צטט: שיאצו, דיקור סיני 2012-05-09 16:27:09

לא מלמדים אותנו הורות ולא מלמדים אותנו זוגיות. אני בעד walk y'r talk. ובד"כ נאמנה לזה בחיי. ודאי מול ילדיי.

כשאנחנו כועסים / מענישים - בטח ובטח כאשר אנחנו פוגעים / עולבים בילדים - אנחנו לא פועלים ממקום הורי / בוגר.

הרי זו משוואה כל כך לא ישרה. ילד מול מבוגר....

 ==================================================

לא חושב שהורה סביר ירצה לפגוע או להעליב את הילד שלו כך שבטח לא על זה מדובר כאן.

 

כעס וענישה לעומת זאת הן תגובות הכי טבעיות בעולמו של כל אדם.

 

אם אני כאבא אגיד לילדה שלי "תפסיקי להתעצבן" אני מעביר לה מסר לא טבעי ולא הגיוני שאנחנו באמת מסוגלים להתנהל כמו רובוטים.

 

אבל אנחנו לא!

 

יש לנו רגשות ולפעמים אנחנו נפגעים ואפילו כועסים.

 

לפעמים אנחנו גם עצובים ובוכים וכן...גם אבא ואמא יכולים לפעמים להיות עצובים או לכעוס וזה לגמרי בסדר כל עוד הדברים לא מגיעים לקיצוניות.

 

הענישה היא חלק מהאופן שבו העולם כולו מתנהל וזה לא קשור לחינוך אלא לחיים בכלל וכדי לתת לילד כישורי חיים צריך להכין אותו גם לעונשים כי כך עובד עולמנו וכשאנחנו עושים טעות אנחנו בדרך כלל גם משלמים עליה (כך לפחות זה צריך להיות).

 

אני לא רואה בענישה משהו שמטרתו חלילה וחס לפגוע בילד או לגרום לו כאב.

 

ענישה מבחינתי היא לימוד נטו!!!

 

וכן,גם מלימוד מסוג זה שהוא אכן לא לימוד נעים אפשר ללמוד המון לחיים כך שבטווח הארוך אנחנו רק מרוויחים וזה הדבר החשוב באמת. 

 

זאב - "ענישה" של כוויה - זו לא ענישה - זה לימוד כואב..
אבל עכשיו אני בדיוק חייבת להתארגן למדורה..
אז רק מצרפת את זה... ומאחלת יופי של מדורה:-)

 

צטט: שיאצו, דיקור סיני 2012-05-09 16:51:41

זאב - "ענישה" של כוויה - זו לא ענישה - זה לימוד כואב..
========================

בול מה שאמרתי.

 

חג עשן שמח לכולם...

 

לא מסכימה

נכון שדיכוי של ילדים זה דבר נורא

אבל המצב הנוכחי בו הילדים מתפרעים ללא גבולות גם לא טוב.

 ולא, ממש לא מסכימה

 חוצפה מול האב בנוכחות זרים זה חמור מאוד

מה האב רצה שהוא יעשה

ילך לישון

יכין שיעורים

זה לא שהאב רצה לשלוח אותו לסחור בסמים

דיקור

מרדימון כתב בדיוק את מה שאני חושב.

מסכים איתו לחלוטין

יעקב

בהחלט מוכר בגיל ההתבגרות!! כאשר נתקלתי במקרה כזה אצל ילדיי, אמרתי "נכון, אני לא יכולה לעשות כלום, אבל ממה שאשתדל לא לעשות אתה תפסיד הרבה מאאאאאאאדדד"

אני מסכימה עם כל מילה של מרדימון.

אני נגד התנהלות שאני רואה אותה אצל לא מעט הורים היום שאומרת "הילדים הם הם חברים שלנו" , ממש לא! הילדים הם לא חברים שלנו , ילד הוא זכות ענקית, מופקדים בידינו חיים, יש הרבה אושר בגידול ילד , אבל אליה וקוץ בה ,אנחנו ההורים שלהם וככאלה מוטלת עלינו אחריות אדירה שהיא להדריך אותם בחיים, להבחין בין טוב לרע, בין מותר לאסור ,קודם כל ע"י דוגמא אישית שלנו, מי שמכיר אותי יודע שאני אמא חמאה, מאוד רכה, מאוד מחבקת, מעודדת הבעת דיעה והתנסות של ילדיי בכדי שימצו את עצמם, אבל כשזה מגיע לעניינים עקרוניים אני בעד להציב גבולות, בשקט אבל בנחישות, אני נגד הרמת יד על ילד, אבל ענישה עניינית שקשורה למעשה, בהחלט, אני נגד חינוך פוריטני ונוקשה שבא מנקודת כוח של "אני ואין בלתי", הילדים יחששו מ"כוח "שרק  יוצר אנטגוניזם ,אבל לא יבינו את ההגיון שבפעולה שהיא הנקודה הכי חשובה ולכן אני משתדלת ללוות את החלטותיי בשיתוף , שיחות והסברים.

(אני עדיין קולטת את עצמי כרכה מידיי במקומות מסויימים, וברור לי שבדרך אני עושה טעויות, אבל לפחות אני משתדלת)

מה לעשות שהחיים לא מרחמים עלינו, ואם אנחנו נוותר ונרחם אנחנו רק מקשים על ההתמודדות של הילדים שלנו בעתיד כלפי קשיים שיעברו, והם יעברו.

 

אותו ילד שאת מדברת עליו, אם יגיד לבוס שלו בעבודה "לא רוצה, מה תעשה לי" יפוטר לאלתר, גם אם יבחר להיות עצמאי, שינסה להגיד זאת לרשויות מס הכנסה, או גופים שונים שכולנו כפופים להם, ואני מבטיחה לך שאף אחד לא יצחק ויוותר לו....

 

מחלת הדור שלנו היא ילדים חסרי גבולות, הילדים לא אשמים בזה, האשמה והאחריות היא של ההורים שלא משכילים להציב גבולות, את מה שאנחנו זורעים אנו קוצרים (ראי מקרה רצח גדי ויכמן ז"ל) 

סמכות הורית היא אומנות .צריך לדעת לעשות אותה באיזון עדין.צעירים צריכים הדרכה מתוך כבוד מלא ומתוך אמונה בהם.

חינוך צעירים משתנה מאדם לאדם מתוך תפיסות ואמונות חייו. אפשרי לחנך ברכות אוהבת,מסבירה,מלמדת, ומתוך ראייה שגם אם האדם שמולך צעיר ונמוך ממך, אתה אינך בעל הכוח ,אתה רק המדריך/מלווה/חונך.

 

יש הורים שהתברכו בהורים שמהווים דוגמא. יש הורים (רובנו) שבונים לעצמם הורות מתוך וחרף הדוגמאות שקיבלו.

 

כל צעיר הוא עולם בפני עצמו ,ולכן כללים נוקשים בחינוך מפספסים את המטרה ,באין גמישות תפיסתית שמתאימה לכל צעיר ומבנהו.

 

לדוגמא מהדיון, נניח שילד זה הוא הססן וחסר הערכה עצמית, האמירה הזו שלו יכולה להיות דווקא דוגמא להתחזקותו והבטחון שיש לו באביו.

 

הילדים שלנו ואופן ההתנהגות הם הכניסה המהירה ביותר לתוך נפשנו,על מה שאנחנו חונכנו,במה אנחנו מאמינים ולאור זה מחנכים, מה בהתנהגות שלהם משפשף אותנו ומה נקודות החוזק שלנו כדי להיות שם בשבילם.

צטט: שיאצו, דיקור סיני 2012-05-09 09:48:06

צטט: עדנושה 2012-05-09 08:14:19

שמחה בשביל הילד שהוא במקום הזה. דיכוי צעירים זה אחת הרעות החולות.

כשאיש צעיר מכיר בזכויותיו, גם אם זה מקשה על ההורים - זה סימן טוב!

 

מסכימה איתך.

בסיטואציה הספציפית לעיל- זו היתה עקשנות די מטופשת מצד האב.

ומאוד רווח לכולם כשהוא למעשה הבין שכלום לא יקרה אם הילד יעשה את שהתבקש מאוחר יותר.

 

 

זה שהאב התנהג בצורה מטופשת בהתחלה, לדבריך, לא שולל המשך טפשות.

הילד, שעוד הבין בהתחלה שעלולה להיות תוצאה שלילית לסרוב  [או לחלופין- פקפק מנסיונו באותה משפחה אם תהיה כזו], שאל איזו סנקציה עלולה להתלוות לבחירתו - וקיבל צחוק חסר שכל כתשובה, במקום הסבר הגיוני על משהו שהתרחש או עלול היה להתרחש שם

[ואני מזמינה אותך לבחור בין : הסבר הגיוני לדבר שנדרש ממנו מלכתחילה; הסבר על התוצאות שעלולות להגרם מהתנהגותו המרדנית - בין כתוצאה ישירה שההורה חוזה בגלל התנהגות שהוא טוען לעדיפות אחרת ונוגדת לה (דוג': אם תטפס על עץ גבוה אתה עלול ליפול); ובין כסנקציה הורית חינוכית כפי שכתבו פה אחרים (עונש).

כל אחת מהשלש - וכולן ביחד - רלבנטיות, ודורשות כנראה הסבר לילד - ומסתבר גם להוריו.].

