צטט: הבודד 2012-04-30 09:05:24

אחת הרעות החולות בחיים, בהרבה תחומים, היא לעסוק בהשוואות מול אחרים. זה מתחיל בילדות.. בסביבת המגורים, בית, צעצועים.. בגדים, חופשות, מכונית... משכורת.... כלל לא משנה אם זה בן משפחה או שכן, או חבר לעבודה... כל אחד גדל בתנאים אחרים, ואמור לנסות להשיג בחיים את מה שהוא חושב שמתאים לו. נכון שזה בחלקו, פרי של מה שראה/חונך בבית, או למד מהסביבה. בהשלכה מדיונים אחרים, ובהנחה שהכל מקרי... אין שום סיבה שתרגישי "אשמה" במצב בו את נמצאת. תחושה רעה, שרק גורמת לך לחפור עוד יותר, ולפתח סצנריו בלהות לעתיד. רק את יודעת למה את מסוגלת, ומה המגבלות שלך. נסי לחיות במסגרת זו, ולהסתכל על הצדדים היפים בחייך.. בטוח שיש לא מעט....

מסכימה מאד עם מהשפט הזה מארק!

יחד עם זאת מטרת הדיון לא היתה העיסוק בהשוואות לאחרים ו/או לאחיותיי מבחינת רכוש, ממון, זוגיות כפי שכבר הסברתי כי אם לקחת 5 בנות שחיו פחות או יותר באותם התנאים ולראות לאן כל אחת התפתחה. מעין מבחן מעבדה כזה ומכאן שאלתי ותהיתי מדוע רק אצלי הכל השתבש. מדוע רק לי לא היו היכולות להניח את העבר בצד ולבנות בהווה משהו מוצלח יותר.

 

בעניין ההשוואות לאחרים, דוקא התברכתי בבעל שהיה מורה נהדר! תמיד הוא אמר: מה אכפת לי מה אחרים??? מעניין לי ת'תחת אחרים! ותאמין לי שגם לו היו חיים לא פשוטים! הוא עשה הרבה למען אחרים כולל להוריו ואחיו וכל פעם אכל אותה מחדש! אבל הוא לא מתייאש ועדיין בטוח שישיג בעמל רב את כל מה שהוא שואף לו.

צטט: h a n i 2012-04-30 09:19:20

בהמשך לדבריו של מרק..

כל אחד מאיתנו יכול למצוא בחייו נקודות אור ונקודות חושך.

השאלה, למה נותנים יותר משקל..

שימי פרוזקטור ותאירי את הטוב.. אין לי ספק שיש בחייך מה להאיר.

בהצלחה!

 

תודה חני

צטט: שפנדוזה מרדימון 2012-04-30 10:12:56

רותי, ראשית,קחי בחשבון שלא כל זוגיות שנראית מרחוק מושלמת היא אכן כזאת.

 

 בתחושה שלי חצי מהזוגות שאני מכיר כבר היו צריכים להיפרד מזמן כי בעיני הזוגיות שלהם רחוקה מלהיות מוצלחת אבל בשביל לעשות צעד כזה צריך אומץ ואני יודע כי גם לי עצמי לקח חודשים להצליח להגיע אל ההחלטה הקשה הזו(למרות שהיה לי ברור שאני מרגיש אומלל בתוך הקשר הזוגי).

 

אבל לא על זה רציתי לכתוב לך (זה היה במאמר מוסגר בלבד).

 

רציתי לספר לך על האח האחד והיחיד שיש לי.

 

 גם האח שלי נשוי באושר ובמקרה שלו הזוגיות עם אישתו באמת טובה ולא סתם נראית כזו כי אני עוקב אחרי הקשר ביניהם ורואה שם המון חברות ויכולת אמיתית לשתף פעולה(וזה לא טריוויאלי כי הם מנהלים בית גדול ומגדלים שלושה ילדים קטנים יחסים שהפרש השנים ביניהם כמעט זניח-שני תאומים בני 8 ועוד אחות בת 7).

 

 ואח שלי גם סיים טכניון,ויש לו הרבה חברים והוא נחשב אדם נח לזולת אבל בהחלט גם שאפתן והוא ואישתו גם הצליחו מאוד יפה בעבודתם.

 

אז כן... כשאני מתבונן בהם יש לי כל הסיבות לקנא.

 

אבל קנאה היא בדיוק הדבר ההפוך ממה שאדם צריך לעשות כשהוא רוצה לקדם את עצמו.

 

אז במקום לקנא בו אני בוחר להביט על כל הדברים הטובים שיש לו ועדיין אין לי ואני אומר לעצמי "איזה יופי,שיש לי אדם קרוב לידי שיכול לשקף לי את כל הדברים שאני רוצה ובזכות זה אני אחשוב על זה כל הזמן ואאמין שגם אני אגיע לזה"

 

וכך אני משתמש בדברים שאני רואה אצל אח שלי ורוצה לעצמי ומודה על הדברים נמצאים שם מול פרצופי כדי לשקף לי יעדים שאני רוצה להשיג.

 

בכלל, הרבה יותר נעים לחיות חיים שבהם במקום קנאה אנחנו שמחים בהצלחתו של הזולת,מפרגנים לו וחוזרים ואומרים לעצמנו "בקרוב אצלי".

 

ברגע שנלמד לעשות זאת החיים שלנו יהיו מכוונים כל הזמן לתדר החיובי של הצבת יעדים והגשמתם.

 

לעומת זאת אם נגיד לעצמנו כל הזמן "למה הוא כן ואני לא..." או "למה אני לא מצליח בשום דבר"..... תתחיל לעבוד בעוצמה רבה תיאוריית המגנט ותנחשי מה יקרה... כמובן! העולם יביא לנו בדיוק את מה שאמרנו כלומר ...עוד כשלונות כי אמרנו "אני לא מצליח" אז העולם הנדיב הביא לחיינו חוסר הצלחה.

 

ברגע שנתחיל להגיד לעצמנו "אני כן מצליח" הדלתות יפתחו מעצמם.

 

אני יודע שמה שאני כותב נשמע לך קצת ממבו ג'מבו אבל... את הגישה שלך ניסית כבר שנים רבות ולא ממש הגעת איתה רחוק...נכון?

 

אז מה 'כפת לך לנסות את הגישה שלי לחיים???

 

 אולי תופתעי לטובה...

 

מסכים עם זאביק

תראי את חצי הכוס המלאה....

סליחה שחפרתי

מתנצל...סליחה

 סליחה

 עוד פעם סליחה

צטט: אוריפרידמן0 2012-04-30 09:46:46

ראשית מצטרף לאחרים שהאושר הוא עניין פנימי שאינו קשור למצב משפחתי או כמה כסף. כמו שאני רואה את זה הבעיה היא דווקא חוסר האנרגיה הפנימית והעייפות. כי אושר משתנה רגעית. את מדשדשת בצומת והגיע הזמן לקחת אחריות ולצעוד למטרה. לחשוב, להתבונן, כן כן מדיטציה רחמנא לצלן, להבין מה נפשך אומרת לך לאן ללכת. במילים פחות גבוהות תתחילי לעשות מה שאת אוהבת ותיפטרי אחת ולתמיד מההרגשה שהעולם דוחף אותך לפינה. הכח בידייך.

פגיעה בול!!! היטבת לאבחן!

 

 

ומעבר לכך - אני מוצאת שבעולמינו המטריאלי קשה מאד לעסוק ולעשות רק את מה שעושה לך טוב, כיון שאז לא תשרוד מבחינה כלכלית.

יש כ"כ הרבה דברים שאני אוהבת לעשות ושמשמחים אותי ובשביל כולם צריך לצערי כסף.. יחד עם זאת לא אחפש חבר עשיר רק ע"מ שאוכל לעשות אותם!!! אני באמת רוצה להגיע אליהם בזכות עצמי ולא להיות תלויה בחסדיו של אף-אחד אחר!

צטט: הבודד 2012-04-30 09:57:44

צטט: ayal adiri 2012-04-30 09:32:28

צטט: הבודד 2012-04-30 09:05:24

אחת הרעות החולות בחיים, בהרבה תחומים, היא לעסוק בהשוואות מול אחרים. זה מתחיל בילדות.. בסביבת המגורים, בית, צעצועים.. בגדים, חופשות, מכונית... משכורת.... כלל לא משנה אם זה בן משפחה או שכן, או חבר לעבודה... כל אחד גדל בתנאים אחרים, ואמור לנסות להשיג בחיים את מה שהוא חושב שמתאים לו. נכון שזה בחלקו, פרי של מה שראה/חונך בבית, או למד מהסביבה. בהשלכה מדיונים אחרים, ובהנחה שהכל מקרי... אין שום סיבה שתרגישי "אשמה" במצב בו את נמצאת. תחושה רעה, שרק גורמת לך לחפור עוד יותר, ולפתח סצנריו בלהות לעתיד. רק את יודעת למה את מסוגלת, ומה המגבלות שלך. נסי לחיות במסגרת זו, ולהסתכל על הצדדים היפים בחייך.. בטוח שיש לא מעט....

 

 

אני חושב שאתה טועה 

והרעה החולה של חיינו היא לא ההשוואה שלנו לאחרים אלא לאן אנחנו לוקחים את ההשוואה הזו

ואם המקום איליו אנחנו מגיעים היא כמה אנחנו מסכנים ביחס לאחר שיש לו את זה ואת זה ואת זה וגם את ההוא

אז נכון אתה צודק

אבל אם המקום אליו אנחנו מגיעים עם ההשוואה הזו היא : שהוא לא יותר טוב מאיתנו ואם הוא הגיע/השיג את זה גם אני בוודאות יכול להיות באותו מקום

אז מרק ידידי זה כמו לתת כדור אנרגיה למישהו זה מעיף אותך קדימה  

קצת בעיתי בעיני המשפט "הוא לא יותר טוב ממני....."

זה חלק מההשוואה שלא בטוח שצריך לעשות...

ספציפית לרותי - שים לב מתי היא "גילתה" את "מעמדה"

במשפחה המפוזרת...  אולי עכשיו קצת מאוחר למה שכתבת... בדיוק! מה שאומר שלא ניתן למחוק ו/או לטאטא את העבר. הוא תמיד יגיח מתישהוא ודוקא אם תמשיך לטאטא אותו הצידה ולא תאפשר לעצמך להסתכל לו טוב טוב בעיניים ולעשות עם עצמך דין וחשבון נוקב, דוקא אז תיפול תחת משקלו העצום!

אני חושבת שדוקא ההסתכלות על אחיותיי לאחר כ-30 שנה של נתק עם חלקן ואי הידיעה המוחלטת עליהן ועל הישגיהן בחיים היא היא תחילתו של התהליך לעבר האושר שלי וחבל שלא השכלתי/התעוררתי לעשות זאת יותר מוקדם.. אם יש פה איזשהוא פיספוס מבחינתי - זהו הפיספוס היחידי!

צטט: סוסה _ פראית 2012-04-30 13:40:56

ראשית, תודה לכל המגיבים  גם אם קצת פיספסתם את דבריי כפי שקורה כאן הרבה ואסביר:

1. הפוסט הזה לא נולד מהמקום של: אכלו לי,שתו לי וכ"ו כפי שיעקב ואיל נוטים לחשוב ולפרש כשמדובר בי.

2. הפוסט הזה לא דן בקנאה!

3. הפוסט הזה לא דן בהשוואה ממקום של מירמור ותיסכול!

4. הפוסט הזה לא בא ממקום של ציפייה לתמיכה נפשית-פסיכולוגית, למרות שהועלה ב- ייעוץ ותמיכה.

5 הוא גם לא נכתב ממקום של מסכנות וצורך ברחמים.

6. אני מאושרת מבתי! אני חולה עליה!!! אני לא מצטערת לרגע שהתחתנתי ובחרתי גם להתגרש! אני לא רואה בעובדה שיש לי רק בת  אחת שהיא עולם ומלואו כשלון! אני לא רואה את הנישואים-גירושים כמדד יחידי לחיי! כתבתי על עוד דברים כמו על מימוש מקצועי.

הפוסט הזה נכתב ממקום שאותו כולכם פיספסתם וחבל, כיון שלא באמת קיבלתי מענה לשאלתי המרכזית והיא - איזה כלים נדרשים לאדם ע"מ להיות מסוגל לתחזק מערכת זוגית.

 לקחת את המצב הנתון בו ילד גדל כבן/בת להורים גרושים ולא לשחזר אותו כי אם לעשות בצורה נכונה בדיוק את ההיפך.

אומרים כי בד"כ ילדים להורים גרושים מתגרשים בעצמם וניסיתי להראות דוקא את ההיפך - איך מתוך 5 בנות להורים גרושים 4 כן הצליחו!

רציתי להראות לכם שמוסד הנישואים לא פשט את הרגל! ברור שבכל זוגיות יש קשיים, אבל לפחות 4 אחיותיי לא פנו לגירושין ותיחזקו ושמרו על הנישואים! ואולי דוקא מהמקום הזה שלא רצו להעביר את ילדיהם במסכת הייסורים שהן עברו בילדותן.

רציתי לשאול האם יש משהו שהוא בידיי כהורה ע"מ לאפשר לבתי לחיות חיים טובים ומספקים יותר. שלא תחזור על הטעויות של הגירושים של הוריה, בתוכן גדלה. שלא תגיד כשתגדל: עדיף לא להתחתן, תראו מה קרה להורים שלי, אלא ההיפך!

אני חושבת שאלה השאלות הקשות והמאתגרות יותר בדיון הזה, אבל אף-אחד מכם לא נגע בהן והיה קל יותר ללכת לכיוון של המסכנות שלי שאליו אתם כ"כ אוהבים ללכת וחבל.

כתבתי כאן דברים אישיים מאד וכנראה שטעיתי, כי אני באמת לא מובנת.

בכל מקרה נראה לי שלו הייתם קוראים את הפוסט מבלי שתדעו מי כתב אותו הייתם מבינים כי יש כאן דיון מעניין שלא מתרכז בי ושניתן להעלות אותו לגבהים אחרים.

הדיון הזה נוגע בזוגיות 'פר סה' ולא בי! נכון, הוא לא דיון מצחיק וקליל. הוא דיון כבד, אבל לעניות דעתי הוא חשוב לא פחות מנחשים, נשים ווודו..

ועכשיו אענה גם לכל אחד ואחת באופן אישי וסליחה אם אחזור על עצמי, אבל רוצה לכבד גם כל אחד/אחת באופן אישי.

תודה

דוגמא אישית שלנו כהורים לילדינו היא חשובה, הרבה מאוד פרדיגמות נטמאות בנו מבית ההורים ,אבל יש אומדנים נוספים שמשפיעים על חיינו, יש אישיות בסיסית שונה לכל אחד מאיתנו בהיוולדו , יש השפעות חברתיות, חוויות חיים שמעצבות אותנו וכו'  ולכן בית ההורים הוא לא האומדן היחיד על פיו אנו גדלים ומנתבים את חיינו, אני בת להורים ואחיות שכל אחד מהם הוא דוגמא לזוגיות בריאה וטובה בכל זאת בחרתי להתגרש, אז מה זה אומר עלי, זה רק אומר שזה יכול לקרות לכל אחד ושבחירות שאנו עושים בשלב אחד בחיינו , לא יתאימו לשלב אחר, זה הכל.

מה שנותר לנו הוא להשתדל להעניק לילדינו דוגמא אישית של מה שהיינו רוצים שיקחו לחייהם, אבל מה שיבחרו לעשות איתה זה שלהם.

 

 אה...טוב

בנתיים קראתי את התגובות שלך

את צודקת...פיספסתי (סליחה...סתם)

לא חושב שמוסד הנישואים פשט את הרגל....זה כמו לדבר על כסף או על כל מושג דומם אחר ...ולבצע בו האנשה

שזה אומר להדביק לעצם את התחלואים האנושיים שלנו...

בת'אכלס...העצם לא משתנה

גם לא מוסד הנישואים

מוסד הנישואים בס"ה משקף ....את ההתנהלות שלנו כחברה...בננו לבין עצמנו

לבוא לומר שמוסד הנישואים פשט את הרגל זה בדיוק כמו לומר שהש"ג לא תפקד ובגלל זה הפסדנו במלחמה

צטט: שפנדוזה מרדימון 2012-04-30 10:12:56

רותי, ראשית,קחי בחשבון שלא כל זוגיות שנראית מרחוק מושלמת היא אכן כזאת.

 

 בתחושה שלי חצי מהזוגות שאני מכיר כבר היו צריכים להיפרד מזמן כי בעיני הזוגיות שלהם רחוקה מלהיות מוצלחת אבל בשביל לעשות צעד כזה צריך אומץ ואני יודע כי גם לי עצמי לקח חודשים להצליח להגיע אל ההחלטה הקשה הזו(למרות שהיה לי ברור שאני מרגיש אומלל בתוך הקשר הזוגי).

 

אבל לא על זה רציתי לכתוב לך (זה היה במאמר מוסגר בלבד).

 

רציתי לספר לך על האח האחד והיחיד שיש לי.

 

 גם האח שלי נשוי באושר ובמקרה שלו הזוגיות עם אישתו באמת טובה ולא סתם נראית כזו כי אני עוקב אחרי הקשר ביניהם ורואה שם המון חברות ויכולת אמיתית לשתף פעולה(וזה לא טריוויאלי כי הם מנהלים בית גדול ומגדלים שלושה ילדים קטנים יחסים שהפרש השנים ביניהם כמעט זניח-שני תאומים בני 8 ועוד אחות בת 7).

 

 ואח שלי גם סיים טכניון,ויש לו הרבה חברים והוא נחשב אדם נח לזולת אבל בהחלט גם שאפתן והוא ואישתו גם הצליחו מאוד יפה בעבודתם.

 

אז כן... כשאני מתבונן בהם יש לי כל הסיבות לקנא.

 

אבל קנאה היא בדיוק הדבר ההפוך ממה שאדם צריך לעשות כשהוא רוצה לקדם את עצמו.

 

אז במקום לקנא בו אני בוחר להביט על כל הדברים הטובים שיש לו ועדיין אין לי ואני אומר לעצמי "איזה יופי,שיש לי אדם קרוב לידי שיכול לשקף לי את כל הדברים שאני רוצה ובזכות זה אני אחשוב על זה כל הזמן ואאמין שגם אני אגיע לזה"

 

וכך אני משתמש בדברים שאני רואה אצל אח שלי ורוצה לעצמי ומודה על הדברים נמצאים שם מול פרצופי כדי לשקף לי יעדים שאני רוצה להשיג.

 

בכלל, הרבה יותר נעים לחיות חיים שבהם במקום קנאה אנחנו שמחים בהצלחתו של הזולת,מפרגנים לו וחוזרים ואומרים לעצמנו "בקרוב אצלי".

 

ברגע שנלמד לעשות זאת החיים שלנו יהיו מכוונים כל הזמן לתדר החיובי של הצבת יעדים והגשמתם.

 

לעומת זאת אם נגיד לעצמנו כל הזמן "למה הוא כן ואני לא..." או "למה אני לא מצליח בשום דבר"..... תתחיל לעבוד בעוצמה רבה תיאוריית המגנט ותנחשי מה יקרה... כמובן! העולם יביא לנו בדיוק את מה שאמרנו כלומר ...עוד כשלונות כי אמרנו "אני לא מצליח" אז העולם הנדיב הביא לחיינו חוסר הצלחה.

 

ברגע שנתחיל להגיד לעצמנו "אני כן מצליח" הדלתות יפתחו מעצמם.

 

אני יודע שמה שאני כותב נשמע לך קצת ממבו ג'מבו אבל... את הגישה שלך ניסית כבר שנים רבות ולא ממש הגעת איתה רחוק...נכון?

 

אז מה 'כפת לך לנסות את הגישה שלי לחיים???

 

 אולי תופתעי לטובה...

 

 

לצערי, דוקא אתה זאב לא היטבת להבין את דבריי!

לא כתבתי ולא כיוונתי לקנאה באחר ובפרט לא באחיותיי!

אני שמחה בשבילן מכל הלב ולא רק מן הפה לחוץ! אני מפרגנת להן מאד וגם מורידה בפניהן את הכובע על כך שהשכילו לצאת ממה שראו וחוו בילדותן המוקדמת ולא שיחזרו אותה! וזו גם השאלה המרכזית של הפוסט, כפי שכתבתי בתגובתי הראשונה הכללית לכולם.

 

תתפלא, אבל אני מודעת לחלוטין ליכולותיי המקצועיות! בכל מקום עבודה אני זוכה לשבחים על יעילותי, על יכולתי ללמוד דברים חדשים וליישמם בשטח, על הפרפקציוניזם שלי, על האנרגיות הגבוהות ועוד... הבעיה היא שאני זו שתמיד מתפטרת! שממצה נורא מהר וברגע שהשיעמום מהעבודה מתחיל לצוף אני חותכת ולא כמו אחרים שעוזבים רק אחרי שמצאו משהו אחר.

בעיקר הגעתי לשובע וגם לגועל מוחלט מהעניין הזה של להיות שכירה ולעבוד ולתת את מיטב יכולותיי וכוחותיי למען רווחים של אחרים!

אני גם סמוכה ובטוחה לחלוטין שלו יהיה לי העסק שלי שעליו אני חולמת הואיצליח וישגשג וזאת כיון שאני יודעת שעבור עצמי אתן עוד יותר אפילו ממה שנתתי לכל המעסיקים שלי, אבל אין לי את המשאבים הכלכליים הראשוניים לפתיחת עסק משלי וזה כבר לא תלוי בעד כמה אאמין בעצמי ואחייך לעולם! זה כבר רק תלוי בכסף גרידא, אלא אם כן אזכה בלוטו שמעולם לא מילאתי.. אז אני מניחה שזה כן תלוי בי למרות הכל? 

 

 

אוקצור זאבוש, פיספסת ובגדול!!! אבל אני סולחת לך, גם לך מותר לטעות לפעמים.. 

צטט: ...---... 2012-04-30 10:27:25

הגעתי אליך יעקב..

 כל הבעיה שלך לדעתי היא שאת אוהבת להתבכיין.טועה! אבל ניחא.. כבר הסברתי ולא אחזור שוב.

אחות סבתי ז"ל חנקה את תינוקה בן השנה כשהסתתרה עם קבוצת יהודים במרתף והחיילים הגרמנים עברו מעל, כי התינוק בכה. סבתי האהובה זכרונה לברכה, איבדה את כל משפחתה בשואה - בעלה (סבי שלא הכרתי), אחיה, אחיותיה, הוריה, דודיה ודודותיה כמו גם בני ובנות דודים (כן זו היתה משפחה מאד מאד גדולה!), חבריה וחברותיה והצליחה להציל את אמי שנולדה ב-1940 ע"י כך שברחה מהגטו ומסרה אותה למשפחה נוצרית. לא אלאה אותך בשאר התלאות שעברו עליה בזמן המלחמה ועם סיומה עד לעלייתה לארץ הקודש... אבל אנא, אל תנופף לי בשואה כדגל אדום מול העיניים!

