צטט: יעלה קמר (פריאל) 2012-05-30 00:15:36
הדיון הזה, דווקא מתוך הקולות השונים העולים בו
(להוציא התגובות הפוגעניות !)
הוא אחד הדברים הכי מעוררי תיקווה, שיצא לי לקרוא לאחרונה.
הרבה יותר מעורר תיקווה מדיון חביב, סימפטי וטריוויאלי,
כדוגמת דיון התודה שהעלתי. שם זה הרי נורא קל ומזמין להוציא חלקים נעימים וחיכניים,
למרות שיש המתקשים גם במקומות כאלה.
אני מאמינה שלרותי יש המון מה ללמוד מן המשובים הכנים שניתנו לה
ורובם המכריע ניתנו ממקום אמיתי (מתגובה פוגענית או מרוע אפשר ללמוד רק על אומרה)
כולל הכעס.
לדעת להשתלב חברתית יכול להיות מאוד פשוט למרבית האנשים, לא לכולם !
לא כולם נולדו עם אותם הכישורים וכפי שלא ניתן לצפות, שכל אחד יבין
את "הנסיך הקטן" או את "הזר" של קאמי, כך גם צריך להבין שיש מלא אנשים ביננו
שזהו תחום שעליהם ללמוד צעד אחר צעד.
והלמידה היא בהחלט לא רק שלך רותי, אלא גם של כל אחד מהחברים כאן.
להרחיב את הלב, לקבל גם אנשים שנראים אחרת, נשמעים אחרת, מתנהגים קצת אחרת
(סורי אם נשמעת מטיפה, אבל הנושא קרוב לליבי. ההתמחות שלי היא בלקויות קשב.
רואה סביבי מלא סבל של ילדים ובני נוער, שמתקשים לקרוא מפה חברתית. שלהם
הכללים של איך נכון ואיך לא נכון להתנהג/ לומר/מתי - אינם מובנים מאליהם וצריכים
להילמד בטפטפת.
החברה שלנו, כמו כל חברה יכולה לאכול בקלות את מי שנתפס בעין קצת שונה.
בגדול זה תמיד בא ממקום של פחדים וחששות עמוקים.
אז סובלנות והכלה, וכל השותפים כאן יוצאים נשכרים בגדול.
הצמיחה היא לא רק שלך רותי,
היא של כל אחד ששותף לה.
לילה טוב לקהילה המיוחדת והמרגשת הזאת.
ועוד משהו. אם הייתי חושבת לשנייה שרותי היא אדם
רע, רכלן, סכסכן, מציצן, התגובה הזו לא היתה נכתבת,
אבל רותי היא (כפי שלא מעט קלטו) אחד האנשים הכי
טובי לב וכנים שיצא לי להכיר לאחרונה.
כך שנראה לי שהמאמץ שווה לכל הנוכחים כאן.
יעל, היטבת לקלוע להארד-קור של העניין והוא שהלקות שלי אכן נעוצה במה שנקרא לו כישורים חברתיים.
יש כאלה שיאמרו כי זה חסרון, יש כאלה שיחשבו כי זו מעלה, אך בכל מקרה ברור לחלוטין שלאדם שלא ניחן בכישורים הללו החיים הרבה יותר קשים וכרוכים בעימותים רבים ובתחושה כי החברה לא מבינה אותך ולא מקבלת אותך כפי שאתה.
אני לא משחקת ביודעין את המשחק החברתי. אין לי את זה ככה בשליפה מהשרוול ובמקום זה ניחנתי בכישורים אחרים (לא פחות חשובים בעיני) שאין לאחרים. המשחק החברתי הוא משהו שאני צריכה להוציא עליו הרבה אנרגיה ומחשבה וגם נתפס אצלי כזיוף וכצביעות. אני תמיד אומרת לעצמי: מי שיקלוט אותי יבין ומי שלא לא. לא חייבים להיות חברים של כולם, לא חייבים להיות אהודים על כולם, ככה או ככה כולם משחקים משחק ורק בבית פושטים את המסיכה. אז אני מראש מביאה את עצמי כפי שאני בדיוק ואז נתפסת כיצור אנטי-חברתי וכחריגה.. אבל זה הכל שגוי ולא נכון רק בגלל שאינני מתנהגת עפ"י הנורמה.
בתפיסה שלי, אני מעדיפה להכיר אדם שנתפס כחריג ולגלות יהלום מאשר להכיר מלא מלא אנשים נחמדים ואז לגלות בהם דברים לא יפים..
עכשיו מעבר לעובדה שהצגת אותי כאיזה מקרה סעד טיפולי
אני מאד מסכימה (לשם שינוי
) עם הביקורת הבונה שלך. וגם קצת מסמיקה מהפירגונים 
תודה 
/null/text_64k_1#