במשפט הזה לא גיליתי כמובן את אמריקה.

כולם מודעים ל'קאטצ' הזה בזוגיות - מה שגורם לך להימשך לבן הזוג הוא בדיוק מה שגורם לך לאחר תקופה (חודשים, שנים) להתרחק ממנו.

דוגמא מחיי - אני כידוע טיפוס חמום מוח, אימפולסיבית, אש ולא יכולה להכיל שום דבר מבפנים.

הכל חייב לצאת החוצה. לא מסוגלת לקחת החלטות תוך שיקול דעת - הכל כאן ועכשיו!

אחד מן הדברים העיקריים שגרם לי להימשך מאד לגרוש הוא האיזון שלו. היכולת שלו להכיל דברים, לחשוב עליהם, לקחת החלטות רציונליות. היה בו מן שקט כזה שנסך בי בטחון, השקיט והרגיע את כל המהומות שבי.

הוא מושבניק - לא אשכח כיצד התפעמתי מהאופן בו הוא נהג (במכונית) - באיזי, מבלי לצפור לנהגים הדפוקים שלפניו. עצר בנינוחות לפני כל תמרור עצור, כל מי שאותת לעבור מסלול קיבל ממנו את האפשרות לעשות זאת. אני זוכרת כיצד הייתי יושבת לידו כולי קוצים: איזה מניאק זה! תראה איך הוא נוהג! והוא בשקט, בשלווה אמיתית ובמהירות של 30 קמ"ש שהיתה מוציאה אותי מדעתי, היה אומר: לאן אנחנו ממהרים? יש לנו את כל היום.

גם כשהיו דופקים אותו, מנצלים אותו, מחרבים לו עסקים הוא היה יושב וחושב כיצד לנהוג, כאילו שיש לו את כל הזמן שבעולם, בעוד אני ישר מתפוצצת ודוחקת בו להגיב ומיד ע"מ שלא ינצלו את טוב ליבו, שלא יחשבו שהוא פראייר!

לאט לאט כשעברנו לגור ביחד בעיר הגדולה, הרחק מן המושב הצפוני הוא התחיל לדמות לי ולאמץ את דפוסי ההתנהגות הלוחמניים שלי.. הוא נהג כמו כל תל-אביבי מצוי ועצבני ואני הייתי אומרת לו: איפה הנהג השלו שהכרתי והוא עונה: אבל תראי איזה אידיוט..

כלומר, התחלנו להתהפך - הוא החל להתנהג כמוני בחוסר סבלנות ואילו אני התגעגעתי לשיקול הדעת ולרוגע שהוא נסך בי.

לאחר מכן הגיע שלב המיזוג בו כולם אמרו לנו כמה אנחנו דומים!

בדיעבד זה היה השלב שארך הכי פחות זמן.. אולי שנה? (מתוך 13 שנים ביחד זה אפילו לא עשירית).

ולאחר השלב הזה הגיע השלב הנורא מכל - עכשיו כשהיינו נוסעים למושב, הייתי מתחרפנת כל פעם מחדש ורק מתה כבר שהסיוט הזה ייגמר ונחזור לת"א.

הוא היה יושב בדיוק כמו אז כשהכרנו תחת כיפת השמיים במשך שעות! יושב ומעשן. יושב ומהרהר. כל החברים שלו היו זורמים לאט לאט והם היו יושבים ומעשנים ומדברים, צוחקים ומתעדכנים ואני הייתי מסתובבת חסרת מנוחה ועצבנית. איזה ש י ע מ ו ם!!!!

כל הזמן רציתי לעשות דברים - בוא ניסע לשם ולפה, בוא נטייל, נמאס לי מהחור הזה (ובאופן אובייקטיבי זה הכי לא חור שבעולם) והוא: תאמיני לי פה הכי טוב!!! יש לך כאן הכל - סוסים ומעיין טבעי ומטעים, מה את צריכה מקום אחר?? לאן את רצה?? ואני רק רציתי להיות בתנועה..

