יותר מידי זמן נטשנו את המרחב של מיתוג ישראל. אולי לא היה לנו הרבה מה לומר. אולי הגזמנו בסיבובים הקודמים. חלק מאיתנו נעדרו מהארץ. אבל הגיע הזמן קצת לעורר את העיניינים: "לפני שזה שוב יהיה מאוחר". לא שאני מאמין שאנחנו נקבע  גורלות, אבל אולי קצת, קצת נשפיע. אולי באיזה זרזירון קטנטן. 

את דברי הפתיחה שלי כאן בדיון (ואני מאוד מקווה שיהיה דיון!), אני ממקד הפעם בתורת הדיפלומטיה. התורה לניהול משברים בין מדינות. מביא את תמצית הפילוסופיה של פרופסור הנרי קינסנג'ר מאוניברסיטת הרווארד בנדון. גם אם יש ביקורות על התנהלותו כשר החוץ האמריקאי, עדיין הוא איש אקדמיה מאוד ראוי להקשבה. הדברים מובאים מתוך ספרו: Diplomacy (בליווי תוספות של מומחים נוספים; וכמובן גם קצת שלי). מאוד ממליץ למי שמעוניין להרחיב.

למה זה מעניין? כי על מדינת ישראל במסגרת התהליך לקידום תדמיתה בעולם (באמצעות כלים של מיתוג מדינות או דיפלומטיה ציבורית), לקבל החלטות. בין השאר, החלטות באיזו דוקטרינת דיפלומטית לנקוט, וכלפי אלו מדינות. בעיני החומר מרתק למדי. מקווה גם שאתם תמצאו בו עניין.

חוץ מזה - מקווה מאוד, מאוד בקרוב, להוציא לאור סוף, סוף את התקציר והפרסום הראשון של המחקר עליו אני עובד מזה שלוש שנים בביה"ס לממשל ולמדיניות, באוניברסיטת תל אביב בנושא: The Israel Brand Policy Paper Proposal. אוכל, כמו שהבטחתי לרבים מחברי, לתת לכם להציץ בו ברגע שיסתיים. המחקר עומד להתפרסם גם בעברית וגם באנגלית.

תורת הדיפלומטיה היא ביסודה התורה לניהול, או ליתר דיוק התורה למניעת משברים בין מדינות. כך על פי משנת פרופסור הנרי קיסנג'ר, מרצה לממשל באוניברסיטת הרווארד, לשעבר היועץ לבטחון לאומי ומזכיר המדינה בארה"ב, בתקופת הנשיאים ריצ'רד ניקסון וג'רלד פורד, וזוכה פרס נובל לשלום.

משבר בין מדינות לרוב מסתיים בסכסוך, בהתלקחות או במלחמה. דיפלומטיה במתכונתה המקורית בעת החדשה פותחה לראשונה במאה ה-17, ונמצאה בשימוש עד השנים הראשונות של המאה ה-20. עם תום מלחמת העולם הראשונה ב-1918 קפצה הילוך אחד, ובתחילת המאה ה-21 קפצה הילוך נוסף. כך הותאמה למאפייני העידן החדש. העידן שלתקשורת ולמהירות העברת מידע תפקיד מכריע בתהליך קבלת החלטות, ההתדיינות בין מדינות ועיצוב דעת קהל.

במהלך העת החדשה התפתחו שבעה מנגנונים לניהול משברים במישור היחסים בין מדינות - שלושה מנגנונים אירופאיים וארבעה מנגנונים אמריקאיים.

המנגנון האירופאי הראשון - דוקטרינת מאזן הכוחות/Balance of Power. נשענת על יסודות הפילוסופיה כי העולם פועל באיזון וזהו מצבו הטבעי. על בסיס העיקרון: חיה ותן לחיות! המרכיב המוביל לעיתים ליחסי שכנות ורעות טובים בין בני אדם החיים במסגרת שבטית - בין בני השבט בתוך השבט, ובין שבטים החיים בשכנות אלו לאלו. משם למסגרות חברתיות גדולות יותר - ישובים, ערים וממלכות. כל הצדדים מודעים לעצמת השכן ומעדיפים חיי שלווה או אי-לוחמה, על פני מצבי סכסוך ולוחמה מתמשכים. לא אחרית הימים: ''וגר זאב עם-כבש ונמר עם-גדי ירבץ . . .", אבל בהחלט שקט יחסי.

המנגנון האירופאי השני - דוקטרינת טובת המדינה/Raison d'etat, הביאה להפרת האיזון העדין וליצירת מערכת איזון חליפית. בניסיון לשים קץ לעליונות האימפריות, הקרדינל והדוכס ארמנד-ז‘אן רשליו, השר הראשי למלך לואי ה-13 בצרפת, אומן הדיפלומטיה המודרנית, הציב את המדינה מעל לכנסייה. בתקופת ימי הביניים הכנסייה הקתולית שלטה ללא מיצרים בעולם המערבי, קידמה אינטרסים על בסיס העיקרון כי היא מעל לכל, ומתוך אמונה שכל האמצעים כשרים למימושם. הקרדינל רשליו אימץ עקרונות אלו, רק שיעבדם לטובת המדינה.

במנגנון האירופאי השלישי - דוקטרינת הפוליטיקה המעשית/Realpolitik, לקח הקנצלר אוטו וון ביסמארק מפרוסיה/גרמניה את רעיונות רשליו צעד אחד קדימה. תוך כדי שהוא מאמץ את תפיסות החוקר צ'רלס דרווין, האמין בחוק הג'ונגל - בהישרדות החזק, ופיתח רעיון כי האריה שולט ביקום, ובכדי לשמור על איזון כולם סרים למרותו. במקביל, האריה גם ידע לשמור על שלום בית מול חיות טרף מתחרות על מרחב המחיה. כך, אימצו את עקרונות שיווי המשקל הנשמר בין חיות בטבע לעולם היחסים בין עמים ובין מדינות.

המנגנון האמריקאי הראשון - דוקטרינת הבדלנות/Isolationist (דוקטרינת מונרו), ייצגה את המיאוס שחשו בני העולם החדש לעולם הישן ולכל מה שייצג. רצו להתנתק, לא לקחת חלק במה שהיה לא ראוי - מאבקי כוחות בין עריצים באירופה, ולהתמקד במה שראוי - קדמה, נאורות, התפתחות ופריצה מערבה ביבשת אמריקה. גישה המנחה כיצד להימנע מלהסתבך במשברים. לא לקחת חלק במריבות של אחרים, תוך שמירת מרחק מזירת ההתגוששות.

המנגנון האמריקאי השני - דוקטרינת השוטר העולמי (דוקטרינת ווילסון), ייצגה מהפך מוחלט. אחרי כיבוש המערב, שחרור העבדים ותחילת המהפכה התעשייתית, חשו בני התרבות האמריקאית עליונות על פני הקיסרויות הקולוניאליסטיות מחרחרות המלחמה באירופה. האמינו כי פיתחו דרך חיים שיכלה לשמש דוגמה ומופת לכל אומות העולם - דמוקרטיה, חופש וצדק חברתי. דרך חיים שהעניקה להם את הזכות לפקח על התנהלות העולם, ולשמור על שיווי משקל בין מדינות.

המנגנון האמריקאי השלישי - דוקטרינת השימור/Containment, עברה צעד אחד קדימה ובמקביל לקחה צעד אחד לאחור. ויתרה על האוטופיה של צדק מוחלט לכל העמים כרעיון מיידי למימוש, ושילבה בין דוקטרינות אירופאיות ואמריקאיות שקדמו לה. ביסודה שאפה לשמר את מאזן הכוחות בין ממלכת האור (ארה"ב והמדינות הדמוקרטיות) לממלכת החושך (ברה"מ והמדינות הקומוניסטיות), תוך לקיחת אחריות של שוטר עולמי, לא תמיד על בסיס איתן של פוליטיקה מעשית. למרות מהמורות קשות לאורך הדרך, האיזון העולמי נשמר עד להתפרקות ממלכת החושך.

זה הקטע הכי חשוב והכי רלוונטי לתדמיתה של מדינת ישראל (בהמשך)!

