צטט: דודרובנר 2013-03-23 09:18:42

 

 

"118 טיבטים הציתו את עצמם ודורשים זכויות אדם, החופש להיות טיבטי בטיבט, חופש דת וסוף לדיכוי שנמשך מעל 60 שנה."

 

 

....ועוד היד נטויה ! 

 

 

בריאות הנפש בניגוד למיסטיקה ולהקרבה-עצמית.

 

 

חייו וההערכה-העצמית של האדם תובעים ממנו:

 

 

- את ההפעלה המלאה של שכלו ותבונתו
ב נ י ג ו ד
לאמונות טפלות ולשימוש בריגשותיו ככלי-הכרה.

 

- התחושה של שליטה במציאות
ב נ י ג ו ד
לעל-טבעי, לפלאי, לניסי ולמחוסר הסיבתיות.

 

- שהמטרה והדאגה של תודעתו יהיו המציאות וכדור הארץ שלנו
ב נ י ג ו ד
לנשגב, ל"נעלה" ולעולם הבא.

 

- להתגאות בכושרו לחשוב ובכושרו לחיות
ב נ י ג ו ד
לענווה המתחסדת, חוסר הישע וחוסר האונים.

 

- נאמנות לערכיו, למוחו ולשיפוטיו, ולחייו
ב נ י ג ו ד

להקרבה-עצמית והרס-עצמי.

 

חקר המוח ומדיטציה

מדיטציה וחקר המוח

מתייה ריקאר מסביר (ומגלם) אלטרואיזם אמיתי:

חינוך למדיטציה ולמוסר

כפי שגם בארצנו מקובל לחשוב, ישנם דברים שאנו מוכנים להקריב למענם את חיינו.

פעם אפילו נשבעתי שבועה כזאת, ועוד רבים, מילינים, נשבעו את אותה השבועה שיהודים כלשהם כתבו. אלטרואיזם וחמלה ומוסר בבסיסם הם מאפיינים של תודעה שלווה.

1. 

לא עוצרים משאית דוהרת בקפיצה לפניה.... 

צטט: חנה וייס 2013-03-23 13:18:45

צטט: דודרובנר 2013-03-23 09:18:42

 

 

"118 טיבטים הציתו את עצמם ודורשים זכויות אדם, החופש להיות טיבטי בטיבט, חופש דת וסוף לדיכוי שנמשך מעל 60 שנה."

 

 

....ועוד היד נטויה ! 

 

 

בריאות הנפש בניגוד למיסטיקה ולהקרבה-עצמית.

 

 

חייו וההערכה-העצמית של האדם תובעים ממנו:

 

 

- את ההפעלה המלאה של שכלו ותבונתו
ב נ י ג ו ד
לאמונות טפלות ולשימוש בריגשותיו ככלי-הכרה.

 

- התחושה של שליטה במציאות
ב נ י ג ו ד
לעל-טבעי, לפלאי, לניסי ולמחוסר הסיבתיות.

 

- שהמטרה והדאגה של תודעתו יהיו המציאות וכדור הארץ שלנו
ב נ י ג ו ד
לנשגב, ל"נעלה" ולעולם הבא.

 

- להתגאות בכושרו לחשוב ובכושרו לחיות
ב נ י ג ו ד
לענווה המתחסדת, חוסר הישע וחוסר האונים.

 

- נאמנות לערכיו, למוחו ולשיפוטיו, ולחייו
ב נ י ג ו ד

להקרבה-עצמית והרס-עצמי.

 

 

כפי שגם בארצנו מקובל לחשוב, ישנם דברים שאנו מוכנים להקריב למענם את חיינו.

פעם אפילו נשבעתי שבועה כזאת, ועוד רבים, מילינים, נשבעו את אותה השבועה שיהודים כלשהם כתבו. 

 

2.  

האם שבועתך, ושבועתם של עוד רבים, מיליונים, הייתה כנה ? הרי הגיוס הוא חובה  -- לא מרצון ! 

כוונה כנה וטובת-לב עם רצון להטיב עם הזולת היא רק מהלב פנימה.

עבודה רוחנית מתחילה מהתבוננות פנימה.

אתה צודק - הגיוס חובה.  

?Suppose they gave a war and nobody came

פרופ' (אמריטוס) פיליפ זימברדו 

http://ccare.stanford.edu/uncategorized/zimbardo-begins-heroic-imagination-project

http://www.indiegogo.com/projects/group-dynamics-and-the-new-heroism

צטט: חנה וייס 2013-03-24 08:46:56

 

אתה צודק - הגיוס חובה.  

