חברה שלי, בת גילי עברה הרבה אהבות, פרידות ואובדנים בחייה.
חבר אחד בצעירותה נהרג בתאונת דרכים.
חבר אחר - הכי הכי משמעותי ואהוב בחייה נפטר בגיל צעיר.
בחורה אופטימית, חזקה ומאמינה. איכשהו אספה את שארית כוחותיה והמשיכה הלאה.
היו לה הרבה מאד קשרים משמעותיים (לא סטוצים), מכולם היא נפרדה בסופו של דבר כיון שהרגישה שזה לא זה.
עם אחד התחתנה, למרות שמראש ידעה שזו טעות (כבר כמה ימים לפני החתונה ולא ביטלה אותה מחוסר נעימות כלפי המשפחה שטרחה והשקיעה הרבה כספים) ואכן תוך פחות משנה התגרשה.
היא כזאת ששומרת על קשרים טובים עם כל האקסים ועם כולם מצליחה להישאר בקשרי ידידות. כזו שתמיד מפרגנת לאחרים וגם מנסה ואפילו הצליחה פעמיים לעשות שידוכים מוצלחים שהסתיימו בחתונה.
כמו עם הזמן, הזמן עובר.. הגיעה לגיל 44 והשעון הביולוגי נוקש ומזכיר לה שעוד מעט תחלוף ביעף רכבת הילדים..
כמה מהאקסים הציעו לה לא אחת לעשות עימם ילד והיא תמיד סירבה בעקשנות, כיון שרוצה את כל החבילה - אהבה וילדים ולא להיות אמא חד-הורית ואני מאד מסכימה איתה.
לפני כמה חודשים הכירה דרך אתר היכרויות איש אחד - בהתחלה לא נמשכה אליו בכלל. לא הסגנון שלה מבחינת המראה החיצוני וצורת הלבוש, אך נתנה לזה צ'אנס ו....התאהבה! שיחות ארוכות בינינו בטלפון - איזה כייף לשמוע אותה מתלהבת, שמחת החיים והניצוץ בעיניים חזרו אליה (כ"כ הרבה שנים לבד בדירה שכורה בדרום ת"א..) - הכל מצוין! הוא מקסים וחכם ומשקיע בה ואחלה שיחות ונושאים משותפים והוא אבא מדהים (סה"כ 4 ילדים משני נישואים קודמים), וההורים שלו מקסימים ויש לו איתם קשר מצוין - בן טוב וזה אומר המון על בן-אדם, קצת תפרן אבל כמוני היא רגילה לכאלה וזה בסדר גמור מבחינתה אם יש אהבה.
תוך כמה שבועות הם כבר מדברים על חתונה (בגילנו למי שעוד אין ילדים מתקדמים יותר מהר לכיוון היעד הסופי) והיא בשמיים, אך זה לא אורך הרבה זמן. מהרגע שהחתונה מועלית מתחילות הבעיות. עכשיו הכל מתחיל להתהפך לה - הוא גר רחוק ולא מוכן לזוז משם בגלל הקירבה לשתי בנותיו הקטנות מהאישה שזיינה לו את הצורה מבחינה כלכלית ומבחינת הסדרי ראייה נוקשים וכמעט בלתי אפשריים. היא תל-אביבית למעלה מ-20 שנה מתחילה להילחץ מלגור בחור שכזה.. הבית שלו דוחה אותה והיא רוצה שיגורו במקום חדש, שיבנו הכל מחדש ביחד אך הוא לא מוכן.