עם תום המילניום השני חזר העולם לרעיון האוטופי של צדק מוחלט, ובשנים אלו מתגבשת דוקטרינה שביעית המנחה את ניהול מערכות היחסים בין מדינות - דוקטרינת הקידום/Promotion. הנשיא ביל קלינטון הגדיר שיעדיה העתידיים של ארה"ב יהיו להפיץ את בשורת הדמוקרטיה לכל ארצות תבל. יעדים שהם לכאורה הבסיס למשבר החדש אליו נקלעה האנושות. המאבק בין הפונדמנטליזם האסלאמי לבין התרבות המערבית היודו-נוצרית. האסלאם הקיצוני רואה בדוקטרינת ווילסון - ברעיון הפצת הדמוקרטיה, החופש וזכויות האדם - איום על החברה המוסלמית ועל שלטון האימאמים. ובכדי להגן על קיומם לתפיסתם, הכריזו על מלחמת חורמה - ג‘יהאד נגד העולם החופשי. בנוסף, התנועה נגד הגלובליזציה גורסת כי תפיסת הצדק המוחלט של המדינות העשירות ומנגנוני השליטה שלהם (הבנק העולמי, WTO, IMF, WHO), רחוקה מצדק מוחלט אולטימטיבי. בשנים הקרובות, למרות ניסיון למנוע התפרצות משברים, העולם יהיה עד למאבקי כוחות בין התפיסות המתנגשות.

עד כאן המאמר.

מה דעתכם? כיצד ניתן להעזר בכלים הללו? האם הם רלוונטיים גם עבור מדינה בגודלה של ישראל? האם עלינו להמציא דוקטרינות חדשות לניהול דיפלומטיה? אולי דרוש מהפך בכל הדרך בו מתנהל משרד החוץ - לא רק מיתוג ישראל או דיפלומטיה ציבורית. מהפך טוטאלי במתכונת בה מדינת ישראל מנהלת את יחסיה עם מדינות ועמי העולם. כולל מדינות ערב - הידידותיות יותר והידידותיות פחות. בהערכות ובפריסה של משלחות ישראל בתפוצות. בהתנהלות שלנו מול העם היהודי. בהתנהלות שלנו מול הישראלים הפזורים בעולם (גולה אקטיבית ולא "נפולת של נמושות" [מקווה שמהשטות הזו כבר נגמלנו...]). בהתנהלות שלנו כישראלים בעולם: לא "התייר הישראלי המכוער". אלא, העובדה שישראלים רבים מצואים בכל הצמתים הבעייתים בעולם: סחר נשק, סחר ביהלומי דם, פגיעה בסביבה, אולגרכים, סתם בוזזים (בעיקר במזרח אירופה). בקיצור, מה אתם אומרים? פותחים עונה חדשה!

מתמונות השבוע הבולטות באתרי החדשות המובילים בעולם: עזה אחרי הפצצה 

צטט: רמי הסמן 2007-12-20 01:03:06

חייבים לעורר את הדיון על התדמית הדפוקה שלנו מחדש!

 

יותר מידי זמן נטשנו את המרחב של מיתוג ישראל. אולי לא היה לנו הרבה מה לומר. אולי הגזמנו בסיבובים הקודמים. חלק מאיתנו נעדרו מהארץ. אבל הגיע הזמן קצת לעורר את העיניינים: "לפני שזה שוב יהיה מאוחר". לא שאני מאמין שאנחנו נקבע  גורלות, אבל אולי קצת, קצת נשפיע. אולי באיזה זרזירון קטנטן. 

 

---

 

מה דעתכם? כיצד ניתן להעזר בכלים הללו? האם הם רלוונטיים גם עבור מדינה בגודלה של ישראל? האם עלינו להמציא דוקטרינות חדשות לניהול דיפלומטיה? אולי דרוש מהפך בכל הדרך בו מתנהל משרד החוץ - לא רק מיתוג ישראל או דיפלומטיה ציבורית. מהפך טוטאלי במתכונת בה מדינת ישראל מנהלת את יחסיה עם מדינות ועמי העולם. כולל מדינות ערב - הידידותיות יותר והידידותיות פחות. בהערכות ובפריסה של משלחות ישראל בתפוצות. בהתנהלות שלנו מול העם היהודי. בהתנהלות שלנו מול הישראלים הפזורים בעולם (גולה אקטיבית ולא "נפולת של נמושות" [מקווה שמהשטות הזו כבר נגמלנו...]). בהתנהלות שלנו כישראלים בעולם: לא "התייר הישראלי המכוער". אלא, העובדה שישראלים רבים מצואים בכל הצמתים הבעייתים בעולם: סחר נשק, סחר ביהלומי דם, פגיעה בסביבה, אולגרכים, סתם בוזזים (בעיקר במזרח אירופה). בקיצור, מה אתם אומרים? פותחים עונה חדשה!