?Suppose they gave a war and nobody came

 

There would be no wars ! 

אמרתי: "משאית דוהרת" -- לא טנק. 

צטט: חנה וייס 2013-03-24 08:46:56

 

פרופ' (אמריטוס) פיליפ זימברדו 

http://ccare.stanford.edu/uncategorized/zimbardo-begins-heroic-imagination-project

http://www.indiegogo.com/projects/group-dynamics-and-the-new-heroism

חוק וסדר (ואחריות): יסודות המשמעת.

בממשל, כמו בבתי הספר, לעתים קרובות אנשים חושבים שסמכות דיקטטורית יכולה לשמור על הסדר יותר ביעילות מאשר סמכות בעלת בסיס עממי. מתברר שזו אשליה הן לממשלים והן לבתי ספר כאחד. 

למעשה, שמירה על הסדר הציבורי בבית ספר דמוקרטי היא קלה יותר ויעילה יותר מאשר בכל מקום אחר. זה כך בעיקר כיוון שהתקנות והכללים השונים נעשו על ידי הקהילה בכללותה. 

כללים נעשים רק כאשר הקהילה מרגישה צורך בהם, לא כאשר מישהו חושב שלבית הספר צריך להיות כלל זה או אחר, ולא כאשר קבוצה קטנה מרגישה זאת; אלא כאשר רוב הקהילה מסכימה שיש צורך בו. קיים סיכוי קטן לחקיקה "תאורטית", אשר עונה על דפוס מופשט כלשהו, ואשר משרתת את ההנחה שהדבר יביא לטוב איזשהו. נוסף לכך, אפשר לשנות כללים או לדחותם לחלוטין כאשר הקהילה מוצאת שהם אינם נחוצים לה עוד, או שאולי הם פשוט מוטעים. אין צורך במצעד מחאה המוני, או בשביתת שבת או בשביתה רגילה; במקום זאת, נחוצה פעילות פוליטית מעשית מסוימת כדי להשיג רוב קולות למען השינוי. האווירה כולה היא של שכנוע ושל משא ומתן, במקום עימות. פשוט אין עם מי להתעמת! 

הניסיון בבתי הספר הדמוקרטיים מראה שניתן לשפר את יעילותו של המנגנון החקיקתי בהרבה דרכים קטנות אך מועילות. אספות של קהילת בית הספר תשמורנה על הנימוס ועל כללי דיון מקובלים, כדי שניתן יהיה למצות את הדיון בסוגיות ללא הסחת הדעת כתוצאה מהפרעות או תוהו ובוהו. אפשר להפיץ מראש בכתב את החוקים המוצעים, ולתת אפשרות לשקול, לבדוק ולהוסיף תוספות. על ידי כך, ניתן למנוע את התופעות אשר גורמות לאי יציבות ואשר נגרמות כתוצאה מאשרור כללים פרי הדחף הרגעי. 

אין דבר העולה בחשיבותו על כתיבה קפדנית של הכללים, וניסוחם בבירור. משמעויות כפולות או אי בהירויות הן הארס של כל מערכת משפטית. על כל אחד לדעת בדיוק מה מצופה ממנו בקרב קהילת בית הספר. 

בית ספר בעל חוקים ברורים, המאושרים באופן דמוקרטי וצודק על ידי קהילת בית הספר כולה, ובעל מערכת שיפוט טובה לאכיפתם של חוקים אלה, יהיה בית ספר בו תשרור משמעת קהילתית, ובו יכול להתפתח בצורה נבונה, שגדלה והולכת, המושג של חוק וסדר. 


עד כה, הדיון התרכז רובו ככולו בהיבטים החיצוניים של הסדר. יותר חשובה היא השאלה: מה הם המקורות של המשמעת העצמית הפנימית? כיצד בן אדם מצליח לפתח את הכוח הפנימי שלו ואת אופיו אשר יכולים להעניק סדר והגיון לחייו? 

השאלה עצמה מרמזת על חלק גדול מהתשובה. מה שאנחנו מחפשים הוא פיתוחה של משמעת עצמית בתוך כל פרט. הדבר מרמז על כושר לעמוד בגפנו, להיות עצמאיים מבחינה מוסרית, להיות הגיוניים מבחינה אינטלקטואלית; בקיצור, את היכולת למצוא הגיון בחיינו, ליצור זהות שהיא שלמה ומהווה יחידה. אנחנו מדברים על דמות של אדם המתאים לקהילה חופשית של אזרחים שווים ביחסי הגומלין שביניהם – אדם המסוגל לקבל החלטות בתוך מסגרת הגיונית ועקבית עם עקרונותיה, אדם המסוגל להתייחס, ושיתייחסו אליו, בכבוד. 

