נראה לי שאני כן צריכה (עאלק "צריכה") לחזור על עצמי .. כי אפ'חד לא נכנס ללינק.. :) שבו כתבתי בדיוק על זה.
על מנת להתייחס לשאלה שהועלתה כאן אצטט מהמאמר של עצמי מלפני שנתיים
ואביא כמה נקודות שעדיין רלוונטיות לדעתי..
ובכן, באתרי ההיכרויות
אפשר להתבונן ב"ארץ האפשרויות הבלתי נגמרות" הזו, ובאמת להתבלבל.
גם אם אתה הכי מגובש.
אנשים שאינם מגובשים עדיין, שאין בהם את השקט הפנימי להתמקד בראשון שמוצא חן בעינייהם
ולתת את עצמם במלואם לתוך מערכת היחסים חדשה, מה שנקרא "לתת צ'אנס",
ימשיכו לבדוק את כל האפשרויות, גם במחיר של פגיעה בעצמם.
"כאב ההפסד הגלום בוויתור על אופציה נעלמת מאפיל על היכולת לפעול בהיגיון...
סגירת אופציה נתפסת כהפסד ואנשים מוכנים לשלם מחיר על מנת להימנע מתחושת ההפסד".
"אנו מוכנים לחשוף את עצמנו לרעש המתמשך של דלתות דמיוניות שעומדות להיסגר,
ובלבד שלא נוותר על החלום שיום אחד ניכנס בעדן לחדר שישנה באחת את חיינו".
זאת ועוד:
התרבות המערבית שבה אנחנו חיים מעודדת פרפקציוניזם . (למרות שפרפקציוניזם היא תכונה שמבטאת יותר מכל את חוסר היכולת להבחין בין עיקר וטפל, חוסר היכולת להשלים משימה בזמן נתון וכן במיוחד את חוסר הבגרות להכיל את חוסר מושלמותם של החיים (אנשים שעדיין חיים בשחור ולבן) - ושאינם מבינים שמושלם הוא רק מי שמת..)
לכן, כששורצים זמן רב מידיי באתר היכרויות,
מתעורר גם משהו מהפרפקציוניזם..
מי תהיה הבחירה האופטימאלית?
מי הכי מתאים לי?
במי אוכל להתאהב?
וקשה להשתיק את הטרנד הפרפקציוניסטי המתעורר.
"הפחד לשגות הוא מנוע הרעש המרכזי של הפרפקציונסט".
לפיכך, מי שממשיך להיכנס לאתר היכרויות אחרי דייט שנראה מוצלח.. הרבה פעמים פשוט לא סגור על עצמו שזה הכי, לא מוכן נפשית/ לא פנוי נפשית עדיין לתת צ'אנס אמיתי. לא מרוע לב. בעיקר מחוסר גיבוש. אבל מה לעשות, רוב האנשים כאלו.. או שמא אומר.. רובינו?
כשאני מוצאת את עצמי נסחפת לתוך הטרנס הזה... אני לוקחת תקופת צינון.
/null/text_64k_1#