למידה מבוססת ענין ופרויקטים

רקע

אל מערכת החינוך הישראלית מופנים חיצי ביקורת רבים , ולאחרונה נשמעת שוב ושוב הקריאה לאמץ שיטות ,או לחקות מערכות חינוך סקנדינביות כפיתרון על .

אולם, פיתרונות ההולמים את האופי הנורדי לאו דווקא  הולמים את המרקם התרבותי והחברתי של אזרחי מדינת ישראל .

בשנים האחרונות מיושמת בישראל, במספר מצומצם של בתי ספר למידה מבוססת ענין ופרויקטים, גישה הוראתית חינוכית שיותר ויותר מסתמנת כעין אבן חכמים , או נקודה ארכימדית  אשר יש בידה לחולל  שינוי מהותי באיכות ההוראה והחינוך בישראל , בהתחשב באופי התרבותי הרב גוני המרכיב את האוכלוסייה הישראלית .

זו  גישה שיעדיה אחידים אך אופייה גמיש , ועל סמך המעקב אחרי בוגריה ,  היא מסוגלת לקדם את כלל התלמידים במדינה - למרות הבדלים בתרבות המוצא -  באופן שוויוני וצודק , כולל תלמידים המוגדרים במסגרת הקונספט החינוכי הקיים כ " תת- הישגיים " , והיא מטפחת  את כולם לכלל בוגרים אינטליגנטיים , לומדים עצמאיים נלהבים , יצירתיים , חקרנים וסקרניים , ועם זאת עומדת גם ביעדי ההישגיות והזכאות לבגרות .

למידה מבוססת ענין ופרויקטים  מאזנת  היטב בין חינוך ובין הוראה , והיא נמצאה גם  כמגבירה סולידריות בין התלמידים , ואף בין תלמידים ומורים , ומפחיתה באחוזים ניכרים את רמות התסכול והאלימות בבתי הספר .

למידה מבוססת ענין ופרויקטים היא חדשנית , אך אינה נתפשת כרדיקאלית ,כפי שנתפשות גישות אלטרנטיביות שונות ( למשל חינוך אנתרופוסופי , או דמוקרטי ) , והיא משתלבת בקלות יחסית במארג החינוכי הקיים כבר כיום בבתי הספר ונסמכת על התשתיות הפדגוגיות הקיימות .

כאמור , שיטת ההוראה הזו מתבססת בהצלחה כבר מספר שנים בארץ , והישגיה , שנבחנו גם בארץ וגם בחו"ל ( ראה קישורים ) יוצאי דופן .

מהו הרציונל הבסיסי של למידה מבוססת ענין ופרויקטים  ?

הלמידה מבוססת העניין והפרויקטים היא גישה שיטתית ונבונה , הפועלת בהרמוניה עם תהליכי הלימוד הטבעיים של הילד באמצעות לימוד רב תחומי בהקשר ( רלוונטיות ) למשימה מסוימת ( פרויקט ) , הרבה פעמים בתחום העניין של הלומד ,כולל נושאים הקשורים לרקע התרבותי שלו , הקרובים לליבו .

היא משלבת מגוון שיטות לימוד המפעילות את הלומד, וכוללת הן עבודה אישית , והן עבודה קבוצתית , תוך שמירה על סטנדארטים גבוהים של תהליכי מחקר ולימוד איכותיים ומתקדמים . המשמעות היא שאין זה משנה מהו נושא הפרויקט ( אותה גמישות ועִניין שהוזכרוּ ) - תהליך הלמידה ייתבצע ברמה גבוהה ואיכותית . 

מדובר בשינוי קונספטואלי גם של תהליך ההוראה ,  וגם של שיטת ההערכה ( הערכה תומכת למידה : למשל , עיקרון עובר / לא עובר , הכולל אפשרות לתיקון כשלים , במקום שיטת הציונים והתיוג .  תשומת לב והתמקדות בתהליך , במאמץ , בהשקעה . הפגנת אמון רב יותר בבחירוֹת האישיות ובעצמאוּת של החניכ/ה ) .

תהליך הלימוד של המשימות הוא בעיקר  עצמי . המורה עוסקת בעיקר בתכנון המוקדם של השלבים ומסגרות העבודה ( פרק התכנון דורש השקעה רבה מהמורה )  , ובשלב היישום השוטף - היא מנחה,יועצת , או מבקרת-תומכת , שמעורבותה כמנחה הולכת ופוחתת ככל שמתפתחת המיומנות של הלומד .

לצד זה , מתקיימים שיעורים תומכים , המהווים חיזוק , העשרה , ויצירת בסיס דע הכרחי , שהוא רלוונטי ונדרש לשם ביצוע הפרויקט .

גישה זו , של הליך הוראתי/ חינוכי , שבו אמנם מוקנות מיומנויות למידה כלליות , אך הן בהקשר למשימה פרקטית רלוונטית , הרבה פעמים מתחומי עניין  של  התלמיד , היא גישה המותאמת לנטיות הלמידה הטבעיות (האינדיבידואליות והחברתיות ) האנושיות ( כולנו למדנוּ כך מגוון והיקפי ידע עצומים עד לכיתה א' , והמשכנו ללמוד כך במקביל ולאחר שהייתינו במערכת החינוך , כמו למשל ברגע זה ) , ולכן היא תורמת להגברת המוטיבציה לעסוק בתחומי לימוד מגוונים כולל תחומי קושי ,  להעצמת תכונות הסקרנות והחקרנות , להעצמת הדימוי העצמי כלומד/ת אוטונומי/ת , להגברת האומץ להיכנס ולחקור תחומי ידע חדשים , לאִיתגוּר בעקבות כישלונות , ולצמצום תגובות הימנעות וחרדת כשל , ובכך היא מנטרלת תוצרי לוואי שליליים הנלווים לגישות ההוראה השמרניות  .

במחקרי מעקב של בוגרי השיטה הסתבּר שהצלחותיהם בבחינות הבגרות , ובחינות הכניסה לאקדמיה  נושקות ל 100% מצליחים מכלל הבוגרים , כולל תלמידים שהוגדרו כתת- הישגיים ,  וכך גם הצלחתם באקדמיה עצמה .

באשר להכשרת הבוגרים לחיים  - יעדה הנוסף של שיטה זו ( כמו גם במוצהר של מערכת החינוך ) - מסתבר שהבוגרים נחשבים לעובדים מוצלחים , עצמאיים ואינטליגנטים , גם במקומות התעסוקה שלהם , וגם בחיים במובנם הכולל  .

ההיגיון ברור – הם הלא התפתחו וטופחו להיות לומדים עצמאיים ,כפי שהיו מאז לידתם .

הותר להם לממש את עצמם כבני אדם , שהם מטיבעם וממהותם  סקרנים וחקרנים .

זה כל מה שנחוץ .

למידה מבוססת ענין ופרויקטים היא גישת לימוד המחברת באופן טבעי את העניין של התלמידים לעולם החיים והמעַש , כולל לעולם התעשייה והתעסוקה , ו הרבה מעבר לכך .

היא מכשירה צעירים  ( במובן המיידי ) ובוגרים ( במובן העתידי ) לעולם מהיר שינוי , שבו טיפוח יכולות לימוד אוטונומיות , יצירתיות , יכולות איתור מידע , היכולת לשפוט ולהעריך את איכותו , וטיפוח היכולת לעשות בו שימוש אינטליגנטי , אפקטיבי ופרודוקטיבי – חשובים הרבה יותר מאשר הקניית קובצי ידע ספציפיים , ומיומנויות הִתמחוּת ספציפיות עכשוויות , שתאריך ה " פג תוקף " שלהם מתקצר והולך .

בהזדמנות זו , אנו קוראים  להקמת גוף – עמותה , או סמינר , שיעסוק בהכשרת מורים בלמידה מבוססת ענין ופרויקטים ,וכן להפצת המודעות לגישה בקרב כלל הציבור .

אנו קוראים למשרד החינוך לאמץ את הגישה , כגישה מרכזית במסגרת חידוש הקונספט החינוכי הוראתי של המאה ה 21  .

באופן מיידי , אנוּ - צוות וולונטארי , הפועל ללא מטרות ריווח מאז מחאת 2011 במטרה לשפר את איכות החינוך ואיכות החיים בישראל - מציעים תיווך אל גופים העוסקים כבר בהכשרה ללמידה מבוססת ענין ופרויקטים - לקהילות לומדים ,קהילות צעירות, קהילות המקדמות כלכלה מקיימת ,  לקהילות תעשייתיות , וכן לקהילות בכלל , לקבוצות הורים מעורבים בחינוך , למנהלי בתי ספר , או לקבוצות מורים המבקשים הרצאות מבוא והיכרות בנושא .

ניתן לפנות אלי לתא הדואר שלי בקפה דה מרקר .

ביי

אלי

מראי מקום על למידה מבוססת עניין ופרויקטים :

ויקיפדיה

http://en.wikipedia.org/wiki/Project-based_learning

המחלקה להוראת הטכנולוגיה והמדעים, הטכניון

http://www.mutav.org.il/images/magazine1/magazine2/g2_10-12.pdf

היי טק היי  סאן דייגו

http://www.youtube.com/watch?v=Yie4q8LscBs

מכון ברנקו וייס

http://www.brancoweiss.org.il/1009/

מס"ע , מכון מופ"ת

http://portal.macam.ac.il/Search.aspx?keyType=Subject&itemId=488 

על ביה"ס החממה , ערב הפתיחה , ועל HTH

http://portal.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=3021

"עושים בית ספר"  לבית הספר

http://www.themarker.com/news/1.1620977

אפשר גם אחרת – חקר , ד"ר ענת רביב

http://c3.ort.org.il/Apps/WW/page.aspx?ws=ae466ecb-cf97-419c-b96d-7ad1af8f9ad1&page=cd3ea023-0f2d-4daf-8a06-db2b32d43ea7&fol=edf68219-bbff-476c-9223-36ebeedc6811&box=75d07ac6-bea3-4f40-8a0d-e0b7fe856a78&_pstate=item&_item=e43d648a-6446-4cb2-ab5f-81da53016c0a

http://www.mofet.macam.ac.il/amitim/iun/Documents/kenes21/kenes21-eyalram.pdf

A Model of 21ST Century Teaching & Learning: - Tech Valley High School

מדריכים למורה בנושא למידת עניין ופרויקטים ועוד הסברים פרקטיים 

http://cafe.themarker.com/topic/2582904/

Designing your project/pbl-online

http://pbl-online.org/ProjectPlanning/PlanningForm.htm

http://www.hightechhigh.org/about/design-principles.php

מחקרים:

מתוך תקשוב דרום – משרד החינוך

http://www.orianit.edu-negev.gov.il/hadrormz/files/%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%94_%D7%9E%D7%91%D7%95%D7%A1%D7%A1%D7%AA_%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%99%D7%A7%D7%98%D7%99%D7%9D.pdf

אפשר גם אחרת – חקר , ד"ר ענת רביב

http://c3.ort.org.il/Apps/WW/page.aspx?ws=ae466ecb-cf97-419c-b96d-7ad1af8f9ad1&page=cd3ea023-0f2d-4daf-8a06-db2b32d43ea7&fol=edf68219-bbff-476c-9223-36ebeedc6811&box=75d07ac6-bea3-4f40-8a0d-e0b7fe856a78&_pstate=item&_item=e43d648a-6446-4cb2-ab5f-81da53016c0a

מחקרים מתוך  EDUTOPIQ

http://www.edutopia.org/research-validates-project-based-learning

מתוך  BOBPEARLMAN.COM  מחקר עבור   AUTODESK FOUNDATION

http://www.bobpearlman.org/BestPractices/PBL_Research.pdf

מתוך ASCD

http://www.ascd.org/publications/educational_leadership/feb08/vol65/num05/Project-Based_Learning.aspx

http://blog.genyes.org/index.php/2008/02/14/what-research-says-about-project-based-learning/

מחקר אוניברסיטת  אינדיאנפוליס

http://cell.uindy.edu/docs/PBL%20research%20summary.pdf

רשימת מחקרים  BIE

http://www.bie.org/research

מחקר של  AMLE  על למע"פ  ומתמטיקה

http://www.amle.org/Research/ResearchSummaries/ProjectBasedLearninginMath/tabid/1570/Default.aspx

מחקר אישי של מורה

Research on Project-based learning to facilitate learner autonomy‏

למידה מבוססת חופש בחירה וחופש לימוד - הצעה וקול קורא

מדוע ללכת לבית הספר?

לאנשים אשר אוהבים לחשוב בעצמם על השאלות החשובות בחיים מראשיתן ועד סופן, בית-הספר עליו אני מדבר עומד כקורא תיגר לתשובות המקובלות.

היסודות האינטלקטואליים 

המשפט הראשון אשר צץ בראשנו הוא: "הולכים לבית-הספר כדי ללמוד". זו המטרה האינטלקטואלית. היא באה לפני כל האחרות. עד כדי כך, ש"לקבל חינוך" מתפרש כ"ללמוד" --  צר במקצת, כמובן, אולם מבהיר את העדיפויות.

אם כן מדוע אנשים אינם לומדים יותר בבתי-הספר היום? מדוע כל התלונות? מדוע ההוצאות הנראות כאין-סופיות רק כדי לטחון מים, שלא לדבר על התקדמות? 

התשובה היא פשוטה עד כדי מבוכה. בתי-ספר היום הם מוסדות בהם "ללמוד" מתפרש כ"ללמד אותך". רוצים שהאנשים ילמדו? תלמדו אותם! רוצים שילמדו עוד? תלמדו אותם עוד! ועוד! תעבידו אותם קשה יותר. תתרגלו אותם זמן ארוך יותר.

אולם למידה היא תהליך שאתה עושה, לא תהליך אשר עושים לך! זה נכון לגבי כולם. זה בסיסי.

מה מביא את האנשים ללמוד? מצחיק שמישהו ישאל. לפני יותר מאלפיים שנה, אריסטוטלס פתח את ספרו החשוב ביותר עם התשובה המקובלת באופן אוניברסלי: "בני אנוש הם סקרנים מטבעם". דקרט העמיד את זה אחרת במקצת, גם בתחילת עבודתו החשובה ביותר: "אני חושב, לכן אני קיים".ללמוד,לחשוב,להשתמש בשכלך בצורה פעילה -- זו המהות להיות בן-אנוש. זה טבעי.

טבעי יותר אפילו מהדחפים הכבירים -- רעב, צמא, מין. כאשר הנך שקוע במשהו -- מילת המפתח היא "שקוע" -- הנך שוכח את כל הדחפים האחרים עד שהם מכניעים אותך. אפילו חולדות עושות זאת, כפי שהוכח כבר לפני זמן רב.

מי היה חושב לאלץ אנשים לאכול, או לשתות או לעשות מין? (אינני מדבר, כמובן, על אנשים אשר לוקים באי-יכולת מסוימת שמשפיעה על הדחפים שלהם; כמו כן דבר ממה שאני כותב פה על החינוך איננו מכוון להתאים לאנשים בעלי מגבלה ו/או פגם שכלי כלשהו אשר אפשר ויש צורך לטפל בהם באופן מיוחד, בדרכי הפרקטיקה הרפואית). איש איננו דוחף את הפרצופים של האנשים לתוך קערות אוכל, כל שעה מידי שעה, על מנת להבטיח שיאכלו; איש אינו כולא אנשים עם בן/בת זוגם, שמונה פעמים ביום על מנת להבטיח את הזדווגותם.

האם זה נשמע מגוחך? אז עד כמה יותר מגוחך הוא, לנסות להכריח אנשים לעשות מה שמעל לכל דבר אחר בא להם בצורה הטבעית ביותר! וכל אחד יודע עד כמה נפוצה ברבים היא הסקרנות המכניעה זו. כל הספרים על גידול ילדים מאריכים בהוראות להורים כיצד להחזיק את הילדים רחוקים מדברים -- במיוחד מרגע שהם ניידים. אין אנו נוהגים לדחוף את בני השנה שלנו לחקור. להפך, אנו מושכים לעצמנו בשערות כאשר הם הורסים לנו את הבית, אנו  מחפשים דרכים לרתום אותם, לכלוא אותם ב"לולים". וככל שהם יותר מבוגרים, ביותר קלקלות הם מעורבים. האם אי-פעם התעסקת עם ילד בן עשר? עם מתבגר?

אנשים הולכים לבית-הספר ללמוד. על מנת ללמוד, יש להניח להם לנפשם ולתת להם זמן. כאשר הם זקוקים  לעזרה, יש להעניק להם אותה, אם אנחנו רוצים שהלמידה תתנהל בקצב הטבעי שלה. אולם אל תטעה: אם מישהו נחוש ללמוד, הוא יתגבר על כל מכשול וילמד למרות הכל, לכן אינך חייב לסייע. סיוע רק מזרז במקצת את התהליך. להתגבר על מכשולים היא אחת הפעילויות העיקריות של הלמידה. זה לא מזיק להשאיר כמה מהם.

אולם אם אתה מפריע לבן-אדם, אם הנך עומד על כך שהוא יפסיק את הלמידה הטבעית שלו ובמקומה יעשה מה שאתה רוצה שהוא יעשה, בין 9:00 בבוקר עד 9:50 ובין 10:00 בבוקר לבין 10:50 וכן הלאה, לא רק שהוא לא ילמד מה שהוא משתוקק ללמוד, אלא שהוא גם ישנא  אותך, הוא ישנא את מה שהנך מאלץ אותו לעשות, ויאבד כל חשק ללמוד, לפחות באופן זמני.

כל פעם שהנך חושב על שיעור באחד מבתי-הספר אי-שם, תדמיין לעצמך את המורה דוחף תרד וחלב וגזר ונבטים (כל הדברים הטובים האלה) לתוך גרונו של כל אחד מתלמידיו עם משחולת ענקית. 

בית-הספר עליו אני מדבר נותן לתלמידיו להיות. נקודה. בלי אוליים. בלי יוצאים מן הכלל. המבוגרים מסייעים אם הם יכולים כאשר הם מתבקשים לעשות כן. אולם לעולם אינם מפריעים בדרכם. אנשים הולכים לבית הספר קודם כל כדי ללמוד. וזה מה שהם צריכים לעשות, כל יום, כל היום.

היסודות של הנטיות-התעסוקתיות 

הבאה בתור אחרי ה"למידה", היא תמיד השגרה החיונית של ללכת לבתי-הספר.כאשר מגיעים לזה, לרוב האנשים בכלל לא אכפת מה וכמה לומדים הם וילדיהם בבית-הספר, כל זמן שהם מסוגלים לרכוש מקצוע מוצלח -- לקבל עבודה טובה. פירוש הדבר כסף, מעמד, קידום. ככל שיותר טובה העבודה אשר השגת, יותר טוב היה בית-הספר אליו הלכת.

זו הסיבה מדוע פיליפס-אנדובר, או הרווארד, מדורגים כה גבוה. בוגרי הרווארד מתחילים גבוה במעלה הסולם בכל מקצוע. הם אסירי תודה, וכאשר הם הופכים למבוגרים הם מנציחים זאת בזה שהם מעניקים לבוגרי הרווארד החדשים, אשר מועסקים אצלם בעבודה, את הטוב ביותר אשר יש להם להציע; וכן נותנים תרומות גדולות להרווארד. אותו הדבר קורה עם ייל, דרמות, וכל האחרות.