 

---

שלום רמי,

כמה טוב שחזרת. תודה על התמצית הנהדרת שצירפת - כרגיל כל מילה בסלע, מה שחבל הוא שהרושם שמתקבל הוא שבמשרד החוץ מאמינים דווקא בחלק בשני של המשפט - שתיקה בתרי (כלומר שהשתיקה עדיפה).

בוודאי שיש מקום לסיעור מוחות. יש כמובן מה לעשות הן בתחום המעשה היום-יומי והן בתחום המיתוג.

צריך גם לחשוב על הדרך שבה ניתן  לגרום לממשלה ככלל ולמשרד החוץ בפרט לפעול. חוסר המעש הזה זועק לשמים וכולנו עלולים לשלם על כך מחיר לא פשוט בעתיד.

שבת שלום,

מיקי

הנה שני הסנט שלי בעניין.

יש הבדל בין דיפלומטיה לבין הסברה.

על ההסברה הישראלית בארה"ב ובאירופה אני יכולה לדבר. היא כמעט לא קיימת והמעט שקיים מצוי בידיהם הפילנתרופיות של יהודים אמריקאים שלא מדובר בעיקר עבודתם, וממילא זמנם מוגבל ואין בידיהם את הכלים וההכשרה שאמורה להיות בידי מדינה ריבונית ואנשי משרד החוץ.

מה שקורה בפועל הוא שהרבה צדדים מדברים וצד אחד (הישראלי) שותק. הם מדברים בהרבה כלים ופורומים וברובם הצד הישראלי שותק. החל מתוכניות תחקיר ואקטואליה בהם נמסרים פרטים לא נכונים או הצגה לא מאוזנת שאף פעם אין תגובה עליה, פורומים באינטרנט מהם ניזונים אנשים רבים שמקבלים דיסאינפורמציה, פעילות שוטפת חברתית, אקדמית ופוליטית בקמפוסים שגם עליהם אין מענה או אפילו דרישה להפסקת השקרים וכו'.

לא יתכן שגוף בסדר גודל של מדינה שלה משרד חוץ יהיה כמעט נטול הסברה ברמה הבינלאומית ויסתפק בשגריר מוכשר ופעלתן באו"ם או בתגובה בזמני משבר מיוחדים (כמו רגעי מלחמה קשים) כשאז לראשונה ישראל מציגה ומסבירה לראשונה את עמדתה ואז במקום עבודה שוטפת, היא לרוב צריכה להתגונן על איזה פיאסקו.

צטט: ד"ר מיקי ארליך 2007-12-21 05:46:20

 

צטט: רמי הסמן 2007-12-20 01:03:06

חייבים לעורר את הדיון על התדמית הדפוקה שלנו מחדש!

 

מיקי אהלן,

הגיע הזמן לחזור.

תודה על התגובה שלך והפתיח! האמת חיכיתי שתצטרף אלי.

בשנה האחרונה התפרסמו כמה וכמה דו"חות וחוות דעת.

האחרונה הייתה של מבקר המדינה.

לפני כן הייתה חוות דעת של ועדת וינוגראד.

דוברת צה"ל לשעבר היכתה על חטא.

ועדה בראשותו של מזכיר הממשלה פרסמה את מסקנותיה.

משרד החוץ החליט לתמוך בתהליך המיתוג.

הבעיה המרכזית הייתה שחלק גדול מאנשים במשרד החוץ שדחפו את הנושא בשנים האחרונות התחלפו. הגיעו חדשים. המשרד עסוק כל הזמן בסכסוכי עבודה. השרה אחרי שהתלבטה אם להתמודד מול ראש הממשלה, קצת ירדה למחתרת. בקיצור שום דבר לא ממש זז.

אהה, שכחתי משרד התיירות אחר שקיבל תוספת תקציב של 50 מיליון דולר, לא ברור אם הוא עושה משהו בנדון.

מידי פעם יש יום עיון זה או אחר. דני צימט, חברי, הוזמן ליום עיון בנושא: ספורט ככלי למיתוגה של ישראל.

אין ספק שחייבים להניע את הגלגל שוב.

שתהיה שבת נפלאה!

רמי

צטט: הקרן הישראלית 2007-12-22 01:32:15

הקרן אהלן,

תודה על התגובה ותודה על הכוכב!

לגבי העובדה שאנחנו לא על המפה, לא מגיבים, לא עובדים נכון. זה נכון. העניין הוא שקיים הבדל משמעותי בין ארה"ב לבין אירופה.

