צטט: shabat shalom 2012-05-18 08:37:17
1. ההבדל בין יהודי החי בישראל לבין יהודי החי בחו"ל הוא רגש השייכות. רגש השייכות משנה את טיב ההתיחסויות של אדם למה שקורה מסביבו.
יהודי החי בארהב ורואה בה שחיתות, גם אם הוא נלחם בה הרי שאם היא לא ה"בית" שלו אז נוח לו יותר לחיות עם התופעות השליליות.
יהודי החי בישראל ולא רואה אפשרות אחרת - דואג לכל תופעה רעה שהוא רואה מסביבו. כמו הורים הרואים בכל תופעה ייחודית של בנם איזו קאטאסטרופה...
זה לגבי הביקורת הנשמעת מבפנים ע"י אלה שדואגים מפני מה שקורה ויותר - מפני מה שיקרה.
2. עכשיו: בואו וננחש מה יכתוב אזרח הודי: "אני שומע המון ביקורת על הודו אבל איפה תמצאו כל כך הרבה שפע של חיות כמו אצלינו? איפה תראו כל כך הרבה מיים ונהרות בארץ אחת? ומשוררים מפורסמים בכל העולם, ודת ושיטה להשגת עצמאות כמו הודו...,
או אזרח כוויתי: " אני שומע לגלוג על הממלכה, אבל איפה תמצאו כל כך הרבה נפט כמו בכווית, והון פר אזרח כוויתי, ואיצטדיונים ומגדלים ובריכות שכל אדריכילי עולם באים ללמוד עליהם..."
מה זה אומר על אותם ארצות?
3. לכל עם יש אתוס. האתוס מבוסס על נושאים שהעם גאה לספר אותם. זה טבעי וזה תורם ללכידות החברתית.
היום נמצאית מדינת ישראל בתקופה מעבר האתוס. מאתוס שהביא להשגים כמעט בלתי יאומנים לאתוס דתי שהנחיל כבר טראגדיות רבות לעם היהודי.
זו הדאגה שלי.
לא חוסר חזון מדאיג אותי. לנתניהו יש חזון. אבל החזון שלו יוביל אותנו לקאטאסטרופה משום שהוא מבוסס על פחד, על שנאה, על חיסול אתוס אחד שהצליח מול אתוס אחר שכבר גרם לאסונות בהיסטוריה היהודית העתיקה שלנו.
4. חלק גדול משביעות הרצון לגבי השגי העבר וההווה (שהוא פרי דמותה של מדינת ישראל כפי שגובשה בעת הקמתה!) הוא נכון וצריך להתגאות בהשגים האלה.
השאלה הכי גדולה מה עושה המנהיגות והחברה הישראלית כדי לא להרוס אותם? האם התעלמות מתופעות חזויות תעזור לנו לשמור על אותם השגים?
5. אין לי כל צל ספק שברגע שיראו במבקר אויב - תם מהלך חייה של מדינת ישראל המוצלחת, ותתחיל גסיסתה אל חשכת ימי הביניים, וכל ההשגים שצוינו כאן - יעלמו. אין התקדמות ללא ביקורת עצמית. בלי ביקורת עצמית הגופים החברתיים פשוט גוססים ונעלמים.
חזון זה תוכניות לגבי העתיד וציור מפת דרכים וציון מטרות או נקודות להשגת המטרה, ולנתניהו איין את זה, יש לו רק מטרה אחת וזה לשרוד, וההפחדה משמשת לו לכלי, וזה לא חזון.
/null/text_64k_1#