כולם מכירים את העיקרון הפיזיקלי של איזון מיפלס פני הנוזל בתבנית הכלים השלובים.

האם כולם מכירים בקוד דומה כשמתקיימים פערים ביכולת הכלכלית בין בני זוג?

באיזה שלב של הקשר?

איפה ומתי , והאם , מתאזן המיפלס , והיכן כל אחד שומר על יכולתו ו/או צרכיו?

(בעיקר מעניין כשיש פער ניכר..וגורם משתתף הם גם ילדי בני הזוג המתהווה..)

נראה שאי נעימות/ודאות יכולה לעלות באותה המידה אצל זה שיש לו פחות , כמו אצל זה שיש לו יותר. 

יש כאלה שחשוב להם איזון ההכנסה שתהיה פחות או יותר שווה ובאותה רמת כלכלית ויש כאלה שלא.

שחשובה להם ההתאמה הזוגית, החיבור הנפשי ועם שאר העניינים הכלכליים כבר יסתדרו.

דעתי שיש להניח את הקלפים על השולחן כבר בתחילת הקשר, כדי למנוע אי נעימויות עתידיות אכזבות וציפיות.

כשהתגרשתי וספגתי את המהלומה הכלכלית (פתאום מההכנסה המשפחתית נשאר רק חצי כי הכנסנו סכומים דומים, ולא, לא מקבלת מזונות) נשבעתי לעצמי שבחיים יותר לא אהיה תלויה כלכלית במישהו אחר.

מבחינתי זה אומר שגם אם לבן זוגי העתידי יהיה יותר כסף מלי לא אשען עליו כלכלית גם אם זה עשוי להיות מאד נוח.

מצד שני אין לי שום אופציה להוסיף עוד פה לשולחני, כך שאם יש לו פחות מלי הוא יאלץ להסתדר עם זה כמו שהסתדר עד שפגש בי, פשוט כי אחרת נתמוטט שנינו כלכלית תוך שניות.

בקיצור, מבחינתי אין מצב לכלים שלובים.

הכלים שלי אצלי ושלו אצלו.

 השיתוף יתבטא בדברים אחרים.

הנכווה ברותחין.... וכו'.

אני מאחל לכולנו זוגיות של נתינה מהלב...בלי לחשבן,בלי להשוות ובלי לחשוב כמה יש לי וכמה יש לה.

פשוט לתת כי אוהבים וכשאוהבים באמת אז רק נותנים וככל שאוהבים יותר אז נותנים יותר ובלי חשבון(בעצם יש חשבון רק אחד ויחיד - הנתינה לא צריכה בשום צורה לפגוע באושר שלנו עצמנו).

צטט: רוזMרין 2012-04-05 11:58:12

יש כאלה שחשוב להם איזון ההכנסה שתהיה פחות או יותר שווה ובאותה רמת כלכלית ויש כאלה שלא.

שחשובה להם ההתאמה הזוגית, החיבור הנפשי ועם שאר העניינים הכלכליים כבר יסתדרו.

דעתי שיש להניח את הקלפים על השולחן כבר בתחילת הקשר, כדי למנוע אי נעימויות עתידיות אכזבות וציפיות.

האם כוונתך שמייד בתחילת הקשר צריך לדבר על "איך נממן בילויים ושהייה משותפת"?

שזה יהיה נושא השיחה בדייט שני/שלישי?

צטט: אופטימית זהירה 2012-04-05 12:08:07

כשהתגרשתי וספגתי את המהלומה הכלכלית (פתאום מההכנסה המשפחתית נשאר רק חצי כי הכנסנו סכומים דומים, ולא, לא מקבלת מזונות) נשבעתי לעצמי שבחיים יותר לא אהיה תלויה כלכלית במישהו אחר.

מבחינתי זה אומר שגם אם לבן זוגי העתידי יהיה יותר כסף מלי לא אשען עליו כלכלית גם אם זה עשוי להיות מאד נוח.

מצד שני אין לי שום אופציה להוסיף עוד פה לשולחני, כך שאם יש לו פחות מלי הוא יאלץ להסתדר עם זה כמו שהסתדר עד שפגש בי, פשוט כי אחרת נתמוטט שנינו כלכלית תוך שניות.

בקיצור, מבחינתי אין מצב לכלים שלובים.

הכלים שלי אצלי ושלו אצלו.

 השיתוף יתבטא בדברים אחרים.

הנכווה ברותחין.... וכו'.

עד איזו מידה "לא תישעני עליו כלכלית"? בכל סוג של בילוי שהוא יוזם , בלי להתחשב בהוצאה?

תשאי במחצית הוצאות של מסעדות יוקרה וכו'?

ואם זה מצד שני , מה צריך לקרות כדי ש"תעמידי דברים על דיוקם" ותסבירי לו ש"יאלץ להסתדר..וכו'"?

צטט: שפנדוזה מרדימון 2012-04-05 12:16:12

אני מאחל לכולנו זוגיות של נתינה מהלב...בלי לחשבן,בלי להשוות ובלי לחשוב כמה יש לי וכמה יש לה.

 

פשוט לתת כי אוהבים וכשאוהבים באמת אז רק נותנים וככל שאוהבים יותר אז נותנים יותר ובלי חשבון(בעצם יש חשבון רק אחד ויחיד - הנתינה לא צריכה בשום צורה לפגוע באושר שלנו עצמנו).

למרות שנתינה היא כייף בפני עצמו והיא דרך חיים עבורי, יצא לי להבחין בתופעה של ניצול מול נדיבות.

וכמה שזה נשמע לא נעים , לפעמים צריך להכיר במציאות.

צטט: ציפור עפה 2012-04-05 12:23:14

צטט: רוזMרין 2012-04-05 11:58:12

יש כאלה שחשוב להם איזון ההכנסה שתהיה פחות או יותר שווה ובאותה רמת כלכלית ויש כאלה שלא.

שחשובה להם ההתאמה הזוגית, החיבור הנפשי ועם שאר העניינים הכלכליים כבר יסתדרו.

דעתי שיש להניח את הקלפים על השולחן כבר בתחילת הקשר, כדי למנוע אי נעימויות עתידיות אכזבות וציפיות.

 

האם כוונתך שמייד בתחילת הקשר צריך לדבר על "איך נממן בילויים ושהייה משותפת"?

שזה יהיה נושא השיחה בדייט שני/שלישי?

.....

אם מדובר באחד "שלחוץ על העניין" זה יעלה כבר בדייט הראשון, אין לי כל רצון לצאת לדייט שני עם טיפוס של: שמור לי ואשמור לך.

צטט: רוזMרין 2012-04-05 12:29:55

צטט: ציפור עפה 2012-04-05 12:23:14

צטט: רוזMרין 2012-04-05 11:58:12

יש כאלה שחשוב להם איזון ההכנסה שתהיה פחות או יותר שווה ובאותה רמת כלכלית ויש כאלה שלא.

שחשובה להם ההתאמה הזוגית, החיבור הנפשי ועם שאר העניינים הכלכליים כבר יסתדרו.

דעתי שיש להניח את הקלפים על השולחן כבר בתחילת הקשר, כדי למנוע אי נעימויות עתידיות אכזבות וציפיות.

 

האם כוונתך שמייד בתחילת הקשר צריך לדבר על "איך נממן בילויים ושהייה משותפת"?

שזה יהיה נושא השיחה בדייט שני/שלישי?

 

 

.....

אם מדובר באחד "שלחוץ על העניין" זה יעלה כבר בדייט הראשון, אין לי כל רצון לצאת לדייט שני עם טיפוס של שמור לי ואשמור לך.

לא כל כך הבנתי אותך. את בעד לשים את הקלפים על השולחן בתחילת הקשר.

קלפים של מי? של זה שיש לו או של זה שאין לו. ולאיזו תכלית?

 

צטט: ציפור עפה 2012-04-05 12:31:52

צטט: רוזMרין 2012-04-05 12:29:55

צטט: ציפור עפה 2012-04-05 12:23:14

צטט: רוזMרין 2012-04-05 11:58:12

יש כאלה שחשוב להם איזון ההכנסה שתהיה פחות או יותר שווה ובאותה רמת כלכלית ויש כאלה שלא.

שחשובה להם ההתאמה הזוגית, החיבור הנפשי ועם שאר העניינים הכלכליים כבר יסתדרו.

דעתי שיש להניח את הקלפים על השולחן כבר בתחילת הקשר, כדי למנוע אי נעימויות עתידיות אכזבות וציפיות.

 

האם כוונתך שמייד בתחילת הקשר צריך לדבר על "איך נממן בילויים ושהייה משותפת"?

שזה יהיה נושא השיחה בדייט שני/שלישי?

 

 

.....

