לפי מה שמרגיש לי , הרגיעה והשלווה הם הבסיס. מפה אפשר להמריא והשמיים הם הגבול.

ערב טוב, הרבה מאד זמן לא הייתי כאן ושמחה לחזור ולעניינינו.... למיטב הבנתי לא תהיה כאן תשובה אחת או תמימות דעים, כי הרי כל אחד מאתנו מגיע עם הניסיון שלו בחיים ועם עמדותיו ותפיסותיו. מעניין היה לקרוא את שנכתב כאן. אנשים מתגרשים מסיבות רבות, אתה מעלה כאן שאלה ותהייה לגבי אלה שהסיבה הייתה ,כי "נגמרה" האהבה, כי לא היו מוכנים להתפשר על ה"סערה" ותחושת האהבה הגדולה והתשוקה אל בן הזוג/בת הזוג, והנה בבחירה הבאה שוב בוחרים באותה מתכונת ממנה יצאו. אני חושבת שאנשים בלי להיות מודעים חוזרים למקום המוכר להם, כי שם כמו שאמרו לך מרגישים בטחון, שקט וחיים נוחים. אנשים רבים מתקשים לשנות את דפוסי החיים שלהם, כי הלא נודע מפחיד. החשש של ההשארות לבד, אולי הקשיים שמתגלים לאחר הגירושין, ההתמודדות עם עצמם, החברה וכד' גורמות לעשות את הפשרות, צריך חוזק פנימי, עוצמות ואמונה ביכולות שלי כדי להתמודד ולא להתפשר.

צא מתוך נקודת הנחה שיש שותפויות/זוגיות מבוססות על אינטרסים.

 

נולדת אתמול אביהו ?

 

כבד בחירות של אנשים.. אלו אנשים אגב, שסביר שלא תראה אצלהם ניצוץ בעיניים הכבויות.

 

מצד שני, כל אחד שואף למקום יציב 

אתה יוצא מנקודת הנחה שאנשים עזבו חיי נישואין

בגלל שכבר לא הייתה שם אהבה והייתה להם פנטזיה שבחוץ ימצאו את האהבה האולטימטיבית.
אני מניחה שיש כאלו מקרים. אני כמעט ולא מכירה כאלו מקרים מהחיים.
ברוב המקרים שבהם נתקלתי - החיים יחד היו גרועים מהחיים בנפרד. ולא בגלל היעדר אהבה.

בדרך כלל (למעט מספר מצומצם של מקרים) ברוב המקרים שבהם נתקלתי  היה מדובר בסבל.

אם תבחן את רוב המקרים תגלה המון כעס שנשאר ושלוקח המון זמן להירגע ממנו, אם בכלל.

יש כאלו שבאמת נרגעים. יש כאלו שלא. כעס לא נשאר אם בני הזוג איבדו את האהבה.

כעס זה אינדיקציה לאהבה שחוותה פגיעה. מה שמלמד שהייתה שם אהבה, אבל בני הזוג לא ידעו לתחזק אותה.

ואולי.. אולי בפרק ב הם יותר יודעים אפילו אם הרגשות פחות סוערים? 

לעולם לא תדע מה באמת קורה שם.. אנחנו בקושי יודעים מה קורה אצל עצמנו.. ;-)

 

צטט: .Shlomit 2012-04-28 00:11:09

אתה יוצא מנקודת הנחה שאנשים עזבו חיי נישואין

בגלל שכבר לא הייתה שם אהבה והייתה להם פנטזיה שבחוץ ימצאו את האהבה האולטימטיבית.
אני מניחה שיש כאלו מקרים. אני כמעט ולא מכירה כאלו מקרים מהחיים.
ברוב המקרים שבהם נתקלתי - החיים יחד היו גרועים מהחיים בנפרד. ולא בגלל היעדר אהבה.

בדרך כלל (למעט מספר מצומצם של מקרים) ברוב המקרים שבהם נתקלתי  היה מדובר בסבל.

אם תבחן את רוב המקרים תגלה המון כעס שנשאר ושלוקח המון זמן להירגע ממנו, אם בכלל.

יש כאלו שבאמת נרגעים. יש כאלו שלא. כעס לא נשאר אם בני הזוג איבדו את האהבה.

כעס זה אינדיקציה לאהבה שחוותה פגיעה. מה שמלמד שהייתה שם אהבה, אבל בני הזוג לא ידעו לתחזק אותה.

ואולי.. אולי בפרק ב הם יותר יודעים אפילו אם הרגשות פחות סוערים? 

לעולם לא תדע מה באמת קורה שם.. אנחנו בקושי יודעים מה קורה אצל עצמנו.. ;-)

 

יש לך טעות באבחון ....

אני מדבר על אנשים קרי נשים וגברים שמכיר,

וכן הם כבר הרבה זמן בחלקם לפחות אחרי גירושין ,

אחרי כמה פרקים של אחרי הגירושין ולא סטוצ'ים,

בחלקם גם גרושים מעל 12 שנה כמוני .....

אלה קשר זוגי על כל מגוון  האמוציות שבו,

היו להם קשרים שהם טענו שעל דברים יותר קטנים הם שברו קשר,

ואילו פה אני שומע מהם דברים שלא היתי מאמין שזה יבוא מאותם אנשים,

לכן גם הכיליתי את הדיון הזה,

איני תמים ויודע גם להבחין ביו אהבה או אינטרסנתיות, ונכתבו וכתבתי פה על כך גם,

אבל פה אני שמעתי את הניצוץ במין כזה כבוי , וראיתי שניים מהם בחיוך מאולץ.

אז לא כל כך מהר אפשר לערבב מורקבות של פרק ב' לחוסר אהבה  ואי אפשר להפריד.

צטט: iri20 2012-04-27 23:49:22

צא מתוך נקודת הנחה שיש שותפויות/זוגיות מבוססות על אינטרסים.

 

נולדת אתמול אביהו ?

 

כבד בחירות של אנשים.. אלו אנשים אגב, שסביר שלא תראה אצלהם ניצוץ בעיניים הכבויות.

 

מצד שני, כל אחד שואף למקום יציב 

 

 

איני תמים איריס ואת מכירה אותי כבר,

אהבתי את הניצוץ בעיניים הכבוי ....

זה חלק מהענין בו הם דיברו והטון שבכך,

אבל זה לא היה אינטרסנתי בתחילת הקשר,

כל שכן איךך שראיתי בחלקם והבינותי.

שוב כבודם במקומם מונח.

 

מצד שני, אם אתה מדבר על פרק ג או ד.. יכול להיות גם שאותם אנשים שאתה מכיר כבר עייפו מלחפש..

צטט: avihu_av 2012-04-28 00:36:46

צטט: iri20 2012-04-27 23:49:22

צא מתוך נקודת הנחה שיש שותפויות/זוגיות מבוססות על אינטרסים.

 

נולדת אתמול אביהו ?

 

כבד בחירות של אנשים.. אלו אנשים אגב, שסביר שלא תראה אצלהם ניצוץ בעיניים הכבויות.

 

מצד שני, כל אחד שואף למקום יציב 

 

 

איני תמים איריס ואת מכירה אותי כבר,

אהבתי את הניצוץ בעיניים הכבוי ....

זה חלק מהענין בו הם דיברו והטון שבכך,

אבל זה לא היה אינטרסנתי בתחילת הקשר,

כל שכן איךך שראיתי בחלקם והבינותי.

שוב כבודם במקומם מונח.

 

 

 

אביהו , יש אנשים שנשארים ביחד ומקיימים זוגיות משיקולים פרקטיים.

ואולי גם אין להם את הכוח לפרק (ולבנות מחדש)

כל אחד מבשיל ועושה שינוי בקצב שלו, ויש כאלה שלעולם לא יעשו

זה יפה שאתה עצמך , רואה באהבה חלק בלתי נפרד מקשר

וצורם לך לראות קשרים שיש שם הכל מלבד אהבה.

 

גם בתוך השקט והשלווה יש את האי-שקט והכעס. יש את הבדידות ואת הכמיהה לקשר. יש את מחיר ההתרחקות של הילדים מהורה שלא מצליח להתחבר לבן זוג ויש את מצבי המרירות וחוסר היכולת להרגיש שייך. "לא טוב היות האדם לבדו " כדברי המשורר.."אבל הוא לבדו בין כה וכה..." ככה הוא שר בשירו.

צטט: אופטימית זהירה 2012-04-27 18:55:49

צטט: avihu_av 2012-04-27 18:50:14

 

או קיי, אז אולי מבחינתך זו התפשרות. יש אנשים (כמוני למשל) שלא יכולים לסבול את תחושות ה"רכבת הרים" הרגשית.

אני בתחושות של חוסר ביטחון ואי ודאות לא מתפקדת.

אני אדם שאוהב שיגרה! כן, יש דבר כזה! אני בשיגרה פורחת. כמובן שיש מקום ואף מומלץ לתבל את השיגרה ביציאה מהשיגרה (ראה לעיל את אנלוגיית הלונה פארק...) אבל שיגרה נותנת לי ביטחון ובסיס לפריחה.

יש אנשים שהם אולי "גם וגם" ואז כל בחירה שלהם תהיה בעצם פשרה.