השלווה הזו של המקום ושל יכולתו להתמזג בה שכ"כ משכה אותי בהתחלה התחילה לעלות לי על העצבים וכל פעם לפני הנסיעה לשם רק הייתי רוצה להיות כבר אחריה.. הרבה פעמים כבר לא הייתי מצטרפת אליו בכלל וזה כמובן החל לתסכל אותו מאד!

הוא חזר להיות הוא המקורי, זה שכ"כ הדליק אותי. 

כשהייתי בדילמות בהן ציפיתי ממנו לתשובות חד-משמעיות ומיידיות כיצד עלי לפעול והיה אומר לי: חכי, תשני על זה, אני הייתי כמובן מתעצבנת!

כנ"ל לגבי גידול הילדה - כל דבר שקרה (אם מחלה שלה ואם החלטה שנוגעת לאיזה גן להכניס אותה וכאלה) הוא היה לוקח את הזמן לחשוב, להרהר ואני התמלאתי בקוצים ולבסוף הייתי פועלת לבד, מה שגרם כמובן להרבה ביקורת מצידו - אני האבא ואת לוקחת החלטות מבלי לשתף אותי! הייתי עונה לו כי אם אחכה לו יעברו שנתיים..

כל פעם כשביקשתי שיתקן משהו היה אומר מחר.. ולמחרת שוב מחר... ככה יכלו לעבור שבועות ורק כשהודעתי שהזמנתי איש מקצוע הוא היה פועל סוף-סוף. עם הזמן התחלתי לקרוא לו אדון 'מניאנה'..

אני זוכרת למשל איך כל פעם כשלילדה היה קצת חום, הייתי נתקפת בהיסטריה עם התסריטים השחורים שלי ורוצה ישר לרוץ איתה למיון ואילו הוא היה אומר: בואי נחכה לבוקר, בשביל מה לקחת אותה למיון עם כל המחלות שמתרוצצות שם.. ואני הייתי מתעצבנת: לא אכפת לך מהילדה, איך אתה יכול ללכת לישון במצב כזה! כמובן שלעיתים הייתי לוקחת אותה למיון על דעת עצמי לחינם (רק פעם אחת ממש צדקתי בהחלטה הזו שמנעה קטסטרופה והובילה לאשפוז מיידי שלה בביה"ח) מה שהיה מוביל למריבות.

לאט לאט, התכונה הזו שלו של השקט והשלווה שכ"כ משכה אותי אליו החלה להיות אבן נגף ביחסים - אני התחלתי לקרוא לו פאסיבי והטחתי זאת בו כביקורת.

הוא שנמשך למרץ שבי, לאסרטיביות, לילדותיות הבלתי נלאית שבעיניו היתה כ"כ מנוגדת לנשים "זקנות" ברוחן החל להטיח זאת בי שוב ושוב כביקורת - את מתנהגת כילדה, אין לך שיקול דעת, תתבגרי קצת וכ"ו..

מכאן הדרך להידרדרות היחסים היתה מהירה וכדור השלג החל להתגלגל במורד ההר מבלי שנוכל כבר לעצור אותו...

וכך כל מה שמשך אותנו אחד לשנייה היה בדיוק מה שהחל להרחיק אותנו זו מזה..

האם גם אתם מוצאים שמה שמשך אתכם לבן/בת הזוג הוא בדיוק גם מה שהרחיק אתכם זה מזה?

ואם כן, למה זה ככה??????

מדוע איננו באמת יכולים לאהוב את בן-הזוג כפי שאהבנו אותו בהתחלה???? האם זה יצר הרס עצמי או שזה מן חוק טבע שכזה והמעטים שזוכים כן לזוגיות טובה ששורדת הם אלה שיש להם את היכולת לאהוב לתמיד את התכונות של בן הזוג שמשכו אותם מלכתחילה?

אויהברוך.. 

1. איל - זה לא דיון על שתו לי, אכלו לי..זה דיון עובדתי!

2. נינג'ה - תחסוך לי את ההערות החייכניות שלך..

3. גמבה - חיפשתי שיר על יחסי אהבה-שנאה ולא עלה בראשי כלום - את מוזמנת

4. ולמה אי-אפשר לעזאזל לרווח פיסקאות כשמעלים דיון???  

הסיבות שבגללן נמשכתי לבעלי היו כמעט אותן סיבות שבגללן התגרשתי ממנו.

אקס בעלי היה בחור שקט, נעים הליכות, עם שלווה ורוגע מעוררת קנאה .

גם מלחמת עולם שלישית לא תגרום לו לאבד את שלוותו  

עם השנים למדתי שבתוספת לרוגע ושלווה יש גם אדישות, אפטיות וחוסר עניין .

הוא לא השתנה, עניין של הכרה והסתכלות אחרת.

החידה הגדולה היא היא מה גורם לנו לאהוב מישהו ומה יסיים את האהבה הזו?

נכון להיום אני חושב שחברות טובה ותחוושה שנעים להיות יחד היא משהו שיכול לשמר אהבה לאורך זמן אבל לא מבטיח שהדיעה שלי שווה יותר מדעה של מישהו אחר שחושב אחרת...

יש כל כך הרבה שירים שמספרים סיפור של אהבה שנגמרה......בחרתי בקוצים ....של גפן ורייכל מהסיבה שפרחים הופכים קוצים כשלא יודעים או לא מצליחים להשקות ...להנות מהיופי של האחר שבעצם נבחר כדי שנלמד ממנו ....אולי חלק מהבעיה שבמקום לפתח בתוכנו את התכונות החסרות בנו ... שאם יהיה לנו קצת מהן חיינו יהיו יותר טובים אז אנחנו תולים את תקוותינו באחר ....ואף אחד לא יכול להיות רגוע/ספונטני במקומי.....

צטט: h a n i 2012-05-15 17:50:29

הסיבות שבגללן נמשכתי לבעלי היו כמעט אותן סיבות שבגללן התגרשתי ממנו.

אקס בעלי היה בחור שקט, נעים הליכות, עם שלווה ורוגע מעוררת קנאה .

גם מלחמת עולם שלישית לא תגרום לו לאבד את שלוותו  

עם השנים הזמן למדתי שבתוספת לרוגע ושלווה יש גם אדישות, אפטיות וחוסר עניין .

הוא לא השתנה, עניין של הכרה והסתכלות אחרת.

 

מאד דומה לסיפור שלנו, רק שאת הצלחת לתמצת זאת..

צטט: שפנדוזה מרדימון 2012-05-15 15:45:53

החידה הגדולה היא היא מה גורם לנו לאהוב מישהו ומה יסיים את האהבה הזו?

 

נכון להיום אני חושב שחברות טובה ותחוושה שנעים להיות יחד היא משהו שיכול לשמר אהבה לאורך זמן אבל לא מבטיח שהדיעה שלי שווה יותר מדעה של מישהו אחר שחושב אחרת...

 

אבל לא ענית לשאלה, רק עקפת אותה..

חברות טובה ותחושה טובה קיימת ברוב המקרים בהתחלה, אבל מה גורם לנו לסלוד מהתכונות שמשכו אותנו מלכתחילה והן אלה שגרמו בהכרח לתחושה הטובה והנעימה - זאת השאלה זאב.

צטט: גמבה 2012-05-15 18:19:19

יש כל כך הרבה שירים שמספרים סיפור של אהבה שנגמרה......בחרתי בקוצים ....של גפן ורייכל מהסיבה שפרחים הופכים קוצים כשלא יודעים או לא מצליחים להשקות ...להנות מהיופי של האחר שבעצם נבחר כדי שנלמד ממנו ....אולי חלק מהבעיה שבמקום לפתח בתוכנו את התכונות החסרות בנו ... שאם יהיה לנו קצת מהן חיינו יהיו יותר טובים אז אנחנו תולים את תקוותינו באחר ....ואף אחד לא יכול להיות רגוע/ספונטני במקומי.....

 

איזה שיר מקסים! לא הכרתי אותו.

ידעתי שאפשר לסמוך עלייך.

ומה שסימנתי מדברייך באדום הוא כ"כ נכון!

סליחה שלא קראתי את כל הטקסט (בגודל זה של טקסט, האורך אינו מעלה...).