סוג האופי אותו אנחנו מחפשים איננו נחוץ בכל סוג אחר של חברה. היכן שהמדינה שולטת עליונה, נחוצים אנשים אשר מסוגלים מעל הכול לציית, להטביע את העצמי הייחודי שלהם בדפוס גדול יותר. תלות ולא עצמאות, היא התכונה המתאימה ביותר למדינות סמכותיות. 

אנחנו, מאידך, מחפשים עצמאות. האדם העצמאי הוא האידאל שלנו. 

סימן ההיכר של האדם העצמאי הוא יכולתו לשאת באחריות. להיות אחראי ולמסור דין וחשבון בעבור מעשיו. לעשות, ולעמוד מאחורי מעשיו. לא להסתתר מאחורי "פקודות מגבוה", לא לחפש מקלט מאחורי החלטות הקבוצה, לא לאזור כוח מאיזושהי דמות של גיבור, אלא להיות גיבורים של עצמנו. 

אין דרך ללמד או להכשיר אדם אחר לעצמאות, אין טכניקה כדי להשיג או להעביר תכונות אלו. הדרך היחידה שבן אדם הופך אחראי על עצמו היא להיות אחראי על עצמו בעצמו, ללא סייגים או תנאים. 

בבית הספר, כל המלכודות של תמיכה חיצונית אשר מהוות מקום מבטחים לחלש, כל המלכודות של סמכות חיצונית אשר מהווה תחליף להכוונה העצמית הפנימית, כל המלכודות של לחץ מוסרי חיצוני אשר מהוות תחליף להתפתחות המוסרית הפנימית, כל הכוונות הטובות של האביזרים אשר מחלישים ולעתים משתקים את הרצון האינדיבידואלי של תלמידים ומורים כאחד, חייבות להיעלם לגמרי. 

יחידת הבניה הבסיסית בבית הספר, חייבת להיות האדם האחראי אשר תחושת החיים שלו נגזרת מהעובדה שהוא התגבר בכוחות עצמו על המכשולים הענקיים הטעויות והפיתויים אשר נזרעו בדרכו, ואשר קיומו קיבל צורה כתוצאה ממאמציו היצירתיים.

איך יכול להיות מוסר חילוני אם כתב את החוברת, הוד קדושתו,

זה מוסר עקום אם נושאי מוסריותו מתאבדים..

צטט: הולה הופ 2013-08-29 19:00:55

איך יכול להיות מוסר חילוני אם כתב את החוברת, הוד קדושתו,

זה מוסר עקום אם נושאי מוסריותו מתאבדים..

זה בהחלט יכול להיות.

הוא כתב את הספר מתוך פנייה באופן חילוני לקהל אוניברסלי, רחב ככול שאפשר.

הבודהיזם הוא לא רק דת. הבודהיזם הוא גם מדע

שהתפתח בעקבות התבוננות דקדקנית בתודעה.

כשהוא מתייחס למוצאו ולתרבותו, הוא מציין זאת.

אבל הספר הוא לא על בודהיזם אלא על מוסר אוניברסלי שיכול להתאים לכול אדם,

בין אם יש לו דת ובין עם אין לו דת. 

כיצד מלמדים מוסר

"אתיקה" (ערכים) היא שיעור אשר ניסיון החיים מלמד.   

ההצעה, שיש ללמד מוסר (ערכים) בבתי-הספר הממלכתיים שלנו, נדונה בעצמה מעל דפי העיתונות במיוחד מאז שמתפרסמות ידיעות על האלימות במדינה -- אלימות בבית, אלימות בבית-הספר, בסביבה ובחברה. לצערנו, סוגיות מורכבות אחדות התבלבלו בוויכוח זה.

ראשית כל, חשוב להבין שבתי-הספר שלנו כפי שהם בנויים כיום אכן מלמדים את התלמידים מגוון שלם של ערכים, והם כלולים בדפוס התנהגות מוגדר היטב. האינדוקטרינציה היא גלויה, והמעקב ממצה. למעשה, רבות נכתב בימים אלה על הנושא, לרוב בצורה ביקורתית.

למשל, בתי-ספר מלמדים את הערך של ציות לסמכות, ציות מוחלט וללא עוררין. הם מטיפים להתאמה ולהסתגלות (לקונפורמיות), ותומכים בזאת על ידי סוללה מדהימה של מבחנים סטנדרטיים, אשר ניתנים כמעט בכל בתי-הספר בארץ, לילדים מכל הגילים. הם מטביעים באופן שאינו ניתן למחיקה את הערך של תחרותיות הורסת, ואת הגישה הנלווית לו ש"חבר'ה בעלי מרפקים חלשים מסיימים אחרונים". הם לועגים ומבטלים את ערכי האינדיבידואליות, החופש, הסובלנות, והשוויון.

אני יכול לשמוע את מקהלת ההתנגדויות של מחנכים ממערכת החינוך הציבורית, אשר זועקים שאין לי מושג מה באמת קורה, וכד', וכד'. אולם קוראי טקסט זה, ילדים ומבוגרים, יודעים שמה שאני אומר הוא נכון, ואם אני חוטא במשהו, הוא בכך שאני נוקט בלשון המעטה. וזה מה שהיה לומר לאחד מנציגי החינוך הציבורי הטובים ביותר בארצות הברית, ג'ון גטו (John Gatto), מורה-השנה של ניו-יורק בשנת 1991, בנאום חשוב שהוא נשא בפני קהל: "האמת היא שבתי-הספר אינם מלמדים למעשה דבר מלבד כיצד לציית להוראות".

כמובן, מה שהמבקרים ממליצים למעשה היא הוראת ערכת ערכים שונה, שהיא יותר לטעמם. מזכירים כדוגמאות, את הוראת המסורת היהודית או הוראת המוסר של קוהלברג; למבקרים אחרים, יש עדיפויות אחרות. קשה למתוח ביקורת על כל אחת מהבחירות הללו, אולם הנקודה העיקרית היא שעצם הרעיון "להורות" לילדים בבית-הספר, על פי ערכת ערכים כלשהי, הוא נטול-בסיס. האנשים אינם לומדים ערכים על ידי הוראה בכיתות. במקרה הטוב, הילדים רואים הוראה כזו כמשעממת וכבלתי שייכת; במקרה הגרוע, הם מתייחסים אליה כאל הטפה מעוררת דחייה.

שיטת החינוך של היפנים למשל, היא הוכחה לכך. נכון ששיעורי מוסר הם חלק בלתי נפרד מהחינוך היפני, עם זאת, אנחנו תמהים על יעילותם. אכן, התנהגותם של היפנים במחצית הראשונה של המאה הזאת, במשך כל מלחמת העולם השנייה, לא הייתה מביאה איש להצביע עליהם כדגמים להתנהגות מוסרית. גם היום אינני כל כך בטוח שהייתי עושה זאת. אגב, המדינה השנייה אשר זכורה כמצטיינת במשך זמן רב, מעל מאה שנה, בהוראת הפילוסופיה והאתיקה הייתה גרמניה. ואין צורך להרחיב את הדיבור.

דבר המביא אותי לנקודה השלישית והעיקרית: אנתרופולוגים ופילוסופים הבחינו זה זמן מה שהאופן בו מועברים ערכי מוסר לילדים הוא דרך הפעילות היומיומית, על ידי דגמים בעלי תפקיד של מבוגר ועל ידי הילדים. זו הסיבה מדוע המשפחה היא מוקד החינוך המוסרי: ילדים חשופים בקביעות להתנהגות של הוריהם ושל אחיהם ואחיותיהם, וקולטים, על ידי חיקוי ועל ידי התהליך של בנית מושגים, את המסגרת המוסרית שביסוד המעשים של "מוריהם". ובמסגרת הבית, ילדים מעורבים בקביעות במעשים אשר הם ומשפחותיהם מעריכים במונחים מוסריים.

החינוך המוסרי שייך לבית. כמובן שהוא שייך לשם, אולם האם זה מוציא אותו מרשות בית-הספר ?

זה בוודאי אינו מוציא את החינוך המוסרי מרשות בית-הספר !!

הדרך היחידה שבה בתי-הספר יכולים להפוך לספקים משמעותיים של ערכים מוסריים היא במידה והם יעניקו לתלמידים ולמבוגרים ניסיונות חיים-אמתיים אשר נושאים עימם משמעות מוסרית. ניסיונות כאלה נעדרים באופן בולט מהשגרה היומיומית של בתי-הספר הציבוריים כיום. ניסיונות אלה כוללים, למשל, תלמידים אשר במסגרת בית-הספר, בוחרים בעניינים שהם בעלי חשיבות עבורם; בחירות כגון, כיצד לחנך את עצמם להיות מבוגרים פוריים. הם כוללים תלמידים אשר מפעילים שיפוט בנושאים בעלי השלכות כגון, כללי בית-הספר או משמעת. יכולתי להמשיך ולהאריך במתן דוגמאות, אולם העניין הוא פשוט, ונחוצים מעט הסברים: כדי ללמד תלמידים מוסר, חייב שתהיינה להם הזדמנויות לבחור בין נתיבי פעולה אלטרנטיביים שהם בעלי משקל מוסרי שונה, וחובה שיורשה להם להעריך ולדון בתוצאותיהן של בחירות אלו.

בתי-הספר יפתחו את ערכי הסובלנות וכבוד האדם, את המודעות העצמית ואת האחריות של התלמידים, ויהפכו למעורבים בהוראת המוסר כאשר יהפכו לקהילות של אנשים אשר מכבדים באופן מלא והדדי את זכותם של האחרים לבחור. פירוש הדבר, שגם למורים וגם לתלמידים יינתן ייפוי-כוח במידה כזאת שעד כה מחנכים מקצועיים לא חשבו עליו. עד אשר יינתן ייפוי-כוח כזה, הערכים שבתי-ספר מלמדים, ימשיכו להיות בעימות חריף עם אלה שרוב הרפורמטורים היו רוצים לראותם נלמדים על ידי הנוער בחברה יהודית ודמוקרטית.

באופן חריג ויוצא דופן :)) קראתי את כול הכתב הקטן ומצאתי שכתבת תגובה מושקעת,

עיניינית ויפה.

עם רובה אני גם מסכימה.

תודה. :)

צילום מסך: ילדים בבהוטן לומדים אושר לאומי גולמי.

חברות/ידידות = יחסי אימון, נדיבות, טוב לב, עזרה לזולת, לשתף/לחלוק, כבוד לזולת.

הבסיס ליחסי אימון בין בני אדם, הדבק שקושר את כולנו יחד, הוא היושר.

מודעות עצמית היא לב ליבה של תירגול המוסר.

אני גם מסכימה שלימוד מוסר מהפה החוצה לא תורם יותר מדי, לא לפרט ולא לחברה.

על מנת להפנים את העיקרים הנלמדים,

בין אם הם מועברים באופן מעשי או בין אם באופן סביל יחסית מול לוח וגיר או לוח לבן ומרקרים,

או אפילו מול המצגת ברקו המשוכללת ביותר,

פתיחת מרחב תודעתי, על ידי תירגול ופיתוח ריכוז חד-נקודתי, היא חשובה ביותר, 

כדי להטמיע את המוסר ברמות העדינות ביותר של התודעה, כדי שהמוסר יהפוך לחלק אינטרגלי מהוויותנו ומאופן התנהלותנו. 

היום, הממצאים של חקר המוח מיושמים בחינוך כדי להקנות כלים של אינטליגנציה רגשית.

לימוד ותירגול המוסר הם חלק אינטרגלי וחיוני להתפתחות של אדם מאושר ותורם לחברה.

דוגמאות ליישום חקר המוח בחינוך ללב:

תכנית מיינד אפ של הקרן של גולדי הון מיושמת בבתי ספר ברחבי העיר וואנקובר, קנדה

לשחרר את התודעה - המרכז לחקר תודעות בריאות של פרופ' ריצ'רד דייווידסון באוניברסיטת וויסקונסין, ארה''ב

טיפוח מודעות נכוחה בקרב משפחות, בתי ספר ונוער - ד''ר מרק גרינברג, אוניברסיטת פנסילבניה, ארה''ב

הטיבטים הם החברה החומלת ביותר עלי אדמות בסקאלה בין אלימות לחמלה

ולכן כדאי לקחת מהם דוגמה ולהשכיל ללמוד את שיטותיהם לפיתוח חמלה.

ניתן להתאים אותן לצרכים המיוחדים של כול חברה וחברה.

הבהוטנים, שהם בודהיסטים טיבטים, המציאו ומייצאים אושר לאומי גולמי 

ומציעים קורס בינלאומי להכשרה באושר לאומי גולמי.

מכיוון ששכיח שהכשל המוסרי הוא גם מבית, אני ממליצה לשתף הורים במעגלי למידה למוסר,

בפעילות בית ספרית להקניית מוסר,

ושהובלת "התנועה" לקידום מוסר וחינוך ללב בחברה תבוא דווקא מכיוון בית הספר

ותשתף את ההורים, כדי גם להעצים משפחות באופן כנה.

הנקודה העיקרית והחשובה ביותר בכול פעולה היא הכוונה.

כוונה טהורה וכנה וטובה מעומק הלב תביא תוצאה מבורכת לפרט ולחברה.

פוסט שלי באנגלית עם קישורים - מקור מידע לתלמידים, מורים, אנשי ניהול

חינוך ללב: מודעות נכוחה היא המפתח לאושר