צטט: לכלילדמגיע 2012-05-12 07:43:32

באתי והתפלאתי... אם אימך היא חברה כה קרובה, איך זה שהיא ידעה ואביך לא? היא נוצרת מבן זוגה נתונים כה חשובים לגבייך? נראה לך?

 

אין לך מה להתפלא כלל ..מעולם לא שמרת סוד מאדם x שהיה קשור לאדם y?

אמי החברה הכי טובה אבל גם אשת סודי,

וכול עוד גרמתי לה ולאחיי להבטיח לא לספר אלא לתת לי את הזמן ולספר לאבי בעצמי כולם כיבדו אותי,

את לא היית מכבדת סוד שביקשו ממך לשמור?

ובהחלט נראה לי ששמרה כמו שכולם שמרו..עובדה סיפרתי לו כשאני והדגש אני הייתי מוכנה,

צטט: עלי בבא 2012-05-12 10:15:06

כשאחי נהרג במלחמה . אמא שלי ז"ל לא סיפרה לאביה . סבא שלי . כל פעם שהיינו מגיעים אליו לקיבוץ היינו עוצרים מתחת לעץ ואימי היתה פושטת את בגדיה השחורים , בגדי האבל ולובשת שמלה קלילה וציבעונית . 

סבא שלי כבר היה מחכה לנו בחוץ בחצר , יושב בכסא ומחכה ומחכה שנבוא . סבא שלי תמיד ישב הפוך על הכסא .

אמא שלי היתה יוצאת מהמכונית חייכנית ועליזה . היתה לה פליימוט ענקית ירוקה . וצועקת לו מרחוק "הלו בבא" קה חבר ?

אמא שלי ידעה שאם היא תספר לסבי שהנכד שלו נהרג ... היא תקצר את חייו .

בזכות הסוד הזה סבי האריך חיים עד גיל 98 .

תודה ששיתפת אותי,

לפעמים בכדי לא לגרום לאחר נזק בריאותי אנו נושאים נטל על גבנו

נטל השתיקה

עכשיו אני פתורה מכך וטוב שכך

אבל גם אני חששתי לחיי אבי,

יותר ממה שחששתי אם אסתדר כלכלית או לא,

שבת מקסימה ותודה שוב:) 

צטט: עלי בבא 2012-05-12 10:15:06

כשאחי נהרג במלחמה . אמא שלי ז"ל לא סיפרה לאביה . סבא שלי . כל פעם שהיינו מגיעים אליו לקיבוץ היינו עוצרים מתחת לעץ ואימי היתה פושטת את בגדיה השחורים , בגדי האבל ולובשת שמלה קלילה וציבעונית . 

סבא שלי כבר היה מחכה לנו בחוץ בחצר , יושב בכסא ומחכה ומחכה שנבוא . סבא שלי תמיד ישב הפוך על הכסא .

אמא שלי היתה יוצאת מהמכונית חייכנית ועליזה . היתה לה פליימוט ענקית ירוקה . וצועקת לו מרחוק "הלו בבא" קה חבר ?

אמא שלי ידעה שאם היא תספר לסבי שהנכד שלו נהרג ... היא תקצר את חייו .

בזכות הסוד הזה סבי האריך חיים עד גיל 98 .

 

כנראה שאמך באמת היתה אישה מאד מאד מיוחדת!

לא חושבת שיש הרבה אמהות ששכלו בן ובכ"ז הדאגה לאביהן גרמה להן להתעלות מעל לכאב האישי הנוראי שלהן!

 

רוצה לשאול אותך - סבך אף-פעם לא חשד במשהו, אבל עצם העובדה שזה לא נאמר לו ישירות איפשרה לו שלא להתמודד עם האמת הכואבת? עד גיל 98 הוא לא ראה את נכדו ולא שאל כלום??

 

מתארת לעצמי שגם לך כאח שכול לא היה קל בכלל! איתך בצערך.

צטט: סוסה _ פראית 2012-05-12 15:49:47

צטט: עלי בבא 2012-05-12 10:15:06

כשאחי נהרג במלחמה . אמא שלי ז"ל לא סיפרה לאביה . סבא שלי . כל פעם שהיינו מגיעים אליו לקיבוץ היינו עוצרים מתחת לעץ ואימי היתה פושטת את בגדיה השחורים , בגדי האבל ולובשת שמלה קלילה וציבעונית . 

סבא שלי כבר היה מחכה לנו בחוץ בחצר , יושב בכסא ומחכה ומחכה שנבוא . סבא שלי תמיד ישב הפוך על הכסא .

אמא שלי היתה יוצאת מהמכונית חייכנית ועליזה . היתה לה פליימוט ענקית ירוקה . וצועקת לו מרחוק "הלו בבא" קה חבר ?

אמא שלי ידעה שאם היא תספר לסבי שהנכד שלו נהרג ... היא תקצר את חייו .

בזכות הסוד הזה סבי האריך חיים עד גיל 98 .

 

כנראה שאמך באמת היתה אישה מאד מאד מיוחדת!

לא חושבת שיש הרבה אמהות ששכלו בן ובכ"ז הדאגה לאביהן גרמה להן להתעלות מעל לכאב האישי הנוראי שלהן!

 

רוצה לשאול אותך - סבך אף-פעם לא חשד במשהו, אבל עצם העובדה שזה לא נאמר לו ישירות איפשרה לו שלא להתמודד עם האמת הכואבת? עד גיל 98 הוא לא ראה את נכדו ולא שאל כלום??

 

מתארת לעצמי שגם לך כאח שכול לא היה קל בכלל! איתך בצערך.

 

 *

תודה .

כן אימי היתה אשה מיוחדת . מיוחדת במינה .

אימי תמיד אמרה שסבא ידע ושסבא מרגיש אותה .  ובכל פעם ששאל איפה אחי , הנכד שלו , ולמה הוא לא בא לבקר אותו , אימי היתה אומרת לסבי . שהוא בים רחוק , באמריקה . לפני הגיוס אחי עבד בצים על אונית "הר בוקר" שעשתה הפלגה ארוכת חודשים לארה"ב . נראה היה שתשובותיה של אימי מניחות את דעתו . אבל תמיד היה איזה עצב ויגון על פניו כאילו שהבין שמרמים אותו . 3 שנים הפרידו ממותו של אחי למותו של סבי 3 שנים של הסתרה .

צטט: עלי בבא 2012-05-12 19:10:33

צטט: סוסה _ פראית 2012-05-12 15:49:47

צטט: עלי בבא 2012-05-12 10:15:06

כשאחי נהרג במלחמה . אמא שלי ז"ל לא סיפרה לאביה . סבא שלי . כל פעם שהיינו מגיעים אליו לקיבוץ היינו עוצרים מתחת לעץ ואימי היתה פושטת את בגדיה השחורים , בגדי האבל ולובשת שמלה קלילה וציבעונית . 

סבא שלי כבר היה מחכה לנו בחוץ בחצר , יושב בכסא ומחכה ומחכה שנבוא . סבא שלי תמיד ישב הפוך על הכסא .

אמא שלי היתה יוצאת מהמכונית חייכנית ועליזה . היתה לה פליימוט ענקית ירוקה . וצועקת לו מרחוק "הלו בבא" קה חבר ?

אמא שלי ידעה שאם היא תספר לסבי שהנכד שלו נהרג ... היא תקצר את חייו .

בזכות הסוד הזה סבי האריך חיים עד גיל 98 .

 

כנראה שאמך באמת היתה אישה מאד מאד מיוחדת!

לא חושבת שיש הרבה אמהות ששכלו בן ובכ"ז הדאגה לאביהן גרמה להן להתעלות מעל לכאב האישי הנוראי שלהן!

 

רוצה לשאול אותך - סבך אף-פעם לא חשד במשהו, אבל עצם העובדה שזה לא נאמר לו ישירות איפשרה לו שלא להתמודד עם האמת הכואבת? עד גיל 98 הוא לא ראה את נכדו ולא שאל כלום??

 

מתארת לעצמי שגם לך כאח שכול לא היה קל בכלל! איתך בצערך.

 

 *

תודה .

כן אימי היתה אשה מיוחדת . מיוחדת במינה .

אימי תמיד אמרה שסבא ידע ושסבא מרגיש אותה .  ובכל פעם ששאל איפה אחי , הנכד שלו , ולמה הוא לא בא לבקר אותו , אימי היתה אומרת לסבי . שהוא בים רחוק , באמריקה . לפני הגיוס אחי עבד בצים על אונית "הר בוקר" שעשתה הפלגה ארוכת חודשים לארה"ב . נראה היה שתשובותיה של אימי מניחות את דעתו . אבל תמיד היה איזה עצב ויגון על פניו כאילו שהבין שמרמים אותו . 3 שנים הפרידו ממותו של אחי למותו של סבי 3 שנים של הסתרה .

נורא עצוב שהורים וסבים צריכים לקבור את ילדיהם! נוגד את כל חוקי הטבע.

שלא תדע יותר צער!

צטט: תלתל1 2012-05-12 20:18:08

היו דברים שנעשו ועדיין נעשים בניגוד לדעה של ההורים שלי. לפעמים הם צדקו ולפעמים אני צדקתי ולפעמים כולנו או אף אחד אבל לא משנה מה זה, הם תמיד היו איתי ותמכו (גם אם זה כלל אכילת צפרדעים רבים בדרך). מקווה להיות ככה בשביל ילדי וכלפיהם

אבל יש סודות שעדיין נשמרים, כנראה אצל כל אחד מהצדדים שהוצאתם לאור לא תועיל בכלום אלא אף עלולים לשבור את הקורים הקיימים סביבינו

האם אתם עמדתם בציפיות של ההורים שלכם?

האם אתם מימשתם את עצמכם בלי קשר לרצונות של ההורים?

או שצעדתם בתלם של ההורים שלכם?

האם הרצון הזה של הערכה מצד ההורים עובר אי פעם?

*

עמדתי בציפיות של הורי

מימשתי ומממש את עצמי

צעדתי בתלם הורי בתלם אוהבים

*

*

אני תמיד שואף להערכה וזכאי לה במלואה

*