כאם לבת שאפילפסיה היא חלק מחייה מאז היתה בת 16 וחצי, אני רוצה לציין שרוב חולי האלפילפסיה מיוצבים על ידי תרופה יומיומית ויכולים לעשות הכל. נתקלנו בעבר בהתייחסויות לא ראויות למחלה והן נובעות מבורות משולבת גם בטיפשות.
למחלה הזו אין סלקטור. היא יכולה לקרות לכל אחד בכל שלב בחייו ובכל מצב בריאותי. היא אינה גנטית ויש לה מגוון מופעים: מהתקפת פרכוסים ואובדן הכרה ועד התנתקויות ובהייה ללא קשר עם הסביבה.
הצבא לא רצה בשום אופן לגייס את ביתי והיא נלחמה על זכותה לשרת בצבא במשך שנתיים עד שהתייאשה.
לפנתאון הדמויות חולות האפילפסיה שהיו וישנן כדמויות מובילות ודמויות מפורסמות הצטרפה בקיץ הקודם דפני ליף. היא שוכנת בכבוד יחד עם אגאתה כריסטי, נפוליאון, ואן גוך, צ'ארלס דיקנס, לנין, אדם סמית', פרינס, ניל יאנג, אבוט (אבוט וקוסטלו), מרגו המינגווי ועוד רבים. בארץ יצאו מהארון ערן צור, יוסי שריד וירדנה ארזי שסיפרו על האפילפסיה שלהם.
כתבתי בעבר על דפני שהוטח בה שוב ושוב על אי שירותה הצבאי בגלל מחלת האפילפסיה. קל לומר דברים כגון אלו. מי שלא עבר את המאבקים מול הצבא שמתגלה כגוף חסר הבנה ואטום, ואף חסר אחריות להיבטים רפואיים כשלא מתחשק לו להתמודד- אינו מבין מה זה.
ביתי לא נתנה למחלה הזו לצמצם את עולמה ולהצר את צעדיה. היו תקופות קשות אולם היא היתה תמיד נחושה להיות מי שהיא ולהשיג את ההישגים ששאפה אליהם. היא בונה את חייה בעבודה קשה וכנה לחלוטין בנושא מחלתה שאותה מעולם לא הסתירה.(ויש נטייה כזו למרבה הצער).
אם יש מי מהפורום שירצה לפנות אלי בשאלה בנושא, אשמח לענות בפניה פרטית.
הוספת תגובה על "שבוע המודעות לאפילפסיה- פעילות בחיפה"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה