|  החיים מתנהלים על פני האדמה כבר ארבעה מיליארד שנים. האם לאורך כל הזמן הזה ידעו בעלי החיים גם לאהוב? קרוב לוודאי שלא. האהבה היא תופעה חדשה, והיא נבררה על ידי האבולוציה בגלל תרומתה לשמירה על חייהם של הצאצאים. האוהבות הראשונות היו אימהות ממשפחת היונקים, שפיתחו את המגע הפיסי ביניהן לבין עוללן, כדרך להעתיר עליו הגנה והזנה. האבולוציה של האדם מיוחדת גם בכך שהיא הרחיבה את היכולת האמהית לאהוב ואת הצורך הינקותי להיות נאהב, והחדירה אותם אל הרבה התקשרויות מיניות, משפחתיות וחברתיות נוספות. כך הפך האדם לאוהב מושבע, ליצור חסר מנוח המבקש את האהבה, יודע לתתה ומרבה לכאוב את כאבה. הוא נולד אל תוך אהבת אמו, וכל האהבות המאוחרות יותר, זו שבין גבר לאישה, כמו זו שבין חברים או בין אדם לבין מושאים כלשהם, או בין אדם לבין אלוהיו, שואלות את רפרטואר ההתנהגות של האימהות, כמקור ראשון למרכיבים הפיסיולוגיים והפסיכולוגיים של היכולת לאהוב. את הספר הזה קראתי בשנת 1997. מאז ועד היום לא מצאתי הסבר יותר טוב למה שקורה בינינו.
הספר בן 99 עמודים בסך הכול ו-יג פרקים. אחד הפרקים המרתקים הוא איך לא...פרק ז' בו מדובר על ההיררכיה/ יחסי הגומלין בין 3 הרבדים העיקריים במוח האדם: 1.גזע המוח - החלק הזוחלי העתיק...חסר הרגשות,הבוטה והישיר.סקס של אברי מין ישיר וחסר רגש למשל. 2.המערכת הלימבית- תקראו ....מעניין. 3.הקורטקס - או במילים אחרות (שמואל....אתה קורא?) - מותר האדם. (קצת מזכיר את "איד-אגו-סופראגו",לא?)
לגישה האבולוציונית לאהבה יש מתנגדים כמובן..מבחינתי היא התשובה הכי מתקבלת על הדעת לרוב השאלות בדבר יחסי נשים-גברים. רק ציטוט קטן: "כדי לאפשר את האבולוציה של המשפחה,שהיא ללא ספק אחת התופעות האנושיות החשובות ביותר,היתה ההיררכיה המוחית חייבת לתת עדיפות לקורטקס על פני הלימבית ועל פני המוח הזוחלי.אבל,המדוכאים ממשיכים לחיות,והם רוצים להתבטא"
"קיומם של אזורי מוח בעלי איכויות שונות והצורך להתבטא מחד גיסא ולהעדיף מאידך גיסא,דורשים חתירה מתמדת למצב של איזון"
"מי שישכיל לתת ביטוי חלקי ומאוזן לכל אחד מהמרכיבים הסותרים האלה,מובטח בריאותו הנפשית.הוא גם יהנה מחיי מין ואהבה טובים יותר מאלה של מי שישים דגש חזק מדי על אחד מן הכוחות תוך קיפוח האחרים".
|
הוספת תגובה על ""האבולוציה של האהבה"-עדה למפרט"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה