צטט: קֶרֶן אוֹר 2012-04-13 19:35:40
צטט: pbhba 2012-04-13 17:21:39
צטט: קֶרֶן אוֹר 2012-04-13 17:15:45
גם אם הנ"ל מנתח/ת מוח בכיר/ה - עוד לא נולדה העבודה שתמנע ממישהו להיפגש לאורך זמן.
נשמע תירוץ. יש לי חברה יקרה שקוראת לזה - "לשים כמה סירים על האש"..
זה לא מדויק. זה רק אומר שהמחוייבות שלו/ה לעבודה הזאת קודמת [גם מבחינת זמן וגם מבחינת חשיבות] להיכרות החדשה והרגעית כל כך. אם תתעלמי מהתחושה הרגשית של סכנת הדחיה - תראי שזה הגיוני למדי.
לא הייתי מוציאה מזה שום מסקנות.
כבר ממילא לא מדובר בהתאהבויות נעורים.
אם זה לא חשוב אז ממש לא חייבים לצאת להכיר.
ואם עושים את זה - אז בבקשה עם תשומת הלב הראויה.
ודווקא משום שזו לא אהבת נעורים, כשאתה כבר יודע להפריד עיקר מטפל.
אני חושבת שבדרך כלל, אסור להוציא מסקנות כל כך מרחיקות לכת - לשום כיוון, מפגישה ראשונה.
תני לו צ'אנס [גם להצליח יותר ממה שהוא "הצליח" מרב לחץ, וגם להראות שהוא לא כזה מוצלח, כפי שטעית לחשוה בהתרגשות של הרגע].
נכון שכל אחד מרגיש/ה שכל התבונה ומיטב השיפוט נמצאים אצלו /ה ולא יתכן שטעינו או לא הערכנו נכון, אבל בכ"ז הייתי ממליצה שלא להחליט כלום - לפחות עד לאחר שיצלח המועמד [או המועמדת - במקרה האחר] עוד פגישה או שתיים.
כן הייתי מממליצה לגבש כבר איזו החלטה עוד לפני הדייט החמישי המיתולוגי - ואם אין החלטה - לדחות את התואר "החמישי" לפגישה השמינית או עד לרגע שהאסימון יפול, אם המדייט שכנגד עוד נשאר בתמונה [כי כפי שהסבירו פה בדיון אחר, מי שלא מתקדמת בקצב הראוי - לא תמיד מחכים לה - וגם זה אולי סוג של מיון, וחבל - או שלא]..
ולבסוף - יכול להיות שתחושת ה"מהר מהר" או ה"אוי ויי", הוקרנה כבר בעצם הפגישה הראשונה - ובאמת הבריחה אותו.
/null/text_64k_1#