באיזה שהוא מקום אני חושבת שהכל מתחיל ונגמר בהערכה עצמית.
אני חושבת שכל אחד משתייך למספר קבוצות של חברים במהלך החיים.
זה יכול להיות חברים מהעבודה/לימודים/חדר כושר/שכונה/בילויים או כל קבוצה אחרת.
אני משתייכת לדי הרבה קבוצות חברתיות,יש קבוצות שההשתכיות אליהן חשובה לי מאוד ויש כאלה שבמידה ולא אשתייך אליהן..הדבר לא יפריע לי.
ככול שאני יותר קשורה/אוהבת/מוכירה את הקבוצה אלייה אני משתייכת כך הדבר יתרום לי יותר גם לדימוי העצמי שלי אבל לא רק...
היום אני לא נמצאת במקום שאני מחפשת לחזק את ההערכה העצמית שלי דרך חיזוק הקבוצות אליהן אני בוחרת להשתייך.
אף פעם לא חשבתי לשנות את דעתי או לא להביע אותה כלל רק כדי למצוא חן בעיני מישהו.
זה שלפעמים דעותי שונות ב180 מעלות מחברי לא אומר שדעותי פחות טובות או נכונות.
אני מכבדת את דעתם והם מכבדים את האמת הלעיתים שונה שלי.
אני אומרת בדיוק את אשר על ליבי,תמיד יהיו חברים אשר יחלקו על דעתי ותמיד יהיו אחרים שיחתמו על כל מילה שלי. כל אחד ועמדתו,כל אחד ודעתו.
אין בי את הפחד הזה לומר משהו שלא ימצא חן בעיני חברי ולאבד אותם.
אני לא חוששת מתגובתם כלפי גם כשהם לא אוהבים את דברי,כי מדובר אחרי הכל בחברויות כל כך חזקות ששום דבר לא יצליח לפרק אותן.
בכלל נראה לי די עצוב להיות בחברת אנשים קרובים,ללכת עם הזרם ולא להביע דיעה מחששות כאלו.
אה,חבל שהחתיך בן ה37 חושש להביע את דעתו..אחרת כבר הייתי חוטפת אותו.
/null/text_64k_1#