ערב טוב צ'ה יקירה,. הדעה שהלכה והתגבשה בשנים האחרונות , (בעיקר בתרבות המערבית, ועידן הקולנוע ההוליוודי, שבה הדמויות גדולות מהחיים): שלמעשה האהבה , היא איזה צוו גורל שהוטל עלינו מבחוץ, הוא במקרה הטוב מטעה ומבלבל, במקרה הגרוע, כשהזוגיות לא מספקת לנו חויות כמו שראינו והפנמנו בסרטים, והיא מתפרקת כעבור זמן קצר , מבלי שהאנשים שמרכיבים את הזוגיות לקחו חלק באחריות כדי לשמרה, בסה'כ נראה לי שמרכיבי האהבה כל אחד בפני עצמו, אינו מהווה איזה סמל לאהבה, ודוקא אותם הדברים הקטנים של היומיום, היחס, התקשורת, הקשב, הנתינה, הדאגה , הפתיחות והרצון הטוב, אולי הם ההר שעלינו לטפס אל פסגתו יומיום, בידידות רבה , אשר

איזו ברכה יפה, באמת הרבה זמן תהיתי למה צריך היה לכתוב "לא תרצח" או "לא תגנוב"..תהיתי אם זה לא מובן מאליו לאלתעשות את הדברים האלו..וכנראה שזה לא מובן מאליו, כמו שכתבת "הר סיני נמצא בתוכנו" כמה נכון.

הסתכלות מעניינת על החיים כטיפוס על הר.....חמותי עליה השלום נהגה לומר דבר יפה בהקשר הזה: המתחיל בדרך - יגיע. וכל העולה אל ההר, לבסוף יגיע אל פסגתו הנישאת, שהיא שונה מאדם לאדם, בדרכו שלו. תודה לך, צ"ה, ועם חלוף החג, שיהיו ימינו טובים עלינו ככל שנוכל.

הכול בתוכנו - כמה קרוב, כמה נכון, כמה פשוט... כמה מורכב! תודה על התזכורת הזו וחג שמח אהובה. מזי

מחבקת גם אני בחזרה...