האם לחינוך יש נקודה מרכזית שמחברת את כל האינטרסים למקום אחד, כמו שכתוב כל הנחלים זורמים אל הים, והים אינו מלא. שאלה לא פשוטה, במיוחד היום בזמננו. היום הפלורליזם הנוכחי הוא של יחידים, ואיך אפשר לנהל מערכת תקינה בצורה כזו. מין דמוקרטיה של מה? שכל אחד יכול לצעוק מה שהוא רוצה.

האם שאלת את עצמכם מהיכן הרשות לקחת דעה ואחריות כלפי הכלל, למי יש את הכלים הנכונים? כל אחד חושב שאצלו. לכן איך אפשר לייצב מערכת או מדינה סביב דאגה משותפת. האם החשש ללחם והאיום מהשכנים ימשיך לסוכך עלינו ולספק יסוד לחיים שלנו כאן.

צריך להיות נאיבי בכדי להסכים עם כל זה ולחשוב שאין ברירה, או במילים אחרות לחכות לנס, שמשהו יקרה לטובה. אז כלום לא יקרה לטובה אם אנחנו לא נפעל ונרצה שאכן דברים ישתנו. תחילה עלינו לבודד את כל המרכיבים שיש במערכת, ולראות אם יש שחקן מרכזי בסרט הזה. ואם כן מי הוא ומהם מניעיו, מה עומד מאחרי חייו ותכליתו.

כל השאלות האלו יעזרו לנו להבין היכן אנו נמצאים, מה הקשר שלנו לעולם, לעם, לעצמי, למימוש תכלית חיי. כל ההתפתחות הפסכולוגית סוציולוגית של אדם ושל עמים היא בעיקרה מקרית. עדיין אין אידאולגיה כלשהי שמנחה אותנו פה. גם מעשינו מוכחים שהשות שלנו מקרית, כי אנחנו בוזזים את הטבע, את החיות והעצים, את המחצבים והאדמה, נוהגים בטבע כאילו אין מחר וכאילו מה אכפת לי כל זמן שזורם אצלי מים בברז.

אז לפני שאנחנו מקטינים כיתות, מעלים שכר מורים, משדרגים שכר מורים, מבטלים בחינות בגרות, קודם עלינו לשאול את עצמנו מהו החינוך, למה אנו מחנכים את דור העתיד, מה האידאולוגיה שתזין את החינוך, כיצד אנחנו מוצאים את הביטוי של החינוך שיתאים לכל אדם לפי האקלים שלו. כלומר מצד אחד לשמור על מידת היחודיות ומצד שני לאגד את הטובה והדאגה לחיים טובים בלי יוצא מהכלל, ולכל זה יש שם אחד, חינוך אינטגרלי, רב שכבתי, כי אדם זה בעיקר תודעה, שמאפשרת מימוש צרכים חומריים ונפשיים ללא הגבלה.

נהוג להבדיל בין חינוך לבין הוראה. שניהם פועלים על פי הוראות, אבל שונות לגמרי. בחינוך יש כיום חלוקה לחנוך חרדי, דתי וממלכתי. לכל אחד מהם יש מערכת ערכים אחרת. החינוך וההוראה הם פרי התקופה ומשתנים על פי אמונות ודעות השולטות בחברה. לכאורה, ברור כי החינוך משתנה על פי אמונות ודעות . אבל גם ההוראה אינה שוקטת על שמריה, טכנולוגיות חדשות מחייבים דרכי הוראה חדשים. בתי ספר המתעדכנים בשיטות הוראה אדקווטיות, ובערכי חינוך בני התקופה והמגזר אליו הם שייכים, פועלים כפי שצריך ומקנים ללומדים חינוך ודרכי הוראה נאותים. ויש להניח כי הם עונים על דרישות ההורים והמפקחים. זה הרקע הכללי לשינויים המתחייבים בבתי הספר בימינו. פרטי תוכן לא אוכל להביא, כי הם קשורים לכל מגזר ומגזר ולפיקוח עליהם.

 

 

האם קיים "בית-הספר האידאלי" שמתאים למדינתנו? 

 

לפני זמן מה, הואיל בטובו משרד החינוך לשחרר למדינה במפתיע את תכנית הליבה ל"בית ספר חלומי" המנוהל על ידי תכנית לימודים "אידאלית" עיקרית. 

 

לגבי דדי, משרד החינוך רשאי -- כמו כל אחד אחר -- לידע אותנו כיצד נראה בית הספר החלומי שלו. הוא גוף אשר מנהל את כל החינוך במדינה, וברור שהשקפותיו ראויות להישמע בצורה מכובדת. הבעיה שלי היא עם ההשלכות, המחוזקות על ידי מעמדו של משרד החינוך, בעל העוצמה כספק של ערימות כסף, שעל חלומו להפך לדגם האומה. במבט מקרוב אפשר לראות את צבאות הפונים מכל רחבי המדינה בבקשת מענקים וקובעים את האסטרטגיה שלהם כך שהיא תחניף לרצונו של המשרד. 

 

מאות אלפי הצעירים הגדלים כיום בארץ נכנסים לעולם שהוא יותר מגוון מכל עולם אחר בהיסטוריה, ואשר הופך למסובך יותר ויותר כל שנה. לשום איש, ויהא מבריק ככל שיהיה, אין מושג מה העתיד טומן בחובו, או כיצד נגיע לשם. לאור העובדה הזאת, אבסורדי לחשוב שדגם יחיד כלשהו שצורה יחידה כלשהי, תתאים לחינוכם של ילדים. תנו למשרד החינוך להציע אידאל אחד, ותנו לאחרים בכל רחבי הארץ להציע את שלהם. אולם מה שמשרד החינוך היה צריך למעשה לומר בתוקף תפקידו הרשמי כיזם של הרווחה הלאומית הוא, שיש לעודד ולתמוך במגוון הרחב ככל האפשר של סוגי בתי ספר שונים, המבוסס על החלומות והאידיאלים של מחנכים חושבים זמינים כמה שהם לא יהיו, ולתת לקהל ולהיסטוריה, לבחור באופן חופשי ביניהם. המטרה חייבת להיות רב-גוניות (פלורליזם), ולא חיקוי מתרפס של תכנית-להצלחה של איש אחד. 

 

זה די אירוני שממשל דמוקרטי, אשר מצהיר בקול על אמונתו בגיוון, בשליטה מקומית ובביזור הכוח, יהיה סלחני כלפי התפישה שתבנית אידאלית יחידה, מתאימה לכל, בכל מקום. 

 

חושבני שעלינו לומר למשרד החינוך שאנחנו מעריכים את תשומת הלב המזהירה אשר הקדיש לשאלת חינוך הצעירים, ושעם כל הכבוד, אף כי באופן התקיף ביותר, אנחנו חולקים על הנחתו הבסיסית שקיימים דגמים שעל כל האומה להעתיקם. 

 

חופש וסובלנות, גיוון, שוני ושינוי צריכים להיות העקרונות המנחים בימים אלה של שינוי מזורז. ומהניסיון שנרכוש עם הזמן על ידי בחינת חלופות נוכל, במוקדם או במאוחר, להבחין בתרשימים של הצורות שישמשו אותנו כראוי בעתיד.