופט בן פורת לעיצובו של תום הלב במשא ומתן" המשפט 26, 13 (2008)). יש לציין עוד, כי גם במסגרת הצעת חוק דיני ממונות, נרבע כי הפרת "חיוב" מקימה זכות לסעד של אכיפה ובהקשר זה, הפרת חובת תם הלב במסגרת מו"מ לכריתת חוזה מהווה הפרת חיוב (ראה גם מ. דויטש, פרשנות הקודכס האזרחי, כרך א' בעמ' 292-293, 297 (2005)).

     

     

    90.        בנסיבות המקרה שבפניי, אילו היה מנוהל מו"מ בתום לב מצד האשה, טיוטת החוזה מיום 20/12/11 הייתה נחתמת זה מכבר. משהופרה חובת תם הלב יש איפוא להורות על אכיפת אותו חוזה. סעד של פיצוי כלל אינו רלבנטי בנסיבות המקרה שלפניי כאשר מדובר בחוזה כה גורלי מבחינת האיש וילדיהם של הצדדים המתגוררים בנחלה מזה עשרות שנים ומבקשים להסדיר פירוק השיתוף בה."

     

    ועדין לדעתי, תן לאישה לנהל מו"מ עד מיצויו. זה לא חוסר תום לב, לנסות להשיג הישגים במו"מ.

     

    לגבי הדוגמה של אריאל, יופי של דוגמה. יחד עם זאת, אנחנו לא מכירים את עובדות המקרה.

     

    "עובדות המקרה" הידועות לי, הן של מכר דירה בין אנשים זרים זה לזה. לא ידוע לי עד כמה נסגרו הנושאים כולם טרם משלוח הטיוטה. מאחר שלא הייתי מעורב באותו עניין, גם לא ראיתי לנכון להמשיך ולתחקר מעבר למה שסופר לי. מן ההקשר עולה כי היו גם נושאים לא סגורים.

    לעניין תום לב בניהול מו"מ, פס"ד חשוב בעיני, הוא "מיקרושור". שם, בעידן טרום הדואל ועיבוד התמלילים, הועברו טיוטות של העמוד הרלוונטי בהתייחס לשינויי גירסה בס' מסויים, בלי להסב את תשומת ליבו של הצד השני, כי בהזדמנות חגיגית זו נעשה שינוי מהותי בסעיף אחר.

    יש לנו מקצוע מעניין.

     

    היתרון בעידן הקדום הוא, שלידי השופט כנראה לא היתה מגיעה הטיוטה ואז הוא לא היה יכול לחתום עליה בשם האישה..... 

     

    בעניין מקצוענו המעניין, לפני למעלה משבועיים התחייב בפני עו"ד בטלפון עם גיבוי חלקי בכתב, כי סכומים שהלקוח שלי ישלם יקוזזו מדמי המזונות וכי יאות להגיש עמי בקשה בהסכמה בנושא. החלטתי לסמוך על המילה שלו, מה שאני לרב לא עושה עם חברינו. בכל מקרה אמרתי לעצמי, לעבוד עלי פעמים הוא לא יוכל ואכן....בלי בושה הוא חזר בו מהתחייבותו.

     

    כל סיפור שלי מזכיר לך אחרים.

    וכל סיפור שאני שומע - מזכיר לי.

    אז עוד אחד ודי, מלפני למעלה מעשרים שנה:

    ניהלתי תיק מול עו"ד כלשהו, והוא הציע לי הצעת פשרה (בעל פה, כמובן).

    טרחתי והכנתי הצעה לוועדת פשרות, ואף עמלתי לא מעט בוועדת הפשרות על אישורה.

    כאשר שלחתי לו את האישור - הודיע לי זה כי מעולם לא הסכים להצעה כזו.

    מאז תיקנו חכמינו כי על כל הצעת פשרה צריכה להתנוסס הסכמתו הכתובה והחתומה של הצד שכנגד - טרם שתובא לדיון בוועדה. 

     

     

     

    ואם הוועדה תתמהמה ולא תקבל הסכמה, ויהיה שינוי נסיבות שרק אחריו ישתלם לה להחליט - מעביר הטיוטה בכתב יהיה אנוס להמשיך בהליך מלפני שנתיים - גם אם שלח הודעת ביטול? יחתמו במקומו?

    נהיו סיכונים חדשים.

     

    במ"ומ נורמלי בין שני גורמים יכול בהחלט להווצר מצב שלאחר העברת כמה טיוטות, אחד הצדדים מתרשם ממישנהו באופן שהוא לא מעוניין להמשיך לקיים איתו קשר עיסקי [או אף קשר של מכירה שמחייב המשך קשר [נניח שיתוף במקרקעין].

    מה עכשיו? נביא שופט שיחתום במקומו?

    27/3/12 17:35
    0
    דרג את התוכן:
    2012-03-28 13:02:15
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    מפאת גילי, אני כבר לא זוכרת את הפרטים המדויקים, אבל יש לי זכרון מעורפל שכבר היה איזה פס"ד קודם שעמד בניגוד לעקרונות המשפטיים הישנים - מאותו בית משפט עצמו.

    נדמה לי שאז היתה איזו מהפכונת לא כל כך צפויה בדיני הנזיקין.

    בטבריה כנראה כמו בטבריה.

    27/3/12 22:14
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2012-03-27 22:14:48
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

     


    כל סיפור שלי מזכיר לך אחרים.

    וכל סיפור שאני שומע - מזכיר לי.

    אז עוד אחד ודי, מלפני למעלה מעשרים שנה:

    ניהלתי תיק מול עו"ד כלשהו, והוא הציע לי הצעת פשרה (בעל פה, כמובן).

    טרחתי והכנתי הצעה לוועדת פשרות, ואף עמלתי לא מעט בוועדת הפשרות על אישורה.

    כאשר שלחתי לו את האישור - הודיע לי זה כי מעולם לא הסכים להצעה כזו.

    מאז תיקנו חכמינו כי על כל הצעת פשרה צריכה להתנוסס הסכמתו הכתובה והחתומה של הצד שכנגד - טרם שתובא לדיון בוועדה. 

     

     

    אל תאיים (: פשוט ספר עו"ד.


    --
    עורכת דין יעל גיל, המשרד עוסק בדיני משפחה.


    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "הסכם איזון משאבים לאחר גירושין"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה