פורסם ב: 2012-04-20 10:04:25  - שלח הודעה
- אוף ליין
- אוף ליין
| אביהו, באחד האמשים, הצליחו לשלוף אותי מהבית לאחר דלקת ראות די קשה, אחרי שהבטחתי לעצמי לנוח, ולתת לגוף שלי לחזור לשפיות. קצינת המשטרה שהיתה אחראית על המשאז צלצלה, ביקשה, התחננה שאוציא סיור ממונע. "הניידת תחכה לי בתחנה" הבטיחה. לא תהיי בחוץ בכלל, ותהיי כמה שתרצי במשמרת - הוסיפה. יש לי איזה חצי ק"מ בין הבית והתחנה, הלכתי לאיטי, גומאת את האוויר הקר שדי ריענן אותי אחרי אותם ימים של מחלה מתישה. בדרך, אחרי שחלפתי על פני גן שעשועים שהיו בו אנשים, אני שומעת "הצילו", מין קול נשי כזה לא ברור, כאילו מישהו מחקה אישה. המשכתי ללכת, וההצילו חזר על עצמו. הייתי בטוחה שהילדים שמשחקים שם עושים משהו שמישהי חשבה לצרוח הצילו בגללו. הקול הפנימי שלי התחיל להתעורר... תמשיכי ללכת, תחזרי לשם עוד רגע עם ניידת משטרה, תוכלי לעזור יותר... יש לך עוד פחות ממאה וחמישים מטרים... אל תעצרי. ואחר כך... ואם זו היית את? או הבת שלך? או מישהי ממש חשובה לך? גם אז היית רוצה שמי שיכול לעזור ימשיך ללכת? טוב, הסתובבתי וחזרתי. להפתעתי מצאתי לא אישה אלא גבר, שעומד באמצע הכביש. צורח ממרומי מיתרי קולו "הצילו" וקול קלוש ממש יוצא לו מהגרון. מה קרה? שאלתי, גנבו לי את הרכב. (קורה אחת לחמש דקות באיזורינו... טוב לא ממש, הגזמתי, אבל זה מחזה כל כך לא נדיר לצערי), ו.. מה צריך להציל שם? שאלתי. אדישה למידע שהתווסף, ובאיפה שהוא אמרתי... לעזאזל הקול הפנימי הזה, למה חזרתי... "הבת שלי שם" ענה לי האיש בלי הקול. והוסיף "הצילו!" מיותר לציין את הצמרמורת שחלפה בי, את השקט הרועם שהיה בפנים - הקול הזה סוף סוף סתם את פיו. מאותו רגע הייתי רק מעשית. עד שהגעתי לתחנה, בדרך עשיתי כמה טלפונים מהנייד, והמשכתי בכך כשהגעתי לתחנה ולניידת. הוזעקו ארבעים ניידות, מלבד זו שנהגתי בה. מסוק משטרתי, מחסומים בכל הכבישים ובכל הצמתים, רכבי שטח סרקו את האיזור. כשעתיים אחרי, נמצאה הילדה ברכב הנטוש, דלתות פתוחות לרווחה, שכל בעל חיים יכל להכנס פנימה, ויש שם לא מעט בעלי חיים,באמצע דרך כפרית חשוכה אבל סואנת, בוכה אבל שלמה. בלי פגע. בנס. זה בהחלט יכל להגמר אחרת לו היינו מפסידים אפילו עשר דקות של לחסום כבישים וצמתים והרכב כבר היה נמלט עם הילדה. אני כנראה לא אהיה ברוב הדומם... מקווה שגם אתה לא. -- חיוך הקו העקום היחיד שיכול ליישר כמעט כל דבר בחיים
|
/null/text_64k_1#