כאשר הולכים בעיניים פתוחות לקשר, ונמשכים לדברים שגורמים לנו להרתע

מהקשר, אזי כדאי אולי לערב מישהו שיכול לעזור לנו להתגבר על "תקלה" כזאת,

כי לפעמים אנו לא מסוגלים לבד "לצאת מחוץ לקופסא".

מה שקורה לפעמים הוא שהנסיבות מושכות אותנו לדבר שיפריע לנו בהמשך.

סתם לתת דוגמא: להתאהב במישהי שבגדה איתך בבן זוגה, ופתאום היא

בת זוגתך, ואתה יודע באיזה קלות היא בוגדת, זה בטח תסריט עם מלא בעיות,

אבל יכול לקרות, אפשר להסחף... השאלה איך לצאת מזה (או מהקשר).

איכשהו עם הגיל והנסיון, אני מרגיש קצת יותר בשליטה, ומנסה לדחות אהבות

בלתי אפשריות. אבל לפעמים זה מאד קשה, כשיש כימיה עצומה. איכשהו, אני

מוצא את האיזון בין סערת רגשות ויציבות חשוב: לא רוצה טלטלות קשות של

רכבת הרים כל הזמן, ומצד שני, מאד לא מושך אותי זוגיות שמסתכמת ב"הוגנות,

טובות הדדיות, הסתגלות ושמירה על נוסחאות". אני בהחלט רוצה ריגושים 

בתוך הזוגיות. אם הייתי יודע גם איך מוצאים זוגיות כזאת, הייתי בשמחה 

משתף את הפורום :-)

כאשר לא מתנהגים בכבוד אחד לשני, הכל מדרדר תחילת הסוף

הטמפרמנט שלכם שונה, דווקא זה לא אמור להפריע להפך.  נשמע שהפסקתם לכבד זה את זו

צטט: דורוןאנ_פל 2012-05-15 18:50:34

סליחה שלא קראתי את כל הטקסט (בגודל זה של טקסט, האורך אינו מעלה...).

כאשר הולכים בעיניים פתוחות לקשר, ונמשכים לדברים שגורמים לנו להרתע

מהקשר, אזי כדאי אולי לערב מישהו שיכול לעזור לנו להתגבר על "תקלה" כזאת,

כי לפעמים אנו לא מסוגלים לבד "לצאת מחוץ לקופסא".

מה שקורה לפעמים הוא שהנסיבות מושכות אותנו לדבר שיפריע לנו בהמשך.

סתם לתת דוגמא: להתאהב במישהי שבגדה איתך בבן זוגה, ופתאום היא

בת זוגתך, ואתה יודע באיזה קלות היא בוגדת, זה בטח תסריט עם מלא בעיות,

אבל יכול לקרות, אפשר להסחף... השאלה איך לצאת מזה (או מהקשר).

איכשהו עם הגיל והנסיון, אני מרגיש קצת יותר בשליטה, ומנסה לדחות אהבות

בלתי אפשריות. אבל לפעמים זה מאד קשה, כשיש כימיה עצומה. איכשהו, אני

מוצא את האיזון בין סערת רגשות ויציבות חשוב: לא רוצה טלטלות קשות של

רכבת הרים כל הזמן, ומצד שני, מאד לא מושך אותי זוגיות שמסתכמת ב"הוגנות,

טובות הדדיות, הסתגלות ושמירה על נוסחאות". אני בהחלט רוצה ריגושים 

בתוך הזוגיות. אם הייתי יודע גם איך מוצאים זוגיות כזאת, הייתי בשמחה 

משתף את הפורום :-)

דורון, קצת פיספסת את הדיון - לא מדובר בכלל באהבות בלתי אפשריות, נהפוך הוא!

מדובר דוקא באהבות מאד טובות עם פוטנציאל אדיר, רק שמה שכ"כ אהבנו בהתחלה בבן-הזוג זה מה שעם הזמן מתחיל להרחיק אותנו ממנו.

לא מדובר בכלל ברכבת הרים רגשית או בצורך לסיפוקים ולריגושים תמידיים (כמו בדיון שהעלה אילן), אלא דוקא ביציבות טובה שהולכת ומתערערת עם הזמן בגלל הדברים שדוקא אהבנו בבן-הזוג השני.

צטט: סוסה _ פראית 2012-05-15 19:19:33

צטט: דורוןאנ_פל 2012-05-15 18:50:34

סליחה שלא קראתי את כל הטקסט (בגודל זה של טקסט, האורך אינו מעלה...).

כאשר הולכים בעיניים פתוחות לקשר, ונמשכים לדברים שגורמים לנו להרתע

מהקשר, אזי כדאי אולי לערב מישהו שיכול לעזור לנו להתגבר על "תקלה" כזאת,

כי לפעמים אנו לא מסוגלים לבד "לצאת מחוץ לקופסא".

מה שקורה לפעמים הוא שהנסיבות מושכות אותנו לדבר שיפריע לנו בהמשך.

סתם לתת דוגמא: להתאהב במישהי שבגדה איתך בבן זוגה, ופתאום היא

בת זוגתך, ואתה יודע באיזה קלות היא בוגדת, זה בטח תסריט עם מלא בעיות,

אבל יכול לקרות, אפשר להסחף... השאלה איך לצאת מזה (או מהקשר).

איכשהו עם הגיל והנסיון, אני מרגיש קצת יותר בשליטה, ומנסה לדחות אהבות

בלתי אפשריות. אבל לפעמים זה מאד קשה, כשיש כימיה עצומה. איכשהו, אני

מוצא את האיזון בין סערת רגשות ויציבות חשוב: לא רוצה טלטלות קשות של

רכבת הרים כל הזמן, ומצד שני, מאד לא מושך אותי זוגיות שמסתכמת ב"הוגנות,

טובות הדדיות, הסתגלות ושמירה על נוסחאות". אני בהחלט רוצה ריגושים 

בתוך הזוגיות. אם הייתי יודע גם איך מוצאים זוגיות כזאת, הייתי בשמחה 

משתף את הפורום :-)

 

דורון, קצת פיספסת את הדיון - לא מדובר בכלל באהבות בלתי אפשריות, נהפוך הוא!

מדובר דוקא באהבות מאד טובות עם פוטנציאל אדיר, רק שמה שכ"כ אהבנו בהתחלה בבן-הזוג זה מה שעם הזמן מתחיל להרחיק אותנו ממנו.

לא מדובר בכלל ברכבת הרים רגשית או בצורך לסיפוקים ולריגושים תמידיים (כמו בדיון שהעלה אילן), אלא דוקא ביציבות טובה שהולכת ומתערערת עם הזמן בגלל הדברים שדוקא אהבנו בבן-הזוג השני.

אני הבנתי את הדיון, ומוצא את תגובתי לעניין. אני חושב שבגיל מסויים

ועם נסיון מסויים, אפשר לדעת. ומי שלא רוצה לראות, אוהב לדפוק (את

הראש בקיר).

צטט: iri20 2012-05-15 18:54:03

כאשר לא מתנהגים בכבוד אחד לשני, הכל מדרדר תחילת הסוף

הטמפרמנט שלכם שונה, דווקא זה לא אמור להפריע להפך.  נשמע שהפסקתם לכבד זה את זו

זה בהחלט נכון! רק שזה לא היה ככה כל הזמן. בתחילת הקשר מאד אהבנו זה את זו וכיבדנו והערכנו ועל כן גם נמשכנו אחד לשני, בדיוק בגלל הטמפרמנט השונה. ברגע שהתכונות שאהבנו החלו להיות אלה שגרמו לנו להתרחק אחד מהשניה אז בהחלט גם הגיע חוסר הכבוד והאמפתיה ומכאן הדרך לגירושין כבר היתה סלולה.

צטט: סוסה _ פראית 2012-05-15 19:22:16

צטט: iri20 2012-05-15 18:54:03

 ברגע שהתכונות שאהבנו החלו להיות אלה שגרמו לנו להתרחק אחד מהשניה 

למה ? מה קרה שהכל התהפך ?