פתאום ההשקעה המרובה שלו ב-4 ילדיו (שמתוכם 2 ממש גדולים - בן שרק התגייס ובת נשואה) שגרים ברחבי הארץ היא הציר שעליו הם נעים. נסיעות מתישות בכל רחבי הארץ - לבקו"ם עם בנו, לבת הגדולה עם הרופא (???), את הקטנות יכול לראות רק ביום שישי לכמה שעות ואז צריך להחזירן ולא די בכך הוא גם יותר מדי "משקיע" בהוריו ביחס לגילו המופלג.. גם אליהם הוא כל הזמן נוסע כמו ילד קטן - מביא להם, עושה להם, ישן אצלם מדי פעם.. חברה שלי,לא מתאים לה הדביקות הזאת של הורים בגילה. וכשזה לא ההורים ולא הילדים זה סתם חברים ומכרים שלו - מסיע את זה לשדה התעופה, משאיל לזה את האוטו ואח"כ נסחב באוטובוסים לקבלו בחזרה.. עוזר גם בשתיים ובשלוש בלילה.. טס הרבה לחו"ל במסגרת העבודה והיא תוהה איפה היא בכל הקשר הזה???? ככה ייראו חייהם המשותפים??? מתי יהיה להם בכלל זמן להיות ביחד לבד בשקט??? מתי יהיה לו זמן לילד/ים שלהם? ועל הדרך היא מגלה עוד דברים: בפייסבוק הוא מציג עצמו תחת שם בדוי של משורר - מעלה שם הגיגים, שירים ונהנה מכל תשומת הלב הזאת ומהטוקבקיות שמתרגשות ממנו.. חברה שלי קנאית מהסרטים - דורשת שיסיר עצמו משם כשהוא בקשר זוגי, אך הוא טוען כי זה האני האחר שלו (המשורר), שאין בכך שום רצון להטעות או להוליך אותה שולל - זה פשוט הביטוי האמנותי שלו..
היא אישה מאמינה - מתחילה להרגיש שאולי הוא לא רציני ולכן מודיעה לו שהיא לא תשכב איתו יותר עד לחתונה! גם לה עקרונות משלה, ולא הכל סובב סביבו. הוא מתחיל להתרעם כמובן! זה לא נורמלי, לא הגיוני למרות שהוא בכלל גבר מאמין מבית דתי. מה שמתאים לו הוא משתמש בדת ומה שלא מעביר.. זה מוציא אותה מדעתה איך הוא מכופף את הכל לפי מה שנוח לו. ובנוסף מתחיל משבר קשה מסביב לחתונה עצמה - היא רוצה ברבנות, הוא מתעקש במסגרת אחרת (שאותה לא אפרט כיון שזה כבר חודרני מדי) ומנמק זאת בסיוט שעשתה לו אשתו האחרונה. היא כמובן מתקוממת! לשתיים היית נשוי כדת וכדין ואותי אתה "מעניש"??? אני רוצה את החבילה כולה אחרת כבר מזמן היו יכולים להיות לי ילדים! לא התפשרתי כי רציתי נישואים מתוך אהבה וילדים! אני לא מוכנה להיות סוג של אמא חד-הורית למרות הכל. ויכוחים קשים, הקשר מתחיל לגמגם.. הפסקות, דרמות משני הצדדים, נסיעה שלו לחו"ל. הוא מארגן לו שבתות עם כל המשפחה: הורים, ילדים והיא מתחרפנת. מקבלת רגליים קרות ומחליטה שזה לא זה! כ"כ הרבה קשרים ניתקה, יאללה עוד אחד.. אבל השעון הביולוגי, השעון הביולוגי לא מפסיק לתקתק לה במוח!
איכשהו הם חוזרים אבל זה כבר לא מהמקום של הידלקות ופרפרים, משהו כבוי בשניהם, זו כבר לא אותה האהבה והכל בתקופת זמן כ"כ קצרה - פחות משנה.. כבר יש ביניהם הרבה מטענים, כעסים, ציפיות לא ממומשות ובכ"ז בסוף היא זו שמתפשרת על הכל - מעבירה את רוב זמנה בחור המרוחק שלו מנותקת מעבודתה, כמעט כל השבוע מסתובבים לה בין הרגליים הילדים שלו, ההורים שלו, חברים שלו... היא גם שוכבת איתו, הכל כמו שהוא רוצה! הוא לא מתפשר בכלום! ואיכשהו הם חוזרים לדבר על חתונה ופה היא לא מוכנה לוותר! או רבנות או כלום, אבל אז למה לה לשרוף את הזמן??? היא מודה שזה גם הפחד להיות שוב לבד. היא כבר לא יכולה יותר! והיא רוצה להספיק לעשות לפחות ילד אחד והוא יהיה אבא טוב לפחות (היא רואה כמה הילדים הם מרכז קיומו). בעיניים שלי אם כבר התפשרות היו לה אופציות יותר טובות ממנו כבר לפני שנים אבל הרי את הגלגל לא ניתן להחזיר לאחור.
אני כבר כמעט ולא רואה אותה. רוב הזמן היא אצלו (ואפילו נאלצה לעבור שי-שבת שלם בבית הוריו!...) אני מתעדכנת בשיחות טלפון. היא כבר לא נשמעת מאושרת. נראה כאילו היא מראש נכנסת לנישואים לא טובים ומיטיבים בדיוק כמו בחתונה הראשונה. אני מנסה לומר לה וכך גם אחותה עימה יש לה קשר מצוין והוריה, אך היא מיואשת אומרת: מה שיהיה יהיה. אלוהים איתי. כאילו התייאשה כבר והרימה ידיים. כאילו השלימה עם זה שלא תהיה מאושרת.
תמיד מאד חשוב לה לשמוע את דעתי - היא יודעת שאני לא מייפה ולא אומרת סתם דברים בשביל לרצות אותה, אבל עכשיו היא כבר מתחילה להתחרש - מצד אחד שופכת ומצד שני לא רוצה לשמוע את דעתי ואני מבינה אותה ולא שופטת - באמת שכבר מגיע לה משהו טוב, שתהיה מאושרת ואם היא חושבת שזה האחד למרות הכל אין לי בכלל הזכות להעביר עליו ביקורת - רק לשמוע אותה, לתת לה לשפוך. בסופו של דבר איננו יכולים להיות אחראים על החלטות של אחרים.
אבל בתוך תוכי עצוב לי. עצוב לי בשבילה. אני מכירה אותה - את הדעתנות שלה, את הצורך העז שלה בעצמאות, את האהבה שלה לעבודתה שממנה היא מתחילה לאט לאט להתנתק. אני יודעת כמה קשה לה לשבת שם בחור שלו ולא לעשות כלום. אני יודעת כמה זה מטריף אותה. אני יודעת שהיא לא רוצה להיות אמא חד-הורית ולהיכנס ממנו להיריון בלי חתונה אבל הוא מתעקש על שלו (לא חתונה ברבנות!). זה לא פייר! כ"כ כ"כ לא פייר! היא כזו יפה, מהממת, מקסימה, נפש אצילה, מלאה בטוב והוא לא שווה אותה! (בעיניים שלי כמובן). ראיתי אותו רק פעם אחת בחטף באיזה אירוע. לא שוחחתי עימו מעבר לשלום, נעים להכיר ומה אומר? הגבר הזה לא עושה רושם איאיאיי לעומת חברים קודמים שלה. יש בו משהו עלוב כזה, מכופף כזה, ליימך כזה, משהו ארכאי... ברור שמשיכה זה משהו סובייקטיבי. ברור שמשיכה היא לפנימיות ולא לחיצוניות שהיא גם דבר סובייקטיבי, אבל בכ"ז - אני כבר מכירה את הטעם שלה בגברים, הכרתי כ"כ הרבה חברים שלה ואיכשהו הוא לא מסתדר לי איתה. חוץ מזה אני מרגישה שאני כועסת עליו!!! בא לי לתפוס אותו ולנער חזק חזק!!! תראה איזה בחורה הכרת??? איזה יהלום??? ואיך אתה מתנהג? אסור לי, אני יודעת! אם אגיד ולא אסתום את הפה, תלך החברות שלנו לפח לתמיד ובכ"ז זה מכעיס! שגבר לא יודע להעריך אישה טובה שנמצאת מול האף שלו! שחברה שלי צריכה לשלם את המחיר של שתי נשים קודמות שקיבלו ממנו הכל ואח"כ זיינו לו את הצורה. אם הוא רוצה קשר שיתן הכל! אי-אפשר רק מה שנוח לו. אותי זה מקומם.
<<<
חברה שלי כפי שציינתי שומרת מסורת ועל-כן אין סיכוי שתגיע לאתר הזה ולקהילה הזאת ועל-כן הרשיתי לעצמי לפרט בנקודות מסוימות. כמו כן ברור שלא ציינתי שמות אנשים ומקומות.
אתם מוזמנים להגיב - יש לכם איזו עצה? לנסות בכ"ז להניא אותה מלבזבז את זמנה עם האיש הזה או שאסור לי להתערב ושזה רק יפגע בחברות שלנו? רק להתבונן מהצד ולקוות שבכ"ז יהיה כאן HAPPY END ?האם זה נחשב להיות חברה טובה? סביר להניח שמבחינתה כן - רק לשתוק ולשמוע..
<<<<
מפאת כבודה של חברתי ואהבתי אליה - תגובות קנטרניות וטיזינג לא ייענו.
מתנצלת מראש..
הוספת תגובה על "אזהרה לחסרי הסבלנות - זהו פוסט ארוך! אל תיכנסו סתם"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה