בעקבות הדיון על תוספי מזון וסרטן, ולאחר שקראתי אתמול מאמר מעניין (טכני) על מיצוי חומרים פעילים אני מביא כאן תרגום של המבוא למאמר שמסביר את נושא האנטיאוקסידנטים ומדוע צמחים עשירים באנטיאוקסידנטים מועילים כמעט לכל מחלה. המאמר נכתב על ידי חוקרים שונים בפקיסטן מלזיה ופורסם רק השבוע.

תרגמתי את הקטע שמסביר מהם אנטיאוקסידנטים ומדוע טווח הריפוי שלהם כל כך רחב

מבוא

מולקולות שהן ראקטיביות עם חמצן (ROS) ורדיקלים חופשיים כמו סופראוקסיד, הידרוקסיל, פראוקסיל, הידרופראוקסיל ואלקאוקסיל מיוצרות בגוף במסגרת חילוף החומרים הרגיל.

כיום יש מידע רב המבוסס על מחקרים אפידמיולוגיים על מעורבות ROS במספר מחלות כרוניות (אתרוסקלרוזיס, סכרת, סרטן) וגם מחלות לב ומחלות ניווניות של מערכת העצבים. מנגנון הנזק הוא גרימת נזק חימצון לDNA לחלבונים, לליפידים, ולמולקולות קטנות רבות. יצור עודף של ROS בגוףהאדם קורה בעקבות גורמים אקסוגניים רבים המביאים לעקה חימצוניתבגלל שהמערכת האנטיאוקסידנטית המובנית אינה מספיקה לטפל בהם.

תרגום

עבור אלה שאינם בקיאים בזרגון מה שנאמר למעלה הוא שבתהליך חילוף החומרים נוצרות בגוף מולקולות טעונות אנרגיה שבמהלך הדברים הרגיל היו ממשיכות ומשתנות למולקולות יציבות ולא מסוכנות שהגוף זקוק להן. אבל בתנאים של עקה, כתוצאה ממחלה או אחרת, חומרים אלה מצטברים בקצב מהיר מהיכולת של הגוף לטפל בהם. במקרה כזה, המולקולות הטעונות האלה מעבירות את האנרגיה העודפת שלהן לכל חומר שנמצא בסביבה ושורפות אותו בצורה לא מתוכננת. יש מחקרים שמראים את המעורבות של חוסר האיזון הזה במספר רב של מצבים נפוצים המפורטים למעלה.

בעבר היו אנטיאוקסידנטים סינטטיים שנרשמו כתוסף מזון לחולים עם חוסר איזון חימצוני, למשל

 butylated hydroxy-anisole (BHA) and butylated hydroxytoluene (BHT)

במשך הזמן התגלו תופעות לוואי שקשרו את התוספים האלה למספר מחלות וכיום הן אסורים בשימוש.

הצורך להחליף את התוספים האלה דחף אנשי תזונה, חוקרים ואנשי רפואה לחפש מקורות אלטרנטיביים לאנטיאוקסידנטים, ורצוי ממקורות טבעיים שעשויים להיות בטוחים יותר, אפקטיביים יותר, כלכליים יותר, ועדיף ממקורות צמחיים המבוססים על ידע מסורתי.

כתוצאה מהגישה הזו מספר צמחים וחומרים המופקים מצמחים נבדקו כמקור מבטיח של אנטיאוקסידנטים. אולם עדיין קיים הצורך לברר מקורות מוצלחים יותר, לפתח מדיה שונים וטכניקות יעילות יותר למיצוי החומרים הפעילים ביבול גבוה יחד עם מתודולוגיה מדוייקת לבירור היעילות האנטיאוקסידנטית שלהם.

כאן יש פיסקה טכנית העוסקת בבעייתיות בניתוח הממצאים השונים ושיטות להעריך נכון את הכמויות של החומרים השונים ואת הסיבה לחקור את צמח הארטימיסיה. אין טעם לתרגם.

המסקנות של המחקר מעניינות. מסתבר שהחומרים הפעילים מתמצים היטב במים ובכוהל. במחקר בדקו את הכוהל הנקרא מתנול שהוא רעיל מאד. לטינקטורות משתמשים בכוהל הנקרא אתנול שגם הוא רעיל אבל רק בכמויות גדולות מאד.

תרגמתי גם את החלק העוסק ביעילות יחסית של ממסים שונים ואני מביא אותו כאן

ההרכב הכימי של עלי ארטמיסיה אנואה והקשר בין סוג הממס לפוטנציאל האנטיאוקסידטיבי של המיצוי מהם

במחקר נבדק ההרכב הכימי של עלי הארטמיסיה ומהו הממס המתאים ביותר למיצוי החומרים הפעילים מהם. הממסים שנבדקו היו הקסן, כלורופורם, אתיל אצטט, מתנול ומים. הכשר האנטיאוקסידטיבי נבדק על ידי הערכת סך הפנולים (TPC ( , סך הפלבנואידים (TFC) , כושר האנטיאוקסידנטי של ברזל (FRAP), וכשר האנטיאוקסידנטי שווה ערך לטרולוקס (TEAC), שני ממדים אלה לא מוכרים לי ואשמח אם מישהו יאיר את עיני.

כושר חיסול רדיקלים חופשיים ומניעת פראוקסידציה של ליפידים נבדק על ידי DPPH.

יעילותם היחסית של הממסים השונים נבדקה על ידי מדידת כמות האנטיאוקסידנטים שמוצו מהעלים. הממסים הטובים ביותר היו מים ומתנול.

מבחינתי , כיוון שאני לא משתמש ברעל בתהליך הפקת החומרים הפעילים, וכיוון שמתנול הוא רעל, אני לא משתמש בו ומשתמש בחומר הדומה לו – אתנול.

and Maznah Ismail

2,4,*