דוד רובנר כתב:
העובדות, גב' וייס ? מי קובע את העובדות ?
והוויכוח, האם וויכוח הוא לא דיאלוג ?
תראה, יש מדע, יש היגיון, יש מחקר אמין וראוי.
כאמור, אנחנו, אף אדם בעולם, לא מתווכח האם כדור הארץ עגול.
באופן דומה, מחקרים היום מראים שאם אתה רוצה להיות מאושר,
ממש כדאי לך להרחיב את מעגל חמלתך ולהיות אלטרואיסט.
לכל הפחות, כבסיס לאושר, ממש כדאי להיות מוסרי
ולהבין מהו מוסרי במונחים מבוססי היגיון, במונחים חילוניים, על בסיס מדע.
כדי לצאת מעידן האבן, עידן קין והבל-סדום ועמורה של המאה ה-20,
עידן בו הטכנולוגיה המופלאה נרתמה קודם כל ובעיקר להרס ולהרג של מיליוני בני אדם במשך עשורים רבים,
נצטרך להפעיל את ההיגיון.
האם נעים לנו יותר עולם בו נופלות פצצות? או שנעים לנו יותר עולם חומל?
עולם בו אנשים מתיחסים אלינו ביושרה, באמינות, מתוך התחשבות?
העולם הזה הוא בידינו ליצור.
אלו העובדות שנוכל להסכים איתן, נראה לי.
וויכוח הוא לא בדיוק דיאלוג.
הוא לא בהכרח דיאלוג בונה, הדיאלוג היחיד שלדעתי יש בו טעם.
להבנתי, לדיאלוג יש מטרה של בניית קירבה והבנה בין המשתתפים,
או לפחות הבנה הולכת וגדלה. אני לא בטוחה לגבי הקירבה.
אופציונלי, נגיד. אם לא קירבה אז לפחות יחסים נייטרלים, סוף ופיתרון לעימות.
אם וויכוח הוא עימות, אז דיאלוג (דיאלוג בונה) מטרתו להגיע לתובנות משותפות,
לבנות מצע משותף של הסכמה - נגיד שלא הסכמנו על הרוב,
למצוא איזו נקודה קטנטנה שאנחנו כן מסכימים עליה, ומשם לבנות.
זה כמו לבנות איזה מגדל מקוביות יחד. משהו עדין.
דיאלוג מבוסס על קשב ודורש כנות של המשתתפים.
כאשר האג'נדה היא הרסנית, שמירה על הגמוניה למשל,
בכל מחיר, על חשבון הזולת, אין בסיס לדיאלוג.
הסינים היו בדיאלוג לכאורה, לא בדיאלוג אמיתי, עם הטיבטים, במשך הרבה מאוד שנים.
גם אנחנו קיימנו כל מיני מגעים ושיחות עם הפלסטינים,
גם לא באופן כנה עם לב שלם.
וויכוח, כאשר כוונות המשתתפים כנות ומבקשות, באופן כנה,
פיתרון, סוף לעימות וקירבה (עד ליחסים נייטרלים, לפחות, נגיד),
אז אפשר לומר שבוויכוח יש אלמנט של דיאלוג, או שוויכוח אף הוא דיאלוג.
וויכוח נבדל מדיאלוג ברמת הקשב, ברמת האמפתיה ובהעדר מטרה משותפת להגיע להבנות, עפי''ר.
מה אתה חושב?
הקשבה פעילה מסייעת לדיאלוג ולבניית הבנה בין המשתתפים.
הקשבה חומלת מבקשת את טובתו של הזולת.
/null/text_64k_1#