בארה"ב יש תמיכה בלתי מסויגת של רוב הציבור בישראל, בכל מה שקשור לסכסוך. תוצאה של עבודה מקצועית ומשולבת של נציגויות ישראל בארה"ב. הלובי הישראלי בארה"ב - AIPAC ושלל הגופים האוונגליסטיים. מעבר להם כמו שציינת יש עשרות התארגנויות - גם עמותות, גם ארגונים, וגם יוזמות עצמאיות ונקודתיות, של יהודים ותומכי ישראל. הם עושים עבודה מדהימה. בשורה התחתונה האמריקאים תומכים בנו. אבל מאחר והם מתמקדים בסוגייה של הסכסוך, מספר מחקרים הצביעו על העובדה שהם לא ממש מעריכים אותנו. סוגייה בעייתית ונפרדת. זה אגב לא נכון לקמפוסים, שם גם בארה"ב יש לנו בעיה חמורה.

לעומת זאת באירופה המצב שלנו קטסטרופאלי. תלוי איפה, כמובן. אבל באירופה ממש לא אוהבים אותנו. התמיכה באופן מובהק היא בצד הפלסטינאי. שם אין את התשתית הענפה, של משלחות ישראל, לא של הארגונים היהודיים ולא התארגנויות מקומיות, כפי שקיימים בארה"ב. אירופה מבחינתנו חשופה לחלוטין. שם אנחנו ממש לא עושים כלום. שם הבעיה המרכזית שלנו. כולל העובדה שאירופה כיום, היא שותף הסחר המרכזי שלנו. חרם פה, חרם שם מאוד מסוכנים לכלכלה הישראלית.

בקיצור יש אכן בעיה רצינית. רק חשוב להבדיל בין המרחבים השונים.

בכל מקרה תודה לך.

שתהיה שבת נפלאה!

שלום רמי,

רק ביום ג' האחרון ישבנו דני צימט ואני ושוחחנו על מה ניתן לעשות בנושא. אני חושב שכדאי מאוד לסכם בקצרה את פירות הדיונים הקודמים, כדי שנדע אנחנו וידעו אלה המצטרפים מה כבר הישגנו ולאן אנו מבקשים להתקדם.

נהייה בקשר, וכל טוב,

מיקי

צטט: ד"ר מיקי ארליך 2007-12-23 06:39:21

מיקי אהלן,

הייתי משאיר את זה בשלב הזה עדיין פתוח. תמיד אם מישהו יעלה סוגייה בה עסקנו בעבר, נוכל להשיב בהתאם, ולהפנות אותו לנקודת דיון הרלוונטית.

ההצעה שלי שהדיון בשלב הנוכחי לא יתמקד רק באספקטים תקשורתיים, אלא בכל ההערכות שלנו בעולם. דיון שהוא בעיקרו ברמה האסטרטגית, ופחות באספקטים קריאטיביים. מאחר והבעיות הרבה יותר עמוקות. בעיות שלא ניתן יהיה לתת להם מענה בתסריט או קמפיין זה או אחר. זו הסיבה שהבאתי את הפתיח שהבאתי. מקווה שתהיה התעניינות. בשלב הנוכחי לא עושה ממש רושם שאנחנו מתרומממים לאיזשהו מקום.

שיהיה שבוע נפלא!

צטט: רמי הסמן 2007-12-22 02:10:21

 

צטט: הקרן הישראלית 2007-12-22 01:32:15

הקרן אהלן,

תודה על התגובה ותודה על הכוכב!

בארה"ב יש תמיכה בלתי מסויגת של רוב הציבור בישראל, בכל מה שקשור לסכסוך.

תודה לך על שאתה מעלה לדיון נושא כל כך חשוב. אגב, אתה יכול לקרוא לי קרן.

אני מסכימה איתך שהמצב באירופה הוא קטסטרופאלי.

יחד עם זאת, לא נעים לי להביא בשורות איוב, אבל האמת היא שההערכה שלך את המצב בארה"ב היא אופטימית עד וורודה מאוד.

אין תמיכה בלתי מסוייגת, התנדבויות ורוח יהודית, חיובית ככל שתהיה, אינה תחליף למנגנון רציני ומושקע של מדינה.

יש כל כך הרבה חיילים וחיילות שמבזבזים את זמנם על אבטלה סמוייה (?) בצבא, אחרים שאינם מתגייסים יכלו גם הם לקחת חלק בפעולות פשוטות כמו צפיה בתוכניות טלויזיה או פתיחת קו במשרד החוץ לאנשים כמוני שרואים תוכניות תחקיר שמהוות הסתה כנגד מדינת ישראל, פריטים שקריים ודיסאינפורמציה שמטרתה להציג בצורה מעוותת את המצב.

מדוע אין מערך רציני של ישראלים שמרימים טלפון ומכתבים לכל אותן תוכניות ומעמידים דברים על דיוקם?

מדוע מדינת ישראל חושבת שהיא יכולה להסתמך על כך שכמה אוונג'ליסטים יעשו את עבודת ההסברה עבורה ויסבירו לאוכלוסיה שבאופן קבוע מפמפמים להם תמונה חד צדדית?

מי בדיוק אמור ליזום תוכניות תחקיר מאוזנות או חלילה, כאלה שגם יציגו את ילדי שדרות ובני משפחותיהם ואת היאוש של ההורים.

חד משמעית, המצב שאתה חושב שקיים באמריקה, הוא וורוד מאוד ביחס למציאות. לנו יש מדינה שתפקידה לשמש גם כפה לעם שלנו. בשביל זה יש תקציב למשרד החוץ, בשביל זה קיים בין השאר דובר צה"ל, יש שרות לאומי ויש אנשים שהעבודה שלהם אמורה להיות הסברה.

איפה הם?

שלום קרן ורמי,

איני בקי במצב בארה"ב כמוכם. בכל מקרה, ברור שבאירופה אנחנו נחשבים לאחת הגרועות שבמדינות. יש הבדלים בין מצבנו במדינות אלה למצבנו במדינות אחרות, אולם באופן כללי מצבנו רע מאוד. בארה"ב, על פניו המצב טוב בהרבה.

אסור לנו להתייאש מהזירה האירופית ובה בעת אסור לנו להסתנוור ממצבנו הטוב (יחסית) בארה"ב. בעוד עשר או עשרים שנים עלול לשבת בבית הלבן נשיא שיחליט שאינו רוצה לתמוך עוד בישראל, שלא לדבר על כך שיכול לשבת שם, חלילה, נשיא אנטי-ישראלי ממש. מה יקרה אז? אנחנו צריכים להיות מוכנים ליום ההוא. הסכנה שגלומה בתרחיש מעין זה היא עצומה. שיהיה ברור; השאלה איננה האם זה יקרה אלא מתי זה יקרה? עד אז אנחנו צריכים ליצור לנו שותפויות הדוקות עם גורמים חשובים בעולם, בראש ובראשונה עם אירופה, ולנסות להדק יחסים עם מדינות חשובות באסיה, בדרום אמריקה ובאפריקה. בכל מקרה, בהתחשב בגודלנו ובכך שאויבים ברוך השם אינם חסרים לנו, אל לנו ליזום עימותים עם מדינות כמו סין ורוסיה (למרות שאיני בטוח כלל שהמשטר הנוכחי בסין יחזיק מעמד, או שהמבנה של מדינת ענק זו יוותר על כנו בשנים הקרובות).

אני לא חושב שאנחנו צריכים לזלזל בחשיבותן של תגובות על כתבות, תחקירים, ספרים ומאמרים אנטי-ישראלים שנכתבים. אני גם לא חושב שמותר לנו להזניח זירה כמו האו"ם. יש לפעול בכל הרמות ובכל הרבדים. היכן שיש קהילות יהודיות משמעותיות ניתן להיעזר בהן, אבל החובה לפעול היא שלנו, לא שלהן. ושיהיה ברור:  מה שנעשה הוא מעט מזעיר, והוא איננו מספק בשום רמה. נכון, למדינות ישראל יש משאבים מוגבלים; אני מניח שמשרד החוץ יכול לפחות לרכז מאמצים כדי להסביר ליהודי התפוצות את הסכנה הנשקפת להם כיהודים באם מצבה של ישראל יתערער. ניתן בקלות להשיג מימון חיצוני להסברה; זה יכול לבוא מצידן של חברות ישראליות שיש להן אינטרס ברור שלא תהייה התנגדות למוצריהן רק בגלל שהם יוצרו בישראל, וכלה בפילנטרופים שעתיד עמם ומדינתם חשוב להם. בשום מקרה אין הצדקה לשילוב הידיים ולחוסר המעש שניתן להבחין בו כיום. יש הרבה מה לעשות, וזה הרבה יותר מאשר להגיב לכתבות. צריך להבין את תהליכי העומק של החברה האמריקאית והאירופאית, ולנסות לראות היכן, אם בכלל, אנחנו יכולים לתרום להם ולהיתרם מהן.

כאשר אלה יהיו השאלות, יהיו להן מן הסתם תשובות לא רעות מדי. אז יתכן שהמצב ישתפר.

כל טוב,

מיקי

צטט: הקרן הישראלית 2007-12-23 23:31:43

קרן אהלן,

תודה על הדברים שלך!

לגבי המצב בארה"ב, הנתונים שאני מביא מבוססים על סמך מחקרים שנערכו ב-50 שנים האחרונות על ידי מכון גאלופ. לא רוצה עדיין להקדים, אבל כשהמחקר שלי יתפרסם מאוד בקרוב, אוכל להציג לך את הנתונים, הסטטיסטיקה, המחקרים והמקורות. התמיכה בישראל בארה"ב, נעה בין 40% ל-50% בעשור האחרון, בכל מה שקשור לסכסוך. נתונים המצואים כל הזמן במגמת עליה. הבעיה בארה"ב שלא מעריכים אותנו, וזו סוגייה אחרת, גם כן בעייתית.

שוב בארה"ב ההערכות שלנו, מעולה לתפיסתי. אף מדינה לא יכולה לפעול בשום מקום בעולם ללא מערך תומך של NGOs. הם הכוח המרכזי. עיתונאיים לא מאמינים לנציגים רשמיים של מדינות, וארגונים חברתיים החיים במסגרת קהילתם, נחשבים למקור מהימן.

הבעיה שלנו באירופה שאין מערך כזה, ולא ברור כלל כיצד הוא יקום. ארה"ב בהחלט נמצאת בשליטת היהודים, ואירופה בשליטת הערבים. כיצד מתמודדים עם זה? בעיה מאוד קשה... זה שהרשויות בארץ, לא ערוכים, לא מנוהלים, לא מתפקדים, ולא מתוקצבים זה גם נכון. כל הזמן מדברים על כשל הדיפלומטיה הציבורית ("הסברה") הישראלית, אבל חיילים וודאי שאינם הפתרון. זה אינו התפקיד של צה"ל להתעסק עם הסברה. שצה"ל יתעסק במה שהוא אמון עליו: להלחלם. הגורם מהמרכזי שצריך לנהל, לשלוט ולהוביל אל הדיפלומטיה הציבורית הישראלית, חייב להיות משרד החוץ. שכאמור איננו מתוקצב, איננו מאויש ואיננו בנוי בשלב זה למילוי המשימה.

תודה לך ושבוע נפלא!

צטט: ד"ר מיקי ארליך 2007-12-24 05:43:23

מיקי אהלן,

מסכים איתך לחלוטין שאסור לנו להסתנוור מהמצב שלנו בארה"ב. שום דבר לא בטוח. צריך לזכור גם, שרוב הציבור שתומך בנו בארה"ב, הינו מעמד בינוני, לא משכילים, גברים ופריפריה. במוקדי העוצמה של ארה"ב - בקרב האינטלגנציה, הליברלים, המעמד הבינוני-גבוה והמשכילים, התמיכה בנו מסויגת, והם בהחלט יכולים להביא לשינוי במגמה הכוללת. כבר היום אנחנו רואים יותר ויותר מאמרים שמתפרסמים בכיוון. מחקרם של הפרופסורים סטפן וולט ומרשהיימר, כדוגמה.

את הסוגייה האירופאית עלינו לתקוף בדרכים אלטרנטיביות. להתחיל לטפל בכל מדינה ומדינה, באינטלגנציה, בגורמי התקשורת, בפינצטה. שלב אחר שלב. מלאכת מחשבת מאוד מורכבת.

אין ספק שחייבים לגייס למאמץ את יהודי התפוצות וגם את הפזורה הישראלית. אנשים שיהיה להם אינטרס לסייע. בהחלט הגיע הזמן שגורמים כלכליים ירתמו למאמץ מעבר לרמת הדיבורים וישימו את ממומן. בסיכומו של עניין הם אלו שירוויחו משימור, קידום או אפילו מניעת רגסריה בתדמיתנו בעולם. הם אלו שיפגעו ישירות.

נמשיך לדבר! תודה לך!