אם מדובר באחד "שלחוץ על העניין" זה יעלה כבר בדייט הראשון, אין לי כל רצון לצאת לדייט שני עם טיפוס של שמור לי ואשמור לך.

לא כל כך הבנתי אותך. את בעד לשים את הקלפים על השולחן בתחילת הקשר.

קלפים של מי? של זה שיש לו או של זה שאין לו. ולאיזו תכלית?

 

.....

כפשוטו כן.

להניח את הקלפים על השולחן במידה ומדובר באחד הצדדים שמאוד לחוץ על הדדיות בהוצאות ( ניתן לגלות זאת מיד ) זה שיש לו וזה שאין לו כדי למנוע אי נעימויות בעתיד.

 

צטט: ציפור עפה 2012-04-05 12:29:16

צטט: שפנדוזה מרדימון 2012-04-05 12:16:12

אני מאחל לכולנו זוגיות של נתינה מהלב...בלי לחשבן,בלי להשוות ובלי לחשוב כמה יש לי וכמה יש לה.

 

פשוט לתת כי אוהבים וכשאוהבים באמת אז רק נותנים וככל שאוהבים יותר אז נותנים יותר ובלי חשבון(בעצם יש חשבון רק אחד ויחיד - הנתינה לא צריכה בשום צורה לפגוע באושר שלנו עצמנו).

למרות שנתינה היא כייף בפני עצמו והיא דרך חיים עבורי, יצא לי להבחין בתופעה של ניצול מול נדיבות.

וכמה שזה נשמע לא נעים , לפעמים צריך להכיר במציאות.

 

 =====================================================

נילי,

הדרך האמיתית אל האושר היא רק אם נוציא מהלקסיקון שלנו מילים כמו ניצול,פראייר,וכד'.

כשאני נותן אני עושה את זה בגלל שאני רוצה לתת ולא בגלל שביקשו ממני.

אני זה שבחרתי לתת כי זה עושה לי באופן אישי טוב לראות שאני גורם אושר לאדם שאני אוהב.

אם אני אגיד שאני נותן ונותן והצד השני רק מקבל ולא נותן ובעצם מנצל אותי סימן שהנתינה שלי לא הייתה מהלב וממקום נקי אלא נתתי כדי לקבל תמורה וכשהנתינה מותנית,מחשבנת אז היא לא מגיעה ממקום של אהבה אמיתית.

באהבה אמיתית אני לא מצפה לשום תמורה מלבד תמורה אחת ויחידה - לראות את הצד השני מאושר.

צטט: ציפור עפה 2012-04-05 12:26:18

צטט: אופטימית זהירה 2012-04-05 12:08:07

כשהתגרשתי וספגתי את המהלומה הכלכלית (פתאום מההכנסה המשפחתית נשאר רק חצי כי הכנסנו סכומים דומים, ולא, לא מקבלת מזונות) נשבעתי לעצמי שבחיים יותר לא אהיה תלויה כלכלית במישהו אחר.

מבחינתי זה אומר שגם אם לבן זוגי העתידי יהיה יותר כסף מלי לא אשען עליו כלכלית גם אם זה עשוי להיות מאד נוח.

מצד שני אין לי שום אופציה להוסיף עוד פה לשולחני, כך שאם יש לו פחות מלי הוא יאלץ להסתדר עם זה כמו שהסתדר עד שפגש בי, פשוט כי אחרת נתמוטט שנינו כלכלית תוך שניות.

בקיצור, מבחינתי אין מצב לכלים שלובים.

הכלים שלי אצלי ושלו אצלו.

 השיתוף יתבטא בדברים אחרים.

הנכווה ברותחין.... וכו'.

 

עד איזו מידה "לא תישעני עליו כלכלית"? בכל סוג של בילוי שהוא יוזם , בלי להתחשב בהוצאה?

תשאי במחצית הוצאות של מסעדות יוקרה וכו'?

ואם זה מצד שני , מה צריך לקרות כדי ש"תעמידי דברים על דיוקם" ותסבירי לו ש"יאלץ להסתדר..וכו'"?

תראי, כל עוד הקשר מסתכם בבילויים משותפים ומגורים נפרדים זו לא בעיה. אין פה עניין של "להישען", כי אנחנו מדברים על מותרות.כלומר ברור שאני לא אוכל לממן מסעדות יוקרה פעמיים בשבוע ואם ממש יהיה לו חשוב להיראות דווקא במקומות כאלה אז הוא גם יצטרך לממן את זה. או לחילופין אומר לו: תשמע, גדול עליי, לא יכולה, ושיחליט אם לוותר על הבילוי, או לממן גם את חלקי או לוותר עליי ולמצוא מישהי שכן יכולה לממן סוג כזה של בילויים. מצד שני נורא קשה לי להאמין שאדם שכל ימיו מבלה במסעדות יוקרה, ובילויי פאר  הם לחם חוקו יכול למשוך אותי. חומרנות יתר  ו"שופוני" דוחה אותי מאד.

אבל אם מדובר בבילויים סטנדרטיים של סרט\מסעדה\הצגה אין לי בעיה לחלוק איתו  בהוצאה, המצב שלי לא עד כדי כך עגום. בבילויים כאלה אני בהחלט יכולה לעמוד. וגם ללא זוגיות הרי אני יוצאת לבילוי פה ושם ועומדת בזה בגבורה.

אם המצב הוא הפוך ובן הזוג במצב גרוע משלי אז אין לי בעיה להסתפק בבילויים שלא עולים כסף כמו טיול בחוף הים או בכל מקום אחר או בילויים זולים כמו סרט או בית קפה סטנדרטי. אם גם בסכומים כאלה הוא לא יוכל לממן את חלקו הוא באמת בבעיה רצינית וזה כבר אומר דרשני לגבי ההתנהלות הכלכלית שלו ובכלל התנהלותו בחיים.

עניין "הכלים השלובים" יותר בעייתי כשחיים ביחד.

ומאחר שעברתי גם פרק של מגורים משותפים אני יכולה גם להעיד ממקור ראשון: ה"סידור" היה כזה שהיה חשבון משותף שלתוכו כל האחד הכניס כסף לטובת ניהול הבית, וחוץ מזה לכל אחד היה חשבון משלו-הוא לטובת ענייניו האישיים ומזונות לילדיו, ואני לטובת ההוצאות על הבנות שלי ( שוב, כי לא קיבלתי מזונות עבורן)  וענייניי האישיים.

מה צריך לקרות כדי ש"אעמיד דברים על דיוקם"? או שהנושא יעלה בשיחה, או שיתרחש ארוע כלשהו שיצריך הבהרות, כמו למשל הצעה רומנטית שלו לטוס לחופשה קסומה בקריביים על חשבוני....

צטט: שפנדוזה מרדימון 2012-04-05 13:07:11

צטט: ציפור עפה 2012-04-05 12:29:16

צטט: שפנדוזה מרדימון 2012-04-05 12:16:12

אני מאחל לכולנו זוגיות של נתינה מהלב...בלי לחשבן,בלי להשוות ובלי לחשוב כמה יש לי וכמה יש לה.

 

פשוט לתת כי אוהבים וכשאוהבים באמת אז רק נותנים וככל שאוהבים יותר אז נותנים יותר ובלי חשבון(בעצם יש חשבון רק אחד ויחיד - הנתינה לא צריכה בשום צורה לפגוע באושר שלנו עצמנו).

למרות שנתינה היא כייף בפני עצמו והיא דרך חיים עבורי, יצא לי להבחין בתופעה של ניצול מול נדיבות.

וכמה שזה נשמע לא נעים , לפעמים צריך להכיר במציאות.

 

 =====================================================

נילי,

 

הדרך האמיתית אל האושר היא רק אם נוציא מהלקסיקון שלנו מילים כמו ניצול,פראייר,וכד'.

 

כשאני נותן אני עושה את זה בגלל שאני רוצה לתת ולא בגלל שביקשו ממני.

 

אני זה שבחרתי לתת כי זה עושה לי באופן אישי טוב לראות שאני גורם אושר לאדם שאני אוהב.

 

אם אני אגיד שאני נותן ונותן והצד השני רק מקבל ולא נותן ובעצם מנצל אותי סימן שהנתינה שלי לא הייתה מהלב וממקום נקי אלא נתתי כדי לקבל תמורה וכשהנתינה מותנית,מחשבנת אז היא לא מגיעה ממקום של אהבה אמיתית.

 

באהבה אמיתית אני לא מצפה לשום תמורה מלבד תמורה אחת ויחידה - לראות את הצד השני מאושר.

כן , בסרט כזה הייתי. ביותר מאורך אחד.

הבעיה בדרך שלך , שאני מאד אוהבת , היא שלא כולם מעריכים אותה.

לפעמים , במוקדם או במאוחר , העניין צץ.

אבל אני אופטימית ...