צטט: אילן גבע 2012-05-08 22:56:28

צטט: ofer309 2012-05-08 22:42:08

סיגלית שלום אני גרוש משנת 97 מאז היו לי בנות זוג חברות לחיים. מגרושתי ומחלק מהן נולדו לי בנים. איכשהו אימי החורגת (שגידלה אותנו באהבה רבה) הצליחה לשמור על יחסים חברים איתן. בביקורי האחרון אימי הפתיעה אותי במשפט אאוט אוף דה בלו במשפט שהשאיר אותי המום היא אמרה לי "יש לך טעם טוב - אתה יודע לבחור נשים טובות" למרות שחשבתי שמדובר במשפט מכליל , לא מדוייק ולמרות שהביעה ביקורת על אחת מחברותי לחיים לשעבר ("היא מעצבנת אותי אבל היא "אישיות"") הופתעתי.

 

תשמע... אתה היית מאד עסוק בשנים האלה...

חחחחחח אילן אין על חוש ההומור שלך ידידי

צטט: מינואט 2012-05-09 05:59:40

אני משתפת אותך במה שעובר לי בראש לא מעט בשלב הזה של החיים שלי, היות וגם אני אמא לילדים.

 

את יודעת שבגילאים הצעירים ההורים הם אלוהים חיים עבורנו , אבל עם ההתבגרות שלנו מגיעה גם התפכחות ואנו קולטים שההורים שלנו, הם אנשים בשר ודם, בעלי חולשות בדיוק כמונו, ועל אף האהבה שלהם אלינו ושלנו לילדים שלנו, ברור לי שכולנו עושים טעויות.

 

אני לא זוכרת למי הגבת (אני חושבת שלרונית) ומאוד אהבתי את הגישה שלך, על כך שלא תמיד אנחנו מבינים שאנו עושים טעויות, או שלא בחרנו בדרך הנכונה להגיב כלפי הילדים, כי בהבנה שלנו אנו פועלים נכון, בחלק מהמקרים נבין בדיעבד ואולי נוכל לתקן חלקית ובחלק מהמקרים לא נבחין ולא נבין בכלל.

 

גם אם ההורים שלי עשו טעויות אני סולחת להם, כי זה מאפשר לי לסלוח לעצמי כאמא על טעויות שאני עושה מבלי משים, ומה שעומד לנגד עיני הוא שברור לי ששום דבר לא נעשה במזיד, אלא מתוך אהבה אלי ורצון שלהם לעזור לי ושלי לעזור לילדיי.

 

אני מקווה שגם הילדים שלי יתייחסו ויקבלו אותי בבוא היום, כפי שאני מקבלת את הוריי.

 

לילה טוב

אורלי

אורלי בוקר טוב 

את אמא נהדרת אני עדה לכך, נשיקות לבת הקטנה המקסימה שלך:)

לסלוח זו מעלה..והדור שלנו ידע גם לכבד אז בכלל..

אני בטוחה שבנותייך יקבלו אותך באהבה תמיד..

כי איך הבן שלי הקטן גיא שר ?

" אין אין כמו אמא , אמא שלי

לא היה ולא תהיה ואין אין כמו אמא.. 

בטוחה שהבנות שלך חושבות אותו דבר 

יום מקסים:)

האם אתם עמדתם בציפיות של ההורים שלכם? לא!

האם אתם מימשתם את עצמכם בלי קשר לרצונות של ההורים? לא!

או שצעדתם בתלם של ההורים שלכם? גם לא!

האם הרצון הזה של הערכה מצד ההורים עובר אי פעם? לא היה לי אי פעם רצון כזה - יותר היה ועדיין חשוב לי לממש

                                                      את עצמי ואת היכולות שלי ולקבל הערכה מעצמי!

דוגמא של סוד שלי - אני מתפטרת סדרתית, זה כבר ידוע היטב לאמי ה"מסכנה"..

תמיד יש סיבה שבשלה אני מתפטרת על המקום, לפני שמחפשת עבודה אחרת - או שעבדו עלי עם השכר, או שאני עובדת כמו חמור, נותנת את כל כולי ומקבלת ז' ב-ע', או שהבוס/ית מטומטמים, או שאני משתעממת....

תוצאה של המצב הזה היא כמובן מינוסים תמידיים גדולים מאד.

לפני כחודשיים אמי הפקידה לי הרבה מאד כסף וסתמה לי את המינוס. אני יודעת שהיא חששה לעשות זאת, כיון שבתוך תוכה כבר ידעה שברגע שהמינוס יתאפס ארשה לעצמי להתפטר. מאד מפתיע, אבל שה בדיוק מה שקרה..

הפעם כבר היתה לי קצת בושה, אז לא סיפרתי לה. כל פעם כשהיינו מדברות ושאלה על עבודה שיחקתי אותה שאני עדיין עובדת והיא היתה מרוצה: אולי סוף סוף תצליחי גם לחסוך קצת...

בדיוק השבוע (נראה לי בדיוק באותו היום שאת חשפת את הסוד) לא יכולתי יותר לשקר לה ומארתי לה חד וחלק: אני לא עובדת! תגובתה היתה כמובן צפויה מראש: ידעתי שברגע שאתן לך כסף תתפטרי! מתי תלמדי קודם למצוא עבודה? יש לך ילדה, את חסרת אחריות וכ"ו וכ"ו....

עכשיו היא מתקשרת כל יום ומקריאה לי עבודות משמימות שראתה בעיתון (איך אני שונאת את זה!) + הנאומים הידועים. צר לי עליה - היא באמת לא רואה ממני נחת.

ואילו סבתי ודאי מתהפכת בקברה! עבורה אני הייתי הכי חכמה, הכי מוכשרת, הכי צפויה להצלחה.. כל החברות שלי תמיד היו טיפשות בעיניה ואני הגאון של סבתוש... אכזבה אמיתית!!!

אני מרגישה עכשיו משוחררת מהסוד, אבל העברתי את הכובד ואת ה"אחריות" לאמי.

היא אומרת לי: מה אני אעשה איתך???? איך תסדרי כשאני לא אהיה כאן ואני עונה לה: אני מספקת לך צרות ע"מ שלא תמותי לי כ"כ מהר!

לגבי אביך, לא יודעת למה אבל נראה לי שבאיזשהוא מקום לא מודע הוא ידע על כך, אבל שיחק את המשחק בפנייך וגם בפני עצמו, כאילו מה שלא נאמר במילים לא קרה...

נראה לי שגם לו היתה הקלה מרובה בכך שסיפרת לו סוף-סוף ולכן הוא שש לעזור.

קשה לי להאמין שכל המשפחה כולל אשתו לא סיפרו לו על כך דבר.

צטט: סוסה _ פראית 2012-05-09 13:52:44

האם אתם עמדתם בציפיות של ההורים שלכם? לא!

האם אתם מימשתם את עצמכם בלי קשר לרצונות של ההורים? לא!

או שצעדתם בתלם של ההורים שלכם? גם לא!

האם הרצון הזה של הערכה מצד ההורים עובר אי פעם? לא היה לי אי פעם רצון כזה - יותר היה ועדיין חשוב לי לממש

                                                      את עצמי ואת היכולות שלי ולקבל הערכה מעצמי!

 

 

 

דוגמא של סוד שלי - אני מתפטרת סדרתית, זה כבר ידוע היטב לאמי ה"מסכנה"..

תמיד יש סיבה שבשלה אני מתפטרת על המקום, לפני שמחפשת עבודה אחרת - או שעבדו עלי עם השכר, או שאני עובדת כמו חמור, נותנת את כל כולי ומקבלת ז' ב-ע', או שהבוס/ית מטומטמים, או שאני משתעממת....

תוצאה של המצב הזה היא כמובן מינוסים תמידיים גדולים מאד.

לפני כחודשיים אמי הפקידה לי הרבה מאד כסף וסתמה לי את המינוס. אני יודעת שהיא חששה לעשות זאת, כיון שבתוך תוכה כבר ידעה שברגע שהמינוס יתאפס ארשה לעצמי להתפטר. מאד מפתיע, אבל שה בדיוק מה שקרה..

הפעם כבר היתה לי קצת בושה, אז לא סיפרתי לה. כל פעם כשהיינו מדברות ושאלה על עבודה שיחקתי אותה שאני עדיין עובדת והיא היתה מרוצה: אולי סוף סוף תצליחי גם לחסוך קצת...

בדיוק השבוע (נראה לי בדיוק באותו היום שאת חשפת את הסוד) לא יכולתי יותר לשקר לה ומארתי לה חד וחלק: אני לא עובדת! תגובתה היתה כמובן צפויה מראש: ידעתי שברגע שאתן לך כסף תתפטרי! מתי תלמדי קודם למצוא עבודה? יש לך ילדה, את חסרת אחריות וכ"ו וכ"ו....

עכשיו היא מתקשרת כל יום ומקריאה לי עבודות משמימות שראתה בעיתון (איך אני שונאת את זה!) + הנאומים הידועים. צר לי עליה - היא באמת לא רואה ממני נחת.

ואילו סבתי ודאי מתהפכת בקברה! עבורה אני הייתי הכי חכמה, הכי מוכשרת, הכי צפויה להצלחה.. כל החברות שלי תמיד היו טיפשות בעיניה ואני הגאון של סבתוש... אכזבה אמיתית!!!

אני מרגישה עכשיו משוחררת מהסוד, אבל העברתי את הכובד ואת ה"אחריות" לאמי.

היא אומרת לי: מה אני אעשה איתך???? איך תסדרי כשאני לא אהיה כאן ואני עונה לה: אני מספקת לך צרות ע"מ שלא תמותי לי כ"כ מהר!

 

 

לגבי אביך, לא יודעת למה אבל נראה לי שבאיזשהוא מקום לא מודע הוא ידע על כך, אבל שיחק את המשחק בפנייך וגם בפני עצמו, כאילו מה שלא נאמר במילים לא קרה...

נראה לי שגם לו היתה הקלה מרובה בכך שסיפרת לו סוף-סוף ולכן הוא שש לעזור.

קשה לי להאמין שכל המשפחה כולל אשתו לא סיפרו לו על כך דבר.

 

ריגשת אותי עם הסיפור שלך רותי,

את נהדרת, ואני בטוחה שיום יבוא ותמצאי את מה שתאהבי לעשות

ואז תתמידי באותו מקום,

ולגבי אבי..אף אחד לא העז לספר לו, והוא לא ידע,

אף אחד לא היה גם מגלה ללא רשותי,

אני מניחה שזה הכביד עליהם, אבל הם כיבדו את הבקשה

אף אחד כולל אני לא רציתי לומר לאבי שוויתרתי על הכול, רכוש ומזונות,

לא בכאלה סכומי עתק, רק בכדי לקבל את השקט הנפשי שלי,

אבל אני מניחה שהוא תיאר לעצמו שיום יבוא ואהיה גרושה..

אני מאחלת לך למצוא משהו שתאהבי לעבוד בו

ותתני לאמך באמת קצת נחת כלכלית לפחות, או שתלמדי להתנהל כספית טוב

בנושא הזה אוכל בשמחה לעזור לך, עם הידע שלי

חיבוק אוהב מכול הלב:)

צטט: gila.h 2012-05-09 23:40:35

אנחנו לא יודעות להעריך את חוכמתם של ההורים וכמה אנחנו לא מספיק חכמים להבין עד כמה הם יודעים. אני עישנתי שנים רבות אבל אף פעם לא ליד אבי ז"ל. הייתי בטוחה שהוא לא יודע שאני מעשנת. לפני כחמש עשרה שנים, לאחר שהפסקתי לעשן, אני שומעת במקרה את אבי משוחח עם מישהוא ואומר לו "גילה עישנה הרבה שנים אבל הצליחה להפסיק גם אתה יכול"!!!!

היי גילה אני התחלתי לעשן בגיל 22 ורק בגיל 27 אבא שלי גילה לי שהוא יודע שאני מעשנת,כמוך לא העזתי לעשן לידו,

היום 40 שנה אחרי שהוא מעשן קבוע הוא נגמל בכוחות עצמו, וזה ככה כבר שנה..נקווה שימשיך:)

כול הכבוד גם לך על הגמילה מעישון!! ישר כוח

צטט: לידר68 2012-05-10 00:31:16

אענה על שאלותייך לפי הסדר שבו שאלת: 1. לא. 2. לא. 3. לא. 4. לא.

בקיצור שייכת לעדר שלא הולך בתלם..

צטט: לידר68 2012-05-10 00:36:55

וכן, הסיפור שלך והקבלה שלו את האומץ שלך סוף סוף להגיד בקול רם את האמת שלך - ריגשו גם אותי. וכל הכבוד לו. אומץ ואמת הוא יודע להעריך. אביך. שיהיו לך בריאים.

תודה לידר:)

באתי והתפלאתי... אם אימך היא חברה כה קרובה, איך זה שהיא ידעה ואביך לא? היא נוצרת מבן זוגה נתונים כה חשובים לגבייך? נראה לך?

כשאחי נהרג במלחמה . אמא שלי ז"ל לא סיפרה לאביה . סבא שלי . כל פעם שהיינו מגיעים אליו לקיבוץ היינו עוצרים מתחת לעץ ואימי היתה פושטת את בגדיה השחורים , בגדי האבל ולובשת שמלה קלילה וציבעונית . 

סבא שלי כבר היה מחכה לנו בחוץ בחצר , יושב בכסא ומחכה ומחכה שנבוא . סבא שלי תמיד ישב הפוך על הכסא .

אמא שלי היתה יוצאת מהמכונית חייכנית ועליזה . היתה לה פליימוט ענקית ירוקה . וצועקת לו מרחוק "הלו בבא" קה חבר ?

אמא שלי ידעה שאם היא תספר לסבי שהנכד שלו נהרג ... היא תקצר את חייו .

בזכות הסוד הזה סבי האריך חיים עד גיל 98 .