אני מה-זה אוהב את "נותני העצות" הללו...

אפשר להתווכח על הכוונה ועל הרצון לחיות
את החיים כפי שכתוב ב..., עצות הללו, והתוצאה?
באים החיים וטופחים לנו השכם, מזכירים לנו:
הי, אנחנו פה...
תראה אייל,
יכול לקחת אדם כול-שהוא את צרור העצות הזה ולהרחיק
לכת גם אל מחוזות אפלים דיים שאדם אחר, שומר נפשו,
ירחק מהם...
לטעמי, בסופו של יום? חיים ללא חרטות אלו חיים שטרם
נחוו כלל.
מותר וגם צריך להתחרט וגם להצטער, ויחד עם זאת להבין
שכול מעשה (או חוסר-מעשה...) ניתנים לתיקון, ומכאן גם
לבנייה מחדש.
גם אם הכוונה בצרור העצות הללו, טובה - עדיין מידת
הזהירות (כמו גם נטילת אחריות אישית) נדרשת. הטלת
ספק בדרך שנבחרה, תוך כדי הליכה, אולי בריאה - אך גם
זאת דרך טובה דיה כדי לגרום לחוסר-ריכוז בהליכה...
בקיצור,
בחיים יש להלך לאט, עם עיניים פקוחות ואוזניים כרויות.
/null/text_64k_1#