הערכת תל"ל – הערכה תומכת לומד ולמידה
הערה מקדימה : בדיון בנושא ההערכת תומכת לומד ולמידה , אנו מתמקדים בסוג ההַעַרכה הנדרשת בתקופת הילדות והנעורים , ולא בסוג ההערכה הנדרשת ומקובלת בעולם הבוגרים.
כפי שנַראה - האבחנה הזו חשובה וקריטית , כיוון שהבלבול בין שתי התקופות בחיי אדם וסוגי ההערכות השונות הנדרשות בהן , הוא אולי בין הגורמים המרכזיים לכישלון מערכות החינוך בארץ ובעולם , ולהתנהלותן הבינונית המתדרדרת של אותן מערכות , ככל שהמציאות האנושית משתנה במהירות . הבלבול הזה אחראי גם לכאב וסבל של רבים מספור .
לצערי - הבלבול הוא נחלת כולנוּ , או רוּבנוּ .
קישורים :
קארול דואק , אוניברסיטת סטאנפורד , על שיבוח מאמץ מול שיבוח הצלחה וכישרון :
עברית :
כתבה של טהר לב - שחר במעריב . קצת שטחית , קצת מפספסת את הנקודה , אבל טובה כמבוא
http://www.nrg.co.il/online/55/ART1/836/178.html
תקציר די שטחי בהד החינוך
http://www.itu.org.il/Index.asp?ArticleID=15980&CategoryID=1677&Page=1
אנגלית
כתבה מעמיקה בכתב העת של אוניברסיטת סטאנפורד
http://www.stanfordalumni.org/news/magazine/2007/marapr
/features/dweck.html
מחקר ישראלי : מפתח להשגת הצלחות - נחישות חשובה יותר מאינטליגנציה – אלון סלע
http://www.themarker.com/career/1.641848
פרשת ג'רמי לין שמגחכת את מבחני ה NBA לאיתור " כישרונות " . מה ששחקן אחד נחוש לבד יכול . . .
http://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/1.1647098
דיון :
הערכה תומכת לומד ולמידה ( הערכת תל"ל ) מתמקדת בעיקר בעידוד תהליך העשייה , ההשקעה , המאמץ , הנחישות , תכונות היוצרות התפתחות והגדלת יכולת , עקבית , נמשכת , ולא הפגנת הישג מיידי .
לכן , היא פחות עוסקת במדידה ובציון לשבח של ההישג , ו/או הכישרון.
שינוי קונספטואלי מהותי זה נועד לעודד התפתחות יכולות למידה אוטוֹנוֹמיוֹת , הכוללות גם לימוד והתעצמות מכישלונות .
בעוד שהצלחה והישג נתונים להשפעת גורמים רבים , שאינם תמיד בשליטתנוּ , עשייה היא בשליטת הילד , ולכן הוא גם יכול לשלוט בשיפור וחיזוק הערכתו העצמית , ודימויו האישי באמצעות הפנמת הקשר ( בתיווך המבוגר ) :
עשייה + מאמץ + נחישות = ערך עצמי גבוה
עשייה , ברוב המקרים , גם מניבה הישגים והצלחות .
למעשה , עשייה היא הבסיס לכל הישג .
בניגוד להתנַיה :
הישג או הצלחה ( הקשורים ל כישרון ) = ערך עצמי גבוה
אצל ילדים , מסתבר על סמך מחקרים שההתניה האחרונה הנ"ל , היא בעייתית ומכשילת עצמה בכמה מובנים :
עצם יצירת קשר בלעדי בין הדימוי וההערכה העצמית לבין הישג והצלחה , מבוססי כישרון , מותירה קבוצה גדולה של " לא מוכשרים " בתחומי עיסוק ודעת שהמערכת בחרה להתמקד בהם כמתקשים להציג הישגים מיידיים .
הם מאמצים דימוי עצמי פגוע או נמוך ( כלומדים , ולפעמים אף כבני אדם ) , כשהמערכת , סביבת בני הגיל , ובד"כ גם ההורים - מתעלמים ממידת המאמץ וההשקעה שלהם , או מפגינים העַרַכה שולית כלפיהם .
" השורה התחתונה " - " תשובה נכונה " , ציון , או תעודה - הם הנחשבים ולכן הם הקובעים את הדימוי החיצוני , המכתיב לילדים את הדימוי העצמי הפנימי.
התייחסות זו גוררת אצל מי שנמנים על הקבוצה הזו תגובות הימנעות בתחומי הלימוד, ואף הימנעות מכניסה לתחומים חדשים , כבר מראש .
למעשה , נוצר אצלם מעגל קסמים שמוגדר במערכת כ "תת הישגיות", ומגדיר אותם כ " תת הישגיים " , מה שמקשה עליהם להיחלץ ממעגל קסמים של כישלון .
תוצר לוואי נפוץ ושלילי אחר - ילדים , בהתאם לרצונם המולד להצליח , ( במטרה לחזק את דימויים העצמי בעיני אחרים ובעיני עצמם ) , עלולים לנסות להשיג , או , להציג , הצלחה או הישג מפוברקים או שטחיים , דהיינוּ , ההתניה מסייעת לטפח סולם ערכים שבו מראית העין , ואף רמייה של ממש הם כלים הכרחיים ואף לגיטימיים .
סוג של תפישה שזוֹלג , בסופו של דבר , גם לחיים הבוגרים.
יש בהתניית הקשר בין דימוי עצמי גבוה , לכישרון ולהישג , גם כדי יצירת מנגנון מושהה של הרס עצמי .
ראשית - מכיוון שבשלב מסוים כישרון בלבד כבר איננוֹ מספיק להשגת הישגים .
שנית ,כפי שצוין לעיל - ישנה בעייתיות רבה בהצמדת תחושת ההערכה העצמית אל הַצְלָחה שאין עליה תמיד שליטה , שהיא תלויה בגורמים רבים , שחלקם מקריים וחיצוניים לילד , שלילד אין שום שליטה עליהם , או שיש לו שליטה מועטה עליהם .
לכן , ההסתמכות בלעדית על ההצלחה , על ההישג ועל הכישרון , בבניית דימוי עצמי חזק וחיובי , בטיפוח אומץ , בטיפוח נחישות , יכולת התמודדות , יכולת הִתאתגרוּת והפקת לקחים מכישלונות – כל אותן תכונות ויכולות הנדרשות למימוש מטרות ויעדים - היא במידה רבה בעצם הסתמכות על קַנים רצוצים , הסתמכות שעלולה לפעול כבומרנג ולפגוע בדימוי העצמי ובחיזוק הליכים מקדמי הישגים אצל הילד .
מניסיוננוּ , הערכה עצמית מבוססת כישרונות והצלחות - היא פתח לסיטואציה שכיחה , שבה כישלונות , אפילו קלים , עלולים לפגוע בצורה לא פרופורציונאלית בבניית ההַעַרכָה העצמית , והדימוי העצמי החיובי , ואף למוטט אותם כליל .
מסתבר שדווקא ילדים מוכשרים , במיוחד לאחר שקודם לכן כישרונם והצלחותיהם זכו להכרה ולתשומת לב המבוגר , ואף לשבחיו , ולַאו דווקא עשייתם ו/או השקעתם - נוטים יותר לחוות פגיעות קשות בביטחונם ובהערכתם העצמית .
הם מתחילים לפתח נטיות הימנעות מהתנסות בתחום שבו חוו כישלון , במטרה " להקטין נזקים " ולשמר את הדימוי וההערכה העצמית שהושגו קודם לכן באמצעות שיבוח הצלחה או כישרון .
ולבסוף - הערכה המשבחת הישגים ( ציונים) וכישרון , היא הערכה התומכת בבודדים ( " המוכשרים " , או בעלי יתרון ראשוני בתחומי העיסוק והמדידה של המערכת) ופוגעת ברוב.
מסתבר שבתקופת ההכשרה של " הגור האנושי " - דווקא הערכה התומכת במאמץ , בהשקעה , בנחישות , הרבה פעמים ללא קשר לתוצאה – היא שיטת הערכה שיעילותה מתבטאת בשיפור קבוע של הישגים בטווח הארוך והיא תומכת ,מעצימה , ומקדמת את ה כ ו ל .
למרבה התסכול והצער 2 סיבות עיקריות גורמות להערכה על סמך הישגים , להיות זו הדומיננטית במערכת החינוך , ובכך להמשיך ולהנציח את הפגיעה ברוב חניכי המערכת :
ראשית - מערכת החינוך , בעצמה , בוחנת את עצמה ומעריכה את עצמה רק בהתאם ל " הישגים" ול" הצלחות " מדידים , הרבה פעמים שטחיים , הרבה פעמים בטווחים קצרים מאוד , ואיננה מתייחסת לאיכות התהליכים , שתוצאתם באה לידי ביטוי לעיתים רק בטווחים ארוכים .
גם אצל אנשי המערכת ( שהם עצמם התחנכו בה ) , הצורך
" להראות " , ו " להציג " הישגים מידיים , מועבר אל צוותי הניהול וההוראה בבתי הספר , ומשם אל התלמידים .
למעשה , מִבּחינת המערכת – ההתנהלות הזו מהווה ירייה עצמית ברגל , כיוון שהתייחסות אל " הישגים " ו " הצלחות" , למעשה פוגעת בהישגים ובהצלחות בטווח הארוך .
מה שמוסיף לקלקול ולהנצחת ההתנהלות מכשילת עצמה היא גם ההתייחסות של הורים והציבור בכללותו , שהפנימו את החשיבות הבלעדית של ההצלחה וההישג המידיים – והם , בתורם , לוחצים , הרבה פעמים גם באמצעות התקשורת , על המערכת להפגין את אותם הישגים מידיים או שטחיים - וחוזר חלילה .
נוצר מעגל קסמים הרסני .
שנית - כנראה שהסיבה העיקרית לדומיננטיות של הערכת הישגים והצלחות בלבד , היא : בלבול זמנים ובלבול קריטֶריונים .
בלבול בין תקופת ההכשרה - אופייה המיוחד , והקריטֶריונים הנדרשים להערכה ולטיפוח הצעיר המִתכּשר - לבין אלו המשמשים להערכה , לבחירה , ולמיון בחיים הבוגרים .
מושגים כמו הצלחה והישג הם אכן חשובים . הם אכן השורה התחתונה שבה נמדדות פעולות בני אדם בוגרים , ונמדד מימוש מטרות ויעדים .
אלו הם גם הקריטֶריונים שבאמצעותם נמדדים ונבחרים בעלי תפקידים במקומות עבודה , בפוליטיקה , ובחברה באופן כללי .
אולם - יש הבדל מהותי בין שימוש בקריטֶריונים הללו בחיים הבוגרים , לבין שימוש בהם בתקופת ההכשרה של הילד .
בלבול ושימוש בקריטֶריונים של הישג והצלחה בשלב מוקדם מדי - במקום לסייע ולחזק - פוגעים , הורסים , ומחלישים , ובעצם פוגמים ביכולותיו של הצעיר להפוך לבּוֹגר מצליח .
הנטייה להתייחס רק להישג ולהצלחה מופיעה כבר אצל ילדים , שמטבעם מודעים להצלחות וכישלונות , ואף מודדים את עצמם ואת אחרים .
תחרותיות היא חלק ממורשתנו האבולוציונית .
אולם , בעוד שבחיים הבוגרים התחרותיות , המדידה , ההשוואה וההתייחסות לשורה התחתונה של הצלחה , הישג, כישרון - היא חשובה , תפקיד איש החינוך למתן את חשיבוּת אותם מושגים , גם בקרבּוֹ , וגם בקרב הילדים הנמצאים בתהליך ההכשרה , במיוחד
במהלך פרק הזמן הקריטי של בניית הדימוי העצמי שלהם .
תפקידו הוא לקשור את ההערכה העצמית של הילדים למושגים שלא יחלישו אותם , ולא יפריעו לבניית יכולתם להתמודד עם כישלונות , אלא להיפך , יטפחו בילדים נחישות, אומץ ונטייה להתאתגר מכישלונות , ולנצל אותם לצמיחה , ולא יעודדו כניעה לחרדה ולהימנעות .
תפקיד איש החינוך הוא לטפח מושגים כמו – עשייה , השקעה , מאמץ , נחישות , יצירתיות , עצמאות , יוזמה , שיתוף פעולה , יכולת ליצירת סינתזות והיקשים בין תחומים – פעולות היוצרות ת ה ל י ך
א י כ ו ת י , שיוביל ב ע ת י ד להצלחות והישגים, גם אם , במהלך הליך ההכשרה , הצלחה והישג עדיין אינם מושגים באופן מובהק ומיידי .
הצלחה בהשגת יעד היא אמנם חשובה , במיוחד כשהיא מציינת התקדמות , אך בתקופת ההכשרה – עצם העשייה , התמודדות עם כישלונות , וגילויי נחישות - חשובים יותר .
למעשה , הקריטֶריונים בתקופת ההכשרה - שונים , ולפעמים הפוכים לאלו הנדרשים בחיים הבוגרים , וכולנו , ילדים , הורים ,ואנשי חינוך - נוטים לבלבל ביניהם .
זו כנראה הסיבה העיקרית להכשלה העצמית שלנו כהורים וכאנשי חינוך ( לילדים עדיין מותר לטעות ) בניסיוננוּ להכשיר באופן מוצלח את ילדינו לחיים .
אם בזמנו הוכיח פרופסור וולטר מישל מסטנפורד , באמצעות ניסוי המַרשמלו , שהצלחה כרוכה ביכולת לדחיית סיפוקים - אפשר לומר שראשי מערכת החינוך , מורים , והורים , נדרשים לדחיית סיפוקים רצינית ביחס לתביעותיהם מהילדים, אם ברצונם להצליח בתהליך ההכשרה . . .
הערה אחרונה - אין כל ספק ששילוב של כישרון ונחישות ( אולי בתוספת של מזל ועיתוי נכון ) - הם מתכון מצויין להצלחה ולהישג , ובחיים הבוגרים העדפה של אדם כישרוני ונחוש - מוצדקת , והבעת הערכה , ושיבוח אדם כזה לא יפגעוּ בתיפקוּדו .
אך בתקופת הילדות וההתבגרות , שיבוח והעדפה של הצלחות מיידיות בעיקר אם הן מבוססות כישרון , על פני הערכת עשייה , מאמץ , ונחישות - עלולים להמצא כמי ששכרן יצא בהפסדן .
לכן , בבואנוּ לחנוך ילדים וצעירים , למרות נטייתינו להתרשם ולהתלהב מכישרון מופגן , עלינו לזכור כיצד אנו אמוּרים לסייע לילד לכל ימי חייו ולא רק " לפרגן לו " או לחילופין - לפסול אותו , על סמך איכות ביצועיו בהווה .
הכותב הוא חבר בקבוצה וולונטרית העוסקת בשיקום הדימוי העצמי אצל תלמידים באמצעות מתמטיקה ( " הפוך על הפוך " ) שאחד מהעקרונות של העבודה - התעלמות משגיאות ( למשל , שזה בסדר אם הילד כותב ש 2+2 = 8 ) והתייחסות היא לעצם העשייה וההשקעה . הגישה נוחלת תוצאות מקסימות ומפתיעות . הקבוצה פועלת בהנחייתה של יהודית בירין .
הוספת תגובה על "הערכה תומכת לומד ולמידה - בעקבות קרול דואק"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה