לפעמים, ברגעים של ירידה ברמת האטרף במשרד, אני אוהבת לחשוב על "מה היה, אילו".

באחת הפעמים האלו, שהן נדירות יחסית, נזכרתי באבי.

את אבי הכרתי כשהייתי בת 16, כשבת דודתי התחתנה עם אחיו.

נחלאי יפה תואר, עם גומות חן עמוקות, עיניים שכולן טוב וצחוק מדבק ומהפעם הראשונה שנפגשנו, התאהבתי בו.

בפעם אחרי שנפגשנו, כבר הייתי קצינה צעירה והוא בשל"ת בקיבוץ.

הזמין אותי אליו לסוף שבוע ואני, שעדיין באיזשהו מקום קינן בי סוג של רגש אליו (טוב נו, אל תהיו קטנוניים, הייתי עדיין מאוהבת בו), שמחתי וכמובן שנסעתי.

באותה תקופה, הייתי בתולת הברזל וביישנית עד עמקי נשמתי ומה שלא ידעתי, שגם הוא היה ביישן.

הוא הצטייר בעיניי כאחד שמבין ובוטח בעצמו, שהיה לבטח עם לא מעט בנות.

ערב שישי הולכים לבר של הקיבוץ, עולים על בגדי א' שכוללים ג'ינס וחולצת פלנל משובצת (כיאה לקיבוצניקים דאז) ואני, הקצינה המהוללה, עם הדיסקית על הצוואר.

ברור לכם שחגגו צחוקים על חשבוני כל הערב, נכון?

אבי היה צריך לעשות סיבוב שמירה עם הרכב מסביב לקיבוץ, משהו שהם היו עושים בתורנות.

הצטרפתי אליו לנסיעה, עצרנו בדרך, הצתרפתנו כהוגן, הוריד אותי אצלו בחדר, אמר לי שיש לו עוד חצי שעה של תורנות והוא חוזר ושאחכה לו.

נראה לכם? נרדמתי כמו גדולה. הוא לא העיר אותי. בדיעבד הסתבר שהוא התביישן עד מוות.

למחרת בערב נסעתי הביתה.

קצת פאסט פורוורד, טוב?

הוא התחתן, אני התחתנתי, הקשר נותק להרבה מאד שנים, עד שהאחיינית שלו התחתנה.

הוא ידע שאגיע, אני ידעתי שהוא יהיה שם וההתרגשות היתה בשיאה. היינו שנינו סקרנים לראות אותנו, אחרי לא מעט שנים.

חיכה בפתח של גן האירועים, הולך וחוזר, מחכה לנורית שתגיע.

ראיתי אותו מרחוק והחיוך שהוא תושב של קבע בשפתיים שלי, התרחב עוד יותר.

הוא פרש את ידייו מרחוק, מחכה לי שאתקרב לחיבוק של געגוע וחיבה.

ישבנו לנו באיזו פינה בחוץ, אלכוהול וסיגריות, מריצים אחורה את השנים, מתעדכנים על מה ואיך, שוב מתחבקים ושוב מדברים.

"אני לא אשכח לך את זה שנרדמת אז", הוא זורק בחצי זוית של הפה, מחכה לראות את התגובה שלי.

"סליחה כן? למה לא הערת אותי?", הפולניה בשליפה מהירה.

"טוב נו, זה בגלל שהייתי ביישן". 

בקטע הזה פערתי זוג עיניים שלא היה מבייש שום סרט מצוייר.

"מעניין מה היה קורה אם לא היית נרדמת", הוא אמר בשמץ של החמצה.

השארנו את המשפט הזה ככה.

מי יכול לדעת?

ואם נהפוך ונהפוך בנושא, זה ישנה משהו? לא.

חוצמיזה שהשנים שעברו, השאירו אהבת אדם ולא אהבת גבר לאשה.

אבי ואני בקשר מאז החתונה אי שם לפני כמה שנים ועד היום, משתדלים לדבר פעם בשבוע-שבועיים, בלי להזכיר את נורית שנרדמה ואבי שלא העיר.

נורית איזה סיפור יפה עם ניחוח של פעם...
מה קרה לאותה התמימות והבישנות...  ??

האמת,

אף פעם לא יצא לי לחשוב מה היה קורה אילו...

זה לא מעניין

אבל סיפור יפה

:)

אני תמיד מנסה לחשוב מה היה אילו לסבתא היו גלגלים.

משום מה בשעה 8:00 בבוקר היא תמיד תקועה בפקק בצומת מורשה.

אולי כדאי להתחיל לחשוב על זה יותר מוקדם, להשיג את הפקקים...

נ.ב.

הסיפור אכן נחמד מאד ביותר

החיים לרוב זה הסרט "דלתות מסתובבות"....

יש מי שקורא לזה מזל/קארמה וכד', אני נוטה לחשוב שהכל זה צירוף מקרים

של זמן ומקום...

זה אף פעם לא מאוחר לנסות...
סיגל

קודם כל, תודה על התגובות :-)

לאלו שהציעו לנסות - האיש נשוי ואין שום סיכוי לפתח שום קשר, משום סוג, מלבד החברות הטהורה שיש בינינו היום (מה גם שכמו שכתבתי - נשארה היום אהבת אדם ולא אהבת גבר לאשה או להיפך).

צטט: Little Angel 2012-05-01 16:55:27

קודם כל, תודה על התגובות :-)

 

לאלו שהציעו לנסות - האיש נשוי ואין שום סיכוי לפתח שום קשר, משום סוג, מלבד החברות הטהורה שיש בינינו היום (מה גם שכמו שכתבתי - נשארה היום אהבת אדם ולא אהבת גבר לאשה או להיפך).

נורית חומד:)

היית חייבת להרוס לרומנטיים שבקפה את הסיפור? האשליה?

בעצם... ( הנה הצינית באה לביקור, סתמי כבר סיגלית, לא בא לי!!!)

...לכי תדעי אולי יתגרש? חצי מדינה מתגרשת היום..

מה שהופך את הרבנות למוסד הכי משתלם אחרי עו"ד לדיני משפחה!

צטט: xxאורא 2012-05-01 18:23:02

וכך ,באיחור קל, מצאתי את הסיבה לזיקפת הבוקר. קורה

בלבלת אותי!! פעם חולבים אותך ופעם יש לך זקפת בוקר?