יש לי חברים טובים, בגילי.

האב יצא מסרטן (בינתיים) לפני שנתיים. חודש לאחר מכן גילו סרטן לבן. יצא מזה לפני חודשיים (בינתיים), ולפני שבוע הבחינו שבנו אוטיסט ! אמי חולה בסרטן סופני וכנראה שלא תישאר בין החיים עד לסוף שנה זו! אני יודעת מה זה סבל יעקב מהיכרות ראשונית! לומר לך שוב כי אבי המאמץ התאבד??? או ששוב תאמר: אכלו לי, שתו לי.....? אני יותר מרוב בני-האדם מודעת כל רגע וכל דקה מחיי לחיים שיכולים להיגמר בשנייה! ולכן אני לא חושבת שאני זקוקה להטפה הזו שלך!

עצה : לכי להתנדב להגשת אוכל בבית תמחוי, או במח' אונקולוגית, ותביני עד כמה מצבך טוב ! מחלקה אונקולוגית - תודה, אבל לא תודה! מספיק לי להיות בבלינסון כמעט אחת לשבוע עם אמי ומעדיפה לגייס את כוחותיי ע"מ לעזור לה ולא לאחרים אנונימיים שחולים בסרטן, סורי..

להתנדב בבית תמחוי גם לא, אבל האם התנדבות בעל"מ נחשבת אצלך???

בקיצור, צאי מזה.  יש בך את כל הכלים לכך.

יעקב

חבל שבמקום להטיף לי, לא השכלת להתייחס לנקודות הרבה יותר חשובות בדיון שלי ולקחת אותו שוב למקום שגוי.

אנא קרא שוב גם את הפוסט עצמו וגם את תגובתי הכללית הראשונה ובאם אין לך מה לחדש, מותר גם לא לענות..

צטט: ayal adiri 2012-04-30 12:15:48

צטט: ...---... 2012-04-30 10:27:25

כל הבעיה שלך לדעתי היא שאת אוהבת להתבכיין.

 

זה לא שהיא אוהבת יענקל , זה פשוט הכי נוח לשכב ולרחם על עצמיך  טעות! אתה זה שמקובע בעמדתך כי אני נוטה לרחם על עצמי!

ולזרוק הכל על החיים והסביבה וההורים ! שוב טעות איל! לא רק שאיני זורקת הכל עליהם, אלא ההיפך - מראה כיצד אחיותיי שיצאו פחות או יותר מאותם הנתונים בדיוק, הגיעו למקומות אחרים לחלוטין! מה זה אם לא שיא המודעות ולקיחת אחריות על חיי???

זה מסיר ממך אחריות טעות - ראה פיסקתי מעל.

ואז אתה יכול לומר למישהו אחר שהתנאים בהם הוא גדל איפשרו לו להגיע לאן שהגיע טעות.. לא כתבתי על אחרים שנולדו עם כפית של כסף בפה, בדיוק הייפך ובכך הראיתי את כוחותיהן בניגוד לשלי!

ושאותך החיים דפקו והסביבה עיקמה וההורים לא הזינו כפי שצריך  אני מקווה שכבר אין צורך לומר שוב טעות..

 

 

מי שמנציח אותי כמסכנה, פאתטית, אחת ששוכבת על הגב ומאשימה את כל העולם ואחותו במה שקרה וקורה לה, זה דוקא אתה ויעקב ולטעמי אתם עושים לי בכך עוול רב ומפרשים אותי מהמקומות הפרטיים שלכם ולא ביחס ישר ואובייקטיבי למה שאני כותבת! ואתם מפספסים ובגדול! אבל מה זה משנה.... יש כאלה לשמחתי שכן מבינים וזה מה שחשוב באמת.