מי באמת יודע להעריך את מה שנקרה בדרכו, כשזה שם ולא אחר כך?!

היום הייתי מעורבת בתאונת דרכים.

(במזל גדול זה נגמר ללא פגיעות בנפש של אף לא אחד מן הצדדים המעורבים)

אתה חושב על החיים קצת אחרת אחר כך...

וחשבתי על איך שכמעט פיספסתי את החיים

ואחר כך גם על כל מיני "פיספוסים" אחרים, שלי ושל מכריי...

איכשהו נזכרתי בספר הראשון שקראתי בחיי - "הבובה מן הבית הקטן".

זה הולך ככה:

היו הייתה פעם בובה שגרה לבדה. בחצרה צמח פרח מיוחד שהיו לו סגולות מרפא והיא ידעה להשתמש בו.

מידי פעם הייתה מרפאה חולים שהיו מגיעים אליה.

אבל הבובה הזאת חיה לבדה וחיפשה את האושר.

באיזשהו שלב שמעה סיפורים על ארץ רחוקה מעבר ליער הגדול - "ארץ האושר".

זמן רב רצתה לצאת למסע ולא העיזה. יום בהיר אחד היא עשתה זאת.

סגרה את הבית, נטלה פרח מגנה ליתר בטחון, ויצאה לדרך.

היא חצתה את היער הגדול ימים רבים.

באיזשהו שלב בדרך פגשה סנאי. הסנאי היה חולה מאוד.

היא עצרה את המסע שלה וטיפלה בו עד שהבריא.

בינתיים גם הכירה אותו והתאהבה בו. גם הוא התאהב בה מאוד.

היה להם מאוד מאוד טוב ביחד. אבל אי השקט המשיך לקנן בה.

היא הרי תמיד חלמה לבקר ב"ארץ האושר".

באיזשהו שלב אמרה לסנאי:

אני חייבת לעשות את זה. זה ממשיך להציק לי. אני רק אראה מה זה שם ואחזור.

הסנאי ניסה לשכנע אותה לוותר אבל כשראה את שאי השקט ממשיך להציק לה,

שלח אותה להמשיך במסע הזה ואמר לה שימתין לה.

היא הבטיחה: רק אציץ ומייד אחזור! ויצאה לדרך. 

המשיכה וחצתה את היער וחיש קל הגיעה אל גבול "ארץ האושר".

אבל אבוי! איך שהגיעה בטעות חצתה איזשהו גבול אסור ומייד נתפסה על ידי המשטרה.

(נדמה לי שהייתה לה שם תאונה וזה איכשהו הזכיר לי את זה)

כל אותו יום בילתה בתחנת המשטרה מתוך ניסיונות להסביר שהיא רק מבקרת תמימה

ואין לה בעצם מה לחפש שם. רק בערב הצליחה להשתחרר ומיהרה לחזור אל הסנאי אהובה.

כשהגיעה אליו סופסוף פתאום גילתה כי הוא.. שוב חולה מאוד! והפעם לא היה בידה פרח ההצלה המיוחד.

והוא.. בעודו גוסס שאל אותה: "איפה היית?! חיכיתי לך 40 שנה!"

(הסתבר שכל יום בארץ האושר היה 40 שנה ביער)

והוא... מת.

*

נדמה לי שלספר הזה הייתה אולי השפעה דיי משמעותית על מבנה האישיות שלי.

הפחד תמיד קיים. שמא אפספס משהו טוב שהתגלגל לפתחי, בעודי חושבת שמחפשת בכלל משהו אחר....

*

האם לא נראה לכם שהדור שלנו - (או שמא אנחנו כבני אדם בכלל) לוקה בחוסר מסוגלות לזהות את אבני הדרך ב"דרך לאיתאקה"

האם לא נדמה לכם לפעמים שאתם אולי מפסידים אהבות יפות בשל הצורך להגיע אל "ארץ האושר המובטחת" הערטילאית שמקורה באיזשהי תפיסה דמיונית של מהי אהבה?!

**** ( כי נגמרו לי מזמן היום ).

המציאות היום היא כמו ילד שעומד בחנות ממתקים / צעצועים - ואומרים לו לבחור אחד....
מספיק ברור, נכון?

