בדעתך אשה יקרה את שניי יילדי לקחתי לטקסים אלו כבר מינקותם . למרות שלשמחתי במעגל הראשון לא היו לנו אודים מוצלים שהיו בשואה , אני בדעתך שיילדנו צריכים לינוק זכרונות אלו מגיל צעיר מאד בכדיי שיידעו להעריך את אלו שעל דמם ובזכותם יש לנו היום מדינה וביית . אותו הדבר לגביי יום הזכרון לחללינו אנשי כוחות הבטחון. מדיי פעם כשאני מוותר על ללכת לטקס ש "כל שנה אותו הדבר...." או " אראה אותו מחר בביה"ס..." יושב הדבר על מצפוני ומנסה להעביר מעט מההרגשה גם לילדיי באותה הנשימה צריך לומר שאסור להשניא על יילדנו ההליכה לטקסים חשובים אלו אלה לנסות ולמצוא הדרך הנכונה לחשיפתם אליהם בהתאם לגילם הכרונולוגי. כמובן שישנם 2 בניי זוג לא באותה הדעה כפי שאצלכם , קשה הדבר שבעתיים יהי זכר קורבנות עמנו ברוך

רותי היקרה,

 

מזדהה איתך לגמרי.

אני מסבירה לבנות שלי כל היום שהדור הזה שמספר ומשתף אותנו...הולך ונעלם.

אימי בת שבעים ותשע, עברה את השואה בהיותה בת 10 .

כל חיי גדלתי בצל כאבה. חלק ניכר מן המשפחה נכחד. סיפורים רבים שמעתי. לשמחתי הועלו על הכתב על ידה ועל ידי אביה (סבי).

אכן, אני חושבת שיש צורך לשתף את הילדים..אט אט.

אפילו בתי שבכיתה א' סיפרה לי על סיפורים שסיפרה המורה בכיתה.מן הסתם המסרים בשנה זו "עדינים" יותר. אך הבת הגדולה יותר (בת 10) כבר מבינה ומתענינת יותר ואני שמחה על כך.
זוכרת בעצמי שבדיוק כשהייתי בגילה של ביתי היום, הגיעה להרצות בפנינו אישה מבוגרת אשר אף כתבה ספר על חוויותיה, היה לי חשוב ומסקרן לקרוא את סיפורה.

אני חושבת שבגילן של בנותינו (כמדומני ביתך בת 8) ו- ביתי בת ה 10, אין להסתיר מהן את האמת. חשוב שידעו זאת גם על מנת להיות יותר רגישים ו"ערניים" בעתיד אם חלילה ישוב הנאציזם יתגבר וישתלט על העולם. לעתים אני חוששת שקיים חשש כזה.

צטט: סוסה _ פראית 2012-04-18 16:58:15

תודה לכם - בחרתי להקשיב לעצתכם ולאפשר לה לא ללכת מחר לביה"ס. שמחה שהעליתי את הנושא בפומבי, כיון שבהחלט גרם לי לראות את הדברים מהצד השני- זה של אביה שנושא השואה אינו נוגע לו באופן אישי (ואין אני מתכוונת לכך כי לא איכפת לו מהיום הזה ואינו מכבד אותו!) - כשאתה קרוב מאד למשהו יותר קשה לך לקחת החלטה שקולה ורציונלית.

 

 

שמח מאוד שזו בחירתך 

וצודקים לחלוטין מרק (הבודד) , ורד ואורלי (מינואט ) בתשובתיהם 

אני יכול לספר לך שגם לי בגילי המופלג הטקסים האילו עושים לי רע אפילו רע מאוד 

בעיקר בשנים האחרונות מאז שנהייתי אבא 

כל פעם שאני רואה תמונה של ילד עם ידיים מעל הראש יש לי התכווצות מטורפת בלב כאילו סוחטים לי אותו

אני לא הולך לטקסים ולא מתקרב לטלוזיה ביום השואה

ויכול לומר לך שהיום הזה למרות זאת חקוק לי , צרוב לי על הלב

תני לה את הזמן שלה

עוד יהיה לה מספיק זמן ללמוד על יום השואה , יום הזכרון וכל שאר הימים הרעים שמלווים את עמינו מאז ומעולם  

שני דברים מהדהדים לי מהפוסט שלך... קודם כל - לאפשר להם להחליט אם ללכת מחר או לא... להם, גם לצעירה וגם לבן הבוגר יותר. בסך הכל שניהם ילדים, ונפשם רכה ורגישה. אני מניחה שהסיבה של הבן הגדול, למה לא ללכת לביצפר זה לא: כי משעמם, אלא כי הטקס כבד עליו.... גם אם לא הלכו לטקס, אני לא הייתי מוותרת על השיחה בבית... על השואה, משמעותה, משמעותה לילדים כמותם, מה עבר על ילדים בתקופה ההיא, ומה שפר גורלינו שכאן אנחנו, שזה גורלינו, שהחסר שלנו הוא חסר כל כך מזערי וסמלי לעומת מה שעבר עליהם... עם חופשי בארצינו.... ו... דבר שני... לא חשוב מה את חושבת על דעותיו של האקס שלך, אבי ילדיך, הפגנת אי ההתחשבות שלו בעמדתך, בלי לחשוב לרגע שאולי... צריך קודם לתאם עמדות וכו', שווה שיחה "צפופה" איתו לא על מה שהיה אלא על מה שעוד יקרה במשך השנים עד שילדיכם יתבגרו ויפרחו מהקן... שיחה עקרונית ממנה צריך לצאת למפרט התנהגות עתידי.... בהצלחה!