אם כן לאיזה סוג בית-ספר יש אפשרות, היום, בתחילת המאה העשרים ואחת, להכין סטודנט בצורה הטובה ביותר לקריירה טובה?

למעשה אין אנו צריכים להיאבק בתשובה. כולם כותבים על כך. זהו העידן שלאחר התעשייה. עידן האינפורמציה. עידן השירותים. עידן הדמיון, היצירתיות ויזום מפעלים. העתיד שייך לאנשים אשר יכולים למתוח את מוחותיהם: לטפל, לצקת, לעצב, לארגן, לשחק עם חומר חדש, עם חומר ישן, עם רעיונות חדשים, עם רעיונות ישנים, עם עובדות חדשות, עם עובדות ישנות.

פעילויות מסוג אלה אינן מתרחשות בבית-הספר הממוצע אפילו על בסיס של פעילות מחוץ-לתכנית-הלימודים. שלא לדבר על יום הלימודים כולו. 

בית-הספר עליו אני מדבר, פעילויות אלה הן, במובן מסוים, תכנית הלימודים כולה.

האם זה נשמע בלתי אפשרי? אולי לאוזן הבלתי-מאומנת. אולם ההיסטוריה והניסיון הם לצידנו. אחרת כיצד אפשר להסביר את העובדה שכל בוגרי בית ספר זה, ללא יוצא מן הכלל, אשר רצו להמשיך לאוניברסיטה וללימודי מוסמכים, תמיד התקבלו, בדרך כלל לבתי-הספר אשר היו בחירתם הראשונה? בלי תעתיקים, בלי תעודות הישגים, בלי דיווחים, בלי המלצות בית-הספר בעל פה או בכתב. מה פקידי קבלת-התלמידים ראו בתלמידים האלה? מדוע הם קיבלו אותם? -- לעתים, חטפו אותם? מדוע מנהלים מיומנים אלה המתבוססים בציונים גבוהים, מכתבים לוהטים ממורים, תוצאות מבחני-כניסה הגבוהות -- מדוע קיבלו את בוגרי בית ספר זה?

כמובן שהנך יודע את התשובה, אפילו שקשה להודות בכך; זה כל כך בניגוד למקובל. אנשי המקצוע המיומנים האלה ראו בתלמידים שלבית ספר זה נפשות מבריקות, ערניות. בטוחות ויצירתיות. חלומו של כל בית-ספר מתקדם. 

רישום ההישגים מדבר בעד עצמו. התלמידים של בית ספר זה נמצאים במגוון ענקי של מקצועות (או בתי-ספר, במקרה של בוגרים שסיימו לאחרונה) ומשלחות יד. הם רופאים, רקדנים, מוזיקאים, אנשי עסקים, אמנים, מדענים, סופרים, מכונאי רכב, נגרים . . .  אין צורך להמשיך. הנך יכול לפגוש אותם אם רצונך בכך. 

אם מישהו היה בא אלי היום והיה אומר, בפשטות: "לאיזה בית-ספר עלי לשלוח את ילדי אם ברצוני להבטיח שהוא יקבל את ההזמנות הטובה ביותר לקידום מקצועי בתחום בחירתו?" ללא היסוס כלשהו הייתי משיב לו, "הטוב ביותר למטרה זו הוא בית הספר עליו אני מדבר ". אבוי, לעת עתה הוא האחד והיחיד, אשר עושה את העבודה עם מבט צופה לעתיד.

עד כמה שנוגע לנטייה-התעסוקתית, בית-הספר עליו אני מדבר פגש חזיתית אתהלם העתיד והתגבר עליו. אין עוד צורך להיות שקוע ביון העבר.

היסודות המוסריים   

כעת אנחנו מגיעים לנושא רגיש. על בתי-הספר להפיק אנשים טובים. זה כל כך מובן מאליו כמו -- אימא ועוגת תפוחים.  כמובן, אין אנו רוצים שבתי-ספר יפיקו אנשים רעים. כיצד להפיק אנשים טובים? ופה הקושי. הייתי מעז לומר שלמעשה איש איננו יודע את התשובה, לפחות ממה שאני רואה מסביבי. אולם לפחות אנחנו יודעים משהו על הנושא.  אנחנו יודעים, וידענו (שוב פעם) משכבר הימים. המרכיב החיוני לעשייה המוסרית; המרכיב אשר בלעדיו המעשים הם נטולי-מוסרבמקרה הטוב, ובלתי-מוסריים במקרה הגרוע,

המרכיב הוא אחריות אישית. 

כל התנהגות מוסרית טומנת בחובה הנחה קודמת זו. על מנת להיות מוסרי עליך להיות מסוגל לבחור מסלול איזשהו ולקבל על עצמך אחריות מלאה על הבחירה ועל תוצאותיה. אינך יכול לטעון שהנך כלי סביל בידי הגורל, בידי אלוהים, בידי אנשים אחרים, בידי כוח עליון; טיעון כזה הופך מיד את כל ההבדלים בין טוב לרע לריקים מתוכן וחסרי משמעות.  החומר אשר קיבל צורה של הכד היפה ביותר בעולם איננו יכול לטעון לסגולה.

תורת המוסר מתחילה בהנחה שאדם אחראי למעשיו. זה דבר נתון. בתי-ספר אינםיכולים לשנות זאת או להפחית ממנו.  בתי-ספר יכולים, לעומת זאת, להכיר בדבר או להכחישו.

לדאבוננו, למעשה כל בתי-הספר היום בוחרים להכחיש שלתלמידים יש אחריות אישית למעשיהם, אפילו בזמן שהמנהיגים של בתי-הספר האלה משלמים מס שפתיים למושג. ההכחשה היא משולשת: בתי-הספר אינם מאפשרים לתלמידים לבחור את דרך פעולתם במלואה;  הם אינם מאפשרים לתלמידים לצאת לדרך, לאחר שנבחרה; ואינם מאפשרים לתלמידים לשאת בתוצאות הבחירה, ברגע שנעשתה ובתוצאות הפעולה ברגע שבוצעה. חופש בחירה, חופש פעולה, חופש לשאת בתוצאות הבחירה והפעולה – אלה הם שלשת מרכיבי החופש אשר מהווים את האחריות האישית.

זה לא חדש שבית-הספר מגביל, כעניין של מדיניות בסיסית, את חופש הבחירה והפעולה. אולם האם זה מפתיע אותך שבית-הספר מגביל את החופש לשאת בתוצאות של מעשינו? אין זה צריך להפתיעך. זה הפך להיות עקרון של החינוך המודרני שנפש התלמיד ניזוקה במידה והיא מוכה על ידי שתי הרעות החולות:הצרה והכישלון. "הצלחה מצמיחה הצלחה" היא השיבולת היום; עידוד, להקל על האדם המדוכא, למנוע כשלנות מאכזבים, הרשימה ארוכה. 

אין זה פלא שבתי-הספר שלנו אינם מצטיינים בחינוכם המוסרי. הם מתרצים את כישלונותיהם באומרם שהחינוך המוסרי שייך לבית. כמובן שהוא שייך לשם. אולם האם זה מוציא אותו מרשות בית-הספר?

בחזרה לדברים הבסיסיים. בבית-הספר עליו אני מדבר שלשת מרכיבי החופש פורחים. האחריות קיימת אצל כל אחד.  האחריות היא אוניברסלית, תמיד-נוכחת, אמתית. אם יש לך ספקות, בוא ותתרשם בבית-הספר. תביט בתלמידים בפעולה. תלמד את מערכת השיפוט. תהיה נוכח בסיום הלימודים, בו על התלמיד לשכנע את עמיתיו שהוא מוכן להיות אחראי על עצמו בקהילה בכללותה, בדיוק כפי שהוא היה בבית-הספר.

האם בית-הספר עליו אני מדבר מפיק אנשים טובים? חושבני שכן. וגם אנשים רעים. אולם גם הטובים וגם הרעים הפעילו אחריות אישית למעשיהם כל הזמן, והם מודעים לכך שהם חייבים בדין וחשבון מלא למעשיהם. זה מה שמבדיל אתבית-הספר עליו אני מדבר מהאחרים.

היסודות החברתיים 

לפני זמן מה הפך להיות אפנתי לבקש מבתי-הספר שלנו לדאוג לאיקלום החברתי של התלמידים. תלמדו אותם להסתדר. תשחררו את החברה שלנו מאנשים בלתי מתאימים ובלתי מסוגלים מבחינה חברתית על ידי כריתתה של הבעיה בניצניה, בבית-הספר. שאפתני? אולי. אולם, כמה רבים הם האנשים אשר נאבקו עם הדיווחים של בית-הספר על התאמתם והסתגלותם או חוסר התאמתם וחוסר הסתגלותם החברתית שלהם עצמם או של ילדיהם!  מוזר, הלא כן, כמה קשות אנשים דופקים לעתים את מה שהם עושים? אני מתכוון, לנסות שהאנשים יהיו חברתיים זה מספיק קשה;  אולם נראה שבתי-הספר באופן כמעט שיטתי יצרו דרכים להכשיל מטרה זו.

קחו הפרדה גילית, לשם ההתחלה. איזה גאון הביט סביבו והעלה את הרעיון שלהפריד אנשים באופן חד לפי גילים הוא דבר בעל משמעות? האם הפרדה כזאת קיימת באופן טבעי היכן שהוא? בתעשייה, האם כל הפועלים בני ה-21 שנים עובדים בנפרד מבני ה-20 או מבני ה-23 שנים? בעסקים, האם ישנם חדרים נפרדים למנהלים בני 30 ולמנהלים בני 31 שנים? האם בני שנתיים מתבדלים מבני שנה ומבני שלש שנים במגרשי המשחקים? היכן, היכן עלי האדמות נברא הרעיון הזה? האם יש דבר המזיק יותר מבחינה חברתית מלהפריד ילדים לפי שנתונים במשך ארבע עשרה -- לעתים שמונה עשרה -- שנה?