אז יש כאלה מדוייקים - מאוד ברור להם - ולא מסונוורים..

ויש כאלה שלא:-)
לילה טוב!

תקציר מנהלים: האויב של הטוב הוא המצוין.

אבל, ככה בינינו, ככל שאנחנו פגומים וחסרים יותר, ככה אנחנו רוצים שמישהו יבוא וימלא לנו את הבור. [אבל... מי יכול לעשות את הקסם הזה?]
אבל יש אפילו כאן מלא נקבות ששומרות את עצמן לנפש התאומה שלהן.
...איזה בזבוז.

קודם כל - שמחה שלא נפגעת!!!

נגעת במשהו כ"כ עמוק ומהותי בחיים! משהו שמלווה אותי כל רגע וכל דקה מגיל מאד מאד קטן - השבריריות הזו שבה בשנייה החיים יכולים להיגמר ואין על כך הודעה מראש.. בשנייה מישהו אהוב יכול למות לי. משום מה אני אף-פעם לא חושבת את זה על עצמי. הפחד לאבד מישהו אחר יותר גדול מלאבד את עצמי.. רק מאז שנולדה בתי זה השתנה והבנתי שגם החיים שלי יכולים להיגמר ברגע.

איזה סיפור עצוב - בחיים לא שמעתי עליו! מנוגד לכל האגדות הללו שגדלנו עליהן שציירו עולם ורוד ורוד ולא מציאותי.

אני בטוחה שכל יום אנחנו מאבדים/מפספסים משהו מבלי אפילו לדעת זאת! הרבה פעמים אנחנו לא שמים לב למה ו/או למי שהכי קרוב אלינו, שהכי מובן מאליו ונוהים אחרי מישהו רחוק ובלתי מושג.

החיים האלה באמת נורא מסובכים  ורק כשאנחנו חווים חוויה מהסוג שאת עברת היום אנחנו מבינים אותם. הבעיה היא שמהר מאד אנו חוזרים לסורינו! המירוץ הזה של עבודה, פרנסה, גידול ילדים.........

כנראה שלא סתם אומרים שרגע לפני המוות כל החיים רצים לנגד עינינו.

ויש לי עוד כ"כ הרבה מה לומר על הנושא הזה, אבל מספיק חפירות להיום.

צטט: אספרסו כפול 2012-05-06 23:39:47

תקציר מנהלים: האויב של הטוב הוא המצוין.

אבל, ככה בינינו, ככל שאנחנו פגומים וחסרים יותר, ככה אנחנו רוצים שמישהו יבוא וימלא לנו את הבור. [אבל... מי יכול לעשות את הקסם הזה?]
אבל יש אפילו כאן מלא נקבות ששומרות את עצמן לנפש התאומה שלהן.
...איזה בזבוז.

 

אפרופו מחכה.. אני כבר לא מחכה לאף אחד.

 

תקציר מנהלים 2

לא מזמן קיבלתי מייל ממישהו, שבזמנו המשיך לחפש את "ארץ האושר" המובטחת,

אחרי שנוצר בינינו משהו עוצמתי. שהוא מתגעגע. שהוא רוצה לחדש את הקשר.

שאקבל אותו חזרה. (היה קשה לא להגיב, אבל אני כבר לא חוזרת אחורה.)

למה זה מוכר לי?!

כי זה לא פעם ראשונה שזה קורה לי.

בפעם הראשונה שזה קרה.. איפשרתי את זה. כי חשבתי שתהיה שם אהבה גדולה.

מסתבר שמי שנדבק בחיידק הזה.. כנראה כבר לא יחלים.. 

ומה שנראה לי שיקרה לאלו בסוף, זה שהם ימצאו את עצמם בקשר של פשרה,

כשיתעייפו מהנדודים. (חדל להיות כמו החולות אני רוצה אותך כמו סלע)

ואז יבוא אביהו וישאל אם נוצר פה סדר עדיפויות חדש...

איזה בזבוז.

ואחר כל אלו, אני מגלה את הנוודת הזו גם בי.. אבל מחיר הנדודים.. זה ניתוק רגשי..

איזה בזבוז.

אני מטיילת בלי לדעת מה לחפש

פוגשת אנשים, נשארת איתם,מכירה, לומדת, מגלה

לפעמים אני נשארת, לפעמים ממשיכים לטייל יחד

ולפעמים ממשיכה לבד...

האושר לא נמצא אי שם

הוא בדברים הקטנים שסביבנו

שלומית. הסיפור שהבאת כל כך מקסים ונכון ועצוב...

האמת שאת השאלה הזאת שהעלית בסופו שאלתי את עצמי גם היום.

ביום הזה ממש... ואין לי תשובה ובאופן כללי, כן אנו מפסידים הרבה, המון

כשנדמה לנו שאי שם מעבר לפינה... רואה את זה בבירור אצל אחרים, היום

תהיתי על כך גם לגבי עצמי.

לבסוף מרגע שקיבלתי החלטה היא שם, כי להיות במקום ולהרגיש חסר זה גם לא

בדיוק להיות במקום. ומכאן אפשר כמובן להמשיך עוד... די פילוסופי

ובכל מקרה מרגישה הקלה לאחר שקיבלתי החלטה, גם אם היא סוגרת דלת.

גם סגירה מאפשרת להיות קשובה ולאפשר במקום אחר, אם לא מתאים יותר,

לפחות שלם יותר בתחושה.  

נו ושנדע כולנו לזהות ולהיות ולשהות...

צטט: mafalda-w 2012-05-07 00:43:34

אני מטיילת בלי לדעת מה לחפש

פוגשת אנשים, נשארת איתם,מכירה, לומדת, מגלה

לפעמים אני נשארת, לפעמים ממשיכים לטייל יחד

ולפעמים ממשיכה לבד...

האושר לא נמצא אי שם

הוא בדברים הקטנים שסביבנו

 

אה אה ואת עוד אומרת שאת לא הכתובת לשאילתות :)) !!

יהודית, ריגשת אותי !!

צטט: יעלה קמר (פריאל) 2012-05-07 00:48:13

צטט: mafalda-w 2012-05-07 00:43:34

אני מטיילת בלי לדעת מה לחפש

פוגשת אנשים, נשארת איתם,מכירה, לומדת, מגלה

לפעמים אני נשארת, לפעמים ממשיכים לטייל יחד

ולפעמים ממשיכה לבד...

האושר לא נמצא אי שם

הוא בדברים הקטנים שסביבנו

 

אה אה ואת עוד אומרת שאת לא הכתובת לשאילתות :)) !!

 

ברח לי

יהודית, ריגשת אותי !!

ראשית, צר לי על מה שעברת ואני שמחה שיצאת בשלום תודה לאל.

באשר לסיפור (סיפור חכם) ,  החיים שלנו בנויים משלבים שלבים, לכל שלב המטרה וההשגים שלו ואי אפשר להקדים את המאוחר.

את יודעת יקירתי שאין תכונה שהיא רק שלילית, לכל תכונה יש את הקוטב החיובי שלה והשלילי שלה, זה מזכיר לי את הדיון של יעקב על מי יותר חשובה ה"דרך", או ה"מטרה", ואני טוענת שכל אחת היא חוויה בפני עצמה וחשובה בפני עצמה, הרדיפה אחרי המטרה (כמו שהסיפור מדגיש) בדרך כלל נמצאת אצל כולנו בגיל הצעיר, היא מפתחת אצלנו את הסקרנות, השאפתנות, מלמדת אותנו לא לחשוש מהתנסות במצבים חדשים וייציאה מהם, הכרות טובה יותר עם עצמנו והגעה להישגים ואילו ההנאה מהדרך, בדרך כלל מגיעה בשלב מאוחר יותר עם הגיל, ההבנות, התובנות, הפרופורציות שאנו רוכשים בחיים דרך ההתנסויות והפקת הלקחים שאז אנו יכולים להינות מהדרך.

האמונה שלי היא שבכל רע יש טוב, ויש לכל מה שאנחנו עוברים סיבה, גם אם באותו הרגע היא לא נראית לעין.