צטט: עדנושה 2012-05-10 09:13:59

סמכות הורית היא אומנות .צריך לדעת לעשות אותה באיזון עדין.צעירים צריכים הדרכה מתוך כבוד מלא ומתוך אמונה בהם.

חינוך צעירים משתנה מאדם לאדם מתוך תפיסות ואמונות חייו. אפשרי לחנך ברכות אוהבת,מסבירה,מלמדת, ומתוך ראייה שגם אם האדם שמולך צעיר ונמוך ממך, אתה אינך בעל הכוח ,אתה רק המדריך/מלווה/חונך.

 

יש הורים שהתברכו בהורים שמהווים דוגמא. יש הורים (רובנו) שבונים לעצמם הורות מתוך וחרף הדוגמאות שקיבלו.

 

כל צעיר הוא עולם בפני עצמו ,ולכן כללים נוקשים בחינוך מפספסים את המטרה ,באין גמישות תפיסתית שמתאימה לכל צעיר ומבנהו.

 

לדוגמא מהדיון, נניח שילד זה הוא הססן וחסר הערכה עצמית, האמירה הזו שלו יכולה להיות דווקא דוגמא להתחזקותו והבטחון שיש לו באביו.

 

הילדים שלנו ואופן ההתנהגות הם הכניסה המהירה ביותר לתוך נפשנו,על מה שאנחנו חונכנו,במה אנחנו מאמינים ולאור זה מחנכים, מה בהתנהגות שלהם משפשף אותנו ומה נקודות החוזק שלנו כדי להיות שם בשבילם.

 

עדנה, לא הבנתי כלום.

אם באת להגיד שכל ילד שונה וכל הורה שונה, סביר שידענו גם קודם.

אבל אחרי אימרה נכונה זו, יש כן קווי חינוך שונים, מערכתיים.

לדעתי, השאלה הקובעת היא האם הורה רואה את עצמו כחבר של ילדו. (הכוונה לילד בין גין 3 לגיל 13).

יש הורים שסבורים שכן.  שמאמינים ב"דמוקרטיה משפטית", שפוסלים כל עונש...

אישית, אני מאמית שהתנהלות הורית שכזו פוגעת בעתידו החברתי של הילד.

מרדימון הסביר (באריכות ) מדוע.

יעקב

 

צטט: ...---... 2012-05-10 09:52:48

צטט: עדנושה 2012-05-10 09:13:59

סמכות הורית היא אומנות .צריך לדעת לעשות אותה באיזון עדין.צעירים צריכים הדרכה מתוך כבוד מלא ומתוך אמונה בהם.

חינוך צעירים משתנה מאדם לאדם מתוך תפיסות ואמונות חייו. אפשרי לחנך ברכות אוהבת,מסבירה,מלמדת, ומתוך ראייה שגם אם האדם שמולך צעיר ונמוך ממך, אתה אינך בעל הכוח ,אתה רק המדריך/מלווה/חונך.

 

יש הורים שהתברכו בהורים שמהווים דוגמא. יש הורים (רובנו) שבונים לעצמם הורות מתוך וחרף הדוגמאות שקיבלו.

 

כל צעיר הוא עולם בפני עצמו ,ולכן כללים נוקשים בחינוך מפספסים את המטרה ,באין גמישות תפיסתית שמתאימה לכל צעיר ומבנהו.

 

לדוגמא מהדיון, נניח שילד זה הוא הססן וחסר הערכה עצמית, האמירה הזו שלו יכולה להיות דווקא דוגמא להתחזקותו והבטחון שיש לו באביו.

 

הילדים שלנו ואופן ההתנהגות הם הכניסה המהירה ביותר לתוך נפשנו,על מה שאנחנו חונכנו,במה אנחנו מאמינים ולאור זה מחנכים, מה בהתנהגות שלהם משפשף אותנו ומה נקודות החוזק שלנו כדי להיות שם בשבילם.

 

עדנה, לא הבנתי כלום.

שמת לב שאתה מגיב בדרך כלל לדברי בחוסר הבנה? לא יודעת למה, אבל נדמה לי שההבעה שלי די ברורה ובהירה רוב הזמן..גם אם לא מקובלת....

אם באת להגיד שכל ילד שונה וכל הורה שונה, סביר שידענו גם קודם.

אין לי כוונות לחדש,רק להביע את דעתי ואמונותי.....

אבל אחרי אימרה נכונה זו, יש כן קווי חינוך שונים, מערכתיים.

לדעתי, השאלה הקובעת היא האם הורה רואה את עצמו כחבר של ילדו. (הכוונה לילד בין גין 3 לגיל 13).

