פעם שמעתי הגדרה כזאת (לא בטוחה אם אני מתחברת, פשוט נראה לי מתאים) אהבה - כשהאושר שלך תלוי באושרו של האחר תשוקה - האושר שלו/שלה לא משנה - הרי הוא אובייקט לצרכים העצמיים (גוף נפש). נראה לי שאיך שלא נהפוך את זה - אנחנו כרגיל אגואיסטים - הכוח שמניע אותנו קשור לעולם הפנימי של כל אחד - למעט קשרי משפחה. בכל מקרה לא אפשרי להפריד ביניהם לא לאורך זמן. מציאות של ויברטורים ובובות מתנפחות - סוף העולם. אני חושבת שקראתי כאן דיון דומה, וכתבתי משהו על המשולש הניצחי הדביק אהבה - תשוקה - חרמנות. זה שנחשוק בו - את מי נאהב - על מי בא לנו - באיזה עוצמה ולכמה זמן תלוי בכושר המצאה - דמיון - בראש שלנו ואחר כך אם מרגישים בלב ובגוף קל להאמין ולהיסחף לסיפורים שהמצאנו לעצמינו. ניסיון לא מונע חזרה למלכודת, נהפוך הוא. אולי זה נכון אהבה זה העינוי היחיד שאנחנו מוכנים לסבול.
הקשר בין השניים אינו הכרחי מבחינתי. יכולה לחוש תשוקה לאדם שאינני מכירה עדיין את אופיו ותכונותיו וייתכן שאפילו לא אכירם :) אהבה- קשורה לאופיו של האדם שמולי, אינה קשורה לתשוקה. אבל במקרה שלי, עד היום אהבה שלא התחילה בתשוקה...לא הרקיעה שחקים... התשוקה בנשוא האהבה...חולפת אצלי........וחבל לי!
בין תשוקה לאהבה יש הבדל מהותי, תשוקה נובעת מתוך חולשה ואהבה מתוך עוצמה(יש הבדל גם בין התאהבות לתשוקה) ...התשוקה זה היצר הבסיס החייתי שבנו,שבא לספק איזה צורך פיזי בלבד, והטווח שלו מאוד קצר המאופיינת בחוסר יציבות,חוסר שליטה... אך זהו צורך חיוני כאשר מדובר גם באהבה(בייחוד לתחילתו של הקשר והמשכו), מאחר שבלי אותה תשוקה קרי, משיכה פיזית הקשר יישאר(או שלא) ברמת החברות האפלטונית ...אהבה זה צורך נפשי\רגשי,לקרבה אינטימיות, היא יציבה יותר וארוכת טווח....
/null/text_64k_1#