לחיות ב"לונה פארק" יהיה פשרה כי לעולם לא יהיה להם ביטחון, ולחיות בביטחון אומר לוותר על הלונה פארק.

יש יתרונות וחסרונות לכל בחירה ובכל בחירה אתה מוותר על האופציה השניה.

אני חושבת שיש גיל או שלב בחיים שאתה מבין שאי אפשר הכל, אז אתה בוחר את מה שהכי חשוב לך.

אתה קורא לזה פשרה או הרע במיעוטו. אני קוראת לזה התבגרות והתפכחות.

ובעיקר, הכל סובייקטיבי... מה שמתאים לך לא מתאים לאחר ולהיפך, כך שאתה לא יכול למדוד אחרים לפני קנה המידה שלך. אתם פשוט מכויילים אחרת...

אופטימית.....

צר לי אומנם אנו חלוקים פה, אבל לקחת את זה לקיצוניות,

ממה שאני מבין מכיתוביך , זה שאת מעדיפה את השקט והבטחון על פני אהבה,

כלומר בכל מקרה היא (האהבה ) בת חלוף ותמיד מבחינתך לפחות הבטחון והשקט,

אני עדין לא מקצין את האהבה לפירושיך להיות כל הזמן ב''לונה פארק'', אבל גם יש גבול

לשקט ולבטחון שיעלה על כל מה שאנו שואפים ולמען זה רובנו התגרשנו,

כמובן שאי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, כן מתפשרים על דברים בחיים,

אבל צר לי יש גבול גם על מה להתפשר, אומנם על כך אנו חלוקים, אבל מפה להחליף אחד בשני ??

או התבגרות והתפכחות ........

ואת יודעת מה .

אני חושב שהרבה יעדיפו את פעימות הלב על ביטחון ושקט,

על פני בטחון ושקט עם לב אטום................

 

 

 

חס וסלילס, וחלילה וחס!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

לא יודעת איך הבנת את זה ממה שאמרתי!!!

אני כתבתי שהאהבה היא הבסיס!

 אמרתי שאני מעדיפה ביטחון ושקט על פני סערות! לא על פני אהבה!

שאלוהים ישמור, אני לעולם לא אהיה במע' יחסים ללא אהבה.

אני תמיד אומרת שמע' יחסים, במיוחד בפרק ב', היא כל כך מורכבת ומסובכת

שאם אין שם אהבה נשאר רק הכאב ראש, אז כבר עדיף לבד...

ובשום מקום לא כתבתי כלום על לב אטום!

ממליצה לך לקרוא את כל השירשור הזה מהתחלה ולראות שוב מה עניתי לכל שלב.

--

מסכים לחלוטין עם אופטימית.

תנאי בסיסי וראשוני לכל מערכת יחסים, צריך להיות קיומה של האהבה. זה היסודות של הבניין.

מעבר לכך, חיי "לונה פארק" טובים אולי לתקופה מסוימת ולפרק זמן מוגבל.

אבל למי יש זמן ורצון לחיות בלונה פארק? בטח כשיש לך ילדים, קריירה ועוד.

אני בעד חיי שלווה. זה משרה ביטחון ונוחות.

את האטרקציות שחיי הלונה פארק אפשר ליצור יחד, ואף חשוב לעשות זאת על מנת לשבור את שיגרת החיים השוחקת.

 

שאלה מצויינת... בנישואין שלי היו המון אלמנטים של נוחות: כלכליים, פיזיים ואחרים. בחרתי שלא להיות שם... לקח לי המון שנים עד שלא הייתי שם באמת. ועכשיו... כשכל חרותי בידי, חסרים לי אותם דברים בצורה משמעותית. לעיתים... יש פיתויים, להגיד כלאחר יד... טוב, אז "לפחות" את זה יש לו להציע... כשהכוונה היא לאחד האלמנטים של נוחות. כעובדה... עד כה לא התפשרתי. מניחה שיש עוד כאלה. אי לכך... יש מי שבורח לנוחות, וחי שם בשלום, החליף נוחות בנוחות. יש מי שמאמין שמגיע לו יותר. ובוחר להמתין עד ש... מצד שלישי, יש את התמונה הזו של שלדים שמשחקים קלפים ו... ולך דע אם זה לא נכון... שבת שלום

ככה עברתי על התגובות ....וחשבתי להביא היבט נוסף ....אותי זה לא מפתיע שאנשים משחזרים את אותם דפוסים של מערכות יחסים ...יש שחושבים שלא היה להם טוב בגלל בן הזוג ....הם מתגרשים ובמקום ללמוד את עצמם מחדש נכנסים למערכות יחסים ופועלים בדיוק באותה הדרך אז מה הפלא .....?