בסיפור יציאת מצרים הקשור בחג הפסח המתקרב מסופר שבני ישראל העדיפו לפעמים לחזור למצרים גם אם פירוש הדבר לחזור למצב של עבדות. כל פסיכולוג היה בודאי אומר עליהם שהם היו במצב נפשי של אנשים שרגילים לעבדות עד שהעדיפו מצב מוכר אפילו שיש בו הרבה סבל על פני מצב יותר טוב, אפילו כזה עם סיכויים טובים יחסית להגיע אליו, אך בלתי מוכר. 

ובחזרה לימינו : ידוע בפסיכולוגיה שאצל הרבה אנשים קיימת העדפה (אולי אפילו תת מודעת) להישאר במצב שמסב סבל רב כמו מערכות יחסים או מקום עבודה מתסכלים, הרגלים מזיקים וכו' מאשר להגיע למצב יותר טוב (למשל מבחינת יחסים, עבודה, משקל גוף וכו') וזה אפילו כשאוביקטיבית יש סיכויים טובים יחסית להגיע למצב הרצוי. אפשר אפילו שהתת מודע יעשה הכל כדי להכשיל יצירת שינויים חיוביים בחיים, במיוחד כאלו שיחזיקו מעמד לאורך זמן.

גם סביר להניח שככל שאדם היה זמן ממושך יותר באותו מצב הגורם סבל, כך יהיה בו (אפילו בתת מודע) פחות רצון לחולל שינוי חיובי כי כך הוא יותר מרגיש ש"אין לו לאן לחזור" . למשל אדם שהיה רגיל להיות שמן כל חייו עלול הרבה יותר מהר להרפות ידיים מהנסיון להרזות מאשר אדם שמן שהיה רוב חייו רזה, סביר שבין השאר כי הראשון מרגיש ש"אין לו לאן לחזור" והשני כן מרגיש ש"יש לו לאן לחזור" ומן הסתם הראשון בד"כ יאמין פחות ש"אפשר גם אחרת". אשמח לשמוע תובנות בנושא של התנגדות לשינויים חיוביים בחיים ועד כמה זה לדעתכם נפוץ.

אמירוש,

לא חושבת שיש התנגדות במודע.. מה גם שיש רווח גדול בלאמץ את "דפוס הקורבן"

צטט: h a n i 2012-03-29 17:18:45

אמירוש,

לא חושבת שיש התנגדות במודע.. מה גם שיש רווח גדול בלאמץ את "דפוס הקורבן".

 

 תודה על התשובה, חני. אבל אני כתבתי שדווקא בתת מודע תיתכן יותר התנגדות. השאלה גם  (ואולי יש לך תשובה) האם תמיד יש תחושת רווח בלאמץ את "דפוס הקורבן". למשל אדם שמרוויח שכר מינימום ובאמת בגלל מגבלות שונות לא יכול להתקדם - איזה רווח יכול לצאת לו מזה?

לא חושבת שיש כאן מוטיב של "התנגדות לשינויים חיוביים בחיים" אלא עצלות במקרה של הרזיה, או פחד מפני כישלון במקרה של לשנות מקום עבודה או במציאת זוגיות .

כל שינוי מחייב עבודה עצמית ומאמץ לשנות הרגלי חיים וויתור על סביבה מוכרת וידועה.

זה מה שקרה עם בני ישראל במדבר שהסתפקו במוכר של לחזור למצרים" וזכרנו את הבצלים והשומים" ולא להגדיל ראש ולהגיע לארץ המובטחת של "ארץ זבת חלב ודבש" כי אותה הם לא מכירים ולא יודעים וחוששים מהלא נודע .

צטט: אמיר ניצן 2012-03-29 18:09:05

 

מבחינת יחסים, עבודה, משקל גוף וכו') וזה אפילו כשאוביקטיבית יש סיכויים טובים יחסית להגיע למצב הרצוי. אפשר אפילו שהתת מודע יעשה הכל כדי להכשיל יצירת שינויים חיוביים בחיים, במיוחד כאלו שיחזיקו מעמד לאורך זמן.

 

גם סביר להניח שככל שאדם היה זמן ממושך יותר באותו מצב הגורם סבל, כך יהיה בו (אפילו בתת מודע) פחות רצון לחולל שינוי חיובי כי כך הוא יותר מרגיש ש"אין לו לאן לחזור" .

 

אמיר,רשמת בעצמך את התשובה, אפילו פעמיים

יש מקרים לדעתי שהפחד והתת מודע משלבים ידיים בכוונה כדי שלא ינטשו אותם וילכו למקום טוב יותר הנמצא בסביבה..

 

ואני גם מאמינה שיש אנשים שנשארים באותו מקום שגורם להם סבל כי התת מודע הארור משכנע אותם לתקופה מסוימת שזה המקום שלהם ולזה הם "ראויים" .

 

צטט: אמיר ניצן 2012-03-29 17:34:02

צטט: h a n i 2012-03-29 17:18:45

אמירוש,

לא חושבת שיש התנגדות במודע.. מה גם שיש רווח גדול בלאמץ את "דפוס הקורבן".

 

 תודה על התשובה, חני. אבל אני כתבתי שדווקא בתת מודע תיתכן יותר התנגדות. השאלה גם  (ואולי יש לך תשובה) האם תמיד יש תחושת רווח בלאמץ את "דפוס הקורבן". למשל אדם שמרוויח שכר מינימום ובאמת בגלל מגבלות שונות לא יכול להתקדם - איזה רווח יכול לצאת לו מזה?

.......

איזה רווח יצא לו מזה?

למשל, אם הוא נהנה מהסביבה האנושית שיש לו במקום עבודתו, שעות ותוכנית העבודה, אז הוא יישאר למרות השכר.

צטט: Miri.s 2012-03-29 18:21:36

צטט: אמיר ניצן 2012-03-29 18:09:05

 

מבחינת יחסים, עבודה, משקל גוף וכו') וזה אפילו כשאוביקטיבית יש סיכויים טובים יחסית להגיע למצב הרצוי. אפשר אפילו שהתת מודע יעשה הכל כדי להכשיל יצירת שינויים חיוביים בחיים, במיוחד כאלו שיחזיקו מעמד לאורך זמן.

 

גם סביר להניח שככל שאדם היה זמן ממושך יותר באותו מצב הגורם סבל, כך יהיה בו (אפילו בתת מודע) פחות רצון לחולל שינוי חיובי כי כך הוא יותר מרגיש ש"אין לו לאן לחזור" .

 

אמיר,רשמת בעצמך את התשובה, אפילו פעמיים

יש מקרים לדעתי שהפחד והתת מודע משלבים ידיים בכוונה כדי שלא ינטשו אותם וילכו למקום טוב יותר הנמצא בסביבה..

 

ואני גם מאמינה שיש אנשים שנשארים באותו מקום שגורם להם סבל כי התת מודע הארור משכנע אותם לתקופה מסוימת שזה המקום שלהם ולזה הם "ראויים" .

....

כשבני ישראל הגיעו לים סוף הם לא ידעו מה לעשות,  התחיל משה להתפלל לה' ולבקש שיציל אותם, כאשר מצרים דולקים אחריהם.

אמר לו הקב"ה " מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל וייסעו " כלומר כנסו לים.

הם פחדו אבל לא הייתה ברירה או שנכנסים לים או שנופלים לידיהם של חיילי מצרים.

"בלית ברירה" הם נכנסו לים והם הולכים והולכים בתוך המים וכאשר הגיעו מים עד נפש" כלומר שכבר אוטוטו המים מכסים להם את הפנים והם כמעט טובעים?

נבקע הים לשניים.

גם אלה שפוחדים לשנות מגיעים לעתים למצבים קשים ( זה משמיים ) של אין ברירה ואין דרך אחרת, כדי שיקבלו החלטה ויתחילו ללכת וישנו את חייהם. 

 

http://www.youtube.com/watch?NR=1&feature=endscreen&v=kECTnguKXrM

צטט: רוזMרין 2012-03-29 18:14:35

לא חושבת שיש כאן מוטיב של "התנגדות לשינויים חיוביים בחיים" אלא עצלות במקרה של הרזיה, או פחד מפני כישלון במקרה של לשנות מקום עבודה או במציאת זוגיות .

כל שינוי מחייב עבודה עצמית ומאמץ לשנות הרגלי חיים וויתור על סביבה מוכרת וידועה.

זה מה שקרה עם בני ישראל במדבר שהסתפקו במוכר של לחזור למצרים" וזכרנו את הבצלים והשומים" ולא להגדיל ראש ולהגיע לארץ המובטחת של "ארץ זבת חלב ודבש" כי אותה הם לא מכירים ולא יודעים וחוששים מהלא נודע .