או קחו את ההפרדה לעתים תכופות לפי מין, אפילו בבתי-הספר של החינוך המעורב (בנים-בנות), למגוון פעילויות. או הפער העצום בין ילדים ומבוגרים (האם הבחנתם פעם כמה אוניברסלי הוא עבור ילדים שלא להביט על המבוגרים בעיניים?).

וכעת הבה נציץ במצב החברתי אשר נוצר עבור ילדים בתוך קבוצת הגיל שלהם עצמם. אם בתי-הספר עושים לכמעט בלתי אפשרי לבן ה-12 שנה ליצור קשר באופן נורמלי ואנושי עם בני ה-11 שנה, בני ה-13 שנה, עם מבוגרים, וכד', מה בקשר לבני ה-12 שנה האחרים?

אין לנו מזל כזה. צורת הקשר העיקרית והכמעט בלעדית אשר בתי-הספר מטפחים בין ילדים מאותה כיתה היא -- תחרות! תחרות עד כדי שחיטה. מסדר-הניקור הוא כולם עם כולם (מסדר הניקור - הדפוס הבסיסי של הארגון החברתי בתוך להקת עופות בו, כל עוף מנקר עוף אחר הנמוך בסולם בלי חשש ממעשה גמול, ונכנע לניקורו של עוף ממעמד גבוה יותר). מיהו טוב יותר ממי, מי יותר פיקח, מהיר, גבוה, נאה -- וכמובן מי יותר גרוע, טיפש, אטי, נמוך, מכוער.

אם אי-פעם עוצבה שיטה ביעילות בכדי להפיק אנשים תחרותיים, נתעבים, חסרי- ביטחון, פרנואידים, בלתי מתאימים מבחינה חברתית, בתי-הספר הנוכחיים הצליחו בכך. 

בחזרה לדברים הבסיסיים.

בעולם המציאות, התכונה החברתית החשובה ביותר לחברה יציבה ובריאה היאשיתוף הפעולה. בעולם המציאות, צורת התחרות החשובה ביותר היא: נגד עצמך, נגד יעדים הנקבעים על ידי ועבור מישהו כדי שישיגם הוא בעצמו. בעולם המציאות, תחרות בין-אישית לשם התחרות עצמה, מוכרת באופן נרחב כמחוסרת-תכלית והרסנית -- כן, אפילו בחברות עסקיות גדולות ובספורט.

בעולם המציאות, ובבית-הספר עליו אני מדבר, שהוא  בית-ספר עבור עולם המציאות.

היסודות הפוליטיים 

אנחנו מקבלים כמובן מאליו שעל בתי-הספר לטפח אזרחות טובה. החינוך האוניברסלי, תמיד שמר על עין אחת פקוחה הממוקדת בחדות במטרה: לעשות מכולנו אזרחים טובים.

כולנו יודעים מה המדינה מייצגת. העקרונות המנחים נרשמו, ושוכללו בהתמדה מאז.

מדינה זו הנה קהילייה דמוקרטית. אין מלך, אין מלכות, אין אצולה, אין היררכיה טבעית, אין רודן. ממשל של העם, על די העם, עבור העם. בענייני מדיניות,שלטון הרוב. אין מיסוי ללא ייצוג.

מדינה זו היא מדינת חוק. אין סמכות שרירותית, אין ממשל גחמן (קפריזי) פעם נותן, פעם לוקח. צדק ראוי.

מדינה זו היא אנשים עם זכויות. זכויות טבעיות. זכויות כל כך יקרות לנו שאבות-אבותינו סירבו לאשר את החוקה ללא מגילת-הזכויות מצורפת בכתב, ומיד.

ביודענו כל זאת, היינו מצפים -- לא, היינו עומדים על כך (ניתן היה לחשוב) -- שעל בתי-הספר, בהכשירם את תלמידיהם לתרומה יצרנית ליציבות הפוליטית ולצמיחתה של המדינה --

-- להיות דמוקרטיים ולא אוטוקרטיים;

-- להיות מנוהלים באמצעות כללים ברורים וצדק ראוי;

-- להיות שומרי זכויות הפרט של התלמידים.

תלמיד הגדל בבית-ספר בעל אפיונים אלה יהיה מוכן להיכנס הישר לתוך החברה בכללותה.

אולם בתי-הספר מצטיינים, למעשה, בהיעדרותם המוחלטת של כל אחד מהערכים העיקריים אשר צוינו ברשימה.

-- הם אוטוקרטיים -- כולם, אפילו בתי-ספר "פרוגרסיביים".

