הימנעות או פחד מלחשוף את דעותינו ורגשותינו האמיתיים בחברה,לרוב נובע מהחשש שמא החברה תדחה אותנו ולא תקבל אותנו כפי שאנחנו. פחד מדעה שלילית של אחרים עלינו. אנחנו פוחדים שהחברה תשפוט\תבקר אותנו... ומאחר שבני אדם הם יצורים חברתיים\עדריים,ישנו הצורך הקיומי להיות חלק מהחברה\מהעדר שמוטבע אצלנו באופן הישרדותי.. ולכן אנחנו מחפשים את אישור החברה אם זה על המראה שלנו, על הלבוש שלנו, על המחשבות שלנו ועל ההתנהגות שלנו. כאשר אנחנו קולטים שיש משהו שדרכו אנחנו מקבלים אישור חברתי ,אנחנו מעצימים אותו. ולאט לאט חלק מהאנשים גם משתעבדים לדעת החברה..
כאשר אנחנו באים במגע עם חברה יש את התדמית האישית החיצונית(הפרסונה כדברייך) והתדמית הפנימית,שאותה אנחנו לא מוכנים לסכן,ולחשוף את הרגשות האמיתיים שלנו, בייחוד אלה שנחווים פחות יפים\מקובלים, וחלק גדול מאותו הפחד\חשש נובע מניסיון העבר שלנו(פחד מחלחל בנו בעקבות סיטואציות טראומטיות מהעבר) ולכן אנחנו גם מפתחים מנגנוני הגנה ועוטים מסכות וזאת בכדי להגן על עצמו מפני פגיעות, ולהתאים את עצמו לנורמות הקיימות....ולפעמים המסכה מגוננת מפני האני האמיתי שלנו,אדם שלא שלם עם הזהות הפנימית שלו....
היכולת להיחשף בפניי החברה קשורה למידת האינטימיות שאתה מרגיש לזולת, ומאפשרת לך לתת אמון ולחוש בטחון עם חשיפת החולשות, החרדות וכו'. כשאתה מרגיש אמון ובטחון אינטימי אתה מוכן לחשוף יותר,בנוסף זה גם קשור לביטחון העצמי,ולתדמית שלך בפניי עצמך ולחוסן הנפשי וליכולת שלנו להתמודד ולהתגבר על הפחדים...
למשל,הדוגמא שהבאת החיל שמפחד להביע את פחדו מפניי המוות, נעוצה בסיבה שאנחנו גדלים בחברה שוביניסטית המחנכת אותנו בייחוד את הגברים, שאסור לחשוף פחדים וחולשות אסור לחשוף רגשות ובטח אסור לגבר לבכות,ולכן הוא חושש מלהביע את פחדיו בחברה שמא החברה במקרה כאן החברים שלו יצחקו ילעגו לו או אפילו ידחו אותו.
..
/null/text_64k_1#