אין סתירה בין להיות הורה חבר לבין חונך ומחנך.זה לא חייב להיות או או.אני יכולה להגיד שאני חברה של הילדים שלי במובנים מסויימים, ומחנכת ומראת דרך במובנים אחרים.ואם אתה תוחם את הגילאים, אתה טועה. להיות הורה זה מהרגע שהם מגיחים לעולם עד יום מותנו ומותם. זה ההתנהלות שלנו בחיים, האופן שאנחנו חיים, על הפשרות או הנצחונות שאנחנו עמלים עליהם. חינוך זה לא רק הדרכה ממוקדת, זה הכי להראות להם איזה בני אדם אנחנו, על מה הדגשים, על מה אנחנו נאבקים, על הגמישות שלנו וכד'.

יש הורים שסבורים שכן.  שמאמינים ב"דמוקרטיה משפטית", שפוסלים כל עונש...

אכן, מבנה ההיררכיה המשפחתית הוא הנושא לדיון פה,ולא , אני לא מאמינה בעונשים כי יש בהם כוחנות.

אני מאמינה בהסבר לוגי לילד שמאפשר לו לעשות בחירות (וגם ללמד אותו שאפשרי לטעות ולתהות)

אישית, אני מאמית שהתנהלות הורית שכזו פוגעת בעתידו החברתי של הילד.

אישית אני מאמינה ביכולת ובכוחם של הצעירים להבין ולהתנהג באופן נכון אם מאפשרים להם להביא לידי ביטוי את החשיבה שלהם.

מרדימון הסביר (באריכות ) מדוע.

יעקב

 

 

צטט: עדנושה 2012-05-10 10:10:25

 

 

עדנה, לא הבנתי כלום.

שמת לב שאתה מגיב בדרך כלל לדברי בחוסר הבנה? לא יודעת למה, אבל נדמה לי שההבעה שלי די ברורה ובהירה רוב הזמן..גם אם לא מקובלת.... לא מדובר בהסכמה או אי הסכמה. באמת לא הבנתי לאן דברייך אמורים להוביל אותי, הקורא.  ציינתי עובדה, נכונה לי, ולא שיפוט בכושר ההבעה שלך.  כעובדה, לא הבנתי. אל נא תחפשי בעיה היכן שאין.

אם באת להגיד שכל ילד שונה וכל הורה שונה, סביר שידענו גם קודם.

אין לי כוונות לחדש,רק להביע את דעתי ואמונותי..... שנינו עושים זאת. ולמרות עובדה בסיסית זו, אין אנו פותחים כל תגובה באימרה "הבוקר, השמש זרחה"...

אבל אחרי אימרה נכונה זו, יש כן קווי חינוך שונים, מערכתיים.

לדעתי, השאלה הקובעת היא האם הורה רואה את עצמו כחבר של ילדו. (הכוונה לילד בין גין 3 לגיל 13).

אין סתירה בין להיות הורה חבר לבין חונך ומחנך.זה לא חייב להיות או או.אני יכולה להגיד שאני חברה של הילדים שלי במובנים מסויימים, ומחנכת ומראת דרך במובנים אחרים.ואם אתה תוחם את הגילאים, אתה טועה. להיות הורה זה מהרגע שהם מגיחים לעולם עד יום מותנו ומותם. זה ההתנהלות שלנו בחיים, האופן שאנחנו חיים, על הפשרות או הנצחונות שאנחנו עמלים עליהם. חינוך זה לא רק הדרכה ממוקדת, זה הכי להראות להם איזה בני אדם אנחנו, על מה הדגשים, על מה אנחנו נאבקים, על הגמישות שלנו וכד'. אוה, עכשיו אני כן מבין שאיני מסכים איתך כלל וכלל.  

יש הורים שסבורים שכן.  שמאמינים ב"דמוקרטיה משפטית", שפוסלים כל עונש...

אכן, מבנה ההיררכיה המשפחתית הוא הנושא לדיון פה,ולא , אני לא מאמינה בעונשים כי יש בהם כוחנות. ובחברה בה אנחנו חיים, אין הכרח בכוחנות ??? האם חינוך אינו הכנה לחיים בוגרים ? 

אני מאמינה בהסבר לוגי לילד שמאפשר לו לעשות בחירות (וגם ללמד אותו שאפשרי לטעות ולתהות) על בחינת גבולות בטח שמעת, נכון ?

אישית, אני מאמית שהתנהלות הורית שכזו פוגעת בעתידו החברתי של הילד.

אישית אני מאמינה ביכולת ובכוחם של הצעירים להבין ולהתנהג באופן נכון אם מאפשרים להם להביא לידי ביטוי את החשיבה שלהם. זו דעה אוטופית ראויה לכל כבוד.  אגב, שוב אציין שלדעתי, התנהלות הורה חייבת להיות שונה לפי פלחי גיל.  זה מהסיבה שמוח ילד הוא איבר מתפתח, ולא סטטי.

מרדימון הסביר (באריכות ) מדוע.

יעקב