-- אין להם קווים מנחים ברורים והם תמימים לחלוטין במה שנוגע לצדק ראוי כפי שמתבקש להחילו על עבריינים מועדים. -- הם אינם מכירים בזכויות הקטינים.

כולם למעט בית-הספר עליו אני מדבר, אשר נוסד על ברכי שלשת העקרונות האלו.

חושבני שאפשר לומר בבטחה שזכויות האדם אשר אותן כל כך אנחנו מעריצים, לעולם לא תהיינה באמת מובטחות עד אשר הנוער שלנו, במשך השנים הגורליות המעצבות את מוחו ונפשו, יהיה מוזן בסביבת בית-ספר אשר תכלול את האמיתות הבסיסיות האלו. 

היי דוד

בעיקרון , אכן יש לחתור לאותם חופש בחירה וחופש לימוד .

עם זאת אני רוצה לציין שתי נקודות :

ראשית - אין סתירה בין חופש הבחירה , חופש לימוד , והאחריות האישית , לבין למידה מבוססת עניין ופרויקטים .

למידה מבוססת עניין ופרויקטים היא סוג הלמידה הבסיסי  והטבעי ביותר , שהאנושות מממשת החל מרגע היוולדו של התינוק , הלומד מתוך רלוונטיות לעניין שלו ול " פרויקטים " שהוא מעוניין לבצע ( התהפכות על הגב , על הבטן , עמידה , דיבור ,חקירה של צעצוע , וכן הלאה ) .

וזה ממשיך לאורך כל חיינוּ .

למעשה ההפסקה היחידה שבוצעה בתהליך הזה , הייתה במשך כ 200 שנה האחרונות במערכת בתי הספר .

אבל היא מעולם לא פסקה , כי אנשים המשיכו ללמוד מתוך עניין ורלוונטיות גם במקביל לבית הספר , ואחריו.

מי שנפגעו , הם בעיקר תחומי הלימוד שבית הספר לקח על עצמו

" ללמד " , כי שם צורת הלימוד הזו לא התקיימה , ועקב כך נוצרו עיוותים בהתייחסות בוגרי המערכת אל אותם תחומים , בנוסף לפגיעות קשות בהתפתחות האישית אצל הרוב , ואפילו בקרב " המצליחים " ,

ו " המצטיינים " בבתי הספר .

כך שלמידה מבוססת עניין ופרויקטים היא מהפך של חזרה לשפיות ולהתנהלות התואמת את הצרכים האנושיים . אגב , זה גם מתרחש באופן טבעי בבתי חינוך מאד"ד .

באשר לחופש בחירה חופש לימוד , אחריות אישית , דיאלוג , והתנהלות דמוקרטית - בלמידת מעו"ף ( למידה מבוססת עניין ופרויקטים ) יש הרבה מהם , אך לא כולם ברמה של חינוך מאד"ד ( חינוך מותאם אישית , דיאלוגי , דמוקרטי ) .

אבל , אני מניח שיש פוטנציאל שזה ייתפתח לשם , ככל שהחברה תכיר בחיוּניוּת של חופש מלא ואחריות אישית מלאה .

לדעתי , אין שום אפשרות לבצע קפיצה ממצב של שיעבוד , דרישה לצייתנות עיוורת , שלילת אחריות אישית , ולמידת שינון ופיטום השכלתי מלווה במדיניות של הפגנת ידע לכאורה על מנת להשיג סמלי מעמד השכלתי ולא למידה משמעותית ( אצל הרוב ) .

לכן גם מודל חינוך מאד"ד לא " תפס " , ולמרות שכאן בארץ הוא קיים כבר כמה עשרות שנים ( אני סופר מאז בתי הספר הפתוחים , או של החינוך הקיבוצי ) , אבל יש הרבה וריאציות פחות רדיקאליות.

אגב , משה רבנו למד את האמת הזו בצורה הקשה ביותר , ובעקבות זאת קבל החלטה של דחיית הכניסה לארץ עד שדור העבדים ימות.

לנו אין את הפריווילגיה שהייתה לו - שליטה מוחלטת בעם , ויכולת קיום בסביבה מבודדת.

אנחנו מחוללים שינוי תוך כדי תנועה , תוך התנהלות בסביבות שפועלים בהם כוחות שמרניים חזקים . השינוי אפשרי , אבל כדי שיתחולל שינוי גדול - הצעדים הם קטנים .

זה לא אומר שאין לחתור לאותם מושגים שאתה מציין , וחינוך מאד"ד הוא אכן סמן קיצוני שמהווה אולי מודל נשאף, או שיש לחתור אליו .

אני , לכשעצמי , אסתפק אם מערכת החינוך תאמץ בהיקף רחב , במהלך השנים הקרובות , את למידת מעו"ף.

ואתה , כנראה תמשיך להזכיר לנו שכדאי לחתור לעוד שינויים .

שבוע טוב

אלי