 במקרה של הרזיה זה לאו דווקא עצלות כתכונת אופי זה גם מנגנונים גופניים ממש שלא מאפשרים שינויים ממשיים בהרגלי האכילה. למרות שבאופן רציונלי בנאדם יודע שמצב ההשמנה הוא מצב החירום האמיתי, הרי שמנגנוני הגוף מתנהגים כאילו מצב של פחות אוכל שהוא רגיל לאכול הוא מצב החירום - שזה הסיבה לכך שדיאטות כסאח שאינן מבוססות על שינויים הדרגתיים בהרגלי האכילהלא מחזיקות מעמד לאורך זמן. לגבי השאר אני מסכים.

צטט: Miri.s 2012-03-29 18:21:36

צטט: אמיר ניצן 2012-03-29 18:09:05

 

מבחינת יחסים, עבודה, משקל גוף וכו') וזה אפילו כשאוביקטיבית יש סיכויים טובים יחסית להגיע למצב הרצוי. אפשר אפילו שהתת מודע יעשה הכל כדי להכשיל יצירת שינויים חיוביים בחיים, במיוחד כאלו שיחזיקו מעמד לאורך זמן.

 

גם סביר להניח שככל שאדם היה זמן ממושך יותר באותו מצב הגורם סבל, כך יהיה בו (אפילו בתת מודע) פחות רצון לחולל שינוי חיובי כי כך הוא יותר מרגיש ש"אין לו לאן לחזור" .

 

אמיר,רשמת בעצמך את התשובה, אפילו פעמיים

יש מקרים לדעתי שהפחד והתת מודע משלבים ידיים בכוונה כדי שלא ינטשו אותם וילכו למקום טוב יותר הנמצא בסביבה..

 

ואני גם מאמינה שיש אנשים שנשארים באותו מקום שגורם להם סבל כי התת מודע הארור משכנע אותם לתקופה מסוימת שזה המקום שלהם ולזה הם "ראויים" .

 

 מסכים איתך. לא יכול לככב פעמיים ביממה.

צטט: אמיר ניצן 2012-03-29 18:48:13

צטט: רוזMרין 2012-03-29 18:14:35

לא חושבת שיש כאן מוטיב של "התנגדות לשינויים חיוביים בחיים" אלא עצלות במקרה של הרזיה, או פחד מפני כישלון במקרה של לשנות מקום עבודה או במציאת זוגיות .

כל שינוי מחייב עבודה עצמית ומאמץ לשנות הרגלי חיים וויתור על סביבה מוכרת וידועה.

זה מה שקרה עם בני ישראל במדבר שהסתפקו במוכר של לחזור למצרים" וזכרנו את הבצלים והשומים" ולא להגדיל ראש ולהגיע לארץ המובטחת של "ארץ זבת חלב ודבש" כי אותה הם לא מכירים ולא יודעים וחוששים מהלא נודע .

 במקרה של הרזיה זה לאו דווקא עצלות כתכונת אופי זה גם מנגנונים גופניים ממש שלא מאפשרים שינויים ממשיים בהרגלי האכילה. למרות שבאופן רציונלי בנאדם יודע שמצב ההשמנה הוא מצב החירום האמיתי, הרי שמנגנוני הגוף מתנהגים כאילו מצב של פחות אוכל שהוא רגיל לאכול הוא מצב החירום - שזה הסיבה לכך שדיאטות כסאח שאינן מבוססות על שינויים הדרגתיים בהרגלי האכילהלא מחזיקות מעמד לאורך זמן. לגבי השאר אני מסכים.

.......

השמנה היא המחלה של המאה ה- 20-21  הנגרמת ע"י אכילת מזון מהיר במהירות , ישיבה ממושכת מול מסך המחשב או הטלוויזיה.

זה נטו עצלות.

צטט: רוזMרין 2012-03-29 18:22:00

צטט: אמיר ניצן 2012-03-29 17:34:02

צטט: h a n i 2012-03-29 17:18:45

אמירוש,

לא חושבת שיש התנגדות במודע.. מה גם שיש רווח גדול בלאמץ את "דפוס הקורבן".

 

 תודה על התשובה, חני. אבל אני כתבתי שדווקא בתת מודע תיתכן יותר התנגדות. השאלה גם  (ואולי יש לך תשובה) האם תמיד יש תחושת רווח בלאמץ את "דפוס הקורבן". למשל אדם שמרוויח שכר מינימום ובאמת בגלל מגבלות שונות לא יכול להתקדם - איזה רווח יכול לצאת לו מזה?

 

.......

איזה רווח יצא לו מזה?

למשל, אם הוא נהנה מהסביבה האנושית שיש לו במקום עבודתו, שעות ותוכנית העבודה, אז הוא יישאר למרות השכר.

 אלא שאז אין כאן את "דפוס הקורבן" ואילו חני דיברה על תחושת רווח שצומחת מאימוץ של "דפוס הקורבן".

צטט: אמיר ניצן 2012-03-29 18:53:29

צטט: רוזMרין 2012-03-29 18:22:00

צטט: אמיר ניצן 2012-03-29 17:34:02

צטט: h a n i 2012-03-29 17:18:45

אמירוש,

לא חושבת שיש התנגדות במודע.. מה גם שיש רווח גדול בלאמץ את "דפוס הקורבן".

 

 תודה על התשובה, חני. אבל אני כתבתי שדווקא בתת מודע תיתכן יותר התנגדות. השאלה גם  (ואולי יש לך תשובה) האם תמיד יש תחושת רווח בלאמץ את "דפוס הקורבן". למשל אדם שמרוויח שכר מינימום ובאמת בגלל מגבלות שונות לא יכול להתקדם - איזה רווח יכול לצאת לו מזה?

 

.......

איזה רווח יצא לו מזה?

למשל, אם הוא נהנה מהסביבה האנושית שיש לו במקום עבודתו, שעות ותוכנית העבודה, אז הוא יישאר למרות השכר.

 אלא שאז אין כאן את "דפוס הקורבן" ואילו חני דיברה על תחושת רווח שצומחת מאימוץ של "דפוס הקורבן".

.......

אהה.

נכון אתה צודק.

צטט: רוזMרין 2012-03-29 18:35:27

צטט: Miri.s 2012-03-29 18:21:36

צטט: אמיר ניצן 2012-03-29 18:09:05

 

מבחינת יחסים, עבודה, משקל גוף וכו') וזה אפילו כשאוביקטיבית יש סיכויים טובים יחסית להגיע למצב הרצוי. אפשר אפילו שהתת מודע יעשה הכל כדי להכשיל יצירת שינויים חיוביים בחיים, במיוחד כאלו שיחזיקו מעמד לאורך זמן.

 

גם סביר להניח שככל שאדם היה זמן ממושך יותר באותו מצב הגורם סבל, כך יהיה בו (אפילו בתת מודע) פחות רצון לחולל שינוי חיובי כי כך הוא יותר מרגיש ש"אין לו לאן לחזור" .

 

אמיר,רשמת בעצמך את התשובה, אפילו פעמיים

יש מקרים לדעתי שהפחד והתת מודע משלבים ידיים בכוונה כדי שלא ינטשו אותם וילכו למקום טוב יותר הנמצא בסביבה..

 

ואני גם מאמינה שיש אנשים שנשארים באותו מקום שגורם להם סבל כי התת מודע הארור משכנע אותם לתקופה מסוימת שזה המקום שלהם ולזה הם "ראויים" .

....

כשבני ישראל הגיעו לים סוף הם לא ידעו מה לעשות,  התחיל משה להתפלל לה' ולבקש שיציל אותם, כאשר מצרים דולקים אחריהם.

אמר לו הקב"ה " מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל וייסעו " כלומר כנסו לים.

הם פחדו אבל לא הייתה ברירה או שנכנסים לים או שנופלים לידיהם של חיילי מצרים.

"בלית ברירה" הם נכנסו לים והם הולכים והולכים בתוך המים וכאשר הגיעו מים עד נפש" כלומר שכבר אוטוטו המים מכסים להם את הפנים והם כמעט טובעים?

נבקע הים לשניים.

גם אלה שפוחדים לשנות מגיעים לעתים למצבים קשים ( זה משמיים ) של אין ברירה ואין דרך אחרת, כדי שיקבלו החלטה ויתחילו ללכת וישנו את חייהם. 

 

http://www.youtube.com/watch?NR=1&feature=endscreen&v=kECTnguKXrM

 יש אכן אנשים שצריכים כל מיני "הפחדות" כדי לערוך שינויים מתבקשים בחייהם, אבל גם אז יש לא מעט אנשים שבגלל סיבות שונות (וגם כאשר כבר הגיעו לשוקת שבורה) לא מצליחים לחולל את השינויים המתבקשים.